אור ברסלב
ספר הקנה פרק קא

ספר הקנה

פרק קא

פרק ק

סוד הלכות טריפות.

דע בני ששבעים מיני טריפות יש וכולם נגררים ונכללים בשמונה והם דרוס"ה נקו"ה חסר"ה נטול"ה פסוק"ה קרוע"ה נפול"ה שבור"ה, ועליהם אמרו הל"מ, וראה והבן שני בתי דינים יש למעלה ומלך עליהם ושוטר תחתיהם שופטים ושוטרים תתן לך, המלך הוא בינה והשופטים חסד ופחד ות"ת מכריע ביניהם, ולמטה מהם הם נצח והוד ויסוד מכריע ביניהם, ולמטה מהם השוער הנקרא ורדא סומקא, ורשעים שמוהו מלך ונגיד עליהם ומושל בעולם השפל ועומדים תחתיו מלאכי חבלה מחבלים ומיסרים נאצלו משבעים שרים, יש מהם נאחזים מצד הדין הקשה וכל מושלים בגזירות הדבר במדינה מצד הרחמים מכים בלא מות כי אין ארס במכתם, ומצד הדין מכים וממיתים כי כולם מלאים ארס השורף והממית ויעף אלי אחד מן השרפים כן דנים בחיות ובבהמות ובעופות ובאדם ובכל אשר נשמה באפו וכן דנין באילנות ובכל צומח, וע"כ בני ראה והבן התמונה אשר לפניך ותבין סודותיך ומבשרי אחזה אלהי:

ועתה בני הבן וראה כתר הוא אהיה הוא חולם, חכמה הוא יה הוא פתח, בינה הוא יהו"ה הוא קמץ, חסד הוא אל הוא סגול, פחד הוא אלהים הוא צירי, תפארת הוא יהו"ה הוא שורק, נצח הוא יהו"ה צבאות הוא חטף פתח, הוד הוא אלהים צבאות הוא חטף קמץ.

יסוד הוא שדי הוא שבא מלכות הוא אדני הוא חירק:

והנה ח' מיני טריפות הם ח' בני קטורה כולם חיצונים ורחוקים מכים וממיתים אלא שיש במכתם מכה בלא מיתה ולכן מכים וממיתים דאני הוא הרופא כי אני ה' רופאיך, אך בני עשו חרב שלופה בידם טורפים ואינם מרחמים ויאמר מלך סדום תן לי הנפש ולכן נמצאים בדבר מכים ואינם מתים ומהם מכים ומתים, ולכן תמצא מכה בימין מכה חלושה וצלו שומרו ולא סר מעליו וקם על משענתו ועל בוריו, ולפעמים יניחנו לבדו מצד עוונו וחטאו ויכהו המחבל השמאלי מכת מות וימות, וכאשר הרבה בשמאל רפואתו קשה מאוד כי נקבו בארס הקשה מאוד הוא ארס סמא"ל, כן הדבר בבהמות ובחיות יש עליהם שרים הנקראים שוטרי השרים מהימין לפעמים מכים מכת מיתה והיא סרכא שאינה סתומה הנכללת בנקובה, ולפעמים מכים ברחמנות והיא סרכא סתומה יוצאה מכלל נקובה כי אני הרופא, ואין כן באותן השמאלים כי בכל אשר יפנו ירשיעו אלא שאלו ואלו פעולתם ברשות מלכות היא מלכות שלימה שוטר של חסד ופחד ות"ת ב"ד העליון אשר שם נאחזים ל"ה מימין ול"ה משמאל אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה והכל בדין ובצדק ואין עול, הוא שאר"ז על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלוה, ובמקו"א אמרו בסופר וספר וספור העולם עומד חסד הוא ספר ת"ת הוא סופר מדה"ד שהיא פחד ספור, הספר הרומז בתפארת הו' בו' נקודות הם ו' קצוות ומושל עליהם, ספר הוא חסד פותח רחמים, ספור הוא הפחד המזכיר ומספר עונותיהם של ישראל וכל אצילותם עומדים ומקוים מתי ינתן להם רשות.

ודע בני שדין העליון אינם פוסקין מיד רק יש להם דין אחד למטה מהם והם נצח והוד ומקבלים הדין מהת"ת ויושבים ורואים ומעיינים על אותו הדין ואז דנין אותו נצח והוד ויסוד הדין ואז דנין אותו הוא הדיין השלישי ומכריע הדין או לזכות או לחובה כפי העונות או הזכיות ואז גומרים שם הדין אם להחיות או להמית, ואחר שנתיעצו ופסקו הדין אין ביטול והפרה רק ממדה הנקראת מי הוא שנאמר ה' צבאות יע"ץ ומ"י יפירנה וידו הנטויה ומי ישיבנה, והכוונה הואיל ונגמר הדין ע"י נצח והוד והצדיק שהם צבאות הבינה, לא יפר אותו רק הבינה הנקראת מ"י.

לאחר שנגמר הדין והסכימו כתר חכמה בינה חסד פחד ת"ת נצח והוד ויסוד אז מוסרין אותו למלכות שבא הנקרא מדה"ד וב"ד הרפה, ואם נתחייב פוגע בו ע"י המחבלים ואם זכה משפיעים לו ברכה עד בלי די בו בהן כח המתנועע, ועליהם נאמר ורחמיו על כל מעשיו כי לא תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, ורבינו הקדוש ריחם על החולדה וריחמוהו מן השמים ודע שדין זה תמצאהו גם באילנות ובצמחים דענף עץ אחד חציו יבש וחציו רענן מצד המכים כפי הדין ועיר הנדחת חייבי שריפה יזמינם הקב"ה בעץ וישרפו עם העץ ונהי בעינינו כחגבים ומשם כנמלים והכל בדין צדק, לכן בני כ"מ שנמצא דבר הנכלל בח' טריפות או ספק תחמיר עליו כי מכת בני קטורה שלוח ונגוע וישלחם אברהם.

ועשו הלך ולקח את מחלת בת ישמעאל רעה חולה.

סוד הלכות טריפות: ועתה נבאר כל דין של טריפות וכל איברי הבהמה וורידיה כולם יתבארו בסדר החומש בעז"ה.

ודע בני דכד שמע רבא ניקבה הריאה טריפה אמר רבא הני תרי אוני דסריכי אהדדי לית להו בדיקותא לאכשורא, ונראה ל"ש כסדרן ול"ש שלא כסדרן טריפה, א"ל ר' וכי הסירכא מזקת ומאי איכפת לן מהסירכא להפסיד הבהמה וכ"ת משום שאין הסירכא בא אלא מחמת הנקב שהריאה שואבת כל מיני משקין ולפעמים שואבת מים רעים וניקבת והמשקה יוצא דרך הנקב ונתחזק ונעשה קרום עב וחזק, קשה לי על זאת וכי המים דרך הקנה יורדים הלא דרך הוושט יורדים והולכים בכרס וכל האברים סופגים אותו כספוג וניזונים וכמו שהריאה שואבת כן גם המוח שואב ולמה לא ניחוש לבקש גם המוח שמא ניקב המוח ועלה בו קרום ואינו סותם כי אין מקום להאחז שלא ינתק אלא ע"כ אינו מחמת מים הרעים שהריאה היא סתומה וחתומה, וא"כ סרכא זו מאין ודאי מחמת חולה והיא ממחלת מצרים והחולה הוא שניקב הריאה ולחלוחי הריאה יוצא דרך שם ולפעמים יעשה הסירכא בלא נקב מצד הלחלוחית והסירכא הנעשית מחמת נקב אם נדבקת במקום רביתייהו מכה חלושה היא ורפואה ע"י הסתימה שסתם הסרכא ולא ניקבוה אלא לצערה ולשלם עונה כי לא שלם עון האמורי עד הנה, ובלבד להיות הנקב סתום מכל צד ומכל פנה שאם אינו סתום ולא בא הקרום לסתום מכה מאצילות סמא"ל הוא מכת מות לכלב תשליכון אותו, ואם דברי רבא אין להם חילוק דבכ"מ שנסרכו אפי' אונות וכסדרן טריפה אלא אימת אין לחוש כשבדקוה והנקב סתום מכל צד, אבל אם בדקוה בנפיחה והסרכא אינה סותמת אלא הרוח יוצא לא אמרינן היא נסתם למחר ולמחרת יום ואין לחוש כי כשם שהסירכא מתעכבת כן מתרחב וכבר דחוה לכלבים ואינה נכנסת ע"י אכילת ישראל הקדושים, וה"ה אונא באומה כסדרן דלמא האומה נקובה ומלכות הרשעה הכתה לאומה הרשעה גרושה ודחויה ואסורה כי אין לה סתימה להחיותה, ואין לומר האונה נקובה דצריך בדיקה בנפיחה ונר אלהים חופש כל חדרי בטן ואנן לא בקיאינן ואצ"ל סרכא במקום רביתייהו עיניה נעורות וצריכה בדיקה חלילה כי הוא אסורה ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה.

וראה והבן ר' דרבא חס ודחה הברייתא מפני כבודו של מקום והבאים אחריו דקדקו דיוק אחר דיוק מדבריו להכניס הדחוי ואמרו התורה חסה על ממונן של ישראל ולא אמרו במקום אסורה א"ל קב"ה אל תקרב הלום, והבן ר' מה עשו מחיבת בשר על סיר הבשר ולא זכרו תענית ר' צדוק ארבעים שנה בלא בשר, א"ל בני מה עשה קב"ה הבדיל בטרפשא הנקרא רקיע והבדיל בין איברי מאכל ובין הריאה אשר אית לה ה' אוני הרומזים בה' אצבעות היד וכף היד הוא האומה אומא רבתי תלתא מימינא ותרי משמאלי ואין כאן מקומו, אמר רבא ב' עורות יש לו לוושט החיצון אדום והפנימי לבן, והכוונה כי החיצונים לעולם אדומים עשו הוא אדום והפנימים נעלמים ולבנים ולכן אם גרמו עונותיו והחליפו צורותיו יצאו מכלל מחצבתם הכוהו מכת אכזרי בלא שום רחמים, וכן בקורקבן דינו כדין וושט שאם נתחלפו קרומותיו טריפה דקורקבן נמי החיצון אדום והפנימי לבן, אבל בנקב אין דיניהם שוה דקורקבן זה שלא כנגד זה כשר ואין כן בוושט.

ואומא הנסרכא טריפה ואין לומר שמא מלחלוחית הדופן נעשית הסרכא ונסרכא באומא כי יש לחוש שמא מהאומא הוא.

וא"ר נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמה כשרה והוא במקום חיתוך האונות במצר החזה בין באומות ממש בין בגבן ואינו ר"ל ע"י הסירכא דא"כ יש לחוש שמא הסירכא אינה סותמת כל הנקב דשמא הנקב רחב וצריך בדיקה בנפיחה, הכי הוה ליה למימר ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה ה"מ אם עולה בנפיחה אלא מדלא אמר הכי ש"מ דלא ע"י הסרכא קאמר אלא שהוא דבוק וסביך בבשר והבשר סותמו, וליכא מאן דפליג דודאי סותם כל הנקב ואין צריך בדיקה ומה מאוד צדקו דברי רבינא שהיה ראשון וקדמון יודע ומכיר ואומר והוא דסריך, ואין לומר סביך וה"ה סריך וא"כ ישמיענו בסריך וכ"ש בסביך בבשרא אלא ודאי סביך דוקא כשר משום דאין צריך בדיקה ומדקתני בבישרא תפשוט אפי' סביך בבשרא ובצלע אפי' סביך בצלע מעט מן המעט טריפה ואצ"ל דסביך כולו בצלע, ועל ידי סירכא אל תזכירנה, ומדסבך בבשרא דוקא כשירה ש"מ כ"מ דסביך בין בטרפשא בין בשומן הכל טריפה ואצ"ל בסביך שהם טריפה כי הכת הבא מבני עשו לקחוה לעצמם ודוקא דסביך בבשר שבצלעות אבל סביך לחוץ דמי כסביך לשומן הלב וטריפה.

אמר רבא חמשה אוני אית לה לריאה כשהבהמה תלויה ברגליה הולך לבדוק ומשים ידו הימנית בצד ימין יש שם ג' אוני בימין ותרתי בשמאל ואי חסר שאין בריאה אלא ב' בימין וב' בשמאל טריפה, ואי חליף שיש שלשה בשמאל ותרי בימין טריפה ואי יתיר שיש ארבע בימין וב' בשמאל טריפה, א"ל ר' תינח ניקבה דמכה חיצונית היא אלא כי הני מאי איכפת לן, וכ"ת כנטול דמי הלא אנו רואין דאינו כנטול אלא עומדות בריא כאדם שיש לו ששה אצבעות, א"ל בני דשרי רבא נפצלו ונאצלו מב' אונות גדולות והנה בין הכל ז' הוא ההיקף באמת עם האם ששה בנים עם אמם אלא שוורד קטן מכוסה וטמון בכיס ומכוסה בצד ימין תחת ג' אונות והיא הנקרא וורדא סומקא, והנה הבנים האלה יש להם שלוחים הרבה ופועלים כפי המקבלים ולכן אם הבהמה ההיא הפך סדרם דחוה כי ג' מימין בעינן תפארת נצח יסוד ותרתי משמאל פחד והוד, וורדא סומקא לקץ הימין תחובה ומכוסה ואומות גדולת בינה וחסד מלך מטה כלפי חסד, וא"כ בני בהיות הבהמה בריאה וטובה וצורת דוגמתה שלימה בלא חסרון ויתרון וחילוף ובלא ניקב ובלא חולי אז היא ראויה וטובה היא בעיניו, ובאמת הנה היא ראויה להאכיל לקדושים קדושים תהיו כי קדוש אני, ואם נמצאו לה דברים הפנימיים מבלי סדר וצורה בריאה חיצונית היא שאין להם סדר כמותה לקחוה לעצמם אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, וא"כ שים כוונתך בכל יכלתך והסיר העוורון מעיניך והבן שאף אם נמצא אונא יתירה אפילו בדרי דאונא מחוץ למחנה מושבה לא תגרע ולא תוסיף, ואי אית ב' וורדי סומקא באמת לא אפשר הגבירה להיות עם אמתה גרש האמה, לכן בשתים טריפה ואצ"ל בהיותה חסרה משם ואינה נמצאת שם כלל דודאי חסרה היא ממקומה שמוני נוטרה את הכרמים וע"כ טריפה עד היותה שלימה בצורתה, ואם הורדא סומקא סרוכה בכיסה אף כי הוא מקום רביתה אין לה תקנה ותקע כף ירך יעקב סירכתה ונקובתה בגוף הצדיק ויזרח לו השמש ואין לו תקנה, ואל תראה בהמה שמינה טובה ורעננה והיא מלאה סרכות מה לה ולצרה כי בריאה היא כי החזיר שמן הוא ממנה והאומות בריאים וחזקים ממנו בשר חמורים בשרם והם חיצונים וטמאים ומתתקנים בישראל הפרושים הקדושים כי קדושים הם, והזהר בני שלא לצרף וורדא סומקא להשלים האונות בהיותם חסרים כי שם מקומה מכוסה בכיסה, גם אם הוורדא סומקא החליפה מקומה והלכה וישבה בשמאל ונתחברה עם הדין והנה הרי חשך עליה וסור מרע כי טריפה היא, כמה היה רבא בקי בטריפות מצד שבר"א גברא ויודע ומכיר סדר איבריו וחלאיו ומכותיו הוא שאמר ב' בועי דסמיכי אהדדי לית להו בדיקותא לאכשורי, דע בני כי השחין הוא דבר השורף שחין פורח אבעבועות ניקוב ופיגול כי המכה מצד סמא"ל ועל חרבך תחיה הוא עשו הרשע, ובאמת ניקב הריאה ועשתה שחין ויצא מעט ונעשה קרום ודרכו של שחין בכ"מ שיגיע עושה פרצה ולכן צמח לה בועה אחרת קרובה ואחוזה באחיזתה, וכיון שניקבה עד שחין עושה ופועל פעולה אף כי עלה קרום וסותם הנקב עד שנופחים אותה ואינה מוציא רוח כיון שקרום הבועה הוא דק יפול ויפתח בלי ספק, והנה טריפה וניקב כמשפטה לקחת אותה לחלקה תן לי הנפש ובועה אחת ונראית כשתים כגון שאין בשר בריא כחוט השערה מפסיק ביניהם אזי נוקבין אותה בקוץ אי שפכי אהדדי חדא היא וכשירה דוודאי לא ניקבה הריאה וקרום הריאה גופה נעשה בועה ואינו בועה מחמת שחין רע וכשירה כי היא מכה רפוייה והניחו לה חיים וכשירה ולא צמחה שם רק לצערה ולנקות עונה ולכן היא כשירה ואי לא שפכי אהדדי ב' הם וטריפה.

