תולדות אדם - בית ה' · (לד)
כתב בעל ספר האורה בהקדמתו (מובא בפרדס ש"כ פ"א) זה לשונו, דע, כי כל שמותיו הקדושים הנזכרים בתורה כולם תלוים בשם בן ד' שהוא יהו"ה יתברך. ואם תאמר והלא שם 'אהיה' הוא העיקר והמקור. דע, כי שם בן ד' אותיות הוא כדמיון נוף האילן, ושם 'אהיה' הוא עיקר האילן זה, וממנו ישתרשו שרשים ויתפשטו ענפים לכל צד, ושאר כל השמות הקודש כולם כדמיון ענפים וסנסנים נמשכים מנוף האילן, וכל אחד מהענפים עושה פרי למינהו. עד כאן לשונו. ופירוש דבריו, כי כל שמות שאינם נמחקים הם תלוים בשם בן ד', וממנו מתפשטים וממנו יונקים. והקשה לפי דבריו, כי למה לא יהיו תלוים בשם 'אהיה' שהוא בכתר שהוא העיקר והשורש כמו שהם תלוים בשם בן ד' שאינו כל כך שהוא בתפארת. ועל פי שאלתו זאת תירץ תירוץ נאה, כי שם 'אהיה' הוא עיקר האילן ושרשו, ושם יהו"ה הוא נוף האילן. והנה לפי דרך זה הענפים מתפשטים מן הנוף לא מן העיקר כנודע, כי הכתר הוא העיקר, ומרוב העלמו אין הענפים מתפשטים ממנו, והתפארת הוא הנוף אשר משם מתפשטים הענפים. וכן תפארת מלשון פארות, פירוש ענפים כנודע, וכן הששה קצוות מסתעפים ממנו. והן אמת דבריו דברי אלקים חיים, ולכן עדיין הקושיא במקומה עומדת, שנקשה באופן אחר והוא זה, שאפילו לפי דבריו לא יבצר היות שם 'אהיה' גדול ומשובח משם בן ד', אלא שאין הענפים מסתעפים ממנו, ושם בן ד' הוא בתפארת, ואע"פ ששבחו גדול, לא כשם 'אהיה' שהוא עיקר האילן. ואם כן למה שם בן ד' שהוא בתפארת אינו נהגה באותיותיו, ורחמנא לצלן מדעתו דאמרינן [צ"ל מדעת האומרים] שכתר ענף לתפארת, כי זה בעינינו כי אם כאחד מן הכפירות הקשות המגיעות בעצם האצילות, שהן מהפכין קערה על פיה וקוצצין נטיעות. אבל כאשר נזכר מה שהקדמנו בשער שם בן ד' הקודם בריש פרק זה, יתיישב אלינו הדבר מאד, כי גם בכתר שם בן ד' נעלם תכלית ההעלם. והשמות האלה עם היות קדושתן גדולה ואינן נמחקים, עם כל זאת הם היכלות להויות כדפירשנו, ומטעם העלם הכתר אינו מתגלה בו שם כלל המגביל ומגדיר רוחניות בהגיונו כשם בן ד' ושאר השמות, אבל שם אהיה הגיונו מורה העלם, שפירושו, הא קאים אנא למהוי. והכונה כי אם היות שנאמר ספירת כתר, אינו מפני שיש בו השגה כלל, אלא מפני שעתיד להתגלות למטה בחכמה ובבינה. וכן פירשו הגאונים, כי פירוש כתר לשון המתן, מלשון כתר לי זעיר ואחווך, והכוונה אל תעמיק בו שאין בו השגה והשגתו בשאר הספירות. ואם כן נמצא כי הגיונו הוא סבת רוממותו והעלמו כדפירשנו, אבל אם היה שם בן ד' נהגה באותיות, היה מראה כי האצילות מושג, וזה אינו ראוי לרוב העלם. ולכן אנו הוגים אותו בהיכלו, כי השגת התפארת במלכות כדמיון וה' בהיכל קדשו 'הס' כמנין 'היכל' כמנין 'אדני', עכ"ל. והענין שם יהו"ה הנעלם בכתר, דהיינו יהו"ה כולו ב'קמץ', זהו יותר נבחן בהתרוממות התפשטות העצמות מנקודת שם יהו"ה שכולו 'חולם' הנעלם בתפארת: