ספר הרכבה· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי
הקדמה
אמר אליהו הלוי האשכנזי. יעוד יעדתי בתחלת ספר הבחור לחבר ספר בדקדוק המלים הזרים והמורכבים, ביען כי לא דברתי מהם בספר ההוא דבר. וכן יגעתי ומצאתים וקבצתים מכל המקומות אשר נפוצו שם בכל ארבע ועשרים ספרים, והנני אסדרם על סדר האלפא ביתא למען ירוץ הקורא בם. אכן לא אדרוך בסדורם דרך ספרי השרשים להביא כל אחד ואחד בשרשו, כי בעבור זרותם והרכבתם יקשה לפעמים למצא שרשם, מצורף לזה שבהרבה מהם יפול המחלוקת בין המדקדקים, זה אומר שרשו בכה וזה אומר בכה. לכן אביאם כאשר הם כתובים בפסוק ואסדרם לפי סדר האותיות שבראשם, בין שהאות ההיא שרשית או שמושית או נוספת. והמשל, וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן (בראשית ל לט) אשים באות הוא"ו, לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת (בראשית ל מא) באות הלמ"ד, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי (תהלים נא ז) באות היו"ד, וכן כלם.
והנה טרם החילי לדבר אקדים הקדמה אחת קטנה אשר היא הכרחית לדעתה להבין דרכי הזרים וההפרש שבין קצתם לקצתם. דע כי הזרים הנמצאים במקרא רבו מלמנות, ובפרט בשמות, וכן אמר רבי אברהם בן עזרא: השמות הזרים אין להם מספר. עד כאן לשונו מספר מאזנים. והאמת שכמעט אין משקל בכל משקלי השמות כלם שלא יעברו זרים בתוכו ונכרים באו שעריו, ואם באתי לבאר את כלם יהיה ביאורם פרקים פרקים, גם כי ברובם נגלה ונכר הזרות שבהם ואינם צריכים לביאור. ואני אין כוונתי בזה הספר רק לבאר המלות הזרות מאד בדקדוקם, ואשר נפל בהם המחלוקת בין ראשי המדקדקים ותרבה בהם הדעת. ואני אכתוב את דעת כלם, ולפעמים אענה אף אני חלקי כפי מעוט שכלי.
והנה ידוע תדע כי שני מיני זרים הם. יש זרים במוחלט והם אשר אבאר בזה הספר, ויש זרים הנקראים 'יוצאים מן הכלל', והם של שני מינים.
המין האחד הם המלים הזרות, ואינן זרים לפי דקדוק הלשון ודינם ראוי להיות כן, לולי הכלל שנתן כבר בחביריו. והמשל, הנה נתן כלל אחד בה"א הידיעה שכאשר יבאו עליה אותיות כל"ב תעדר הה"א, כמו בַּבַּיִת, בַּשָּׂדֶה, ראויים בְּהַבַּיִת, בְּהַשָּׂדֶה; והנה בא על נכון יְיָ בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ (תהלים לו ו), אֲמַצְיָהוּ לְהַגְּדוּד (דה"ב כה י) ודומיהם מעטים, הבאים עם הה"א כאשר הדין היה, אך הם זרים במה שהם יוצאים מכלל חבריהם. וכן נתן כלל בעתידי האית"ן מהִפְעִיל שתפול מהם ה"א הבנין ונאמר אַפְקִיד, יַפְקִיד, והראוי אֲהַפְקִיד, יְהַפְקִיד; והנה באו על נכון דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ (תהלים קטז ו), עַמִּים יְהוֹדֻךָ (תהלים מה יח), אבל יוצאים מכלל חבריהם הבאים תמיד בחסרון ה"א, כמו וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ (תהלים עב יג), יוֹדוּךָ אַחֶיךָ (בראשית מט ח) ודומיהם. וכן הושם כלל בגזרת נָתַן, שהעתידים ממנו יהיו בצרי בסוף – אֶתֵּן, יִתֵּן, תִּתֵּן, נִתֵּן, והוא לא כדרך שאר חסירי פ"א נ"ן שהם על הרוב בפתח, כמו אֶגַּשׁ, יִגַּשׁ, תִּגַּשׁ, נִגַּשׁ; ובא על נכון וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ אִישׁ (שופטים טז ה) שהוא בפתח כדינו, ויוצא מכלל חבריו בכלל הנזכר למעלה.
והמין השני מהיוצאים מהכלל, הם המלות שאינם שומרים כללי הדקדוק ומתנגדים לו. יש מלות שהם תמיד כן, כמו הָאָרֶץ – תמיד האל"ף קמוצה, אפילו כשאינה בהפסק, והוא זר ויוצא מכלל הדקדוק, כי היתה ראויה האל"ף בסגול – הָאֶרֶץ, על משקל הָאֶבֶן. וכן כל מִחוּץ יוצא מכלל הדקדוק, והראוי מֵחוּץ בצרי, כדין כל מ"ם שמושית על אחהע"ר. וכן כל ההוּא והַהִיא ראוין הה"אין בקמץ, כמו הָהָר, הָהֶם ודומיהם.
גם יש מלות מיוחדות היוצאים מכלל הדקדוק בזה הדרך, כמו מִגְבוּרָתָם בּוֹשִׁים (יחזקאל לב ל) – הגימ"ל רפויה וראויה להדגש; מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד (ש"א כג כח), המ"ם בחירק וראויה בצרי; וכן רבים מבנין פִּעֵל הדגוש שנופל מהם הדגש; וכן בהרבה מקומות יבא נח במקום דגש ודגש במקום נח; ובהתחלפות האותיות, ובפרט אותיות יהו"א זו בזו, וכן התחלפות התנועות זו בזו. כל אלה וכיוצא באלה אינם בכלל זרים, רק בכלל יוצאים מהכלל, ולא אדבר מהם רק מעט מזער בקצת הפעלים הצריכים לביאור ושנפל בהם המחלוקת, כמו שכתבתי לעיל.
והמורכבים הם של מינים הרבה. והמכוון ב'הרכבה' הוא שיורה שם או פעל אחד במלה אחת מה שיורו עליו שני שמות או שני פעלים אשר הורכבו מהם כדי לקצר הדבור. יש שהוא מורכב משני שרשים, כמו כֻּלֹּה מְקַלְלַוְנִי (ירמיהו טו י) – מורכב מן קלל וקלה, ויש אומרים שהוא מורכב מיחיד ורבים, כמו שאבאר במקומו. ויש מורכב משני זמנים הנקראים 'פעולות', כמו וְיֹלַדְתְּ בֵּן (בראשית טז יא ועוד) – מורכב מעבר ומבינוני, וכן אֶגְאָלְתִּי (ישעיהו סג ג) מורכב מעתיד ומעבר. ויש מורכב משני גופים, כמו צִמְּתוּתֻנִי (תהלים פח יז), כמו שיתבאר כל אחד במקומו. וכן וְנֵאשְׁאַר אָנִי (יחזקאל ט ח), מורכב ממדברים-בעדם וממדבר-בעדו. ויש מורכב משני בנינים, כמו יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי (תהלים ז ו) – מורכב מבנין הקל ומפִּעֵל הדגוש, וכן נְגֹאֲלוּ בַדָּם (ישעיהו נט ג), מורכב מנִפְעַל ופֻּעַל הדגוש. ויש מורכב משתי גזרות, כמו וְהוֹשְׁבוֹתִים כִּי רִחַמְתִּים (זכריה י ו) – מורכב מנחי העי"ן ומנחי הפ"א. והגזרות אשר כל אחת מהן מורכבת משתי גזרות, כמו נָטָה, יָצָא, יָרָה ודומיהם, כבר בארתים בכלל הגזרות הבלתי שלמות בספר הבחור במאמר שני בעיקר י"ג.
ודע כי יש מהרכבה אחת בקצת השמות והפעלים, ובפרט באותם שהם של ארבע אותיות שרשיות, כמו רֻטְפַשׁ בְּשָׂרוֹ (איוב לג כה) – מורכב מן רָטוּב ופַּשׁ, פִּלֶגֶש – פְּלַג אִשָּׁה, אַבְרֵךְ (בראשית מא מג) – אָב ורֵך, כַּרְמֶל – כַּר מָלֵא, חַדְרָךְ (זכריה ט א) – חַד ורַךְ, וכן הרבה. ורבותינו ז"ל הורגלו בהרכבה יותר גדולה מזו, וקראו להן 'נוטריקון', כגון פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ (איוב כו ט) – פֵּרַשׂ שַׁדַּי זִיו (סוכה ה א), חַשְׁמַל (יחזקאל א ד) – חַיּוֹת אֵשׁ מְמַלְלוֹת (חגיגה יג ב), וכן שַׁעַטְנֵז (ויקרא יט יט) – שׁוֹעַ טָו וְנוֹז (משנה כלאים ט ח), ודומיהם.
אכן דע כי המלות אשר הם מחמשה או ששה אותיות, אינם מלשון הקדש, אלא מלשון פרסי או מצרי, והראיה, כי לא תמצאם רק בספור מעשים אשר היו בארצות ההם. כמו אֲגַרְטָל, אֲדַרְכֹן, אֲחַשְׁתְּרָן, אֲחַשְׁדַּרְפָּן, פַּתְשֶׁגֶן. וכן צְפַרְדֵּעַ הוא שם שרץ הנמצא בארץ מצרים, וכן אפשר שַׁעַטְנֵז הוא לשון מצרי, אם אינו מורכב כמו שכתבו רבותינו ז"ל. ומכל אלה המורכבים לא אדבר דבר בזה הספר, כי אין לי עסק בנסתרות.
אכן שאר מיני ההרכבות אשר זכרתי לעיל אביא כלם ואבארם על דרך חשובי המדקדקים אשר לפני, ובקצתם אכתוב גם סברתי, ובזה האופן יהיו קצת המלות מבוארות בשנים או בשלשה אופנים. גם אזכור קצת המלות שאינם זרים ולא מורכבים רק שהם משונים בדקדוק וקשים לדייקם, כמו וַיְהִי, וַיְחִי, וַיַּרְא ודומיהם. ובהיות שעקר כוונתי בזה הספר לבאר בו כל המלות המורכבות, לכן קראתי שמו ספר הרכבה.