תולדות אדם - שער הגדול · (מח)
והנה מצד זה השגחת אין סוף ברוך הוא בהם בתחילת אצילותם, במה שהשפיע בהם שפעו והאיר בהם אורו, אשר בשפע האור ההוא הם מתייחדים יחוד אמיתי חזק ואמיץ, ולא יחסר השפע ההוא לעולם, וממיטב השפע הם ניזונים באחדות השוה מלאים שפע שבע רצון, מלאים על כל גדותם הוד וחדוה במקומו. ומשפע שלימותם משפיעים בשאר עולמות בריאה יצירה עשייה לחם חקם ומזונם, אשר בשפע ההוא תלוי קיום קישור עולמות וקישור היסודות עד טבור הארץ. ואילו יעלה בדעת חס ושלום המנע השפע ההוא אפילו רגע אחד, היו כל העולמות הגשמיים כלים ונפסדים כרגע, והרוחניות ישובו אל מקורם כקודם אצילותם. וזו היא כוונת קריאת שמע, לפי הכוונה הנכונה שמייחד כל העולמות ממטה למעלה עד הסבה הראשונה ברוך הוא, שכולם מקושרים ומיוחדים זה בזה וזה בזה, עלול בעילתו ועלול בעילתו לפי המדרגות עד הסבה הראשונה, שהוא בשפעו הגדול והקדוש מקשרם ומייחדם ומקיימם מנקודה הראשונה עד נקודת טבור מרכז הארץ. ואולי ישוער ח"ו העדר שפעו רגע אחד, כולם יעדרו והרוחניות יחזור למקורו. אבל אין הכוונה ביחוד קריאת שמע שישפע אין סוף בנאצלים שפע רב יותר משפעם ששפע בהם בעת אצילתו אשר בו תלוי קיום קישור העולמות וקשור היסודות שבו העולם כמנהגו נוהג, שאם כן יהיה השתנות באצילות בעצמו חס ושלום, פעם בריבוי השפע ופעם לא כל כך בריבוי לחיסור הריבוי ההוא. אלא הכוונה הנכונה בקריאת שמע שנייחד הספירות כולם אחד אל אחד, וכולם במאציל, ונמליכהו בכל הנמצאים גדולים וקטנים, שהוא בשפעו הגדול והקדוש על ידי נאצליו סיבת קיומם, זוהי אמונתנו, אבל לא להוסיף ולהעדיף שפע יותר על המתנהג בעת אצילותן לקיום העולם והעמדתן, כי כל הנבראים על צד היותר שלם נבראו, כאמרם ז"ל (ר"ה יא, א), כל הנבראים בצביונן ובקומתן ובדעתן נבראו, רצה לומר בכל השלימות היותר שלם, ועל כן עליו אין להוסיף ואין לגרוע. והגם כי נמצא בדברי רשב"י ז"ל שביחוד קריאת שמע יוסיף שפע, הענין הוא להיות כי האדם הראשון חטא, ובעוונותינו נתדלדלה הארץ והשפע הנשפע מאצילות לכל העולמות נתמעטה, ואינו בכח וחיל ועוז כמו שהיו שופעים קודם שחטא אדם הראשון. ומפני זה מוסיפים שפע על ידי היחוד קריאת שמע, שהאצילות ישפיע אור גדול בעולמות כמו שהיה משפיע קודם החטא, ויתחזקו העולמות כמאז. אבל לא שיתחדשו תוספות שפע באצילות מאת המאציל ברוך הוא בעצם האצילות, כי השפע בעצם האצילות לעולם על עמדו יעמוד בתקפו ובגבורתו כאז וכקדם באורן הגדול מאת המאציל ברוך הוא, נמצא שביחוד זה שהוא קיומן לא יחסיר ולא יעדיף לעולם, זהו יחוד א' באצילות: