אור ברסלב
ספר השל''ה הקדוש תולדות אדם - שער הגדול › (מו)

ספר השל''ה הקדוש

תולדות אדם - שער הגדול · (מו)

(מה)

ולחזק זה אקדים, ידוע כי האצילות הגם כי מדתן עשר אין להם סוף. ומשנה שלימה היא בספר יצירה, עשר ספירות בלימה, מדתן עשר שאין להם סוף. ופירש הפרדס וזה לשונו, עשר ספירות בלימה, פירוש, המילה הזאת נחלקת לשתים, רוצה לומר בלי מה, ופירוש מה מהות, והכוונה שעשר ספירות הם בלי מהות, לפי שאין מהותם מושג אלינו. ואף אם נאמר זו דין וזו רחמים וכיוצא בזה, הכל מושג אלינו מתוך פעולתם, אבל מתוך עצמותם הם בלי מה. עוד הוא מלשון בלום, כדכתיב (תהלים לב, ט), עדיו לבלום, שראוי לאדם לבלום פיו, ואל ירבה דבריו במהות עניינם, מפני קוצר המשיג ועומק המושג. או יהיה מלשון הסתר והעלם כמו עדיו לבלום, והיינו כיסוי העדי והסתרו. והנה הספירות נקראו בלימה, רוצה לומר ספירת ההעלם שהן נעלמות. וכל שלושת פירושים אלה עולים אל מקום אחד, שהכוונה להורות על העלמם וקוצר השגה, ושאין ראוי להאריך בהן הדיבור מפני העלמן. ואמר מדתן עשר, מפני שמזה ימשך היות להן גבול ח"ו, אמר שאין להם סוף. ועם היות שהוא דבר והפוכו, שאנו נותנים בו גבול ואחר כך נאמר שאין להם גבול, כבר פירשנו בפרקים הקודמים כי בערך שיש להם בחינתם אל המאציל אין להם גבול, אבל בערך בחינתם ופעולתם הנמשכות אלינו יש להם אל פעולתם כפי קבלתנו שאנו בעלי גבול. וזה כח גדולתו של יוצרנו, כי מבלי גבול יגבילהו ויצמצמהו לתועלת התחתונים בעלי גבול ותכלית. לדבר זה אל יבהל עיני המשכיל, שאינו רחוק, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו אף כי ב"ה (בית המקדש), ועל כל זה לחיבת ישראל היה מצמצם שכינתו בין שני בדי הארון כמו שפירשו רז"ל (ב"ר ד, ד), עד כאן לשון הפרדס. על כן לא יוצדק באצילות לומר תוספות או גרעון מצד האצילות בבחינת קיומם ב'אין סוף' שהוא נשמה להם והם דבקים בו, אמנם מצד ההשפעה להשפיע בתחתונים יש בהשפעה זו ענין חסיר ויתיר, והכל לפי התעוררות התחתונים:

תוכן העניינים

ספר השל''ה הקדוש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה