תולדות אדם - בית ה' · (טז)
עוד נבאר דברי רבי אליעזר הגדול בדרך אחר, בענין דקדוק תיבת 'היה', שאמר 'היה' הוא ושמו בלבד. ונקדים דברי ספר גנת אגוז בענין שם יהו"ה, הוא שם המיוחד הרומז על ההויה הקדומה בהחלט מחויב המציאות, כי השם הזה מאמת על היות הנמצא נמצא, שאחר שיש הויה נמצא היה במוחלט המהווה כל הויה. כי אם יעלה על הדעת שהוא אינו נמצא, אין לכל הנמצאים אפשרות מציאות והויה, כי מאחר שהוא אמתת כל ההויה כל הנמצאים תלוים בו, וכל הנמצאים יתבטלו לבטולו, מפני שהוא יסוד אמתת כל הויה ומציאותה. אמנם הוא לא יבטל לבטול הנמצאים כולם זולתו, כי הוא אמתת ההויה, והמציאות נתלה בדבר אחד. ואחר שכן, הרי לך סוד שמו המיוחד לו יתברך, שהוא שם ההויה קודם לכל הנמצאים להמצאות ומכח מציאותו הם נמצאים, ובלתי שם ההויה לא יצאו כל ההויות למציאות הויה. הרי לך כי בהיותו יתברך בשם ההויה מורה כי כל ההויות כולם מאמתת הויתו נמצאו, וממציאותו יתברך נמצאו. ואילו יעלו על הדעת שהוא אינו נמצא, הרי לך כל ההויות בטלים, כי הוא הגורם לאמתת כל ההויות כולם. ואילו יתבטלו כולם, הוא אינו מתבטל, שאין שם ההויה זולתו שהיא גורמת להווייתו, עד כאן: