תולדות אדם - שער הגדול · (לו)
זה לשון מערכת אלהות במערכת הטעם, כי המחשבה בבריאה בתפארת, בעבור שיהיה ראוי לקיום המין, וכאשר בארנו למעלה. אבל יציאת המחשבה מכח למעשה, על ידי העטרה אשר היתה לראש פינה. והנה הוא שר העולם העליון, וכן נקראת בכור, כלומר ממונה בכחו, וכענין אף אני בכור אתנהו. ואמנם אי אפשר לומר שנקרא שר העולם כמשמעו בעבור שהוא מנהיגו של עולם התחתון ומשגיח בו, אמנם יונק מלמעלה ומשפיע למטה. וכענין שיתף מדת הרחמים עם מדת הדין וברא את העולם, וכענין שרמזו במשל ההוא על האדריכל והסרסור. אמרו בפרשת נח על פסוק ויתעצב אל לבו (כז, ד), משל למלך שבנה פלטרין על ידי האדריכל, ראה אותם ולא ערבו לו, על מי יש לו להתרעם, לא על האדריכל. משל אחר בפרשת נח, למלך שעשה סחורה על ידי הסרסור והפסיד, על מי יש לו להתרעם, לא על הסרסור. עוד משל אחר במדרש (בר"ר לא, ז) למינקת שנרדת בסרחון בן המלך. וכל אלו המשלים הם רומזים להסתרת פנים המאירים בעת הזעם, וכענין והיה בענני ענן על הארץ, הרומז שתחשך הארץ ואין אור השמש מזריח. ומלת אדריכל וסרסור ומינקת רומזים לשר העולם, וכן מלת בן המלך רומז לתפארת. רמזו כי אם יטב בעיני המלך מעשה האדריכל או סחורת הסרסור או גידול המינקת, בא המלך לשכון בבנין הבנאי או יעמוד בסחורות הסרסור או עם בניו בביתו, ויקרא בשלום האדריכל והסרסור והמינקת והכל בשלום. ואם לא ערבו לו מעשיהם, בעבור היותם נמשכים אחר שרירות לבם, אז יתעצב המלך אל לבו, ויסתלק ממנו מחמת זוהמת הנחש אשר בביתו, כי אין אדם דר בבית אחד עם נחש, שזה בכפיפה וזה בקומה. ותתוסף זוהמת נחש על חוה, ומזוהמא ההיא יעלו האומות לגדולה, כי השרים הממונים עליהם מתפרנסים ממנה. ובהיות מעלה לאומות מצד הזוהמא, אז יורדים ישראל בפשעיהם וטומאתם וישולחו עם אמם מארץ מולדתם לתחת ידי האומות אל ארץ לא להם, ועבדום וענו אותם כי שם כוחם. ומפני דביקות האם על הבנים, היא בצרה בצרתם, כמו שנאמר (ישעיה סג, ט), בכל צרתם לו צר, והוא באור ענין הרדיה אשר נרדים בעבורה והטומאה אשר נטמאת בזוהמתן:
ועוד יתבונן בענין שדרשו (מגילה כט, א), גלו למצרים שכינה עמהם, גלו לעילם שכינה עמהם, מה שצריך להתבונן. ועוד מה שבארנו למעלה כי בזכות הצדיק המדמה צורה ליוצרה שכינה שורה בתחתונים, ויותר על הצורה הטהורה, כי מצא מין את מינו וניער, עד שהנקבה תסובב גבר ויתחכם בתורה ובחכמה ובמצות שטרח בהם תמיד עד שיתנבא וידע העתידות. אבל כאשר ימרה בתורה ובמצות אשר הם דוגמת הדמות, יטמא את צורתו ויחשב כבהמה להתרחק מן הקדושה ומן הנבואה אשר בפעליה, ולא כדאי להשתמש בשרביט המלך. וזהו בסוד הענין, כי כל ענין סילוק השפע אינו ענין שיהיה חסרון למינקת חלילה בצד מהצדדים, אך הוא חסרון לבנים המשחיתים, אשר מקבלים היפך שפע הטוב הוא מצד מרים, ובשלוח האם ישולחו הבנים, כענין שנאמר והנני משחיתם את הארץ אשר נסתרה, כי בהשחתת הארץ ישחתו גם כן, כי תכה בה מכה רבה כדי שישובו מדרכם לשוב עמה מבית עבדים אל בית מלך פנימה. נמצא כי החסרון כולו לישראל הם המקבלים היפך הטוב הראוי להם אם יהיו טובים, עד כאן לשונו: