תולדות אדם - שער הגדול · (יט)
ומבואר מזה אמרו עוד שם (ח"ג קיג, א) בזה הלשון, ועשיתם אותם, מאי ועשיתם אותם, אלא מאן דעביד פקודי אורייתא ואזל באורחוי כביכול כאלו עביד ליה לעילא. אמר הקדוש ברוך הוא כאלו עשאני ואוקמוהו ועל דא ועשיתם אותם ועשיתם ודאי, הואיל ומתערי עלון לאתחברא דא בדא, לאשתכחא שמא קדישא כדקא יאות, ועשיתם אותם ודאי. כגוונא דא אמר רבי שמעון, ויעש דוד שם, וכי דוד עביד ליה, אלא בגין דאזיל באורחי דאורייתא ועביד פקודי אורייתא ואנהיג מלכותא כדקא יאות, כביכול עשה שם לעילא. ולא הוה מלכא בעלמא דזכי להאי כדוד, והוה קם בפלגות לילא וקא משבח להקב"ה עד סליק שמא קדישא בכורסיא. בשעתא דסליק נהורא ביממא כביכול עביד שם ממש, כמה דאיתמר ויקוב בן איש הישראלית את השם, ובגיני כך ויעש דוד שם. ועל דא ועשיתם אתם כתיב, ואי אתון תשתדלון למעבד לון לאתקנא שמא קדישא כדקא יאות, כל אינון ברכאן דלעילא ישתכחון גבייכו בתקוניכון כדקא יאות, עד כאן:
כ
מכל זה יתבאר כי הצדיקים בעבודתם ובמעשיהם הטובים מוסיפים כח בגבורה של מעלה, כמאמר מדרש איכה (א, לג) דלעיל, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה של מעלה, כמה דאיתמר, באלקים נעשה חיל. כי בעשיית התורה והמצות ימשיכו האור מן העדן אל ה'נהר' ומה'נהר' אל הגן, סוד כנסת ישראל שהוא אלקים ונותנים בה און וחיל, ואז היא מתגברת בעזרתן של ישראל, כי היא גבורה תחתונה, וממשיכים אליה האור והעוז מראש אמנה, ומיחדים אותה עם דודה סוד צדיקו של עולם האור המאיר עיניהם, והצדיק למטה מעורר הצדיק למעלה, ושניהם מתקנים ועושים הכבוד העליון ומוסיפים ומאמצים כחו, זה מלמטה וזה מלמעלה. והצדיק של מעלה מתגבר כשיש צדיקים למטה שמאמצים כחו, בסוד תנו עוז לאלהים: