ספר התרומה· רבנו ברוך מוורמיזא
סימנים
סימן א
דין שחיטת העוף סימן אחד ובהמה שני סימנים ורוב אחד כמהו ושחיט' ורידי' בעוף שצולהו כאחת או מנקבו בקוץ דהלכה כרבי יהודה בורידין בפ"ק דברכות ואם לא חתכו בדיעבד כשר.
סימן ב
דין פגימת סכין שצריך לבדוק הסכין תחלת שחיטה וסוף שחיטה ואם לא בדק הסכין בסוף כשרה. ואם מצא לו בסוף פגימה כל הבהמות פסולות ואם שבר בה עצם כשרות אם בדק את הסכין תחלה. ומותר לכרוך מטלית על הפגימה ולשחוט. וצריך לבדוק הסימנים אחר שחיטה אם שחוטי' יפה ואם לא בדק בסוף פסולה.
סימן ג
דין שהה באמצע שחיטה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא מפורש בדין חלדה.
סימן ד
דין דרסה שלא הוליך ולא הביא הסכין.
סימן ה
דין חלדה שהסכין מכוסה מן העור או אפילו מסובך מצמר וגם לאחר ששחט מעט פעמים ששוחט בראש הסכין שלא יחתוך מן העור יותר ואז פעמים שראש הסכין ששוחט ממנו מתכסה מן העור ופסולה כך פרש"י פ' חטאת העוף שזהו חלדה שהיתה במליקה א"כ יש להזהר מזה ונראה זהו דוקא אם הסכין מכוס' במה ששוחט ואם החליד או שהה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא פסולה בר משהה בקנה במיעוט קמא דכשר' כמו חצי קנה פגום כך פירש"י והלכות גדולות:
אבל בתוספת' שהה במיעוט בתרא כשרה אבל במיעוט קמא פסולה לכל הפחות בושט והחליד במיעוט בתרא יכול להיות דכשרה כמו הגרים דכשר.
סימן ו
דין הגרמה ששחט שלא במקום שחיטה למעלה משפוי כובע או למטה מאונ' קמא וכן בושט למעלה מתפיסת יד או למטה משישעיר ואם הגריס במיעוט קמא פסולה במיעוט בתרא כשרה דהא רב ושמואל פסקו כר' יוסי ברבי יהודה דשחט בטבעת גדולה ושייר מלא החוט על פני רובה כשרה ואם הגרי' אחרי כן כשרה שאין דינו כמו שהה או החליד במיעוט סימנים כדפרישית לעיל.
סימן ז
דין עקור שנעקרו הסימנים ממקום חבורן בלחי או נפסקה הגרגרת מאמצע ברובה פסולה מדתנן ניטל לחי התחתון כשרה תלמוד' משני לה שפיר ואם ספק לו מתי נעקר לאחר שחיטה או לפניה פסולה אפילו הסימן השמוט הוא שחוט ואפילו לא תפס בסימנין דהא אמר רבי יוחנן יביא ויקיף.
סימן ח
דין שחט בשנים או שלשה מקומות.
סימן ט
דין תרי אוני דסריכן בשלא כסדרן טריפה ואם סריכי בכסדרן צריכי נפיחה ופעמים טריפה לדברי ר"ח בשם הגאון היכא דעיקרן מיפרקי ואין סירכא במקום שמתחילות ליחלק.
סימן י
דין אונא באומא דסריכי יחד טריפה.
סימן יא
דין ריאה הסרוכה לדופן האומא דהיינו ברוחב החזה טריפה ואם האונא דהיינו במיצר החזה סרוכה לדופן כשרה כדאמר רב נחמן ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה והוא דסביך בבשרא שבין הצלעות אבל בצלעות עצמן לא סגי דסוף הסרכא ליפסק ואפילו סביך בבשרא ממש ובמיצר החזה כמו האונא דכשרה היינו בנפיחה דווקא כך פירשו הגאונים ואם יש סירכה מהריאה לשומן הלב או לשום מקום טריפה.
סימן יב
דין חשבון אונות תלת מימינא ותרתי משמאלא מלבד תרי אומי' אי חליף או יתיר חסיר טריפה ואם היתיר' בדרא דאוני כשרה ולא מצרפינן החסרה לעינוניתא דורדא אא"כ קיימ' בדרא דאוני ואי יש תרי עינוניתא טריפה אי אין בה אפילו אחת כשירה.
סימן יג
דין בועה שבריאה אי תרי דשפכי אהדדי או אחת כשרה אבל תרי דסמיכן ולא שפכן אהדדי או אחת בשפולי ריאה דנראית כשתים טריפה כדאמר בה"ג או הריאה שנשתנית מכמות שרגילה או ממראה או מדבר אחר.
סימן יד
דין מחט שנמצאת בריאה ואין המחט נראית בחוץ והריאה באת לפנינו שלמה כשרה ואם חתך ממנה ובא לפנינו עם המחט טריפה או מחט שנמצאת בתוך הכבד אפילו שלם לפנינו אי קופא לצד חוץ טריפה דדרך הושט עם המאכל בא ויצא לחוץ וחזר ונכנס בכבד והוה ליה נקובת הושט ובקופא לגיו כשרה ובמחט קטינתא כדידן טריפה בכל ענין אבל בריאה בכל ענין כשרה שהריאה והכבד תלויין בקנה וסמוך לקנה יותר לריאה וגם רחב יותר אבל מכבד רחוק וקטן אי נמצא' בסימפונא דכבדא כשירה אי תחובה מבפנים בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה וכן נמצאת המחט בחלל הקורקבן גם נתחב בבשר מבפנים או נמצאת בחלל הושט בכל ענין כשרה שהקורקבן ובית הכוסות תלויין בושט והמאכל בא דרך הושט וגם המחט בא דרך הושט עם המאכל ואפי' קופא לבר ננעץ בבשר כשרה דאוכלין ומשקין דחקוה להיות תחובה שם אבל הכבד תלוי בקנה ואין לומר שהקדים קנה לושט שאין רחב וקרוב לכבד כמו לריאה אם תולעים יוצאים מריאה כשרה דלאחר שחיט' פריש וכשנתחב' המחט מבפנים בדקינן אי בקורקבן ואין נכרת מבחוץ ויש קורט דם בחוץ נגד המחט טריפה ואם המחט נכרת משני צדדין ואין קורט דם על המחט ולא על הבשר לאחר שחיטה יצא לחוץ וכשרה ולא חיישינן שמא עבר מחיים לצד חוץ וחזר ונכנס לפנים.
סימן טו
דין נקבים שבגרגרת אם יש בהם חסרון לכאיס' אם אין בהם חסרון לכרוב' או סדוקה לארכה נשתייר חוליא כשרה ואף נקבה למטה מהכשר שחיט' דינה במשהו.
סימן טז
דין חוט השדרה שנפסק ברובו ובראש הוי במשהו ניקב קרום של מוח למטה לצד הזנב עד בין הפרשות ברובו מכאן ואילך כשר ובעוף עד בין אגפים ברובו מכאן ואילך הוי כשר.
סימן יז
דין נקבים דמיטרפא בהו אם סותמתו שומן הנאכל בין בבהמה בין בחיה בין בעוף הויא סתימה וכשרה דמהד' אבל חלב שאינו נאכל אינו חשוב סתימה וטריפה אבל ריאה הדבוקה לשומן הלב לא קרוי סתימה דדוקא שומן הגדל במקום הנקב סותם וכשרה.
סימן יח
דין נפלה בהמה מן הגג או מן העלייה או נפלה דרך ארוב' מגובה עשרה טפחים טריפה ואם דלגה מאיליה אמדה נפשה וכשרה ואם הניחה למעלה ומצאה למטה יש לומר שדלגה וכשרה ואילים המנגחין זה את זה כשרין וטבח המפיל בהמתו לארץ בשעה שרוצה לשחטה אע"פ שמפילה בחוזק כשרה לפי שנועצת צפרניה בארץ או אם החליקה ונפלה לארץ מאיליה אע"פ שעתה אינה נועצת צפרניה כיון שלא הפילוה בכח כשרה כיון שאין גובה עשרה מכריסה עד לארץ כדאיתא בפ' הפרה ואדם שזרק טלה לארץ אם נפל על מתניו כשר ועופות שנצודין ואין יכולין ללכת אי מקרבי קטרי של מצודה חיישינן וכל מקום שיש לחוש משום ריסוקי אברים כגון נפלה מן הגג או מאליה או טרפה בכותל צריך להמתין עד שתלך והלכ' אינה צריכה בדיקה.
סימן יט
דין בהמה שלא בדק בה סרכי הריאה טריפה אבל הטלה אין רגילות להיות בו סירכא כשהוא קטן ואם לא בדק כשרה בדיעבד.
סימן כ
דין ניטל הטחול או הכליות דכשרה ובניקב הטחול בסומכא טריפה אבל בקולשיה כשרה וכוליא שלקתה טריפה כי מטי לקותא עד מקום חריץ וכוליא שהקטינ' בדקה עד כפול בגסה עד כענבה.
סימן כא
דין נשמט ירך או בבהמה או בעוף מקום חבורו בקולית בלא איעכל ניביה כשרה אבל איעכל ניביה טריפה שמוטת יד בבהמה זה הוא רגל שלפני' כשרה שמוטת גף בעוף ממקום חבורו בכתף שמא נקבה הריאה שהוא פקח.
סימן כב
דין ניטל צומת הגידין שנחתך מעט מהבשר עם אחד מהחוט' למעלה מהארכובה בסמוך והעצם שלם דבחוט אחד או רובו טריפה בין בבהמה בין בעוף.
סימן כג
דין נחתכו רגליה למעלה מצומת הגידים טריפה והוא הדין אם נשבר העצם ויצא לחוץ גרידא דרך נקב קטן שאין עור ובשר חופין רוב השבירה ודווקא ברגל של אחרים אבל בשלפניה אפילו כולו נחתך למעלה מן הארכובה כשרה דאמר רב בעלת שלש בעלת חמש ברגל טריפה אבל ביד הוי מום לגבוה אבל להדיוט כשרה והיכא שנשבר העצם למעלה או למטה ולא נחתך לגמרי אם לא יצא לחוץ הכל כשר בין בהמה בין אבר ואם יצא לחוץ למעלה מן הארכוב' הכל אסור משום טריפה אבל למטה מהארכובה ויצא לחוץ בהמה כשרה אבל האבר יש לו דין אבר מן החי מדרבנן ואסור למולחו עם הבשר להושיטו לבן נח מדרבנן ונפקא מינה דאם יש ספיקא לקולא אבל מן התורה אין לו דין אבר מן החי אפילו למעלה מן הארכובה משום טריפה כדתנן בפרק אמרו לו.
סימן כד
דין עור ובשר חופין רוב השבירה צריך רוב הכסוי מבשר ומעוט מעור ואין הגידין מועילין לכסות כמו העור ואם יצא העצם דרך נקב קטן וחור בפנים אין מועיל אחרי כן עור ובשר חופין רוב השבירה.
סימן כה
דין דרוסת הזאב אפילו הכה בידו בהמה גסה טריפה ודווקא ביד שלפניה הכה הבהמה ולא ברגל של אחריו וגם לא בשן וכן חתול בגדיי' וטלאים דווקא ולא באמרי רברבי וחולדה בעופות טהורין או עוף טמא שהכה בידו עופות טהורים נץ בעוף הגס וגם בעוף הדק ושאר עופות כדכותייהו טריפה ואם שחט העוף טהור קודם שהסיר העוף טמא את ידו מעליו כשר אבל יש לחוש שהסיר ידו שלא בפניו ואסור אם זאב או חתול נכנס בעדר עם הבהמות ושותק והם צועקים חוששין ואם חתול או חולדה נמצא בלול של תרנגולים וצועקים והוא שתיק דזה שכיח מותר דאינו זורק אבל במצילי' שבורחין מפניו בחתול וחולדה ועוף אבל בזאב ליכא חלוק ואסור וזאב שנשא בהמה מן העדר והצילה הרועה ונתערבה עם בהמות הוי ספק וצריך עיון אם יש להתירה מטעם ספק ספקא שמא הכה בשן ולא ביד דאין דרוסה אלא ביד ואפילו הכה ביד שמא אין זאת. אמנם פי' לקמן הלכות איסור והיתר בשם מורי רבינו דבר זה או דבר שבמנין דלא בטילי באלף אין חלוק בין היו אסורין בודאי קודם שנתערבו בין היו אסורים מספק מקודם דאפילו הספק חשוב ספק' דאורייתא. דאי שייך בו כרת היה חייב עליו אשם תלוי ואם באה בהמה שמלוכלך צוארה מדם מהכאת זאב או חתול אסור ואפילו בקנה דאי במשהו ואי מקוץ הוי מלוכלך ולא מן דרוסה ברובה ואם הוא עיף דממסמס קועיה יכולין לבדוק וכל ספק טריפה שבא לחכם ולא נתברר לו כגון נשבר העצם ויצא לחוץ ואינו יודע אם מחיים או לאחר מיתה שחיטה או ספק סירכא או בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ולא ידע אי איעכל ניביה או שאר ספק איסור בכולן פסק בהלכות גדולות לאיסור ולא דמי לנשחטה הותרה אלא היכא שיכול לתלות ההיתר כגון בא זאב ונטל בני מעיין והחזירן נקובין ועצם שנשבר למעלה מן הארכובא ונקשר ונרפא דכשר.
סימן כו
דין עוף הבא לפנינו ואין מכירו אם טמא אם טהור יבדוק בקליפת הקורקבן ואם יש עוד סימן אחר עמו שהוא טהור.
סימן כז
דין ביצים היאך לוקחים אותם מכותי הלא אי' אומר מעוף פלוני הם שטהור ובשביל סימנין אין לסמוך כדאמרינן סימנין של בצים לאו דאורייתא אלא סומכין על הרוב שבינינו שטהורין וכן דגים שאי' ניכר בהם קשקשת ויש לספק שמא נשרו כשעלו מן המים יש לסמוך על סימנין של עוברי דגים שהחתיכה ראשה אחד חד והשני כד זהו עב ועגול כדמוכח בשלהי אין מעמידין שסימני עוברי דגים יש לסמוך עליהם.
סימן כח
דין ביצים הטרופות בקערה אין קונין אותם מן העכו"ם והנהו קנטיאש ואובליאש שפיר קונין מן העכו"ם אע"פ שלא ראינו הבצים וגם אין לחוש שמא היה בהם דם ואי' אסורים משום בשולי עכו"ם של בצים למי שאינו תופס איסור בשולי עכו"ם בפת.
סימן כט
דין בצים שנמצאו בתרנגולת שחוטה שמותרין לתתן בתבשיל של חלב אם בקליפה דווקא נמצאו ואין צריכי' מליחה אבל בשאינן בקליפ' אסורי' בחלב גם צריכי' מליחה ואם נמצאת ביצה בתרנגולת נבלה אסורה אטו של טריפה כדאיתא בעדיות ואם נתערבה אותה ביצה עם שאר בצים שטהורים אפילו באלף כולן הוו אסורים משום דבר שבמניין ואם נמצאת מספק נבלה הביצה עצמה כשרה דספקא דרבנן לקולא ואם ביצה מתרנגולת טריפה אפילו אם נתערבה עם בצים אחרי' באלף כולן אסורין ואפילו הביצה מספק טריפה כיון דהוי ספיקא דאורייתא אוסרת אפילו נתערב' באלף כמו שפירשתי בסוף הלכות איסור והיתר.
סימן ל
דין ביצים שנולדו מן ספק טריפה מתי ידע אמתת הדבר גם מן הבצים גם מן התרנגולת אם נזקקת אחרי כן לתרנגול ויש לה עוד ביצים הכל מותר ואפילו התרנגול' כדאמרי' בנקב' כל שאינה יולדת הוי ספק ובזכר כל שנים עשר חדש מכאן ואילך הכל מותר.
סימן לא
דין ביצים של עוף טמא או ביצה טהורה שיש בה אפרוח או דם ונתבשל עמהם ביצים כשרים או דבר אחר בין עם קליפתן בין בלא קליפתן הכל הוי אסור עד שיהיה ששים בהית' ואם הכה על התרנגולת ויצת' ביצת' כשרה ואין בה דין אבר מן החי.
סימן לב
דין ביצים שיש דם על קשר של חלבון הדם אסור והביצה מותרת ואם הדם על קשר של חלמון אף הביצ' אסור' ואם הדם על הקשר של חלבון וגם נתפשט חוץ לקשר על הביצה הביצ' אסור' וגם אם הדם על הביצה ואין כלל דם על הביצה בקש' הדם אסורה והביצה מותרת והדם אינו אסור מן התורה אלא מדרבנן.
סימן לג
דין ביצה שיש בה אפרוח מרוקם אינו אסור מן התורה כי אם מדרבנן דדרשא דהשרץ השורץ על הארץ לרבות אפרוחים שלא נתפקחו עיניהם הויא אסמכתא אבל שמא אסורין משום נבלה כמו בהמה קודם שמנה ימים ומתי יהיה מותר האפרוח לאחר שיצא מן הקליפה אבל לרבי אליעזר בן יעקב עד שיתפתחו עיניהם.
סימן לד
דין תולע הנמצא בפרי אם בא בעוד הפרי באילן אסור ואם בא לאחר שנתלש מותר ואם מחיים פי' חוץ לפרי אסור וכן תולעים הנמצאים תוך שרביטי פולי' ופייש דאותן באו במחובר אסורין ואותן זבובים שבתוך גוף הפולי' עצמן באי' בתלוש ומותרין ואינן אסורים אא"כ פירשו חיים ומשפרשו אינן חוזרים ונכנסים לכך כשנמצאו בקדיר' בתבשיל של פולין והם מתים מותרין שבתלוש גדלו בפולי' ואין בהן משום שרץ האר' ואע"פ שעתידים להיות חוזרין ופורחין אין לאוסרן משום שרץ העוף כיון שנוצר בתוך הפרי כמו זיזין שבעדשים ושבכליסין שאינן בברייתא אלא מקר' דשרץ השורץ על הארץ ויש שמחמירין ונותנין אותן תחלה לבשל במים רותחים כדי שימותו מיד בתוך הפולין שאם ישימו הפולין במים צוננין אולי מחמת המים יצאו הזבובים לחוץ בתוך המים ונאסרו המים ומתים שם בשעת רתיחה והרי הוא אוכלן בקערה.
סימן לה
דין שרביטי קושש של פולין או של פוייש שנתבשלו ונמצא תולע באחת מהן השרביט שנמצא בה תולע זורק לחוץ והשאר יש אוסרים אפילו ע"י ששים של היתר שיש במחבת וכן דגים קטנים שנתבשלו ונמצא אחד מהם דג טמא זורקו לחוץ והשאר יש אוסרים אפילו ע"י ששים ולכך טוב להמתין עד שיצטננו קודם שיוציאם מן המים שנתבשלו שם או ישים מים צוננין עמהם לצננן תחלה אמנם נ"ל דשרביטי' ודגים קטנים יש להתיר כיון שמער' לבסוף כל המים לחוץ א"כ העשרים או הל' שנאסרו כב' בטלים ברוב שנשארו ואין חוזרין ואוסרים השאר שבמחבת אע"פ שנוגעים בהם חמין לפי שאיסור הנבלע אינו חוזר ונפלט ביבש אלא ע"י מים עמהם ולכך בעינן ניער וכסה גבי טפת חלב וגם קליפה שנשארה אינה חוזרת ואוסרת קליפה אחרת סמוך לה וכן לעולם ואע"פ שטעם גופו נפלט נבלע דבר בסמוך לו כמו חם בתוך חם אפי' בלא מים מכל מקום האיסור הנבלע בו ממקום אחר אינו נפלט בלא מים וא"כ אע"פ שהחתיכ' עצמה נעשית נבילה מ"מ לא יהא טפל חמור מן העיקר וכיון שאינה אסורים רק העשרים הרי הם בטלין בשאר שבמחב' שהם רוב שאינו מכיר איזה הם ולא שייך לומר בריה לא בטלה אלא בדבר שאסור מחמת עצמו בלא בליעת איסור ממקום אחר אבל גבי ביצים אסור הכל דאין רגילות לבשל בצים יחד כ"כ שיהו שלשים או מ' שנאסרו בטלים בשאר שיהיה עוד רוב של היתר.
סימן לו
דין תולעים שהם בחתיכת בשר או בחתיכת דג שבאו מחיי בהמה והדג שאסורין ואותן שבאו לאחר שחיטה מחמת סרחון מחמת הבשר או בגבינ' מותרין לאחר שמתו אבל אם מחיים פירשו על הבשר אסורים לעולם כמו פירש על גג תמר' ולהא לא חיישינן דבשעה שמדיח הבשר במי' יבא על הבשר בחוץ אם היו בחוץ נופלין ואם תולעים הגדלים בכלים שבמים וכן במים מכונסים שעל הארץ שמותר לשתותם אפי' פרשו בדופני הכלים והגומא מבפנים וכן יבחושין הגדלין ביין או השכר שמותר לשתותן עם המשקה ואם סנן השכר או היין דרך מטלית או תבן ופרחו שם אסורין.
סימן לז
דין לקשור שתי פרדו' לקרון שאסור אם אין שתיהן שוות מאב ואם וכל שכן בהמה אחרת ופרדה שאסור.
סימן לח
דין אותו את בנו בחיה.
סימן לט
דין אותו את בנו שנוהג בין בזכרים בין בנקבות בין האב תחלה ואחר כך הבן בין אפכא והיום הולך אחר הלילה שלפניו.
סימן לט השני:
דין כסוי עפר למעלה ועפר למטה לכתחלה אסור לדבר בין שחיטה לשחיטה לפי שמא צריך לחזור ולברך על השחיטה אם דיבר בינתים אבל מילי דשחיטה כגון תן לי הסכין או העוף אינו הפסקה כמו לאחר המוציא גביל לתורי.
סימן מ
דין אם צריך לכסות כל הדם ובאיזה עפר מכסין.
סימן מא
דין ולד שליל הנמצא בתוך בהמה שנשחט שמותר העובר בשחיטת אמו וגם גידו וחלבו מותר אבל הדם אסור והני מילי שלא הלך כלל אבל הלך צריך שחיטה ואם נמצאת טריפה שעתה שחיטת האם אינה מועלת לעובר אם העובר בן תשעה חדשים מותר העובר בשחיטת עצמו כרבא דאמר ארבעה סימנים אכש' רחמנא אבל בן שמנה אסור דלא שייך ביה שחיטה ולפי שלא יוכל להבחין מתי יש לו תשעה חדשים טוב לאסור הכל כשהאם טריפה.
סימן מב
דין לנקר גיד הנשה וגם לחטט אחריו וגם שמנו אסור מדרבנן.
סימן מג
דין חלב מן התורה דהוא חלב הנמצא על הקרב ועל הכסלים ושעל הכליות ושעל הדקים דהיינו ריש מיעיא באמתא בעי גרירא דהוא ממקום שמתחלת הקיבה להתקצר ואילך צריך גרירא שיעור אמת' כדפירש רש"י ועל הקיבה עצמה יש חלב אח' דייתרא ודאקשתא.
סימן מד
דין חוטין האסורי' שבעוקץ תלתא מימני' ותרתי משמאלא וחוט' שבתוך הכולי' וגם לובן כוליא וחוטין שעל הטחול הכל אסורין משום חלב מדרבנן אבל חוטים שבכתף לפנים ושבלחיים אצל הלשון אסורין משום דם וצריך לחותכן ולמולחן ולצלי סגי בחתיכה בלא מליח' ואף אם לא הסירן מן הבהמה אם חתכינהו הוי כשאר בשר.
סימן מה
דין שצריך להסיר הקרום מעל הכסלים סמוך לחזה וגם מן הבשר שסביב הדפנות שחותכין כדי לתחוב ידו שם לבדוק הריאה צריך להסיר הקרום מאותו בשר מבחוץ לפי שהחלב המכסה את הקרב שוכב שם ונוגע שם וקרום שבראש שהמוח מונח שם צריך להסיר משום דמא.
סימן מו
דין ראש כבש וגדי שנותן על הרמץ כדי להסיר השער אותביה אבית השחיטה שפי' דמי אצדדין מקווא קווי דמא ואסיר וכתב בהלכות גדולות מוקרא הוא דאסור משום שמתבשל בתוך הדם רישא גופא שרי. וכן התרנגולת הנתונה על הרמץ כדי להסי' הנוצ' וכן רגלי בהמה שנתנו על האש להסי' השיער והטלפי' הכל מותר דאיסור' ליכא אלא משום דם שבראש ובהני ליכא ראש בנור' ויש מולחין תחלה הרגלים והראש קודם שיתנום באש ולאחר שהסירו הטלפים והשער מולחים אותן פעם שניה לפי שהשערות והטלפים מנעו כנגדן ליכנס היטב המלח בבשר וזהו חומרא בעלמא המליחה ראשונה.
סימן מז
דין חתיכת בשר שהניח' בביתו ואין איש רואה והלך לשוק אם מצאה במקום שהניחה מותרת בלא טביעת עין וסימן וליכא למיחש לחלפה עורב ואם לא מצאה שם אז צריך טביעת עין. ואם הניחה בשוק בין העכו"ם כמו כן צריכה פן חלפוה.
סימן מח
דין איסור שנפל בקדירה שיש היתר רותח בין במינו בין שאינו במינו נשער בששים ברוטב בקופה וחתיכות ולא במאי דבלע בקדירה ואם בשל היתר בקדירה של איסור בת יומא הכל אסור ואם אינה בת יומא אסור לכתחילה לבשל ובדיעבד מותר.
סימן מט
דין כף של איסור שתחב בקדירה של היתר ואם הכף חולבת ותחבה בקדירה מלאה מן תבשיל של בשר או אפכא אפילו אינה בת יומא הכף אסורה והתבשיל מותר ואם הכף בת יומא צריך בתבשיל ס' ואם נשפכו המים מספיקא אסור דטעם כעיקר דאורייתא ולא כפירוש רש"י.
סימן נ
דין איסור שנתערב בהיתר בדבר יבש במין במינו בטל ברוב ואם בדבר לח כגון יין ביין או חלב בחלב צריך ששים וכן מין בשאינו מינו אפילו בדבר יבש ואין צריך להשליך אחת כמו בתרומה שנפלה בחולין מפני גזל השבט ואם חתיכה גדולה של נבלה או של בהמה טמאה נפלה בהיתר או חתיכת בשר הבלועה מחלב והיא גדולה לא בטלה אפילו באלף של היתר כיון דראויה להתכבד כדתנן בפר' בת' דע"ז אבל חתיכה גדולה של הית' שנאסרה מחמת בליעת איסור בטלה שפיר ברוב ביבש ואם בתבשי' נפלה בטלה בששים אם אינו מכירה וכן כל דבר שבמנין כגון ביצת נבלה או טריפה או פירות גסות של ערלה אפי' באלף לא בטילי. וכן כל דבר שקרוי בריה כגון דג קטן טמא או עוף טמא או גיד הנשה ואוכלו שלם חייב מן התורה אפילו לית ביה כזית הלכך אם נתערבו בהיתר ואינו מכירן במקום שנתערבו דאפילו באלף לא בטילי מדרבנן ודווקא שלמין אבל חתוכין ומרוסקין אפילו יהיו כולן בטלין בששים וצפור טהורה שנתנבלה או נטרפה אפילו שלימה אינה קרויה בריה כדאיתא בפ' כל הבשר אפילו הכי אינה בטלה באלף אם הוא דבר שבמניין או ראויה להתכבד אבל אם נאסרה מחמת דבר בליעת איסור או דג טהור שנבלע מחמת איסור ונתערבו עם היתר אפילו הם שלמים אינן קרוין בריה ובטלין בששים ולא דבר שבמנין ולא ראויה להתכבד אבל חתיכת בשר בחלב אינה בטלה כדאיתא פרק בתרא דעבודה זרה משום דאוכל ממנה כזית לוקה.
סימן נא
דין איסור הניכר ואצלו רוב היתר הניכר לקח מאחד מהם ואינו יודע מאיזה מהם לקח אסור מן התורה דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואם נמצא חתיכה אחת לארץ או לקחה כותי שלא בפנינו או עכבר אז מותר דכל דפריש מרובא פריש וליכא למגזר שמא יקח מן הקבוע כיון שהקבוע ניכר וידוע האיסור היכן הוא דלא מחזקינ' גברי ברשיעי ליקח מן האסור בודאי בלאו הכי יכול לקנות נבלה מן השוק אבל בדבר המעורב יחד איסור והיתר לא שייך למימר כל קבוע כמחצה ובטל שפיר ואם דבר שבמנין הוא או ראויה להתכבד דלא בטיל אפילו מעורב באלף ואסור הכל מדרבנן אם פירש אח' מהם אותו אסור גזירה שמא יקח מן הקבוע כיון דשם מן התורה בטל ואינו אסור אלא מדרבנן או שרינן למשקל בפי' אתי למשקל בקבוע כדאיתא בפ' התערובות וזאב שדרס בהמה אחת בין הרבה בהמות שייך לדין זה ואין להתירן מטעם תערובות אפילו לאחר שפירשו זה מזה כדפרישי' ורבי' יעקב היה מתיר לאחר שפירשו זה מזה לפי דכל דפריש מרובא פריש ואולי דההיא דפ' תערובות דגזר שמא הוה מוקי לה דווקא בקדשי' וגם אין להתיר הבהמות מטעם ספק דרס בשן ומותר דאפילו דרס ביד שמא אין זאת דבסוף הלכות איסור והיתר פירשתי דדבר שיש ספק איסור דאורייתא והוא דבר שבמנין אפי' באלף לא בטיל כגון ביצת ספק טריפה דלא בטלה אפילו באלף דמורי רבינו מפרש דנתערב באלף כולן אסורות קאי אפילו אספיקא דלא כרבינו יעקב.
סימן נב
דין חתיכת היתר שנאסרה או מחמת בליעת טפות חלב או גם איסור אחר נבלע בה אם נתחבה אותה חתיכה בקדירה רותחת לא די לה בששים לבטל טיפת איסור הבלועה בה אלא חתיכה עצמה נעשית נבלה וצריך ס' לבטל כל החתיכה ואפ"ה חתיכות בשר הרבה שנמלחו ונתנן בגיגית של עצים ואבנים אם נמצאת חתיכה אחת בתוך הציר אותו מקצת אסור ואפילו לית ביה פילי לא סגי ליה בקליפה כיון ששור' בציר דמי לכבוש והרי הוא כמבושל אבל חצי החתיכה שלמעלה אינה אסור כלל דדם אין מפעפע אפי' יש שמנונית באותו מקצת שבתוך הציר אע"ג שטעם השמנונית הנאסר מפעפע למעלה וחתיכה עצמה שבציר נעשית נבלה ואלו היא נבלה ממש או חזיר היתה אוסרת למעלה מחמת פעפוע מ"מ את שלמעלה מותר כיון שאין הדם עצמו הולך ולא יהיה לו כח לאסור יותר מאלו היה כולו דם שזהו דבר האוסרו והיינו נמי טעמא למלח שעל הבשר והמלח אסור משום דם הוא טעם מלח הולך בבשר למה אינו אוסר הבשר אלא כיון שדם אינו הולך שם הוי מותר וכן כל דבר שצריך קליפה למה אינה אוסרת אותה קליפה כל שסמוך לה וכן לעולם הלא פעמים היא שמנה אלא כיון שהאיסור נבלע בה אינו הולך יותר לא יהא טפל חמור מן העיקר.
סימן נג
דין מלח הבלוע מדם או מאיסור ונתנוהו בקדירה שאם יש בקדירה ששים של מלח הכל מותר אע"פ שהמלח שנעשה נבלה נותן טעם אפילו באלף דאין חמור יותר מאלו היה כולו דם או איסור הבלוע בו ואם מלח הבלוע מבשר או תבלין שדכו במדוך של בשר ונתנוהו בתבשיל של חלב או אפכא אין צריך ששים אפילו מן המלח כי אם ששים מטפת בשר הבלוע בו כיון שהמלח לא היה בלוע מאסור.
סימן נד
דין להגעיל כלי דווקא כשיהיה אינו בן יומו ואז אפילו בתוך כלי כשר מותר להגעילו ואם בכלי האסור שאינו בן יומו טוב יותר אבל תוך כלי אסור בן יומו לא יגעיל.
סימן נה
דין להגעיל כלי לצורך פסח אם מגעילו קודם ערב פסח או ערב פסח קודם ד' שעות מותר אפי' שניהם בני יומן דאין בהם כי אם טעם חמץ ולכן שרי דנותן טעם בר נותן טעם הוא אבל לאחר ארבע שעות אסור להגעיל אלא כלי שאינו בן יומו דהחמץ נעשה איסור וחוזר ונבלע וחטה שנמצאת בעופות ערב פסח והם מלוחין או צלויין ישליך החטה והכל כשר כיון שנתבטל טעם חמץ בששים קודם פסח אינו חוזר וניער לאסור במשהו כשיבא פסח דאינו במשהו עד שיבא זמנו שזהו פסח וראיה דתנן צמר גמלים ורחלים שטרפן אם רוב מן הגמלים מותר לו להביא פשתן לשם וכן בשר מלוח ישן או גבינה או דגים מלוחים שלא נבדק המלח מן החמץ וכן הסלים ישנים מותרין בפסח וכן שפוד ישן מותר לצלות בו בפסח מהאי טעמא ודין בן יומו היינו יום ולילה מעת לעת ודין שצריך לשפוך מים צוננים על הכלי הנגעל מיד.
סימן נו
דין לב שלא נקרע ולא הוציא דמו בין לצלי בין לקדרה.
סימן נז
דין כחל בין לצלי בין לקדרה או לעשות ממנו פשטיד"א בין בלא בשר עמו בין יש בשר עמו ושמותר לשומו בקער' רותחת שהיה בה בשר או לחתכו בסכין של בשר.
סימן נח
דין כבד לבשל אותו בקדירה שהקדירה אסור' או הבשר אם נתבשל עמו אסור אפילו הכבד במלח אבל הכבד מותר כדתנן במס' תרומות הכבד אוסרת ואינ' נאסרה מפני שיש בו רוב דם פולט ואינו בולע ולפי' רבי' יעקב אם לא נמלח כך הדין אבל אם נמלח הכבד הכל מותר ואם צולהו על הגחלים לחתכו ולנקבו.
סימן נט
דין כבד שנצלה עם בשר בשפוד וכן כחל עם בשר בשפוד לכתחלה אסור ובדיעבד שרי.
סימן ס
דין כרישין ובצלים שרוצה לתתן בקדירה של בשר וחתכם בסכין חולבת או אפכא דלא סגי להו בהדחה לפי שראשי הכרישים והבצלים חריפין והוו כמו צונן שחתכו בסכין ואם נתן אותו בקדירה מותר דאין צריך רק ששים של טעם הסכין הבלוע בירק שהוא דבר מועט ואם חתכן בסכין של עכו"ם אז צריך ששים של כל הירק דכולו נעשה נבלה והדין הוא אפילו שאינו בן יומו אבל עלין של כרישין וגם כרוב אינן חריפין וסגי להו בהדחה.
סימן סא
דין קערות חולבות שהדיחן במחבת של בשר או אפכא דאם שניהם בני יומן הכל אסור ואם האחד אינו בן יומו וחברו בן יומו הכל מותר אפילו נאמר נותן טעם בדנותן דמותר בלעו דווקא אבל היכא דנתבשלו אסור הכא מותר דאיכא תלתא נותני טעם ע"י המים חד הבשר במחבת בת יומא ומן המחב' במים ומן הקערות במים ומן המים בקערות שאינן בני יומן שהוא היתר קצת וגם לא קבלו בו אם מטעם שני וכן הדין בקערות של בשר בנות יומן שהודחו במים רותחין בכלי ראשון עם קערות חולבות שאינן בני יומן דקוד' היו שנגעו במים ראשונים בתחלה זו לזו חמין אם כן איכא שלשה נותני טעם של היתר. וכן ביצים שנתבשלו במחבת חולבת מותרים לתת בפשטידא או איפכא אם נתבשלו במחבת של בשר מותר לתת בפלדין וכן ירקות שנשלקו במחבת חולב' מותרין לתתן בתבשיל של בשר אפילו המחבת בת יומא וכן אפכא וכן קטנית פולין או פוייש שבשל בקדירה חולבת מותר לערותן בקדירה של בשר אפילו לכתחלה ואפילו הקדירה ובת יומא הכל מותר כמו דגים שעלו בקער' מותר לאכלן בכותח וה"מ כשהקערות אינן מלוכלכות בשיורי המאכל אז שייך היתר של נותן טעם ואם שניהם בני יומן הכל אסור דהמים נאסרים מחמת בשר של זה וחלב של זה וחוזר ונבלע בהן ואין כאן נותן טעם בר נותן טעם של היתר ואסור לאפות עוגה קטנה בצד פשטידא או בצד פלדין כדאמרינן אין טשין את התנור באליה ואם אופ' תחת הכלי אפי' לא נגעו זה לזה אסור לאפות שתיהן יחד דאזיל האי ומפטם האי ואין להתיר משום נותן טעם בר נו"ט ולא משום דדבר הבלוע בחתיכ' זו ממקום אחר אינו פולט משם כי אם ע"י מים כמו דפרישי' לקמן גבי טפת חלב מ"מ פעמים ששמנונית הבשר יוצא חוץ לעיסה.
סימן סב
דין בשר כדי לצלות אין צריך למלוח ואם לתת בקדירה צריך להדיחן תחלה ואח"כ למולחה משני צדדין וכן התרנגולת בפנים ובחוץ ושימלח היטב אינו נאכל מחמת מלחו ולשהות שעור צלייה ואחר כן ידיח הבשר שני פעמים וכשימלח צריך להיות על דף או על סל המנוקב אבל בכלי שאינו מנוקב הכל אסור וכשידיח הבשר בכלי צריך לתת המים תחלה בכלי ואח"כ הבשר ולא בשר תחלה ואחר כך מים אם הבשר לח.
סימן סג
דין בשר וגבינה כשהם לחין ונוגעין זה בזה ואם שניהם מלוחים ואינן יבשין שניהם אסורים ואם אחד מליח ואחד תפל אז התפל אסור והמלוח מותר וכן הדין בבשר כשר ובשר נבלה שנגעו זה בזה אם השחוטה מלוחה לבדה הכל מותר ואם הנבלה מלוחה לבדה הכל אסור כדין טהור מליח וטמא תפל מותר וכן בשר חי או צלי שנפל עליו חלב בין יש מלח בחלב לבדו או בבשר לבדו הכל אסור עד ששים כיון שהאסור צלול הוא ואם אין מלח לא בזה ולא בזה אם אין פילי הכל מותר בהדחה ואם הבשר צלי בלא פילים צריך קליפה משום דרכיך כגוזלא אבל כשהבשר כשר או הנבלה האחד מחמת בשול או צלי ונגעו זה לזה אין להם דין טהור מליח וטמא תפל אלא עילאה גבר ותתאה גבר דהלכה דתתאה גבר ואפילו כי החם למעלה דאז התחתון כשר מכל מקום קליפה מיהא בעי.
סימן סד
דין גבינות ישראל אם נעשו בדפוסי הגוים שעשו כבר הגוים בהם גבינותיהן מותרין בדיעבד.
סימן סה
דין קיבה ודקין וטבחיא דאין מחזיקין בהם דם אם מלחן בקערה או נתנן בקדירה ולא נמלחו שהכל מותר אבל השומן שעליהם יש דם וצריך למלוח וכן שאר בני מעיין צריך למלוח כגון הכרס וכן יש בה"ג דהשומן יש בו סורייקי סומקי ואם מלח את הקיב' והדקי' והטבחי' שהם בלא דם ומלחם עם בשר אחר אפילו הכי הכל מותר ולא דמי לדגים ועופות שמלחן זה עם זה דאסור.
סימן סו
דין לתת כלי תחת עופות שצלאן כדי לקבל השומן שאסור אא"כ הבשר הודח תחלה ונמלח ושהה שעור מליחה ואח"כ הודח פעמים דלא בקיאינן בשעור בתרי גללי דמלחא דפי' בהלכות גדולות לא פחות ולא יותר.
סימן סז
דין בשר שחוט' שנמלח עם בשר נבלה דהכל אסור מן התורה ואם ספק לחומרא אבל דגי' טהורין וטמאים שנמלחו יחד אסורין מדרבנן ואם ספק לקולא ואם עכו"ם או שפחה עכו"ם שבבית ישראל מלגו תרנגולת ולא ראה ישראל אם בכלי ראשון או בכלי שני או הדיחו בשר ונתנו בקדירה ולא ראה הישראל או הדיחו קערות חולבות ושל בשר ולא ראה ישראל אם יחד הודחו או כל אחד לבדו או בגווני אחריני דדמו להני אם אינן יודעין דין הדבר אז הכל אסור דשמא להקל טרחין עשו באיסור ואם יודעין הדין היאך משפט לעשות לישראל אז אם ישראל יוצא ונכנס או גם תנוק שחכם כל כך שלפעמים סומכין עליו לראות אז הכל מותר.
סימן סח
דין חתיכות בשר של שלש פרות או ארבע שמלח ונתנן זה על זה שגמר פליטת דם חתיכה ראשונה קודם שמלח חתיכה אחרונה דכשר ואם מלח לאחר יום אח' חתיכה ונתנה על בשר שנמלח אתמול דאף זה מותר דאכתי פליט הראשונה הציר.
סימן סט
דין בשר הנמלח ומיד נתנו עם בשר שלא נמלח שיחזור וימלח הבשר ומותר.
סימן ע
דין סכין ששחט בה טריפה שצריך הסכין הדחה תחלה קודם שישחוט בה עוד או קודם שיחתוך בה רותח ואם לא הדיחה תחלה צריך הבשר קליפה כרב דאמר קולף אבל סכין של עכו"ם צריך הגעלה תחלה ואם לא הגעיל ושחט בה קולף.
סימן עא
דין סכין שחתך בה בשר ורוצה לחתוך בה גבינה או אפכא צריך לסכין נעיצה בקרקע עשר פעמים ומיהו רוב סכינים יש בהם גומות ואינן חלקים צריך לשפשף היטב בפיחם או באבן רך ואם רוצה לחתוך בסכין של עכו"ם אפילו הפירות כן הוא הדין אבל לחתוך בשר רותח מן הסכין צריך הגעלה ויש אומרים צריך לבון.
סימן עב
דין קיבה של גדי וטלה שלקחו מן העכו"ם ולא חיישינן שמא ינקו מן הטמא' ומן הטריפה ולכך הקיבה מותרת להעמיד בה גבינות. וקיבה של גדי וטלה שהרגו עכו"ם אע"פ שלכתחלה אסורה בדיעבד מותר ואפילו הקיבה שראינו שינק הגדי והטלה מן הטריפה או מן הטמאה אם העמיד בה גבינות מותרות דמן הקרוש שבו העמיד והוי פירשא בעלמא ואסור לשרות הקיבה עם עורה בכלי של מים זמן ארוך כדי לקרוש הלח שטעם לחלוחית של קיבה נכנס בעור וחוזר ונפלט והוה ליה בשר בחלב.
סימן עג
דין בהמה שנמצאת טריפה מה דינם של גבינות שנעשו ממנה באותה שנה רבינו שמואל התירן מטעם חזקה וכן רבי' יהודאי גאון בהלכות אותו ואת בנו.
סימן עד
דין תרנגולת שהיא ספק טריפה דאורייתא או ביצה ספק טריפה או חתיכה של בשר מחלב מספק וכיוצא כאלו שהם דבר שבמנין ויש בהן ספק ונתערבו אפילו באלף כולן אסורי' כאלו נתערב ודאי של איסורי' ואינו קרוי ספק ספיקא כיון שהספק הראשון הוי ספיקא דאורייתא וגם הוי דבר שבמנין והכי מיישב מורי רבינו ההיא דנתערבה באלף כולן אסורות דקאי שפיר אספק ביצה דאיירי לעיל התם בברייתא.
סימן עה
דין חכם הבא להתיר על ידי ששים קדירה שנתחב בה כף איסור שצריך לחקור ולישאל אם נתנו מים בקדירה לאחר שהיה האיסור בקדירה.
סימן עו
דין חכם הבא להתיר כלי ע"י שלא היה בן יומו צריך לחקור ולישאל אם היה בו אפילו מים רותחין בינתים דכך שוה כאיסור עצמו.
סימן עז
דין נטילת ידים שצריך לשפוך המים מהכלי ע"י ולא לתוחבן בתוך הכלי ולא ירחץ ידיו בקלוח צנור המקלח מי גשמים ואפילו מקלח ממעיין דבעינא מכח גברא ולא דמי לכיור שהיה בו ברזא והיו נוטלין מכח ראשון אבל תוחבן בתוך מי המעיין שפיר דמי שטובל ידיו ואז לא יברך על נטילת ידים.
סימן עח
דין נטילת ידים עד פרק שלישי שזהו כל האצבעות אפילו לחולין ושצריך לשפוך המים שני פעמים על ידיו וצריך להגביהן פן יחזרו המים הראשונים הטמאות ויבאו על המים השניים הטהורות ויטמאו אותה ואסור לרחוץ ממים שרחץ בהם חברו ושלא תגע ידו שכבר רחץ פעמים על ידו שנית שלא שפך עליה רק פעם אחת פן תטמאנה וצריך שיהו המים צלולין שיהו ראויין לשתיית בהמה ואפילו הצלולין צריך שלא יהו מאוסין וסרוחין שתוכל בהמה לשתותן.
סימן עט
דין כלי שנוטל ממנו ידיו צריך שלא יהא נסדק ולא יהא נקב במקום שהמים עוברין כששופכן על ידיו ואסור ליטול ידיו מכוס שהוא משופע שאינו יכול לישב שלא מסומך כגון כסוי כוס וכסוי קנקן ושלא יהא חציצה בו על אצבעותיו לא טיט ולא בצק בין צפרניו כל כך שהוא מקפיד עליו ורגיל להסיר מחמת גנאי וקפידא ומותר לקבל מים לנטילת ידים מן האשה נדה ומן העכו"ם.