וכן בועה בשיפולי הריאה ל"ש באונא אי באומא או בוורדא סומקא היא הנקראת עינוניתא דוורדא אם יש בשר בריאה המקיף את הבועה אפי' משהו משפת הריאה דינה כדין בועה אחת וכשירה ואם לאו טריפה, אינך רואה בעיניך כי חטפו קצת משפתה חיה רעה אכלתהו ונשאר הרושם ונעשה שם שחין כי דרכם להשליך ארס והשחין הוליד הבועה בחסרון שפת הריאה עכ"פ נקובה וחסרה היא ואין לה תקנה, ואם יש בועה היוצאת מעבר אל עבר הריאה ונראית הבועה לגו ולבר בכ"מ שהיא טריפה, על זו המכה נאמר גם כל חלי וכל מכה ואין מקיפין בבועה לקרב אותם ולראותן אם הם דומים אף בזמן שהיו בקיאין בהקפה, ואם נמצאת הריאה נקובה במקום שיד הטבח ממשמש תלינן ביד הטבח ובלבד שלא יהא שום ריעותא במקום הנקב, דאם יש שם ריעותא כגון בועה קטנה או שינוי מראה או איזה דבר שיוכל לתלות בנקב אמרינן בוודאי לא נקבו הטבח וטריפה, ואם נמצא הנקב במקום שאין יד הטבח ממשמש אע"פ שהריאה בריאה במקום הנקב טריפה ואין מקיפין בזמן הזה בשום דבר.

וכן אמר רבא מקום אטום בריאה מביאין סכין וקורעין אותה אם יש שם מוגלא א"כ מה שהוא אטום מחמת מוגלא הוא וכשרה ואם לאו מניחין עליה קש אי מבצבצא כשרה ואם לאו טרפה, דהא מקום אטום שאינו עולה בנפיחה, דע כי כפי משמושם שהוא קשה כן הכוהו במקום קשה והמיתוהו ואין מום של מכת מות עולה בקדשים, ובזמן הזה לא בקיאינן לבדוק מקום האטום בשום ענין כי אוהבי בשר יקילו דנמצאו מקום לסמוך ולהתיר שלא כדין הבשר עודנו בין שיניהם רק אם נמצא שם מוגלא כשרה, וכן טינרא והן בועות קטנות קשות כסלע ויהיה המראה כמראה המוגלא אפי' מוגלא ליחה אלא שיש לכוון שלא להיות הליחה סרוחה ורב כהנא אמר ריאה דדמיא לכבדא כשרה כבשרא טריפה.

דע לך בני שמלאכי חבלה תחתיהן שרים רבים וכל שר תחתיו אלף אלפים שוטרים ונוגשים ומראיהם פני זעם מהם שחורים כדיו ומהם אדומים כבשר, וכולם יש להם דברים גשמיים המושלים בהם וכנגדם יש מלאכים מלאכי רחמים מושלים בדברים הנקיים והטהורים ולכן ארז"ל אסור להרוג חתול שחור בעבור דאית לה שר שחור מראיתו.

וכל עבדיו מזיקין וודאי.

תוכן העניינים

ספר הקנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה