אות-מד
כְּשֶׁהוֹדִיעַ עִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, דִבֵּר עִמּוֹ מוֹרֵנוּ הָרַב הַצַּדִּיק מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וְשָׁאַל אוֹתוֹ הֲלא הָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה וְלא הֵשִׁיב לוֹ בְּפֵרוּשׁ רַק כִּלְאַחַר יָד, כְּאוֹמֵר אַף- עַל-פִּי-כֵן, כְּלוֹמַר אַף-עַל-פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר לְךָ הָעִנְיָן בִּשְׁלֵמוּת אַף-עַל-פִּי-כֵן צְרִיכִין לִנְהג כָּךְ וּמוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, לא הָיָה יָכוֹל לִשְׁאל יוֹתֵר, כִּי יָדַע כִּי קֻשְׁיָא זוֹ יְכוֹלִין לְהַקְשׁוֹת גַּם עַל הַתְּפִלּוֹת שֶׁסִּדְּרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִכְּבָר עַל עִנְיַן תְּשׁוּבָה וְהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּגוֹן בִּרְכַּת הֲשִׁיבֵנוּ וְכַיּוֹצֵא (וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּאוֹת צ"ג מַה שֶּׁהֵבֵאתִי מִסֵּפֶר "לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת" חֹשֶׁן מִשְׁפָּט הִלְכוֹת פִּקָּדוֹן הֲלָכָה ג') (שָׁם).
מה.
אָמַר טוֹב שֶׁיּאמַר הָאָדָם בִּשְׁעַת הִתְבּוֹדְדוּת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ יאמַר, הַיּוֹם אֲנִי מַתְחִיל לְהִתְדַבֵּק בְּךָ וְיַעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם הַתְחָלָה כִּי כָּל הַהַמְשָׁכוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַהַתְחָלוֹת וַאֲפִלּוּ הַמְחַקְּרִים אוֹמְרִים, שֶׁהַהַתְחָלָה הִיא כְּמוֹ חֲצִי דָּבָר שֶׁל כָּל הַמַּעֲשֶׂה נִמְצָא מִמָּה נַפְשָׁךְ יַעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם הַתְחָלָה וְיאמַר כַּנַּ"ל כִּי מִמָּה נַפְשָׁךְ אִם הָיָה מִקּדֶם טוֹב עַכְשָׁו יִהְיֶה טוֹב יוֹתֵר וְאִם חַס וְשָׁלוֹם, מִקּדֶם לא הָיָה טוֹב בְּוַדַּאי צָרִיךְ וּמֻכְרָח לַעֲשׂוֹת הַתְחָלָה חֲדָשָׁה (שָׁם) .