תולדות אדם - בית ה' · (כג)
אמנם ראשית המחשבה הוא סוף המעשה, ושורש הששה קצוות והנהגת פעולת העולם על ידי מלכות נקרא במדרשי רבותינו ז"ל 'אדריכל', המוציא לפועל פעולת ששה ימים העליונים, זה השורש הוא נקרא למעלה בשלוש ראשונות סוד הדעת שהוא הנעלם מתפארת. והענין, כאשר עלה ברצון הקדמון המוחלט להוות כל הויה, אז נקרא אין סוף דקיימא לאודעא להודיע מציאותו המוחלט על ידי נאצליו. ובשלוש ראשונות שחשובות כאחת, היתה זו ההודעה בסוד הוא הדעת הוא היודע והידוע. ואח"כ נתגלו ונודעו ד"ו פרצופין במקומן נקראו זמנים, כי הם ששת ימים עליונים, ותפארת ומלכות מדת יום ומדת לילה, ומהם נמשכין ענין הזמנים והנהגת פעם בדין ופעם ברחמים, והכל לפי הענין. ועל הנעלם שלהם רמזו רבותינו ז"ל במדרשם (עי' ב"ר ג, ז), ויהי אור - מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן, היינו הנעלם של הזמנים למעלה ובסוד דעת ויודע וידוע ?. והגם שהכל אחד מיוחד והכל נעלם, מכל מקום אין העלמות שוות, כי כתר בכוחותיו נתעלם לגמרי ונקרא אין, וחכמה נקרא יש מאין, הגם כי נעלמת, מכל מקום נקרא יש לבחון בה בחינת ישות, וזה הישות נתגלה במציאות דקות על ידי בינה. וזהו ענין כינויים שכנו חכמי האמת לחכמה [ובינה] - אב ואם, ולתפארת ומלכות - בן ובת. ומבשרי אחזה אלוה, מציאות הבן מאב ואם, קודם שנתגלה הבן בגלוי היה במציאת האב בהעלמה גדולה, דהיינו בזרע הנמשך מהמוח דרך חוט השדרה, ואח"כ מתגלה ביותר בבנין האם בעיבורה, אח"כ בצאתו מרחם אמו הוא גילוי לכל. אמנם עוד יש יותר העלמה מהעלמה הנ"ל, היינו הרצון המחשבה לעורר לזיווג, נוכל לומר, בזה הרצון תקוע כח הבן בהעלמה גדולה, ואח"כ נמשך בכח האב ממוח ומשפיע לאם. כן מציאות ד"ו פרצופין, בראשית סוד הרצון המחשבה בסוד הכתר הנקרא רצון כמבואר בפרדס בשער צחצחות, הוא תכלית ההעלמות, והחכמה ראשית הגילוי בערך ההעלמה העמוקה, וזה ראשית הגילוי נתגלה על ידי בינה, אז בינה בן י"ה, תפארת במקומו, ובית קיבולו היא מלכות אתו עמו. כי כמו שלענין אצילת ששה קצוות במקומו היה על ידי משפיע והמושפע חכמה ובינה, כן השתלשלות ששה קצוות שלמעלה לענין פעולה בעולמות בריאה יצירה עשיה, אז תפארת משפיע ומלכות מקבלת השפעה זו ומוציאה לפועל. ובן ובת בדוגמת אב ואם, רק אב ואם לענין התגלות אצילות ששה קצוות, וכן על ידי בן ובת התגלה הפעולה: