אור ברסלב
ספר הרכבה אות היו"ד

ספר הרכבה· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי

אות היו"ד

אות טי"ת

יַדּוּ

יַדּוּ גוֹרָל (יואל ד ג)

עבר מהקל מפעלי הכפל, שרשו ידד, על משקל זַכּוּ נְזִירֶיהָ (איכה ד ז), רַכּוּ דְבָרָיו (תהלים נה כב) ודומיהם. ויש אומרים שהוא עתיד מפִּעֵל הדגוש. ויש אומרים שהוא עתיד מבנין הִפְעִיל, הכל כמו שכתבתי במלת וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי (איכה ג נג).

יוֹדַעְתִּי

וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי (ש"א כא ג)

מלה מורכבת, כמלת וְיֹלַדְתְּ בֵּן (בראשית טז יא), כמו שכתבתי שם. ולפי קצת המדקדקים נמצא בנין אחד הנקרא 'מרובע', ואומרים שזה הוא עבר ממנו. וכבר בטלתי מציאות הבנין ההוא בספר הבחור במאמר ראשון עקר ח.

יְדַשְּׁנֶה

יְדַשְּׁנֶה סֶלָה (תהלים כ ד)

עתיד מבנין פִּעֵל מהשלמים, הסגול בו תמורת קמץ, והראוי יְדַשְׁנָה. והה"א נוספת שלא כמנהג על הנסתר, כמו שבארתי בספר הבחור במאמר השני בעקר ראשון.

יְהוּ

מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּ (קהלת יא ג)

הוא לשון רבים, והוא כמו יִהְיוּ, ונפלה ממנו יו"ד עי"ן-הפֹעל, כמו שנפלה מן תְּהִי נַעֲלָמָה (נחום ג יא), הראוי תִּהְיִי. ויש אומרים שהוא לשון יחיד, והוא כמו יִהְיֶה, וכמו שנאמר בחסרון הה"א – יְהִי, כך נאמר יְהוּא. והראשון נכון בדקדוק, והשני נכון למשמעות הפסוק. ורש"י נוטה לדעת הראשון.

יְהִי

יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר (בראשית א ג)

המלה הזאת משונה בדקדוק, לפי שהעי"ן והלמ"ד מאותיות אהו"י, כי שרשו הָיָה, והעתיד: אֶהְיֶה, יִהְיֶה, וכשתבוא בחסרון הה"א כמנהג נחי למ"ד ה"א, היה ראוי אִהֶי, יִהֶי, כמו מן בָּנָה, קָנָה – וַיִּבֶן, וַיִּקֶן. ולפי שאין דרך היו"ד לנוע אחר סגול, הפכו תנועת של יִהְיֶה ושמו החירק שתחת היו"ד תחת הה"א, והשוא שתחת הה"א תחת היו"ד, ואמרו יְהִי. ואם תאמר למה לא אמרו אַהַי, יַהַי וכולי, על משקל מן עָשָׂה – אַעַשׂ, יַעַשׂ. ויש לומר כי אין דרך היו"ד השרשית להיות נעה בסוף לעולם. ובזה הדרך תבא מלת יְהִי, וַיְהִי, כי דין אחד להם. וכתב רבי אברהם בן עזרא (הפירוש הארוך, שמות א ה) כי לא נמצאת מלה שיהיו אותיות אית"ן מהקל נקודות בשוא, חוץ משרש הָיָה וחָיָה. ותמיה אני איך לא זכר יְשׁוּבוּן יְקוּמוּן, שהם עתידים מהקל מנחי העי"ן, ובא האית"ן בשוא לסבת הנו"ן שבסוף. ואולי כוונתו כשאין בהן תוספת אות בסוף.

יָחְנְךָ

אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי (בראשית מג כט); חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ (ישעיהו ל יט)

בשניהם הוסבו התנועות להקל הדגש הראוי בם, כי דינם יְחָנְּךָ – היו"ד בשוא והחי"ת בחטף-קמץ והנו"ן בדגש להבלעת נו"ן הכפל, כי שרשם חָנַן. וזולת כנוי היה יָחוֹן, כמו וְחַנֹּתִי ([אֶת]) אֲשֶׁר אָחֹן (שמות לג יט) והוא עתיד לנסתר מהקל בכנוי הנמצא.

יֶחֱמַתְנִי

יֶחֱמַתְנִי אִמִּי (תהלים נא ז)

עבר לנסתרת מבנין הקל, ודינה להיות יִחְמַתְנִי – יו"ד פ"א-הפֹעל בחירק, ועי"ן-הפֹעל בשוא לבדו, לולי היותה גרונית שמרחבת עצמה ושלפניה בסגול ובחטף-סגול. והנו"ן עם היו"ד כנוי המדבר, והרי היא כשתי מלות – יחמה ממני, כי היא מהפעלים העומדים שלא יבא הכנוי עליהם כי אם בזה הדרך.

יְחִיתַן

וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן (חבקוק ב יז)

הנח תמורת דגש, והראוי יְחִתַּן, התי"ו דגושה להבלעת הכפל, כי שרשו חתת. והוא עתיד לנסתר מבנין הִפְעִיל עם כנוי הנסתרות. וי"א ששרשו חית, אבל אינו נכון; מאחר שמצאנו שורש חתת, טוב לשומו משרשו ומענינו.

יִיָּרֶה

יָרֹה יִיָּרֶה (שמות יט יג)

הוא על משקל וַיִּיָּחֶל (בראשית ח יב), ושם בארתיו. והטעם שלא נתחלפה היו"ד בוא"ו כדרך הנִפְעַל, הוא להבדיל בינו ובין לשון יראה, כמו לְמַעַן תִּוָּרֵא (תהלים קל ד). ואם הוא מבנין הִתְפַּעֵל, אין לתמוה למה לא נתחלפה היו"ד בוא"ו, כי כן נמצאים הרבה בבנין הִתְפַּעֵל שאינם מתחלפים, כאשר כתבתי במלת וַיִּיָּחֶל.

יְכַסְיֻמוּ

תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ (שמות טו ה)

הוא עתיד מבנין פִּעֵל. והסמ"ך ראויה להדגש לסִמן הבנין, אלא שנפל ממנו להקל. ובא בשלמות היו"ד שהיא תמורת ה"א למ"ד-הפֹעל, כמו יִרְבְּיֻן (דברים ח יג), יִרְוְיֻן (תהלים לו ט). והוא"ו שאחר מ"ם כנוי הנסתרים נוספת, והיתה ראויה להנקד בחולם, כמו תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ (שמות טו יז). וזהו מה שפירש רש"י ז"ל: ואין דומה לה במקרא בנקודתה, שדינה להיות במלא פום, עד כאן לשונו. ואומרים המדקדקים (הרקמה שער כח, מכלול קט ע"א) שבא בשורק לזווג הקריאה לקריאת היו"ד עם וא"ו הרבים שהיא בשורק – יְכַסְיוּמוּ, אף על פי שננקדה היו"ד בשלשה נקודות, רוצה לומר בקבוץ, אבל שורק יחשב כקבוץ ואין הפרש ביניהם, רק שהוא"ו חסרה על פי המסורת.

יְמִישׁוּן

יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן (תהלים קטו ז)

עתיד לנסתרים מבנין הִפְעִיל מנחי העי"ן, שרשו מוש, מן וַאֲמֻשְׁךָ… הַאַתָּה זֶה (בראשית כז כא). ויש אומרים כי הנח תמורת הדגש, והראוי יְמִשּׁוּן בדגש השי"ן. וכן וַהֲמִשֵׁנִי אֶת הָעַמֻּדִים (שופטים טז כו), בכלם הנח תמורת הדגש, כי שרשם משש.

יִנָּשׂוּא

נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא (ירמיהו י ה)

דינו בהפוך האותיות, והראוי יִנָּשְׂאוּ. וכן נָשֻׂא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ (תהלים קלט כ), הראוי נָשְׂאוּ. ויש אומרים שבאו על דרך נחי למ"ד ה"א – יִגָּלוּ, והאל"ף נוספת, כמו הֶהָלְכוּא אִתּוֹ (יהושע י כד), וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ (ישעיהו כח יב), וכן נָשֻׂא לַשָּׁוְא, האל"ף נוספת.

יַעֲמֹדְנָה

מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה (דניאל ח כב)

כבר פרשתי זאת המלה במלת וַיֵּחַמְנָה (בראשית ל לח) עיין שם.

יְעַלְעוּ

יְעַלְעוּ דָם (איוב לט ל)

עתיד מבנין פִּעֵל המרובע מנחי העי"ן, שרשו לוע מן וְשָׁתוּ וְלָעוּ (עובדיה א טז), ודינו להיות יְלוֹעֲעוּ על משקל יְכוֹנְנוּ, יְרוֹמְמוּ, וכדי שלא לחבר שתי עי"נין יחד לכבדות מוצאה קדמה למ"ד-הפֹעל לעי"ן-הפֹעל. ולא יתכן ששרשו עלע, כי לא נמצא שורש שהפ"א והלמ"ד שוים, רק בפעלים מעטים הנגזרים מהשמות, כמו שכתבתי בספר הבחור במאמר הראשון בעקר שלישי.

יְעֹעֵרוּ

זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ (ישעיהו טו ה)

עתיד מבנין פִּעֵל המרובע מנחי העי"ן, שרשו רוע. והוא הפוך, ודינו להיות יְרוֹעֵעוּ, על משקל כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ (נחום ב ה). ויש אומרים שהוא כמו יָעִירוּ, אלא שבא בכפל הפ"א תמורת כפל הלמ"ד, ושרשו עור או ערר.

יָפְיָפִיתָ

יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם (תהלים מה ג)

כפול בו הפ"א והעי"ן, שרשו יָפָה. יש אומרים שהוא עבר מבנין פֻּעַל, בראיית הקמץ-חטוף שתחת יו"ד פ"א-הפֹעל. ויש אומרים שהוא מהקל, וכבר זכרתיה בספר הבחור במאמר ב בעקר יג.

יִרַדֹּף

יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי (תהלים ז ו)

מורכב מעתיד מבנין הקל ועתיד מבנין פִּעֵל הדגוש; אם היה מבנין הקל לבדו היה יִרְדּוֹף, ומבנין פִּעֵל הדגוש לבד היה יְרַדֵּף, הרי יִרַדֹּף מורכב משניהם.

יֵרוֹמּוּ

וּבְרוֹמָם יֵרוֹמּוּ (יחזקאל י יז)

דקדוק זאת המלה כדקדוק אֵרוֹמָם (ישעיהו לג י), ושם תראנה.

יֹשַׁבְתְּ

יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן (ירמיהו כב כג)

כבר זכרתי דקדוקה במלת וְיֹלַדְתְּ בֵּן (בראשית טז יא), כי משפט אחד לשניהם.

יְשָׁדְדֵם

זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם (ירמיהו ה ו)

עתיד מבנין פִּעֵל הדגוש מהכפולים שקוראים קצת המדקדקים 'דומה למרובע' מהכפולים, והרי הוא כמו יְשׁוֹדֵד אוֹתָם, כמו יְשֹׁדֵד מַצֵּבוֹתָם (הושע י ב). ויש אומרים שהוא מורכב מהקל על דרך השלמים ועל דרך הבאים בהבלעת הכפל; אם היה כלו על דרך השלמים היה יִשְׁדְּדֵם על משקל יִשְׁמְרֵם, ואם על דרך הבאים בהבלעת הכפל לבד היה יְשׇׁדֵּם, כמו וְסֶלֶף בּוֹגְדִים יְשׇׁדֵּם (משלי יא ג), הרי שהורכבה באותיותיה מהשלמים, ובנקודתה מפעלי הכפל.

יֵשֶׁל

כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ (איוב כז ח)

עתיד קל מחסרי פ"א נו"ן מן וְנָשַׁל יְיָ (דברים ז כב), והראוי יִשַּׁל בדגש השי"ן על משקל יִגַּשׁ, ובא הנח במקום דגש, וכמוהו רבים. ויש אומרים שהוא עתיד קל מנחי למ"ד ה"א, שרשו שָׁלָה, והראוי יִשְׁלֶה, ובא בחסרון ה"א על משקל אַל תֵּפֶן (במדבר טז טו). ויש אומרים שהוא עתיד מבנין הִפְעִיל, ואיננו נכון, כי היה ראוי להיות בשש נקודות – יֶשֶׁל על משקל וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה (איכה ב ה). ורש"י נוטה לדעת הראשון.

יִתְגָּעֲשׁוּ

יִתְגֹּעֲשׁוּ (מֵימָיו) מָיִם (ירמיהו מו ח)

כבר זכרתי דקדוקה במלת וְהִתְגֹּעֲשׁוּ (ירמיהו כה טז).

תוכן העניינים

ספר הרכבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה