תולדות אדם - רמזי אותיות לחתימת ההקדמה · (לד)
כתב האזכרות בזהב. הנה מחמת זוהמת הנחש שהביא אדם לעולם היה ראוי לתקן במתן תורה, והוא אומרו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וגו'. הנה בא להזהירם שלא יאחזו להם דרך אביהם הראשון, שהניח דעתו והלך אחר דרך דעת הנחש, ואמר לו כי שמעת לקול אשתך. ולפי שהיה בא לתקן את העולם ולחדשו בנתינת התורה, אמר להם שישמעו בקולו לקבל עליהם כל מצותיו לעשותם, וזה הוא קולו ולא לקול השטן הוא נחש הוא יצר הרע כדרך ששמע אדם הראשון וגרם מיתה לעולם וכל הבאים אחריו. ושמרתם את בריתי לא כאדם הראשון שעבר ברית והפר חוק. בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח, ב) ר' יצחק אמר, מושך בערלתו היה, כתיב הכא, והמה כאדם עברו ברית, וכתיב התם, את בריתי הפר. רב נחמן אמר, כופר בעיקר היה, כתיב הכא, והמה כאדם וגו', וכתיב התם, על אשר עברו את ברית ה' וגו'. ודברי שניהם אמת, כי המשיך הערלה והטומאה לעולם וכסה ואטם הברית הקדושה והיא הכפירה בעיקר. הנה בא לתקן אשר עיוותו אדם הראשון, כי הוא לא שמע בקול ה' כי אם בקול אשתו, ולא שמר הברית והביא מות עליו ועל כל הבאים אחריו, ונענש בטורח המזונות, וכשקבלו ישראל התורה החזירו עטרה ליושנה ונתבסם העולם ופסקה זוהמתם, כדאיתא פרק אין מעמידין (ע"ז כב, ב):
ובמדרש הנה אנכי שולח מלאך, הדא הוא דכתיב, אני אמרתי אלקים אתם, אילו המתינו ישראל למשה ולא עשו אותו מעשה, לא היתה מלכות ולא מלאך מות שולט בהן. וכן הוא אומר, חרות על הלוחות, מהו חרות, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אמר, חרות מהמלכיות, ור' נחמיה אמר, חרות ממלאך המות. הורו על כל מיני הטוב והאושר אשר ימשכו מקבלת התורה, כי באמרם חרות מהמלכיות, הכוונה היותם ממלכת כהנים, ובאמרם חרות ממלאך המות, הכוונה על הקיום והנצחיות הנרמז בוהייתם לי סגלה וגוי קדוש. וכמו שאמרו רז"ל (סנהדרין צד, א) כל הנשאר בירושלים קדוש יאמר, מה קדוש קיים אף הם קיימים. והם חזרו לסורם כשהיה השטן מרקד ביניהם בעגל הזהב, שעשו ואמרו אלה אלהיך ישראל, הרי כתבו האזכרות בזהב: