אור ברסלב
ספר זכרון שער ג › ת

ספר זכרון· רבנו יוסף קמחי

שער ג · ת

שער ג

תי"ו משרתת בראש הפעלים לנוכח: "תַּעֲשֶׂה", "תִּשְׁמֹר", "תִּזְכֹּר", וכן לרבים: "תִּשְׁמְרוּ", "תַּעֲשׂוּ", "תִּזְכְּרוּ". ובמקום יו"ד לזכר תי"ו לנקבה. וכאשר יאמר ת' לזכר לנוכח, לנקבה יוסיף יו"ד באחרית המלה: "תִּשְׁמְרִי", "תִּזְכְּרִי", "תַּעֲשִׂי". ותשרת בסוף בלשון עבר לנוכח: "שָׁמַרְתָּ", "עָשִׂיתָ", "זָכַרְתָּ", הת"וין קמוצות לצורך ה"א או אל"ף. ופעמים לא יכתבו, והם בד' אותיות וסימנהון הכנ"ת. ה' – "עָלֶיהָ", "יָדֶיהָ", "רַגְלֶיהָ", הה"אין קמוצות בעבור האל"פין החסרות, ויש נכתבות, כמו "וְאַתִּיקֶיהָא" (יחזקאל מא טו). כ' – "עָלֶיךָ", "יָדֶיךָ", "רַגְלֶיךָ", הכפי"ן קמוצות בעבור חסרון הה"א, ויש כתובות: "וּבְכָה וּבְעַמְּךָ" (שמות ז כט), "הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה" (ש"א א כו). נ' – "וַתַּהֲרֶיןָ" (בראשית יט לו), "תִּהְיֶיןָ" (בראשית מא לו), "הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְןָ" (רות א יג עי"ש), "וַתֹּאמַרְןָ" (שמות א יט), הנו"נין קמוצות בעבור חסרון הה"א, ורֻבם כתובים נָה. ת' – שָׁמַרְתָּ, עָשִׂיתָ, פָּנִיתָ, בָּנִיתָ, הת"וין קמוצות בעבור חסרון ה"א, ותמצאם בהרבה מקומות מלאים בה"א על פי המסרה. אבל שאר האותיות לעולם לא תהיינה בסוף קמוצות, אלא אחריהן א' או ה', כי לא תמצא אָ בָ גָ דָ, ותמצא הָ – "וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם" (בראשית מח ז), "וְאִם תַּחְתֶּיהָ" (ויקרא יג כג), ולא תמצא וָ זָ חָ טָ יָ כָ, ותמצא ךָ כמו שזכרנו, ולא תמצא לָ מָ נָ כי אם ןָ – "וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמות א יז), ולא סָ עָ פָ ףָ צָ ץָ קָ רָ שָ, ותמצא תָ – "נָתַתָּ", "עָשִׂיתָ". ותהיה התי"ו נוספת בראש השמות ובסוף, כמו "תִּפְאֶרֶת", "תִּלְבֹּשֶׁת". והיא נוספת בשמות שהם מחלי הפ' מן הפעל: "תּוֹלָדוֹת", "תּוֹצָאוֹת", "תּוֹשָׁב", "וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה" (תהלים קלז ג) – אמר אבן גנאח (ספר השורשים ערך תלל) אפשר להיות מענין "יִלְלָתָהּ" (ישעיהו טו ח), והתי"ו אינה מן העקר, והשם המופרד תּוֹלָל, וכמוהו תּוֹשָׁב, ופתרונו: יללתנו ובכיתנו שמחה היא להם, ולכן אומרים לנו ושואלים ממנו שיר לשורר להם, לפי שבכיתנו ודאגתנו שמחה היא להם. וכאשר יסמכו "תּוֹלָדוֹת", "תּוֹצָאוֹת", יהיו בשבא: "תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם" (בראשית ב ד), "תּוֹצְאוֹת חַיִּים" (משלי ד כג). ולא יתכן בלשון עברי תי"ו ואחריו וי"ו אלא באותם שהם ממחלי הפ"א, על כן יטעה האומר "מְהֻלָל בַּתּוּשְׁבָּחוֹת" כי דינו ויׇשרוֹ "תִּשְׁבָּחוֹת", התי"ו בחירק, בשקל "תִּפְאֶרֶת". ואחד מחכמי התלמוד שאלני לפי תמו מה ענין כי ראיתי בתלמוד ירושלמי "תִּשְׁבָּחוֹת" חסר וי"ו וחרק תחת התי"ו. וכן בשמות ממחלי עי"ן הפעל: "תְּקוּמָה", "תְּרוּמָה", "תְּשׁוּבָה". וכן ממחלי הל' מן הפעל בראש ובסוף: "תַּכְלִית", "תַּבְנִית", "תַּרְמִית", "תׇּכְנִית". ותהיה נוספת במחלי הקצוות: "תּוֹרָה", "תּוֹדָה", "תּוּגָה", הו"וין פ"אי הפעלים, והה"אין שהן למ"די הפעלים חסרים, והה"אין הכתובות לנקבות. וכן בבעלי הכפל: "תְּחִנָּה", "תְּפִלָּה", "תְּהִלָּה". ויש ת' שורש, וכאשר תהיה הת' למ"ד הפעל ותוסיף עליה ת' הנוכח כמו ת' "שָׁמַרְתָּ", תבליע השרש בת' הנוכח או בת' המדבר: "וְכָרָתָּ" (דברים כ כ), "וְכָרַתִּי" (ירמיהו לא ל), "והִשְׁבַּתָּ" (תהלים פט מה), "וְהִשְׁבַּתִּי" (ויקרא כו ו), "וְהֵמַתָּה" (במדבר יד טו), "וְהֵמַתִּי" (ישעיהו יד ל), "אַתֶּם הֲמִתֶּם" (במדבר יז ו), ודינם וְכָרַתְתָּ, וְכָרַתְתִּי, וְהִשְׁבַּתְתָּ, וְהִשְׁבַּתְתִּי, וְהֵמַתְתָּ, וְהֵמַתְתִּי, הֲמִתְתֶּם. וכן "מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ" (ישעיהו סו כג) דינו בְּשַׁבַּתְתּוֹ, ויהיה המופרד ממנו שַׁבֶּתֶת, בשקל "דַּלֶּקֶת", "דַּלַּקְתּוֹ", שַׁבַּתְתּוֹ. ויתכן שיהיה הדגש בעבור הנח, כי אם היה שַׁבָּתוֹ היה הב' קמוצה והיה נח נעלם בין הב' ובין הת', ובעבור אותו נח הת' דגושה והב' פחותה.

תוכן העניינים

ספר זכרון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה