אור ברסלב
ספר הערוך אות הפ"א

ספר הערוך· רבנו נתן ב"ר יחיאל

אות הפ"א

אות העי"ן

אות הפא

פאה   (שבת סד) בכבול ובפאה נכרית לחצר (נזיר כח) ת"ק סבר אפשר בפאה נכרית ורבי סבר פאה נכרית איידי דזהמא לי' (ערכין ו) אמר רבא בפיאה נכרית טעמא דאמר תנו הא לא אמר תנו גופא הוא ומתסר והא מיבעיא בעי ליה ר' יוסי בר' חנינא (סנהדרין קיב) שיער נשים צדקניות מהו וכו' עד לא צריכא דתלו בסיכתא פי' אשה שאין לה רוב שיער לוקחת שיער מנשים אחרות ומשימ' על ראשה שנראה כמו שהוא שער:

פאה   [עקעע, קאנטע] (ערובין יא) מעשה באדם אחד שנעץ ד' קונדסון בד' פאות השדה ומתח זמורה על גביהן והתירו לו לענין כלאים אבל לא לשבת בתוספת דכלאים בפ' ר"ג ובסוף הפרה כגון שיירא היו שם קנים המדוקרין ועשה להן פאה מלמעל' אפי' ביותר מי' מותר פי' כל מידי דמקיף ולא מגין ומכסיא כולה קרו לה פאה דדמיא לפאה שהשדה כולה קרחת ומגולה אלא נשתייר בה כמעט והיא נקרית פא' וכן פא' נכרית דמקפת הראש ולא מכסיא:

פאה   (שבת סו) הבנים יוצאים בקשרים מאי קשרים א"ר יהודה קשרי פאה פי' לא של פאה נכרית אלא פאה זו זרעונין כדאמרינן בספיחי אסטיס וקוצה וזרע שלו צובעין בו אדום ושמו בל' ארמי פותא ובלשון ערבי פואה והכי קאמר ג' קשרים מן הקש שלו מוקמי שלא יעלה חולי ה' מסו ו' אפי' לכשפים מעלו פי' נפל פואה בבירה פי' ימצאנה כענין הזה ולא ראה כל אלו הדברים ועוד מאי אריא בנים (שם פט) אסטיס ופואה כדי לצבוע בה בגד קטן בסבכה (שביעית פ"ה) פאה של עידית וכו' עד ומודין בפאה של צלעות פירוש עדית צלעות מקומות ירושלמי פאה פטדה (א"ב כפי דעת הערוך קוצה ופואה א' הוא וכן פי' בערך קצה):

פאפי   [פאטער] פאפי וחד נאני פי' בערך בן:

פאר   [שענהייט] (חולין קלא) לא תפאר אחריך תנא דבי רבי ישמעאל שלא תטול תפארתו ממנו כלומר פאה שלו:

פאר   [קאפף שמוק] ירושלמי בפרק במה אשה הפארים והצעדות פארים כליליא כמה דתימא ופארכם על ראשיכם: פאר [סטריניס צום פידיל] (ע"ז מז) בני מעים מהו לפארות פרש"י נימין של כנור ואולי מזה הענין מנקטא פארי פי' שרשרת הלוקט ומחבר הנימין שבראש או של סבכה או של חלוק:

פארי   [קלייען] (פסחים קיא) פארי בבית קשי לעניותא (ב"ק מט ב"מ קיח ב"ב צב) ממרי רשותיך פארי אפרע (גיטין נו) יומא קמא אשקיוה מיא דפארי (שם סט) לבשולי ליתי פארי דריש נפיא (בכורות ז) אפשילולי הבלא דפארי (והא דעכירי הבליה דבשרא כתוב) פי' לשון לעז הוא פרפ"רי:

פארי   מנקטא פארי עיין בערך מנקטא ובערך קטלא:

פג   [ערשלאפפען] (יומא לא) מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן (פסחים מא) מים שאין מפיגין טעמן אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן (שבת מ) האשה ממלתה קיתון של מים ומניחתו כנגד המדורה ולא בשביל שיתמו אלא כדי שתפוג צינתן (ביצה יד) כל התבלין מפיגין טעמן מלח אינו מפיג טעמו (ב"ב י) פחד קשה יין מפיגו (תענית יז סנהדרין כב עירובין סד) אמר רמי בר חמא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגה את היין. הסירי את יינך מעליך תרגום הלא תפיגי ית חמריך מיניך וריחו לא נמר תרגומו וריחיה לא פג (מגלה כה) ניחוש דלמא פייגא דעתייהו דצבורא (כריתות ד) בימות הגשמים צוברה כדי שלא תפיג ריחה (ביצה לד) אין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן (א"ב לשון מקרא זה עיני נגרה ולא תפוג):

פג   [קוועללן] (ב"ר פ' טו) ויטע ה' לפיגי שהיא נותנה בגנה ומשקה את הגנה שתים עשרה עינות מים תרגום ירושלמי פיגין דמיין (א"ב פי' בלשון יוני מעין):

פג   [איבר געהן אונטערהאלטין] (יומא יט) עמוד והפג אחת על הרצפה (בויקר' רבה אמור אל הכהנים) בסוף פ' צדקתך כהררי אל ובפסק' דשור או כבש לא בעי אלא לאיתפוגגא עם בנוי פ' לעלוץ (א"ב פי' הפג בלשון יוני לך וטייל עיין ערך הפג):

פג   [אינרייפע פייגען] הפגים משיזריחו פי' בערך זרח פגה בחל וצמל פי' בערך בחל (פסחים נג) פגי ביה תווני ואהוני דטובניא פי' מקומות (א"ב פגי בית היני כתוב בנוסחאות) (סנהדרין קו) ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה כלומר באה אצלו קודם זמן בישולה באיסור' (שבת קכד) ת"ר בסוף תוספתא שבת פגה שטמנה בתבן פי' פגה כדכתיב התאנה חנטה פגיה והן פירות שלא נתבשלו באילן וטמנן בתבן להתבשל בחמות התבן להיכשר לאכילה:

פג   [קיען געביסי צוים] (פסחים קיב) ידא לפגא דרכא לפחדא פי' מנהג בני אדם כשיש להן פחד לשום ידו על לחייו ודרך בני אדם כשישן ידו על פדחתו (שבת נא) חמרא לובא בפגי דפרזלא (ב"מ ט) זה קנה חמור ובי פגיה פי' רצועות של מוסרה הנתונות על לחיה ועל פדחתה (א"ב פי' בלשון יוני רסן ומתג ובנוסחאות כתוב ידא לאוסיא דרגא לפחדא):

פגי   [ארט נאמע] חומת בית פאגי שם מקום חוץ לירושלים. פ"א בערך בית פאגי:

פגה   [איין פלוס] מי קרמיון ומי פיגה פי' קרמיון ופיגה וירמוך ופנייס שם נהרות הם (ב"ב עד) מאי דכתי' כי הוא על ימי' יסדה ועל נהרו' יכוננה אלו ד' נהרות וז' ימים שמקיפין א"י וכו' עיין בערך בץ:

פגז   [מויער ברעכן] ומחי קבלו תרגומו ומחת פגיזוהי:

פגיון   [קארצר דעגען דאלח] (ב"מ מד כלים פי"ג) הסייף והסכין והפגיון (בכורות לה) נטל פגיון וצירם באזנו פי' סכין בשתי פיות וי"מ איספלי"אורו (א"ב פי' בלשון רומי מין חרב קטן):

פגל   [אונריין] (פסחים סח) דלא מיקבע פיגול אלא בזריקה פי' מי ששוחט הזבח ובשעת שחיטה או בשעת קבלת הדם או בשעת הולכת הדם או חישב בזריקה לאכול הבשר למחר או אפילו כזית מבשר או מעור האליה למחר או חישב לזרוק מקצת דם למחר או להקטיר מקצת אמורין למחר פגול הוא וזה חוץ לזמנו ואסור ליקרב על גבי מזבח ואם עבר והקריבו ולא עירב בו מחשבת חוץ למקומו ואם אכל ממנו חייב עליו כרת וזה שקרב המתיר כמצותו שלא עירב בו מחשבת חוץ למקומו ואם חשב לזרוק מן הדם בחוץ או להקטיר אימורין בחוץ או לאכול בשר בחוץ על גבי המזבח ואם עבר והקריבו ואכל ממנו אח"כ זהו חוץ למקומו ואין חייבין עליו כרת והכל מפורש (זבחים כח במשנה ובגמרא) פיגול טעון צורה (פסחים עח) כלומר אינו נשרף אלא עד שתעובר צורתו:

פגלא   [רעטיך] (ברכות לז ערובין כח) צנון נטעי אנשי אדעתא דפוגלא (שבת קכג שם קמא) האי פוגלא ממעלה למטה שרי פי' פוגלא צנון אם יש לאדם פוגלא טמונה בתבן או אפילו בעפר תחוח עומדת כעין נטועה ראשה ועליה מגולין כשבא ליטלה אם אוחז בעלים ומושך הראש ומסלקה זהו ממעלה למטה אע"פ כשמגביה התבן משתרבב ויורד שם אבל לאחוז קצה הראש הטמונה ולהגביהה ממטה למעלה לא (ב"ר פ' סח) הנה משמני הארץ מן שמיניא דארעא שרי עקר פוגלין רברבין ושתל דקיקין:

פללגלה   [איין ארט צוויביל] (ריש כלאי' דירושלמי) הבצל והבצלצול פללגולה פי' מין בצל):

פגם   [איינע געווירץ פפלאנצע] (בריש כלאים) אין מרכיבין פגם ע"ג קידה לבנה מפני שהוא ירק (שביעי' פ"ג) הפיגם והירבוזין (בריש עוקצין) שורשי המי"נתא והפיגם ירקות שדה (שבת קכח) וכן באמיתא וכן בפיגם פי' פיגם בלע"ז רוט"א ובלשון ישמעאל פיגאל (א"ב נקרא פיגן בלשון יוני):

פגם   [איין געביידע וואס מען פייגעל פאגגט] (עירובין נב) כיצד מעברין את הערי' בית נכנס בית יוצא פגום נכנס פגום יוצא פי' העקר פיגם והוא כגון שובך העשוי לעופות ואינו אלא בקנים כדגרסי' (סנהד' סח) מפריחי יונים אימתי חזרתם משישברו את פיגמן והם כלים שצדין בהן (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין בנין עשוי להראות אל העם דבר גדול ואין כאן מקום להאריך בפירושו אבל ענין משישברו את פיגמן אחר הוא וטעמו בלשון יון פגי מין כלי של ציידים פח ורשת):

פגם   [פערדערבן] (ע"ז סו) מדברי כולן נלמד נותן טעם לפגם מותר (פסחים מד נזיר לו) נותן טעם לפגם מותר דגמרינן מנבלה כמו שפי' בערך נבל (בכורות לז) על אלו מומין שוחטין את הבכור נפגמה אזנו (מעילה יח) הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אע"פ שלא פגם מעל (מדות פ"ג) שהברזל פוסל בנגיעה ובפגימה בכל דבר (כתובות פז) הפוגמת כתובתה כיצד וכו' (ר"ה כג) פגימתה לפני החמה או לאחר החמה (א"ב פי' ענין השחתה וחסרון תרגום והיתה הפצירה פיס והוא להון שופינא לחרפא בית פגימת כל מאן דפרזל):

פגן   [יאממערין. ווייא קלאגען] (ר"ה כא) הפגינו בלילה מזעקת מושל בכסילים תרגום מקבלת קל גברא רשיעת דהוה שליט על שטיין דפגין ולא מקבל אני קהלת הייתי מלך תרגום בכא ופגן וכן אמר אנא קהלת דהוה שמי מתקרי שלמה ס"א והבגינו וכבר פי' בערך בגן. פ"א פגין פגען ע' מובלעת (ב"ר) ופגעו לי פגעוני ושועתי אליך תבוא תרגום ופגינתי קדמך תיעול:

פגן   [לאנדמאן] (ב"ר פ' נא ובויקרא רבה בריש אמר אל הכהנים) פ' רבי תנחום לאחד שנטל הגמוניא מן המלך עד שלא הגיע לבית אוריאון שלו ס"א למיתודין שלו. ס"א עד שלא הגיע למדינה היה מהלך כפגן משהגיע למדינה מהלך כקלמין וכו'. (בילמדנו בסוף ויקרא נפש כי תחטא) לפולח ופגן שהכעיסו את המלך וכו' עד הפולח הזה יודע נימוסי והכעיס אותו לכן הרגתיו אבל הפגן הדיוט הוא ואינו יודע נימוסי: (ירושלמי בפ' הזורק) בולבטיא ופגניא והקמות את המשכן כמשפטו (א"ב פי' בלשון רומי פרזי ואיש כפר (מדרש שמואל פ' וילבש בגדים אחרים מאנין פגניקא פי' בלשון רומי של פרזי):

פגן   [שאלע] תרגום ירושלמי זג מחרצנים ועד זג (א"ב בנוסחאות כתוב ועד זגין):

פגן   [רויז] (ע"ז כח) או פיגנא בדובשא פי' הוא הפיגם שפירשנו (א"ב טיגנא כתוב בנוסחאות ורש"י פיזרודא ונראה שהוא גריס פיגנא):

פגע   [פפלומע] (שבת קמד) סוחטין בפגעין ובפרישין פי' בלע"ז פרונ"גא:

פגר   [ערמידעט זיין. צערשטערען] (שם קכט) יומא דמפגרי רבנן אמרי האידנא יומא דשפמי פי' יום שהיו מתחלשי' יגיעין ועייפין ולא יכלי למיגרס כדכתיב אשר פגרו היו קוראים אותו יומא דשפמי כלומר יום ביטול בלא ריוח דהכי אמר מכריז רב ק' רישי בזוזא ק' קרנא בזוזא ק' שפמי ולא כלום פי' היה מנהג המגלח מאה רישי כלומר מאה בני אדם נוטל שכרו זוז וכן המשים ק' קרני של זכוכית על בני אדם להקיז נוטל זוז והיא ריבדא דכוסילתא ובלשון ישמעאל אל מגומה אבל לתקן הזקן וליטול השפ' ולתקנו לא היה מנהג ליקח האומן כלום אלא אותם בני אדם שמגלח ראשם או עושה להם ריבדא דכוסילתא נוטל שכרו כאשר אמר ותקן שפמם בחנם וכן היה הדין ויום שהיה עשה האומן השפמות לא היה נוטל שכר והיה הולך לביתו ריקן על כן היה נמשל כל מי שהיה יגע ולא היה עולה בידו שכר היה קורא אותו יומא דשפמי אי אגרא לא פגרא כבר פירש בערך אגר (בפסקא דזכור ובפסקא דעניה סוערה) ערו ערו פגרו פגרו ונתץ את הבית תרגום ירושלמי ופגר ית ביתא:

פגש   [ברייטע פפיילען] (כלים פי"ו) בית החצים ובית הפגושות פי' חצים רחבות וי"א הפוגיות תרגום ומחי קבלו ומחת פגוזוהי:

פגש   [קעמפען] (בילמדנו) והנה אביך חולה לבן רודפו ומתפגש עם המלאך (א"ב פי' מתאבק ובנוסחאות נשמטו דברים אלו):

פגשו   [אויס ארטען] תרגום ירושלמי שמנת עבית כשית (א"ב תרגום ירושלמי וישמן ישורון ויבעט ועתרו בית ישראל ופחזו אולי בנוסחאות אחרות היה כתוב ופגשו וחסר תרגום שמנת מבית כשית וזו ראיה כי יש שבוש בנוסחאות):

פד   [אויס קויכען] (יומא מא כריתות כז ובספרא פ' שמיעת הקול) אין פדיון לעוף (בסוף ספרא) ומעמיד את הבהמה לפני הכהן הבהמה נפדת ואין העופות והלבונה וכלי שרת נפדין אין פודין הקדשים להאכילן לכלבים מפורש (תמורה לא) ת"ר תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלבך בשר ולא חלב מכאן שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבין אית דאמרי תזבח ואכלת ואין לך בהן היתר אכילה אלא משעת זביחה ואילך דקסבר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים פי' בשר ולא חלב דאסור לחלוב הקדשים דהיינו עבודה:

פד   [שנאבעל] (ע"ז ד) כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה (א"ב פי' נקור שמנקרין בחרטום):

פדא   [גריף](ב"ק כז) לפדא דמר' לקופינא דמרא מאי פיר' פדא קתא שהוא עץ המרא שחופ' בה קופינא היינו הברזל ולא מחודו אלא מגבו ששם החור ששמו קופינא כדאמרינן קופא דמחטא:

פדאסי   [שלייער. מאסקע] (שבת סו) רבה בר רב הונא משמיה דעולא אמר פדאמי כבר פי' בערך אנקטמין פ"א עושין מסוה של עור ומניחין על פניהם ואין נראין אלא העיני' ומשחקין בהן פי' דומה לעטרה של מלכים והיא של נחשת ומניחה אחד בראשו ומביא כמין סוס של עץ ורוכב עליו ומשתק בו:

פדגוג   [ערציהער. לעהרער] (ב"ר) אמן פדגוג המד"א כאשר ישא האומן את היונק ותרגום ירושלמי פדגוגא (א"ב פי' בלשון יוני ורומי אומן המגדל התינוק):

פדגרא   [פוסגיכט] (סוטה י) אסא ברגליו דכתיב חלה את רגליו אמר רב שאחזתו פדגרא לשון לע"ז ממש פודגרא (א"ב בלשון יוני ורומי חולי רגלי') (ובמדרש ויקרא רבה בפרשת כהן משיח) חטא עלובה מדינתא דאסייה פודגריס פי' בעל חולי רגלים:

פדחת   [שטערין] (בכורות מז יבמות קב) ת"ר פדחת בלא פרצוף פנים פרצוף פנים בלא פדחת אין מעידין עד שיהיו שניהם עם החוטם פי' מצח:

פדיא   [קינדער] (ירושלמי פרק הניזקין) פעוטות פידיא פי' בלשון יוני בנים ונערים קטנים:

פדן   [פאאר] (ב"ק טו בגמ' כל הגזלנין) ההוא גברא דגזל פדנא דתורי מחבריה (במגלת איכה) כבש ידיה על פדנא ויקח צמד בקר תרגום פדן תורא שנים עשר צמדים לפניו תרגום פדנין:

פדן   [האקע]. תרגום ואת איתו וית סוכת פדניה:

פדס   [גרויסע פעסער] (כלים פ"ג) יבלית שטופלין בה את הפדיסין ספר גאון פטסן והוא כדגרסינן הללו בעלי פטסין ופי' בערך טפל:

פדע   [וואנדע] (ע"ז כט) אמר שמואל האי פדעתא כמכה של חליל דמיא פי' מכה של ברזל (א"ב תרגום פצע תחת פצע פדעא תחות פדעא):

פדיעא   [האממער] תרגום מפיץ וחרב וחץ שנון היך פדיעא וסיפא וגירא שנינא:

פדר   [פעט] (תמיד פ"ד) נטל את הפדר ונתנו על בית שחיטה הראש מלמעלה (חולין כז) אחד חופה את הפדר על בית השחיטה ומעלהו וזהו דרך כבוד של מעלה:

פדרא   [מארמר] (נדה כח) כגון ששרפו על גבי פידרא באפידרא פי' בתשובות מקום שמעמידין בו צאן בימות הגשמים ומטילות זבל הרבה שם ונופלין עליו גשמים ומימי רגליהם ודשות אותו יום אחר יום והוא נדבק ונעשה עבה ונתמלאת כל החצר ממנו וכיון שבא קיץ מחתכין ממנו במרא ובקרדמות כב' אמות על ב' אמות ומכסין בו תנור וכיר' ודבר שהוא רחב מן התנור ואין נימוח בימות הגשמים ומטלטל בכלי וקורין אותו בלשון ארמית פדרא ונראין דברי הגאון שאמר ששורפו על גבי פררא בשתי רש"ין ואין שם באפדרא. נ"א הפודרא שלחן של שיש:

פדרת   [שפאטטען] (במגילת איכ' ישבו לארץ) לך הוית יאיא מלכותא אף היא פדרת ליה ואמר חמיתיה דאכיל בישרא דארנבתא (א"ב כתוב בנוסחאו' מפרת פי' מגנה ומהתל):

פה   [מונד. עפנונג] (שבת קד) פה פתוח פה סתום פי' יש שעה שראוי לשתוק בדברי תורה ויש שעה שראוי לדבר כענין אית דמפזרין כנש ואית דמכנשין בדר (מנחות צח סנהדרין ק) ועלהו לתרופה חד אמר להתיר פה שלמעלה וחד אמר להתיר הפה של מטה פה של מעלה כגון שמשים אדם בפיו מעלהו פותח לבו למאכל וחד אמר להתיר פה של מטה שמשלשל להתיר פה של עקרות שעקרה שאוכלת ממנו הרה. לתרופיון פי' לרפואה לכל חולי לתואר פנים שיהא מראהו נאה:

פח   [פייגען מאדען] (שבת צ) דתאיני פה פירוש תולעת שמתליעין התאנים כשהן מחוברין בקרקע:

פה   [זיך טרענען] לתאוה יבקש נפרד תרגם לריגתא בעי פהייא כי אם בהתגלות לבו תרגם אלא בשטיותא פהי ליביה:

פהק   [געניצען] (נדה סג) מפהקת ומעטשת (ברכות כד) גוהק ופוהק (שבת קלו) כי פליגי בשפיהק ומת פירוש פותח פיו בכל כחו ובלעז אר"לי אשטרי"ציקלרי (א"ב פי' רש"י פותח חיך מלקוחיו להוניא רוח הפה):

פול   [באהנען] (בריש כלאים) הפול והספור והפורקדן והטופח (ירושלמי) פול פולא ספיר פישונא פורקדן גילבונא ובטיית ציצי"רקלי גולבאן. טופח מיליתא פול הלבן ספרווה שעועית פסילתא אמר רבי יונה למה נקרא שמה שעועית שהיא משעשעת את הלב ומהלכת את בני מעים לשון יון אספרון הלבן פי' פול פאב"א ספיר ציצרק"לא מין שחור פרקדן פיס"י מין לבן טופח נערבו"לא פול לבן פאב"א אלבליק"א. שעועית ביצ"ה פול המצרי פסולי פול המצרי והחרוב אינן כלאים זה בזה (ירושלמי) והחרוב אמר רבי יונה כמין פול מצרי פרסי הוא פי' והתרמילין שלו כולן דומה לחרובין שהן רקין ועקומין ואינן עגולין ופשוטין כתרמילין של פולין וקצצוי דמיין לחרובא ולפיכך אינן כלאים זה בזה (א"ב לפי דעתי פול הלבן הוא מין קטנית כפול וצורתו ככוליא והוא לבן ויש גם שהוא אדום והשעועית הוא מין פול לבן אבל הוא מצוייר בגוונים משוני' ונקרא בירושלמי פסילתא כי היונים והרומיים קוראי' לפול הלבן פסילוס והוא מהלכת את בני מעים ופישון שם קטנית בלשון יוני ורומי עגול):

פווסרוס   [שנעקען גאנג] (ירושלמי בפרק הרואה בגמרא מקום שנעקרה) וכי יש דרכו של רבן גמליאל להביט בנשים אלא דרך עקמומית היתה כמו אהן פווסרוס והביט בה (א"ב פי' בלשון יוני מי שהולך ופתאום מביט אז נשמט לאחוריו):

פוות   [שוועבטן] הליך וטפוף תלכנה תרגום פותהון מקפן.

פז   [גערייניגטעס גאלד] (ע"ז יא) מייתו מתקל ארבע זוזי פוזי ותלו ליהבצואריה (גיטין נח). מאי מסלאים בפז אילימא דהוה מחפן בפזא וכו' עד אלא שהיו מגנין את הפז ביופין:

פז   [איילען, פערשפריטנען]. (שבת סז). פזתה חבתה פירוש פזתא שכבת זרע כמו ויפזו זרועי ידיו:

פזז   [אייניג זיין] (שם פח. כתובות יב) עמא פזיזא דקדים פומיה לחודניה אכתי בפזיזותייכו קיימיתו כלומר עם קשה וסכל:

פזמא   [פרייגעבונג] (בפסקא דבחדש השלישי) יחלצני כי חפץ בי אמר ר' יוחנן פזמא דידיה היא סלקת ביה במיתן לי אוריתא (א"ב פי' בלשון יוני פזורות ונדיבות):

פזמק   [זאקען] (שבת י) נקיט פזמקי ומצלי ולא במגפיים אמר רבה בר בר חנה פזמקי כבר פירשנו בערך מגפים:

פזר קשב   [ראבינער צייכען] (יומא ג. סוכה מח. ר"ה ד) פירוש פייס כדתנן בשמיני חוזרין לפייס ברגלים ז' זמן שהחיינו ר' רגל לחשוב אותו ז' ימים לעניין אבלות כמפורש (מ"ק כד) אמר רבינא הלכך יום אחד לפני החג והחג שמיני שלו הרי כאן כ"א לעניין שלשים ק' קרבן בכל הימים פרים ובשמיני פר אחד ש' שיר בפני עצמו ב' ברכת המזון ותפלה:

פזר   [ריט] (ב"ק כח. ב"ב ק). לנקיט פזרא וליתיב פי' שבט וכן קורין לניקוד שזקוף כשבט פזר:

פח   [בלאזען]. מנפח אדם בית הפרס (פסחים צב). פי' שמנפת העפר למקום שרוצה לילך בו כגון זורה ברחת וכיון שאינו רואה עצם אדם אפי' כשעורה עובר ואינו חושש. ביתה פרס שנידש ברגלי העוברים והשבים טהור לעושי פסח (שבת עה) המנפח בכלי זכוכית חייב משום מכה בפטיש פי' למה חייב משום מכה בפטיש דבפשיט מרדדין כלי מתכות כדי שירויח וניפוח בכלי זכוכית כן הוא בראש מכשירין הנופח בעדשים כדי לבדקן פירוש הנוטל עדשין בכפו ונופחן לבודקן:

פח   [אייער וואס קענין הינער אויס פיהרע]. (ביצה ז). ביעי דפחיא למאן פי' חייא כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ופתי בהרוגים (א"ב פי' פעיא שהתרנגולת בהוליד הבצים פועה וצועק):

פח   [איינען ווינד לאססען] (שבת מט שם קל) תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים שלא יפיח בהן ושלא יישן בהן פי' שלא יתעטש בהך מלמטה (א"ב תרגום עוכר ביתו ינחל רוח עכיר ביתיה ירית פחתא):

פח   [אוים שפאלירען]. (ב"ב ס). אין מכיירין ואין מפייחין בזמן הזה פי' אין מלבינין הבית לאחר שמסוייד בזמן הזה מפני איבול בית המקדש:

פח   [אויס קלעבען] (נדרים נא), שקל דיקולא רבה פחייה כופרא פי' כמו וכפרת אותה מבית ומחוץ עניין חיפוי:

פחה   [נאקט] (מגלה כד). פיחה פורס על שמע פי' לבוש בגד קרוע ואין בבגדיו בתי ידים אלא ידיו ערומות כדמתרגמינן כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף כמה דהליך עבדי ישעיה פחה ויחף. "א"ה בנוסחא דידן פוחח בחיתי"ן:

פחז   [איבער איילן] (נדרים ט) נסתכלתי בבואה שלי ופחז עלי יצרי פי' קפץ יצרו עליו משום דמות נאה והרהר לעבירה (א"ב לשון מקרא זה פחז כמים אל תותר):

פחז   [גאנג] (סנהדרין כו). המגדף ואידך אפחזייהו דקא מגלי פי' אורחיהו דקא מגלי דהכי והכי עבוד וליכא למישמע שאסר להם כלום:

פחלץ   [מיססט קארב] (כלים פכ"ד). הפוחלץ של גמלים טהור מכלום פי' כלי שמשליכין בו זבל. פ"א כדאמרינן בשבועות (ירושלמי) חויא דשבור מלכא בלע גמלין בלע כרוכין כד בעון מקטלונין אייתון פוחלץ של גמלים ומליינון תבן ויהבנון ביה גומרין ובלעון ומית וכזו הלכה (נדרים כד) אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד וכבר פירשנו בערך אדר:

פחם   [קוילען שווארץ] (ברכוח כח) מכתלי ביתך ניכר שפחמי אתה פי' ר"ח ז"ל עשה מעשה מחט שמלאכתן בפחמין (מקואות פט) לא יטבול את הקומקום בפחמין פי' שחרות שעל הקומקום חוצץ (ב"ר פ' יט) על כן יעזוב בשעה שעלה נחמיה מן הגולה נתפחמו פני הנשים מן השמש והניחו אותן ונשאו נשים נכריות והיו מקיפות המזבח ובוכות הוא שמלאכי אומר וזאת שנית תעשו שנית לשטים וכו' ובפרשת בכלי פשתן הדקין הבאין מבית שאן אם מתפחמין כמעט הן אובדין (ובפ' ל"ז) חם וכלב שמשו בתיבה לפי' יצא חם מפוחם וכלב מפורסם בתשמישו (בילמדנו וישמע הכנעני) אמרו הכל מטרונה מפני שנתפחמו ידיה לשעה הוציאה המלך אתה שכולה מפוחמת כושית אומרת לי המלך נטול:

פחם   [פערגלייכען] תרגום כל חפציך לא ישוו בה כל מדעם לא פחים ליה:

פחס   [צוזאממען דריקען] (ע"ז נג) פחסה אף על פי שלא חסרה ביטלה פי' לא ששיברה בשברים אלא מעכה שנמחקה הצורה:

פחס   [איבער געהן] (שם נו) כדתני רבי חייא שפחסתו צלוחיתו הכא נמי שפחסתו בורו פי' נתעלא צלוחיתו והקיאתו לחוץ הכא נמי שפחסתו בורו ועלה לגרגרני ופחסתו גופו הקאה הוא:

פחר   [טעפפער] תרגום כחומר ביד היוצר כמא דטינא ביד פחרא:

פחש   [צוזאממען דריקען] (ב"ר פ' נב) מתנתו מה היא לא שפופה אי יהיב אנא אצבעי פחיש אנא לה או חרום או שרוע תרגום ירושלמי או פחיש או פסיע (א"ב כמו פחס דבערך קמא):

פחת   [פערמונדערן] (נדה מד) פחות מכן כנותן אצבע בעין פי' הבא על נערה שהיא פחות מג' שנים ויום אחד אינו חייב כלו' שהוא כאדם שנותן אצבעו בעינו ובנגיעתו יחוס עליה שמא ישחיתנה וחסיונו עליה יותר מתאותו ופוסל אינו מאכיל (ביצה לא) בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת נוטל ממקום הפחת אין פוחתין את הנר מפני שהוא עושה כלי כי כרו שוחה תרגום ארי כרו פחית (בויקרא רבה אמר אל הכהנים) הדין גברא זבין לי חד פחית. ס"א חד חורבה (ב"ר פ' לז) וחם הוא אבי כנען אבוי דפחתא:

פט   [הינלענגליך זיין] (שבת קמ) דמפטיא ליה י"ב ירחי שתא פי' אני ערב שמספיק לו י"ב חדש:

פט   [ליכט. לייכטער] (בילמדנו ויאמר משה לחובב) פוטיאל שהאיר במעשים טובים שאת אומר ביוונית פוטיא פי' נר:

פט   [פלודערן]. (ערכין יז). הוא עושה מעשה פטיט לפי' אמרה תורה יביא קרבן פטיט פי' פטפט והשמיע קולו בלשון הרע לפי' יביא קרבן פטיט לפרים שמשמיעין קול בכל שעה (ב"ר פ' עא) ויאמר להם השלום ביניכ' לבינו ויאמרו שלום ואין פטטין את בעי הנה רחל בתו באה הדא אמרה שהדיבור מנוי בנשים (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני) למי מדינים למי שיח למאן דיונין למאן פטטין (ובפ' סביב שלומית בת דברי) דהוו פטטא שלם ליך שלם עליכון (בסוף ברכות ירושלמי) כל פטטיא בישין ופטטיא דאורייתא טבין (בב"ב קי) חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ומה בת בנו הבאה מכח כחו וכו' (מנחות סה) חוץ מזקן אחר שהיה מפטפט כנגדו ואמר משה רבינו אהב ישראל ויודע שעצרת יום אחד וכו' (סוטה מג ב"ב קט) לקח לו מבנות פוטיאל לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לאלילים לא דאתי מיוסף שפיטפט ביצרו וכו' עד דאתי מבנות פוטיאל תרי משמע כלומר משנים שפיטמו קאתי פנחס (גיטין נז) וכשמת אמרה להן ספדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף:

פוטאלום   [שטאדטס נאמע]. (מכות כד). ושמעו קול המור של רומי מפלטי' שם עיר קרובה לרומי פוטאולוס ובתחומה נובעים מים חיים כמו חמי טבריא (ובסוף מדרש איכה כתוב) פטלילום וטעות זה וזה שהגרסא נכונה פוטאלוס:

פטפוט   [דרייס. טיגעל]. (שבת עח). רבי יהודה אומר כדי לעשות פטפוט (כלים פ' ו) העושה ג' פטפוטין בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה פי' גבשוש העולה מן הכירה שהיא עשוי לסמיכת הקדירה כדאמרינן (שבת קב) כל שהיא למאי חזי שכן עושין פטפוטי כירה קטנה לשפות עליהן קדירה ג' פטפוטין עושין בכירה ושופתין עליהן את הקדירה ויש שסומכין פטפוט לכותלא ומניחין עליו את הקדירה וסומכין אותה לכותל:

פטגרטוס   עיין בערך עלב:

פטטר   [אויבס שטיהל] (ע"ז יג) ובנות שוח ופטוטרו' (גמרא) אמר רבי יוחנן בפטוטרותיהן שנינו פירוש תאנים לבטת בעוקציהן שלא יתלום לפני אלילים:

פטטרכה   [מאסט דארם] (בריש ויקרא רבה פ' טוב מלא כף נחת) מסניא דיבא לפטטרכא ומפטטרכא לכורא (א"ב פי' אפופטרכה בלשון יוני אחד מהדקין הסמוך לפי הטבעת):

פטיליא   [פייגען קארב] (כלים פ' יו) פי' קופה של גרוגרות כדתניא חותל של תמרה ופטיליא של גרוגרות מקטע ואוכל. (בירושלמי בסוף כלל גדול) תני רבי אושעיא חותל של תמרים ובלע"ז אספורט"א. ויש בדברי חכמים פטילי ששמן בלשון ישמעאל בינגיר ובלע"ז טיינ"א (א"ב פי' בל' יוני מין סלים גדולים):

פטלן   [גאלד פלאטטע] לא תסולה בכתם אופיר תרגום לא תשתלחף בפטלון בכתם טהור לא תסולה תרגום בפיטלון דכי לא תשתלחף (א"ב פי' בלשון יוני ורומי טס ופח של זהב צרוף ונקי מכל סיג):

פטיליקין   [חאלב שיסעל] (ב"ר פ' עד) הלא נכריות נחשבנו לו אפשר כן אלא אין הווה חמי קווקי טבא הוה נסיב פטליקין טב הוה נסיב (א"ב פי' פטלון בלשון יוני עגל ובנוסחאות כתוב פטיקלין (ובמדרש איכה פסקא ויגרם בחלץ שני) תמנין פטליקין אכל מכל פטליק חד פת ובעל הערוך גרס תמנין עיגולין דפיתא עיין ערך עגל:

פטם   [ווירצען, פעטט, מאכען מעסטען] (כריתות ב) המפטם את השמן המפטם את הקטרת פי' המבשם והממלח כל הבשמים לעשות הקטרת רקח מרקחת מעשה רקח תרגום ירושלמי הפטם איש בריא גבר פטים (ערובין קא) מעשה בשוק של פטמים פי' מוכרי עופות כדאמרינן (ביצה כט) אצל פטם הרגיל אצלו ואמר לו תן לי תור אחד או גוזל אחד פי' כולן לשון משמן המה:

פטם   [נערפע] (ירושלמי דתענית פרק בשלשה פרקים) חמי לי פיטומיה פי' המפרש גיד:

פטם   [קראנע שפיטצע ווארצעל] (נדה מו) בן עזאי אומר משתשחיר הפטומת פי' ראש הדד וחודו. פטמא של רמון עיין בערך נץ פי' גם הוא חודו של רמון וכן חודו של בצלים ושל כרישין. פיטמא (סוכה לד) ניטלה פיטמתו פי' ר"ח ז"ל נראין הדברים שהוא דד החוטם כפיטמא של דד כדתנן פיטמא של רמון אבל הא דאמר רבי יצחק ניטלה בוכנתו הוא קצה העץ הנתון באתרוג כאותו דשחיטת חולין האי בוכנא דשף מדוכתיה טריפה ושם המדוך עוד בוכנא ואסיתא. ובאתרוג עץ שהיא תלוי בו באילן כמין בוכנא ובעיקר האתרוג חקוק כמו אסיתא והעץ נתוו בה וקיימא לן שאם נעקרה הבוכנא מן האסיתא חיישינן שמא ניטל מגופו של אתרוג עמה וחס' האתרוג ופסול אבל אם הבוכנא באתרוג קיימת בתוך האסיתא ונחתך העץ למעלה ממנה כשר שהרי העיקר קיים וזהו ניטל עוקצו כשר רבי גרשם ז"ל פי' בוכנתו שהפיטמא נכנסת באתרוג כהאי בוכנא באסיתא ואם ניטלה הפיטמא כולם שנשתרש' מן האתרוג היינו ניטלה פיטמתו דתני במתניתין וזה הפירוש סבירא לן שזה הפיטמא לא יקשה על שאר הפיטמא (א"ב פי' בלשון יוני תחתית הפרי ונקרא כן הטבור. ואצלינו נאמר כן טבור או תחתית הדד ובו העוקץ אצל הפטמא לא כן בפירות אשר יתפרדו מן קצה אל הקצה):

פטמא   [געווירצטע פפלאנצע] (מדרש שמות רבה פ' הנני ממטיר לכם) אלולי היה לי פטמא אחד לאכול מיד נעשה לתוך פיו טעם פיטמא פי' בל' יוני שם כללי לנטע ודשא):

פטנג   [איינע פפלאנצע] (שבת קי) מאי יועזר פוטנג (ירוש') פוליטריכון בלע"ז פולי"ו (א"ב לא דקדק בעל הערוך כי הוא עשב ידוע בל' יוני ורומיי וטעם המלה שערות רבות כי יש סגולה לו ליפות ולהגדיל שער אם ירחץ במימיו):

פטינון   [מענליכעס קראפט אבגענומען] (ב"ר פ' פ"ז) כיון שירד הפר לשם נעשה פוטימן סריס פרעה שנסתרס בגופו (א"ב אולי מלשון זה מה שהובא במדרש קהלת פרשת כל הדברים יגעים עבד בן אפטניות פירוש היה עושה תריסים ועיין פ"א במקומו):

פטס   [פאס] (ב"ב צג) קנקנים בשרוץ מקבל עליו עשר פטסות למאה פי' פטסאת בלשון יוני כדים וחביות וקנקנים דשחלי. והן השואבות היין ומזיעות אותו בחוץ ונראות מגויירות נאות ומגופרות פי' כשמבשלן נותן בהן גופרית ומלחכתן האור בגפרית מבושלות נאות (ביצה טז) הללו בעלי פטסין פי' פטסין הם דני ודומין לקנקנים אלא שהקנקנים ארוכים ואילו עגולין (ר"ה כז) התוקע לתוך הבור או לתוך הפיטס בעלי פיטסין הם בעלי חביות גדולות כלומר יש להן יין הרבה ומשכימין לשתייה בעלי כדים פחות מהם לגינין פחות מן הכדים כוס פחות מן הלגין כת ששית בעלי מאירה אין להם כלום לא קיימו שמחת יו"ט ולא מצות בית המדרש שכבר יצאו:

פטקא   [בריף] תרגום ספר ואגרת עיין ערך פתקא:

פטר   [פרייא מאכען] (סוכה מה) יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין וכו' פי' ר"ש בן יוחאי היה במערה י"ג שנים ונראה לו אלהים בדרך גודל כבודו והיה אומר יכול אני לפטור את העולם כגון האמור בסדום אם אמצא שם כד וכך צדיקים ונשאתי. מיום שנבראתי ועד עכשיו כלומר בזכותו יתקיים העולם ולא ישחיתהו האלהים ואפי' אם אין שם צדיק אחר ואם בני עמי זכותינו מגנת משנברא העולם ועד עכשיו. ואם יותם בן עוזיהו עמנו מגינים על כל באי העולם שלא תהא כלייה כגון המבול. ומאי שנא אילו שלשה שנתברר אצלו שכל הצדיקים קבלו בעולם הזה מעין השמור לעולם הבא ואילו לא קבלו כלום לכך זכותם גדולה משאר הצדיקים. (קדושין מ) אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון פי' התורה נמשלת כמים שנאמר הוי כל צמא לכו למים ראשית הדין. פטיר ועטיר עיין בערך טצהר. (ירושלמי בפרק אין מעמידין) אליהו לא נפטר מאלישע אלא מתוך דבר של תורה שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר במה היו עוסקין בק"ש הה"ד ודברת בם וכו' (גיטין סה) פטרוה פרנסוה ושלח רצוצים חפשים תרגום פטרו דהוו אניסין בני חורין:

פטר   [ערשט געבירט] (שם סט) וכנגדן כנתא פטירתא פי' כנתא אינטריל כגון הדורא דכנת' פטירתא שלעולם לא היה לה ולד כגון פטר רחם:

פטר   [שוואם] (שבת קמ) האי מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא חייב משום עוקר דבר מגידולו פירוש פיטרא מאונא דחצבא כעשב בעציץ שאינו נקוב דמי (עוקצים פ"א) כל ירקות השדה ושמרקעין ופטריות (נדרי' נה) על הכמהין ועל הפטריות יאמר שהכל נהיה בדברו ויש מהן בערך כמהין פירוש כמהין טיראט"ופלי. פטריות פונג"י (א"ב וכן בלשון ישמעאל):

פטר   [פאטער. ראטהם פארשטעהר] (ב"ר פ' כ) למדינה שהיו לה ב' פטרונית (ובפ' צד וישמני לאב) ולפטרון בסיליאון לאדון לרבו מושל שליט (בויקרא רבה שור או כשבאו עז בסמך מה יתרון ובפסקא דשור או כשב) לעתיד לבא גוג בא ואומר שוטין היו כל אילו שהן באין ומזדווגין להן לישראל ולא היו יודעין שיש להן פטרון ופטרונן מתקיים עליהם וכו' עד על ה' תחלה ואח"כ על משיחו (ירושלמי בריש פיאה) לכו שאלו את דמה בן נתינה ראש פטרבולי היה פעם א' היתה מסטרתו לפני כל בולי שלו (א"ב פי' בלשון רומי מגין בעד אדם הן בדברי דין כמו פרקליט הן בענין אחר ופי' פטרבולי בלשון יוני אבות העצה):

פטר   [בעכער] (ב"ר פ' י' וכל צבאם ובויקר' רבה אחרי מות פ' ויתרון ארץ) הכניסוהו למרחץ כיון שיצא מזגו לו פיילין פוטירין אחד כשהיה שותהו זימן לו הקב"ה יתוש באותו הכוס ונכנס בחוטמו וניקר במוחו שבעה שנים. (ובפ' נב וה' המטיר) מנת כוסם ר' ישמעאל בר נחמן בשם ר' יונתן כפיילין של פוטירי אחר המרחץ (ובפ' פט חטאו משקה) זבוב נמצא לשר המשקים בפוטירין שלו ולשר האופים צרור בגלוסקין שלו פי' כוס בל' ירושלמי פיילי ובלשון רומי פוטירי (א"ב פירוש פוטירין בלשון יוני ורומי כוס וגביע מיוחד לשתות ופי' פיילי בלשונם כוס וצלוחית וטעם הכפל כוס אשר בו שותים):

פטר   [אומגעזויערט טייג] תרגום מצה תהיה פטיר תהי:

פטר   [ליים אן שטרויא] תרגום והנה טחים אותו תפל ושעעי ליה טין פטיר דלא תבן:

פטרא   [שטיין] (בילמדנו) מוצא למטה פטרא בכי מראש צורים אראנו (א"ב פי' בל' יוני ורומי אבן חלמיש (במדרש שמות רבה החדש הזה לכם) שמא אצל מרחץ אמרה לי או שמא בצד פטרון):

פטרוזא   [יונגעס לאם] (ב"מ ס) מה ודאי פטרוזא בר דנקא אף ספקו פטרוזא בר דנקא פי' כבש ששוה שתות דינר כדאמרינן חטאת בר דנקא:

פטריקין   [ערבליך] (ב"ר פ' נ וה' אמר) ואילו מפטריקין שלו הייתי מבקש לא היה מעכב כלום (בילמדנו וישמע הכנעני) אמרו יודעין אנו שיש להן מאבותיהן פטריקא שהיה אומר הקול קול יעקב וכו' וישלח משה מלאכים מקדש אפי' יש לך כמה כלי זיין קול אחד אנו צווחין קמיה הקב"ה ומפיל לך ולחיילותיך לפנינו למה שהיא פטריקון שלנו שנ' הקול קול יעקב אמר להם אתם בוטחין על קולכם אף אני בוטח על פטריקון שלי שנאמ' ועל חרבך תחיה פי' פטריקון היינו פטרון שאמר למעלה (א"ב פי' בלשון יוני ירושה ונחלת אבות):

פטרושלונון   [פעטערזייל] (ירושלמי ריש דכלאים) נפיק מנהון פטרושלינון (ובמס' שביעית פ' הפיגם) מהו כרפס שבנהרות ר' יוסי בר חנינא אומר פטרוסלינון פי' בל"י ורומי מין כרפס:

פטיפר   [נאמע] (סוטה יג) ויקנהו פוטיפר אמר רב שקנהו לעצמו בא גבריאל וסירסו ובא גבריאל ופירעו מעיקרא כתוב פוטיפר ולבסוף פוטיפרע פי' שקנהו לעצמו למשכב זכר וסירסו לבצים ופירעו לגיד (ב"ר פ' פז פוטיפר הוא) פוטיפר הוא פוטיפרע פוטיפר שהיה מפטם פרים לאלילים פוטיפרע שהיה פורע עצמו לאלילים וכו':

פטש   [האממער] (ברכות כח) פטיש החזק פי' כשם שמתפזרות ניצוצות מתחת הפטיש כך הלכותיו מתפזרות בכל העולם (בסוף מעשר שני סוטה מז) כל ימיו היה פטיש מכה בירושלים פי' היו עושין מלאכה בחולו של מועד הנפחין המכין בפטיש על הסדן (מ"ק יא) הציר והצינור והקורה והמנעל והמפתח שנשברו מתקנן במועד ע"י פטיש עמד יוחנן כהן גדול ובטלו (כלים פכ"ט) יד של בן פטיש ה' ושל פטיש ו' פי' פטיש קטן ופטיש גדול:

פטש   [ביין קליידער] (בריש ילמדנו הן האדם) פטשיהון אילו ברקין הנתונות על ירכותיהן (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין לבוש ירכים ושוקים פי' ברקין בלשון רומי מכנסים):

פטתא   [איין פיש] (ערובין כח פסחים כד מכות יז) אכל פוטיתא לוקה ד' וסימניך תאל"ת. פי' ת' תאכלו ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו זה הפסוק בדגים וכתיב בשרצים אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם הוו להו תרי א' אל תשקצו ב' לא תטמאו וכתיב השרץ השורץ סתם לא שנא דים ולא שלא דיבשה הני שלשה דויקרא בסוף ויהי ביום השמיני וא' במשנה תורה בפרשת ראה אנכי וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו פי' פוטיתא דג טמא והוא גוריתא נמלה לוקה חמש כולם בפ' אחרונה דויהי ביום השמיני ואלה הם לא יאכלו לא תאכלום לא תשקצו לא תטמאו ולא תטמאו:

פי טבעת   [אפטער] (ב"ק צב) שלש באיש שכבת זרע וקטנים ופי טבעת (שבת קח) יד לפי טבעת תקצץ פי' הוצאת הרעי:

פי טורי   [שטריק] (ברכות ח מ"ק כט) כפי טורי בפי הוושט. (בריש ויקרא רבה פ' ועוד ראיתי) כפיטורין היוצאין מן הוושט ר' חנינא אמר כציפורין היוצאין מן הוושט פי' כאדם שרוצה להוציא חבל שיש בו קשר בחור של תורן ויש בו טורח גדול (א"ב בנוסחאות דידן כתוב כפיטורי מלה אחת ופרש"י חבלים דמתרגמינן ופטורי ציצים ואטונין ובל' יוני פי' פטורין דבר מעופש ופי' צפרין דבר כבר הבאיש וריחו רע):

פי כריסה   [נאבעל] (נדה סג) חוששת פי כריסה ושיפולי מעיה מקום התורפה שופע מפורש בגמ' צמרמורת חמימות כמו אשתא צמירתא אמר רב האי גאון דומה לו סמר מפחדך בשרי:

פי כור   [לוך דעם שמעלץ טיגעלס] (שבת עח) חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב רבי יהודה אמר כדי לעשות פטפוט פירוש פטפוט גבשושית קטן שעושין אותו בתוך כור של צורפי זהב ושופתי' עליו הקדרה שמבשלים בה זהב סובין כדי ליתן על פי הכור של צורפי זהב ששוחקין הפחם ונותנין לתוך הזהב כדי שיתבשל הזהב ופעמים שנותנים הסובין לתוך הזהב כדי שיתבשל:

פי כוש   [שפינדעל שפיץ] (שם עח) טיט כדי לעשות פי כוש פי' פי כוש קורין אותו בל' ארמי ריש פילכא שעושין על פי הכוש כמו כדור אצל הצינורא שיכבד הכוש ויסוב ועושים אותו מן העצה ויש שעושין אותן מן העץ ויש שעושין אותן מן הטיט:

פי   רשע [פוימס האלץ] (בתוספת' בטבעת פי"ב דכלים) וכל גולמי כלי עץ טמאים חוץ משל פי רשע פי' עץ ארץ והוא עצי גפר עץ שדומה לאשכרוע ובלע"ז פוסקינון וי"א בוע"ו (א"ב במשנה תנן בהדיא חוץ משל אשכרוע):

פי תקרה   [שערפע דעם באלקענס] (סוכה יח) אביי אמר כשירה אמרינן פי תקרה יורד וסותם פי' במחשבת הדעת ולא בעיקר המעשה:

פייט   [דיכטר] (בויקר' רבה אמור אל הכהנים פ' קחו מוסרי ובפס' דסוכה) מהו אבקת רוכל דהוה קרי ותני קרוב ופייטם (א"ב פי' בלשון רומי משורר ופייטן):

פיל   [עלפאנד] (כלאים פ"ח) הערוד מין חיה הפיל והקוף מין חיה ואדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך (ב"ב נב) פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו פי' לאו לסלוקי טומאה בעא מיניה שאם היפה טמאה ובלעה הפיל וחזר והקיאה הרי היא בטומאתה אלא כמפורש (מנחות כט) פיל שבלע הוצין והקיאן דרך בית הרעי ועבדינהו כפיפה מי הוי עיכול והוו להו ככלי גללי דלא מקבלי טומאה או דלמא לא הוו עיכול ובלע"ז אליפנד"ו:

פייל   [בעקען] (סוטה טו) היה מביא פיילי של חרש חדשה (נגעים פי"ד) כיצד מטהרין את המצורע היה מביא פיילי של חרש חדשה בספל אדירים תרגומו פיילי גיברא קובעת כוס התרעלה תרגום פיילי כסא דלווטא כוס בל' יון פיילי ובלע"ז פטר"ה. השותים במזרקי יין תרגומו דשתיין בפיילי חמר ועשית קערותיו תרגום ירושלמי פילוואת ובנשא קערת כסף אחת ובויקהל את קערותיו ואת כפותיו:

פייס   [שראללע] (סנהדרין סד) שקל פיסא שדא ביה א"ל מרקוליס הוא (מכות ח) האי מאן דשדא פיסא ואתר תמרי (שבת פא) מאי פייס אמר רבי זירא כרשיני בבלייתא (א"ב פאייס כתוב בנוסחאות) פי' פייס חתיכי אדמה שמשתברות מן הכותל ומטיט של נהר ומכרית בור ובלשון ארמי כרשיני ושיעורן כתפוח כרמון פי' גאון אחר פייס האמור (שם פא) צרורות הן והן קלא דאמרינן (פסחים סב) שקל קלא פתק ביה והן הן כרשיני בבלייתא ולמה בבלייתא מפני שכרשיני בבל רכות הן ונוחות הן לפי' הטבעת נמשך בהן פי' אחר טיט שיבש ונעשה כאבן:

פיף   [גירעל] (בסוף כלאים) פיף של צמר בשל פשתן אסור פי' צלצול של צמר (א"ב פירוש אפיף בל' יוני כל מה שנתן בתוך הבגד באריגתו (בירושלמי דכלאים פרק אינו אסור) דלא מוקמא נבל דעמר מקמה נבל דכיתן בגיץ פיפה):

פיקס   [איין ווארם. פפלאנצע] (בתורת כהנים בראש פרשה זאת תהיה שני) יכול פיקס ת"ל תולעת אי תולעת יכול אחת מן הצבעים תלמוד לומר שני הא כיצד זו זהורית טובה ופי' פיקס צמר אדום מברייתו ולא אדום על ידי צביעה תלמוד לומר תולעת פירוש צבוע בידי אדם אי תולעת דהיינו צבוע בידי אדם יכול אחד מן הצבעים תלמוד לומר שני (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מין עשב ובו צובעים הצמר בגוון אדום):

פך   [עהל פלאש] (כלים פ"ב) הפכין הגלילין פי' כלי שמן מגליל מלשון פך השמן (שבת פד ב"ק כה) בהלכה דדיו דרבי טרפון ומה פכין קטנים שטהורין בזב וטמאין במת פי' כלי חרש עגולין שאין בהן לא ישיבה ולא שכיבה פ"א לפי שנקב שלהן מאד צר ולא יכול הזב להכניס אצבעו לשש לטמאו לפי שאין מטמא אלא באויר טמא מת דכל כלי חרש שאין צמיד פתיל עליו טמא במת (נגעים פרק יב) על מה חסה תורה על כלי חרשו ועל פכו ועל טפיו:

פך   [אומקערען] (כלאים פ"ב) לא יאמר נוטע ואח"כ אופך אלא אופך ואח"כ נוטע מלשון ויהפכו (מ"ק יא) מי שהפך את זיתיו פי' שהזמינן על גבי בית הבד להוציא מהן שמן (נגעים פרק ד) המחיה מטמא בקרחת וגבחת הפוכה ושלא הפוכה פי' מלשון והיא הפכה שער לבן (כתובות לו) אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר (אבות פ"ה) הפוך בה והפוך בה. (פסחים קיב) ואפילו הפכי לך בשמעתא (ע"ז לו) דכיון דקא אפרי כולי עלמא מירתת אמרי השתא אתו מרכולי ישראל. פירוש דאפכי כולי עלמא דישראל מחזירין בכפרים לקנות היין ומירתת הכותי ואמר השתא אתו מרכולי ישראל וחזו כי נגע כותי ולא מזבני מיני (א"ב בנוסחאות אין כתוב מרכולי ישראל והערך הוא הפך בלשון עברי אפך בלשון ארמי):

פוך   [פארב צו דיא אויגין] (שבת קח) פיך מעביר בת מלך פוך פי' כוחל כדאמרינן (ב"ב טז) מא קרן הפך כוחלא רישקא פי' שהוא שחור הרבי ומבהיק מאד והוא משובח במינו ככורכמא רישקא משובח במינו שקורין אותו קרוקו אוריינטל"ו מה אותו צבע יפה הרבה במינו כך היתה יפה משאר הנשים (א"ב לשון מקרא זה ותשם בפוך עיניה)

פכח   [שוועכען] (נדה כ) אי אמר דיו הוה אמינא כי פכחותא דדיותא פי' שהוא צלול ואדמדם כמעט קמ"ל להכי אמר כחרתא דשחור הרבה (שם כיון דחזא דכל כמה דנגה יומא אשתני אמר הא טמא הוא ופכוחי הוא דפכחי ואזיל כלומר שדיה והולך (תענית יג) מאי שנא מבישרא וחמרא התם לפכוחי פחדא (ב"מ סו) אשכחיה דקא שתי חמרא וכו' עד דילמא לפכוחי פחדיה (ב"ב י) פחד קשה יין מפיגו יין קשה שינה מפכחתו (מגלה יב) נימא ליה קטלא למחר מפכח ליה חמריה. ס"א אזיל ליה חמרא (א"ב ענין קטנות ופחיתות):

פכסמין   [סאחארעס] (מדבר רבה פ' נשא את בני גרשון) ויושבין ואוכלין פכסמין פירוש בלשון יוני ורומי לחם נאפה שני פעמים והוא יבש מוכן לצידת הדרך:

פכר   [צו זאממען פאלטען] (שבת י) פכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמיה מריה ובחבלי חטאתו יתמך תרגום ובחבלי דחטוי יתפכר:

פכר   [צערשטערען] (ב"ר פ' כד) לבית אילנות הסמוכין פכרה רוח אחד ונפל על חברו ופכרה כך תחת הבל כי הרגו קין (ובפרשה סח) היך תרעך פכור ומקולקל (שם פ' פז) לדוב שהיתה משכלת בבני אדניה אמר פכרון ניביה (במגלת איכה זכור ה') ערו ערו פכרו פכרו מאן דאמר פכרו פכרו אפילו יסודיה ארימון המד"א חומת בבל הרחב ערער תתערער. פרקי נזמי הזהב תרגו' ירושלמי פכרו קדשיא. עת לפרוץ ועת לבנות תרגום עידן לפכורא בניינא ועידן בחיר למיבני חורבנא:

פל   [בעטן ריכטען] (שבת נה) פיללת חלת פירוש עשית פלילות שתבעת עלבון אמך חלת התפללת כמו ויחל משה האי תנא סבר לא שכב עמה:

פל   [אונטערזוכען] (שבת יא) לא יפלה את כליו (נדה כ) פלי קורטא דדיותא. ס"א פלי קורטא דגרגושתא פי' הי' מגלה ומשבר חתיכה מאותה אדמה בלא מים (חולין י) דלמא פלו לה ובדיק לה פי' פתח העצם וראה המוח שאין בו נקב וכן פי' הא דגרסינן (ב"ב קס) פלייה וחזייה פתח הגט יפשטו וראה הזמן שלי ומנין שהוא לשון בדיקה דכתוב לא תפאר אחריך ומתרגמינן לא תפלי בתרך (נדה כג) אלא לאו דפלאי פלואי איכא בינייהו פי' נפתח החתיכה פ"א אם נתפלחה ונתבקעה כמו פולח ובוקע בארץ עד יפלח חץ כבודו ועדיין לא הגיע להיות כחרש. זה פי' מהא דגרסינן (ברכות כה) א"ל זיל עיין אי מתפלליי אפלויי (א"ב פי' בל' יוני פעל המשבר והפותח ומגלה הדברים):

פל   [ריץ. שפאלטען] (שבת לג) חזיה דהוה ליה פילי בגביה. (פסחים עד) ולא אמרן אלא דלית ליה פילי אבל אית ליה פילי כוליה אסור ועוד ישנו (חולין קיב ב"ב נד) האי מאן דשדא ליפתא בפילי דארעא דגר לא קנה (בריש תענית) מאי ערפילא טורי פילי פי' טפה היורדת בכח ומערערת הגימות פילי היינו פלחי כדפרשינן בערך שלפני זה (א"ב פי' בלשון יוני טיט ואדמה וצרורות עפר מעורבים במים):

פל   [טאהר] (ירושלמי בפרק במה אשה) מאן דמטון מפילא א"ל זהו פתח חצירך (בפסקא ויהי בשלח) זהו יוכבד שנולדה על פילי מצרים (בריש חלומות במגלת איכה) אתא ויתיב ליה על תרע פילי פירוש פילי תרע שער פתח כולן שוין (א"ב פירוש בל' יון שער תרגום ירושלמי בשער סדום בפילי דסדום):

פל   [אבפאללען] (חולין קכ) מה נפשך אי מיתה עושה ניפול ליטמא משום אבר מן החי פי' אם דלדול האבר חשוב כמת כיון שנדלדל כאילו נופל ליטמא משום אבר מן החי אם אין מיתת האבר חשובה ניפול ליטמא משום אבר מן הנבלה (שם קכג) תירגמה רבי אבין ראשון ראשון עושה ניפול (פיאה פ"ה. ב"מ קה) כדי נפילה (ירושלמי) א"ר אבהו בנופל לה כדי לזורעה וכההיא אמר הכן נפילה מה שזרע בה מפולת יד שאין לו שוורים לחרוש ומנכש בידו וזורע או למפולת שורים בחרישת שורים פ"א כדי נפילה דהמקבל כדי זריעתה כדי נפילה דפיאה שיעור לקט שרגיל להיות בשאר שדות לכור זרע או לכור תבואה פי' לכל כור וכור שזרע נותן ד' קבין או לכל כור וכור שליקט ממנה ואם תימצי לומר לכור זרע למפולת יד שזורעין ביד או למפולת שורים מתקנין במחרישה מקום ונותנין שם תבואה וכשהיה שור חורש את תלם היתה תבואה יורדת על יד על יד לתוך התלם וכענין הזה אינן יכולין לזורעה כי אם בחטין הרבה (ב"ב כג) ניפול שנמצא לתוך נ' אמות פי' גוזל שאינו פורח אלא מדדה ברגליו ונמצא נופל בארץ (ע"ז עב ובירושלמי בסוף פ' המקבל בדמאי) לא יאמר אדם לגוי פול תחתי לעוצר פ' הפל עצמך לפייס את העוצר השלטון כמו זה יעצור בעמי לפי שיש לחוש שמפייסו ביין נסך וכשזה מתן דמים לגוי שמפייסו נותן לו דמי יין נסך פול תחתי קאמר כיון דאמרי תחתי והוא היה רגיל להאכילו ולהשקותו וזו שנופל תחתיו ומשקהו יין נסך אסור הא לא דמיא אלא להא דמותר לומר לו מלטני מן העוצר (ב"ב קמד) האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות נפל לאמצע (גמרא) תנא לאומנות המלך פירוש האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות שלא חלקו ירושת אביהם ונפל אחד מהן לאומנות המלך מה שמרוויח באותה האומנות יחלוק לאמצע עם אחיו זהו אומנות המלך שהיו מתחילין מבית שבראש המבוי למנות בעל הבית גבאי מנת המלך מבני העיר ומה שמרוויח באותו ממון הוא שלו בשכר שמקבצו והקרן נותן לאוצר המלך. וחדש או שנה יהיה זה גבאי וחדש האחר שכינו הסמוך לו וכן הולכין כסדר הבתים לכל בעל הבית חדשו וכשהגיע לבית של אחין הללו ומינו אחד מהן השכר לאמצע (ב"ק צט ב"ב צג) המוליך חטין לטחון ולעשותן סלת ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן קמח לנחתום ועשאו פת ניפולין פירוש ולא לתתן כעין שלותתין אותן להסיר הקליפה שעל החטים ומן הגרעינין גופן בלא קליפה עושין סלת סובין אותן הקליפין שנקלפין מעל החיטין מורסן הוא הדק פת ניפולין שנופל מאליו ונתמקמק:

פל   [ווארף שפיז] תרגום כאש פלדות הרכב כאשתא פילי רתיכהון זמינין פי' בלשון רומי מין רומח עשוי כמו חץ):

פל   [געזאנדעטער] תרגום ירושלמי וישלח משה לקרא ושדר משה פולין לזמנא לבי דינא תרגום ירושלמי וקראת אליה לשלום ותשדרון לוותה פולין למקרי ליה לשלם:

פל   [מישען] תרגום וכל מנחה בלולה בשמן ותרבה כל מנחתא דפילא במשח ודלא פילא:

פל   [פאבעל]. תרגום להבין משל ומליצה למתבינא מתלא ופלאתא:

פלא   [אוסצייכענען] (סנהד' פז) ת"ר כי יפלא ממך במופלא שבב"ד שנעשה זקן ממרא הכתוב מדבר (הוריות ד) או שלא היה מופלא של ב"ד שם (גמ') לא היה מופלא של ב"ד שם פטורין שהיה להם ללמד ממנו שהוא הרב שבכולם ולא למדו (נזיר כט) במופלא הסמוך לאיש קאי מיפלגי פירוש היינו בן י"ג שנה דנדריו נבדקין אי הוה מופלא דיודע לשום מי נדר נדריו קיימין:

פלא   [שפאטטען] (ב"ר בסוף אלה תולדות נח) מה את מפלא בי וידעין אינון פי' מפני מה אתה מלעיג עלי:

פלאה   [פעראלטעט] (בויקרא רבה אל תונו פ' מות וחיים) אמר לבלה ניאופים תירגמה עקילם פליאה פורני דהוה מפליא גיירא פי' בלשון יון לבלה קורין פליאו לזונה פורני:

פליברוכסין   [פיהל רעגען] (ירושלמי פ' שבועות שתים) אהן דחמי מטרא נחית אמר קיריפלי ברוכסין פי' בלשון יוני מטר רב ופי' קיר אדון ולשון שבועה הוא כמו האלהים:

פלג   [טהיילען, שטרייטען] (ברכות כו) רבי יהודה אומר עד פלג המנחה פי' מנחה גדולה מו' שעות ומחצה ולמעלה כנגד תמיד של בין הערבים דתנן ערב שבת נשחט בו' ומחצה מנחה קטנה מט' ומחצה ולמעלה כנגד קריבתו כשהוא מתאחד כדתנן (פסחים נט) תמיד נשחט בח' ומחצה וקרב בט' ומחצה פלג מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה נשארו ה' שעות ומחצה חלקם זו פלג מנחה גדולה פלג מנחה קטנה מט' שעות ומחצה ולמעלה נשארו ב' שעות ומחצה חלקם זו היא פלג מנחה קטנה ויבא בי"א שעות פחות רביע (ב"ק טו כתובות מא) מר סבר פלגא נזקא קנסא ומ"ס פלגא נזקא ממונא (ב"ב סב) פלגא דאית לי בארעא פלגא פלגא בארעא דאית לי ריבעא פי' לראובן ושמעון שדה בשותפות ומכר ראובן ללוי ואמר לו בלשון הזה החצי שיש לי בשדה זו מכרתי לך ודאי חלקו המגיעו והוא חצי השדה אבל אם אמר לו החצי בשדה זו שיש לי עם שמעון מכרתי לך לא מכר לו אלא חצי חלקו שהוא רביע השדה ואמר רבא מכר מצר ארעה דמינה פלגא פלגא פי' מצר לו שדה ואמר לו חלקה ממנה נתתי לך קנה החצי אבל אמר לו בל' הוה חתיכה ממנה נתתי לך קנה בפחות שבשדות והוא ט' קבין (גיטין פט) עדיין לא הגיע לפלגות ראובן פי' שהיו בהם חכמים גדולים חקרי לב והן היו יודעין אם הגיע זה הקטן הנראה כגדול בכל דרכיו כשאר גדולים וליחשבו גדול להיות קידושיו קידושין אבל אני אין בי כח להבחין בין קטן הנראה כגדול ולהיות קידושיו קידושין ובין קטן זולתו ואין לנו אלא הלכה בודקין לגיטין ולקדושין הלכך בעינן י"ג שנה ויום א' למעלה והוא דאייתי ב' שערות ובלבד שלא תהא שם אמתלא. פ"א ההוא דאיקדשה לקטן הנראה כגדול כלומר קטן בשנים ובעל קומה ועדיין לא הגיע לפלגות ראובן וקטן הוא עדיין אינו יודע לחלוק דעתו לחקור בין דבר ודבר כדכתיב לפלגות ראובן גדולים חקרי לב (עירובין סא) א"ל רבא פלגאה בעירובין לית דחש לה דר"ע (גיטין לא) א"ל מקמי פלגאה ניקום כלומר על כל דבר חולק ומפליג (ברכות מג) ולא הוה חד מנייהו מופלג מחבריה פי' לא היה אחד מופלג ומעולה בחכמה אלא כולן שוין (עירובין סג) שאני רב אחא בר יעקב דמופלג פירוש חלוק היה מחכמי דורו וגדול מהן בחכמה (גיטין כח) המביא גט והניחו זקן כיון דאפליג אפלוגי פי' ר"ח כמו פלגס כלומר כיון שעברו פ' שנה והוא גבול הגבורות והפליג עד קרוב לק' שנה מזקין הרבה והוא דמופלג בחכמה והוא דמופלג בזקנה פי' מופלג בחכמה שאין חכם למעלה ממנו מופלג בזקנה שאין זקן למעלה הימנו. (ב"ב קכא בגמרא בנות צלפחד) רוח פלגא עיין בערך גדר (יומא פג) אהדרוה פלוג וצעי פירוש חתיכות של פת. מן הצאן ולא מן הפלגס (פסחים מז בריש פרה) ר"ט קורה ופלגס כיקר כרים תרגום היך יקר פלגיסין פי' פלגס בינוני שהוא בן י"ג חודש יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא כלומר פלג ממוצע בין זה לזה ואינו כשר לא לזה ולא לזה:

פלג   [אנטהייל] (בילמדנו אם כסף) כל המוכיח את חברו לשם שמים זוכה לפלגו של הקב"ה שנאמר מוכיח אדם אחרי ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד שנאמר חן ימצא (א"ב פי' בלשון רועי למחוזו ולמחיצתו):

פלגוג   [לוסט] (בילמדנו בדברות אחרונות) אלפים שנה קודם בריאתו של עולם היה הקב"ה פלגוגין בה ואהיה שעשועים יום יום פי' כדאמרינן בערך פג לאתפוגגה עם בנוי (א"ב פי' בלשון יוני שעשועים ואותות אהבה):

פלגס   [ציעל] לשלח לי למטרה תרגום לפלגסא דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ תרגום כפלגיסא לגירא:

פלגוס   [מיטטע] קפאו תהומות בלב ים תרגום ירושלמי בגו פלגוס דים רבה (א"ב פי' בלשון יוני ורומי לב ימים):

פלגס   [מיטטעלאלטער] (פרה פ"א) אינו כשר לא לאיל ולא לכבש ר"ט קורהו פלגס פי' בלשון יוני נער יצא מימי הילדות ולא בא עדיין לימי הבחרות תרגום כיקר כרים היך יקר פלגיסין:

פלגס   [זייד] (ירושלמי תענית פ"ג) א"ר יוחנן שמונים חניות של אורגי פלגס פי' המפרה מין משי:

פלדס   [ליינטיכער] שלשים סדינין תרגום תלתין פלדיסין ככרים כסף בשני חריטין תרגום בתרין פולדיסין:

פלז   [פאלשע זאך] (ב"ק קיג) שמואל זבן לקנא דדהבא בכלל דפליזא פי' ספל של זהב בכלל של נחשת מוצהב ואבלע ליה חד זוזא ונתן לו ה' בד' להתראות כמו שטעה וימהר הגוי לילך (א"ב בנוסחאות דידן כתוב במר דפרזילא ואולי פלזא הוא לשון רומי אשר פירושו דבר מזויף):

פלח   [שטיק] (דמאי פ"ה) וכן העני שנתנו לו ב' פרוסות פת או דבילה חייב פירוש חתיכות תאנים (א"ב לשון מקרא זו ויתנו לו פלח דבלה):

פלח   [וועכטער] פולח ופגן עיין בערך פגן (בילמדנו והיה עקב פ' כי תאמר) דרכן של פולחין לובשין סנדלין החומרין (ופ' כי יכרית) היו מוסרין לכל א' ואחד מישראל שני פולחין שישמרו אותו שלא יחטא (א"ב פי' פולח בלשון יוני שומר):

פלח   [שפינדעל] (ב"ר פ' נז וישב אברהם) לאשה שהעשירה מפילחה אמרה הואיל ומן הפלח הזה נתעשרתי אינו זז מתחת ידי פי' פלחא כמו פלך:

פלח   [מאס] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פ' ר' עזריה) אם שתי פלחיה חמר יתרמן פלחיה חמר (א"ב בנוסחאות לא נזכר רבי עזריה לא נמצאו כתובים דברי בעל הערוך כמו שכתבתי בערך סנטמא):

תוכן העניינים

ספר הערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה