אות-סח
אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין הָאָדָם יָכוֹל לְדַבֵּר כְּלָל וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתּחַ פִּיו בִּתְפִלָּתוֹ וְהִתְבּוֹדְדוּתוֹ מִגּדֶל הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁלּוֹ וּמִכּבֶד צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, אַף-עַל- פִּי- כֵן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק אָז דַּיְקָא לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לִקְרא לַה' מִתּוֹךְ הַמֵּצַר וְהַדּחַק בְּחִינַת מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עִקַּר הִתְעוֹרְרוּת הוּא שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם מִן הַמֵּצַר וְהַדּחַק תְּחִלָּה וְעַל- יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה אַחַר-כָּךְ עַל פִּי רב לָבוֹא לְהַרְחָבָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ כָּרָאוּי עַד שֶׁיּוּכַל לָבוֹא לִבְחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא שֶׁנִּתְעוֹרֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ הַמֵּצַר וְהַמְּרִירוּת כָּזֶה וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּכָל תְּפִלּוֹתָיו, שֶׁהַהַתְחָלָה הָיָה מִן הַמֵּצַר וְהַדּחַק שֶׁהָיָה צַר לוֹ מְאד, כְּגוֹן מֵחֲמַת שֶׁנָּפַל עָלָיו צָרוֹת אַבְשָׁלוֹם אוֹ צָרוֹת נָבָל וְכַדּוֹמֶה, וְאַחַר- כָּךְ בָּא בְּאוֹתוֹ תְּפִלָּה לְרוּחַ הַקּדֶשׁ וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹפָר שֶׁהָרָחָב הוּא לְמַעְלָה וְהַקָּצָר הוּא לְמַטָּה אֵצֶל הַפֶּה וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים ס"ו) "וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי", הַיְנוּ כַּנַּ"ל (שָׁם, סִימָן רע"ט) .