ספר הערוך· רבנו נתן ב"ר יחיאל
אות הכ"ף
אות הכף
כא [דא היער] תרגום נלכה עד כה ניזיל עד כא. והלכא כמו אל כה ובלשון גמרא אומרים כאן.
כאור [דעם שיינע נאך] (בכתובות נ"ד) לכאורה כשמואל ריהטא כי מעיינת בה הלכתא כוותיה דרב פי' כשאתה פותח בה קודם שתעיין בה מעלה על דעתך שהיא כשמואל וכאורה לשון ארמי הוא:
כאמי [אויף דער ערדע] (מדרש שיר השירים רבה פסקא כמעט שעברתי) א"ר חוניא כך אמרה ירושלים לבת בבל פגי פלאי קקיס כאמי מחי נראה לי שתתכן הגרסא פרני פליאה קתיסו כאמי מחי פי' בלשון יוני פירני (זונה) פליאה (זקנה) קתיסו (שביל) כאמי (לארץ) מחי (זני). ואם נניח הגרסא כמו שהיא פי' קקיס בלשון יוני רשעה כלומר זונה זקנה ורשעה בארץ זני.
כאר [עזעל] (בסנהדרין ק) בעניין משיח: מי אית לך כאר הזר גונא פי' יש מקום שקורין לחמור כאר וקורין לאלף הזר והכי אמר לו יש לך חמור מאלף גוונים (א"ב בר חיור כתיב):
כאור [שענדליך] (בב"ק ק') צבעו כאור. (ובפ' ב' בערכין יד) הנאה שבעבדים ואת הכאור שבעבדים. ס"א כעור פי' משונה:
כבא [קופע] (בשבת מח) חזא דפריס דסתודר אפומ' דכובא. (ובב"מ כה) הא בכובא וכסי לא יגע דמצנעי בסכיני ובהמנק נוטל ומכריז. (ובב"ק פו) דמרקיד בי כובי. (ובע"א כט) א"ר יהודה הני כובי דארמאי דבר שאין מיכנסי לקיום הוא משכשכן במים ומותרין. (ושם ס) אכובא חמרא אסור. (בכתובות ס"א) אביי מנחא ליה אפומא דכובא פי' כלי של יין (א"ב פי' בלשון רומי מין כלי גדול אשר בו מריקים היין):
כבא [דערנער] (בריש ב"ר) אפיקת כוביא. כובי מדברא תרגום את קוצי המדבר:
כבא [היץ. שמערצען]. (שבת סו) לכיבא לימא הכי. (ע"ז כח) דלא כייבי ליה טובא שפיר דמי אמרי דלמא תנא היכי דכייבי ליה טובא נמי חושש פי' ענין מכאוב (א"ב תרגום כאב כיב ויש כיבא כמו מכוה. תרגום כי תחת יופי חלופי שופרא כיבא):
כבא [בראטען] (עירובין כט) ליתי בשרא דאטמא ימינא דדיכרא וליתי סוגייני דערבתא וניכבביה וניכול פי' יצלה הבשר שעליו ויאכל (סנהדרין ע) כבשר כיבי דאכלי גנבא פי' בשר שאינו נצלה כל צרכו כדאכלי גנבא כמאכל בן דרוסאי:
כבד [עהרע] כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חבירך מפורש באבות דר' נתן (בפ' ר' יוסי אומר). כבוד תלמידך. ממשה רבינו שאמר ליהושע תלמידו בחר לנו אנשים ולא אמר לי עשאו כמותו. כבוד חבירך כמורא רבך מאהרן שאמר למשה בי אדוני אע"פ שחבירו היה עשאו רבו. מורא רבך כמורא שמים מיהושע שאמר למשה אדוני משה כלאם שקלו כנגד השכינה. (ובמכילתא בפ' וישא עמלק ובב"ק טז) משום כבוד אביו ומשום כדי חייו ופי' הוא בתוספתא (במסכתא נדרים ומפורש בירושלמי בפ" אע"פ) מה שאירש מאבא היום מכור לך בלוה לתכריכי אביו מפני שהיה גוסס. מה שתעלה מצודתי היום מכור לך דבריו קיימין משום חיי שאין לו מה יאכל. כבודם בקלון אמיר. ועמי המיר כבודו בלא יועיל. וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. תיקון סופרים י"ח הן. ומפורש בילמדנו (בפיסקא וברוב גאונך. בפיסקא ראה החילותי תת לפניך) כי הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו בספרים הראשונים הוא כתוב בבבת עיני. (יומא כא) מאי דכתיב וארצה בו ואכבד וקרינן ואכבדה מאי שנא דמחוסר ה' אלו ה' דברים שמחוסר מקדש שני ממקדש ראשון. ואלו הן ארון כפרת וכרוב אחד. שכינה שני. רוח הקדש שהוא נבואה שלישי. אורים ותומים רביעי. אש מן השמים חמישי. (עירובין סג) שאני התם דאתחיל בכבודו פי' כשלקח ר"א הסכין לראותה אמר לו בר תחליפא לא ליחוש מר לסבא שהוא רב אחא בר יעקב והואיל והזכירו נראה דלא חש בכבודו. (סוטה מט) משמת רבי גמליאל הזקן בטל כבוד התורה פי' בטלו בני אדם שמכבדין בעלי תורה פ"א (מגילה כא) ת"ר מימות משה ועד רבן גמליאל הזקן היו למדין תורה מעומד משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו למדין מיושב והיינו דתנן משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה (ע"א מב) על המכובדין אסורין מפורש בגמרא בחיצונה אלו הן המכובדין שעל שירין נזמין וטבעות:
כבד [אויסקעהרען, אויסרייניגען] (ברכות נא) בית שמאי אומר מכבדין את הבית פירוש מטאטין היה אומר התנא אלא בשביל שלשון פורענות הוא לפיכך אמר מכבדין (ביצה כב) מכבדין בין המטות. (ב"ק נח) המכבד כרמו של חבירו סמדר פי' טיאט הכרם והשיר פריו עודנו סמדר בארץ ישראל. (פ"ח במקואות) האשה ששמשה את ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית פי' לשון נקייה כלומר שלא קינחה אותו מקום וכמו כן דברו חכמים לשון נקייה מדיחה פניה. (בריש מגילת איכה) והאחרון הכביד המיחם במטאטא:
כבד [שוועהר] (מגילה כה) כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו ולכבודו כי גלה ממנו. אל תקרא כבודו אלא כבידו פי' אבל עליו עמו שהיו מגילים על כבידו כלומר שלקה בכבידו וחלה וגלה הכבד שלו וניטל כולו בדרך ליצנות כיון שאינו יכול להועיל ניטל כבידו. פ"א עגבותיו כבדים לו נפלו פירוש מלט משא שאינו יכול לסבול צואתו: (ב"מ קד) ההוא לנידון בכבודו הוא דאתא מה ערכין נידון בכבידו אף הקדש נידון בכבידו פי' מה ערכין האומר ערך כבידי עלי נותן ערך כולו כדתנן (בערכין כ) ערך ראשי וערך כבידי עלי. נותן ערך כולו. זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו. כך בהקדש האומר דמי כבידי עלי הקדש נותן דמי כולו כדתנן דמי חציי עלי נותן דמי כולו זה הכלל דבר וכו':
כבד [וועבערבוים] (פ"ק בכלים) הנוגע בכבד העליון בכבד התחתון. ובכל הבגדים (פ' יא בנגעים) ומן הכבד העליונה לכבד התחתונה (בשבת קג) בעא מיניה רבי יוחנן מרבי יהודה בר ליואי כלי קוואי כגון כובד העליון וכובד התחתון מהו לטלטלן בשבת פי' שני קנים יש לאורג אחד למעלה ואחד למטה זה שאורגין העומדין. אבל האורגין כשיושבין בחפירה מניחין רגליהן על לוח אחת ומורידין על לוח אחת ומעלין ותלוי אבן בשביל שיכביד על השתי וימתח:
כבד [שווערע] (ברכות ל) אלא מתוך כובד ראש פי' כפיפת ראש שיכוף ראשו ויכוין תפלתו כאדם שיש לו צער (חגיגה כב) מפני שכבדו של כלי חוצץ פי' ישב בכובד בקרקעית הכלי החיצון ואין טבילה עולה לו. (נזיר ה בגמ' הריני כשמשון) האי גזירה משום כובד גמירי לה ושני ימים לא איכא כובד. פי' האי גזירה שוה דילפינן הכא ימים דאבשלום מימים דבתי ערי חומה ואמינא י"ב חדש משום דאבשלום כתיב כי כבד עליו וגלחו הלכך לא מצינן למימר שני ימים דבשני ימים ליכא כובד:
כבוי [רינד, קאטה] (עירובין כט) ליתי ליה כבויי דרעייתא פי' רש"י צפיעי בקר:
כבכב [שטארץ] (כלים פ"ב) כבכב שעשאו לסל פי' כלי שמכסין בו את הסל של פת והוא של חרס ויש ששונין וכפכף ויפה הן שונין מלשון כפה עליו את הכלי:
כבל [פוס אייזען קעטטע] (שבת נב) והרחלות יוצאות שחוזות כבולות פי' בגמ' מאי כבולות שכובלין אליה שלהן למטה כדי שלא יעלו עליהן זכרים. ויקרא להן ארץ כבול ארץ שאינו עושה פירות. רב נחמן בר יצחק אמר ארץ חומטון היתה אמאי קרי לה כבול דמשתקעא כרעא בגווה כי כבלא פי' שרגליו של אדם משתקעות בה מחמת החול כאילו הן כובלין לכך אינה עושה פירות. ספר אחר עד כבלא בלע"ז גבול"א. פ"א משתקעות רגליו של אדם מחמת תיחוח עד מקום שמשימין הכבלים. (שבת נז) ולא בכבול לרשות הרבים (גמ') א"ר ינאי כבול זה איני יודע מהו אי כבלא דעבדא תנן והוא חותם שבצוארו כדאמר שמואל ופי' טבעת שתולין בצואר העבד שרגיל בקוטלאות כנשים פי' אחר חותם שעושין על צווארי העבדים של מיני מתכות. כבלים טמאין כבר פירשנו בערך ברית:
כובלת ולא בכובלת בעל הערוך גריס כובלת עיין שם:
כבן [פערבונדען] (שבת נח) כבולות וכבונות (גמ') מאי כבונות שמכבנין אותן למילת כדתנן (בריש נגעים) שאת כצמר לבן וגרסינן (בריש שבועות ו) אמר רב ביבי אמר רב אסי כצמר נקי רך בן יומו שמכבנין אותו למילת פי' מכבנין עור הטלה מלידתו עד ח' ימים וזהו צמר רך הנק' מילתא וצמר צחר תרגום ועמר מילת כבונת (א"ב מילת שם אי בלשון יון ורומי ויש בה צמר חשוב מאוד לכן על שם האי נקרא כן הצמר צחרונקי ודק) (עיין ערך מלת):
כבינת [שטערינבינדל] (ב"ב קנו ובגיטין יד) מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חויה ואמרה תנתן כבינתי לבתי. והצניפות והרדידים תרגום וכתריא וכבינתיא:
כבס [טייטעל צווייג] (שבת סז) כמאן תלינן כבסא בדיקלא (מכות ח) ומחייא לכבסא ואתר תמרי פי' סנסני תמרים:
כבס [טאשע] (ב"מ קא ובשבועות מא) ליקטה בכובסיה כי היכי דלישבקיה גלימיה הוא פי' יחזיקנו במלבושיו כדי שיניח לו גלימא שלו אף כאן כשמרבה לו בדמים אין לך הוצאה גדולה מזו כלומר מלבוש המתכבס (א"ב פי' בלשון יוני ילקוט כיס ופונדה) אל מסלת שדה כובס (בסנהדרין קג) למה לא מנו אחז שהיה לו בשת פנים מישעיה שנאמר שדה כובס. כובש כתיב. דכבשינהו לאפיה. (ובויקרא רבה באם בחקתי פ' לפנים הארץ יסדת) שהיה כובש פניו לארץ בשעה שהנביא בא לקנתרו והיה בורח למקום הטומאה כלומר שאין השכינה שורה במקום הטומאה וכו':
כבע [העלם היטטע] (בפיאה פה) המעמר לכובעות ולכומסות (ירושל') פי' כובעות מן לעיל כמא דתימא וכובע נחושת על ראשו. לכומסות מן לרע כמא דתימא הלא הוא כמוס עמדי חתום פירוש כובעות ראשי שבלים הן כומסות תחתון של שבלים וי"א לכובעות אגודות הקשורות למעלה כנגד ראשיהן. כומסות אגודות הקשורות מתחת:
כבר [זיפפען] (שבת קח) אין כוברין את התבן בכברה (בריש מעשרות) הקטניות משיכביר ואם אינו כובר (כלים פט"ו) ותלוי כברת גורנות. ובפ' אחרון (באהלות פי"ח וכוברו בשתי כברות: (בפ"ג בפרה) וכוברין אותה בכברות פי' כברה כלי שכוברין בו החטין ומוציאין את המוץ והוא עגול כאמה על אמה ולכן דימה בארה של מרים לכברה שכיון שעגול הוא דומה לפי הבאר (ולשון עברי היא כאשר ינוע בכברה (עמוס ט'. ט'):
כבר [רייכערן מיט שוועבעל] (ברכות כז) לכברויי סלי פי' לעשן הסלים של נצרים בגפרית כדי ללבנן. פ"א מניחין הבגדים בסלים והיו מעשנין תחת הסלים ללבן הבגדים (ב"ק צ"ג) הא דאחוורי אחווריה הא דכברי כברויי. (גיטין פו) גינברא ומרתחא וכבריתא. (נדה סב) בורית כבריתא פי' כבריתא גפרית (א"ב תרגום ירושלמי אש וגפרית דאשתא וכובריתא):
כבש [שאף. לאם] (בסיפרא אם כבש יביא קרבנו) כבשים קודמים לעזים וכו' עד ת"ל ואם כבש וכבר קדם והביא שעירת עזים:
כבש [איין ווייקען] (שביעית פ"ט פסחים נב) הכובש שלשה כבשים בחבית אחת. (פ"ב דטהרות) האשה שהיתה כובשת ירק פי' והוא טבולת יום (מקואות פ"ז) מי כבשין ומי שלקות (פסחים לט) לא כבושין ולא שלוקין פי' כבושין בלע"ז קומפו"שטא שמונחין בחומץ או במלח שלא ירקבו. (שבת קח) (בגמרא) אין עושין הילמי לתת לתוך הכבשין בגסטרא. (שם קמה) כבשין שסחטן. האשה שכובשת ירק בקדרה. זתים שכבשן בטרפיהן פי' בערך זית. משחת כבישא פירושו בערך כשרתא (חולין יז שם ניא) דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל:
כבש [טרעטן] (פ"ח במקואות) מפני הכבישה פי' מפני המסלול של בני אדם גבר במסלתו ילכן תרגום גבר בכבשיה אזלין. במסלה נעלה תרגום באורח כבישא ניסק:
כבש [צופרעססען. בעדעקען, אויף האלטען] (עירובין לד) פוקו כבשי באגמא פי' היה קרוב למקומם אגם שיש בו קנים צומחים אמר להם צאו וכופו הקנים בקרקע ושימו עליהם אבנים גדולות שכובשין אותן בקרקע ולמחר נשב עליהן. כבש את האבן על גבי הטלית (אהלות פ"ח) פי' שם אבן על גבי הטלית שלא יתנופף. כבשים ללבושך. דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לשונך (חגיגה יג) אמר ליה בהדי כבישי דקב"ה למה לך (ברכות י) מה שמכבש וגוזר המקום (מכות כג) יצתה בת קול ואמרה ממני היו הדברים כבושים פי' יהודה ותמר שנכבשו זה את זו בשעה ששכב עמה הלך אותו הבן ונכבש על השפחה (יבמות סט) ר"א אמר כובש שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. רבי יוסי בר חנינא אומר נושא שנאמר נושא עון (בפ"ק בר"ה יז בגמרא) א"ר יהודה אלמלא צדקתך כהררי אל מי יוכל לעמוד על משפטיך תהום רבה. רבא אמר אע"פ שצדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה במאי קא מיפלגי בדרבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא דאיתמר ר"א אומר כובש וכו' פי' אלמלא צדקתך שהיא גדולה כהררי אל. כשיש בו באדם מחצה עונות ומחצה זכיות נושא עון אחד מן הכף מאזנים ומעבירו ומוחלו כדי שיכריעו הזכיות שאלמלא כן שאם לא יהא נוטל עון ומעביר ראשון ראשון ומניח להכריע החובות מי יוכל לעמוד מפני משפטיך שיורדין עד תהום רבה. רבא אמר צדקתך כהררי אל שאתה נוטל עון מן הכף וכובשו וגונזו שאם לא יחטא שוב אתה מוחלו ואם חטא אתה מצרפו עם שאר עונות ודנו מפני שמשפטיך יורדין עד תהום רבה כשאינו חוזר בו. רבא אמר כר"א דאמר כובש כדאמרן (שבת קיא) מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין. לא יכבשם שם בשבת כלומר לא יקפלם ויניחם שם ויקשרם וזה שמשיר להתיר המכבש של בעל הבית לצורך שבת אבל כובש שאין דרכו להחזיר הבגדים בשבת לא יגע בהן. (גיטין מז) בסוריא וקא סבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש פי' סוריא שכיבשה דוד מלך ישראל יחיד הוא. כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת (ביצה כג) פי' כובש הקרקע ואינו עושה חריץ (שם לב) אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין (סנהדרין פט) אבל הכובש נבואתו והמוותר על דברי הנביא (גמרא) כובש נבואתו כגון יונה בן אמתי. והמוותר על דברי הנביא כגון חבריה דמיכה וכו' (ב"ב סז) כבשי הם הקורות שכובשין בהן הזתים. בעכו"ם שכיבשתו (פסחים ה) השוכבים על מטות שן תרגומו דמכבשין בשן דפיל (נדה לט) תרנגולא דרמיא יומא וכבשא יומא. (בפסקא וזאת הברכה) זאת וזאת לפי שהוא מקנתרן וכו' וערפל תחת רגליו תרגום וענן אמיטתא כיבש קדמוהי והיה המקדש בתוכו תרגום ויהי כיבש מקדשא בגויה והיתה העיר בתוכו תרגום ותהי כיבש קרתא בגויה. כבשים בני שנה (בפסקא את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשי עונותיהם של ישראל כמה דתימא יכבוש עונותינו ב"ה אומרים כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף אלא כבשים שהן מכבסין עונותיהן של ישראל כשלג כמה דתימא כשלג ילבינו. בן עזאי אומר כבשים בני שנה שהן מכבסין עונותיהן של ישראל ועושין אותן כתינוק בן שנה שאין לו עון (בילמדנו פ' את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשין את העונות ויום הכפורים בא ומכפר אמר להן בית הלל אע"פ שכתוב ש' ס' אנו קוראין כבסים שהן מלבינין עונותיהן של ישראל כשלג שנאמר כבסי מרעה לבך:
כבש [טרעפען. שוועל] (יומא כב) רצין ועולין בכבש (שבת קכב) עשה עכו"ם כבש לירד בו וירדו בו הזקנים (זבין פ"ג) על הכבש ועל הקורה פי' כמין עץ גדול יש לבעלי הספינות כשבאין לירד באותו עץ יורדין מן הספינה לארץ כדי שלא יטבלו כפות רגליהן במים ושם אותו עץ כבש (זבחים סג) א"ר יהודה שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן הולכין ליסוד ולסובב ומובדלין מן המזבח מלא נימא שנא' סביב אמר רמי בר חמא כל כבשי כבשים ג' אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח שהיה שלשה אמות ומחצה וחצי טפח ואצבע ושליש אצבע בזוטרתי. (ירושלמי בערובין בפ' חלון) שגובה המזבח עשרה אמות וכבשו ל"ב אמות וכל תל המתלקט עשרה טפחים מתוך חמש אמות הן שליש. (בסיפרא על ירך המזבח צפונה לפני ה') שהירך בצפון וכו' עד הא למדנו שהכבש בדרום אילו הן ג' כבשין קרובי ענין הן:
כבש [אויס הויען] (מ"ק י) אין מכבשין את הרחים מאי מכבשין רב יהודה אמר מנקרין את הריחים פי' בברזל חד מנקר הריחים כשהיא חלקה כדי שתטחון החטים כמו השינים:
כבש [באק וואס מען צערשטויסט דיא מויער פון איין פעסטונג] (בפסיקתא ויהי בחצי הלילה) הביא עליה כבשין הרבה (בריש מגלת איכה) ולבנות דייק כבשין (א"ב שם מין כלי מלחמה עשוי לרדות חומות ולו ראש כמו איל וכבש מנגח וכן קוראים לו היונים ורומיים בלשונם)
כבשן [ברענאויבען] (סוכה ח) סוכה העשייה ככבשן פי' עגולה ככבשן. (כלים פ"ח) כבשן של סיידים ושל זגגים פי' כבשי של עושי הסיד:
כבשן [טארקעל טויב] (חולין סב) א"ר יהודה הרי כובשני דצוצייני כשרים הם לגבי מזבח והן הן תורין של רחבה (א"ב כופשני כתיב בנוסחאות דידן):
כבתא אימור כוביתא בעלמא בעל הערוך גרס כוביתא (עיין שם).
כגני [צערבראכען געפעס] (ברכות נח בגמרא מקום שנעקרה) חצבי לנהרא כגני ליא פי' ר"ח משל משל לו אותו המין לרב ששת שהוא מאור עינים ויוצא עם היוצאין לראות את המלך הכדים הנקראים חצבי ההולכים אל הנהר לשאוב בהן מים אבל כגני כלים והם נקראים כגני העשוים לישב הכלים בתוכם ליא כלומר לאי מקום הולכין להיכן הולכין פי' ליא לאי ויש מפרשים כגני כלים שבורים:
כד [רונד, עממער, קרוג] (ע"ז מ חולין סד) ואלו הן סימני בצים כל שכודרת ועגולגלת ראשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה שני ראשיה כדין וכו' (מנחות פז) תנא חביות כדיות לודיות בינוניות פי' חביות כדיות של לוד שהן בינוניות (חולין נז) הני תמרי דכדה בתר תריסר ירחי שתא פי' תמרים שהתליעו בכד בתרי"ב חדש משתלשם מן האילן שריין דאמרינן שאם התליעו קודם שתלשם כבר מתו בתוך י"ב כדאמרינן כל שאין בו עצם אינו מתקיים שנים עשר חדש והני תולעים דהשתא לא השריצו על הארץ אלא מן הפירות רבותייהו ויש ששונין דכרה ברי"ש כמי כי כרי לשומשמי (ב"ק כז) פתח בכד וסיים בחבית וכו' א"ר פפא היינו כד היינו חבית קיימא לן הכד קטן מן החבית שבו שואבין מים שנאמר וכדה על שכמה וחבית גדולה ממנה. (יבמות ע) הריני כפרת בן בתי כוזא ממזר שמאכילני בתרומה ואיני כפרת בן בתי כדה כהן גדול שפוסלני מן התרומה פירוש מברכת בן בתה ממזר שמאכילה בתרומה כדתנן ממזר מאכיל כך פי' המורה של מגנצא כל מקום שהוא אמר הריני כפרת זהו פירושו הריני במקומו לסבול עונותיו כלומר שעונותיו אני מקבל עלי להתכפר ואיני כפרת בן בתי כדה שפוסלני מן התרומ' כלומר איני מברכת בן בתי כהן גדול שפוסלני מן התרומה. כוזא כלי קטן משום ממזר שהוא פחות וכדה משמע כלי גדול משום כהן גדול:
כד [וויא. ווען] תרגום שש עגלות צב שית עגלן כד מחפיין פי' כאשר תרגום השוד והשבר והרעב והחרב כד ארבע ייתון עלך (ירושלמי פאה פ"א) כדו נפק בית וועדה (ובפרקא קמא דחלה) כידו אתי למיתב בידוי פי' כד הוא:
כדב [ליעגען] תרגום כחש לו כדב ליה:
כדה [פערקיהלונג] (ע"ז כ"ט) לכודא בשיכרא וסימנך וכדה על שכמה פי' רוח הוא שאוחז האשה לאחר לידתה ונקרא כידה:
כדי [אומזונסט] (ר"ה ה) א"ר חסדא פסח כדי נסבא פי' שטפא בעלמא הוא בפי' ר"ח כתיב ופריק רב חסדא פיסוק ניביה כלומר חתוך זכרו מזו הברייתא (ב"מ כז) תנא תובעין אצטריכא ליה סימנין כדי נסבא כלומר גררה הזכירה משנתינו מסימנין ולאו דווקא הן. (סנהדרין כט) הכי אמרינן משמיה דרבא כל מילי דכדי לא דכירי אנשי (בכורות ח) אמר ליה אימא לי מילי דכדי אמר להו הוה לן כודנתא ואולידא והוה תלי לה פיתקא וכתי' בה דמסיק בה אבא מאה אלפא זוזי וכודנתא מי ילדה הי ניהו מיני דכדי (א"ב דבדאי כתיב בנוסחאות דידן):
כדי [גענוג] (גיטין נט) א"ר יוחנן משום כדי חייו (א"ב לשון פסוק זה די מחסורו ואין זה עיקר הערך):
כדיי [אונשטענדונג] (יבמות מז) אם אמר יודע אני ואיני כדיי מקבלין אותו מיד (נדה ט בגמרא ר"א אומר כל אשה) אמר כדיי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק (א"ב בלשון יוני פי' ראוי):
כדכד [עדעל שטיין] (בפסקא דענייה סוערה ושמתי כדכד שמשותיך) רבי אבא אמר כדין וכדין ר' לוי אמר כדכדיינון רבי יהושע בן לוי אמר אבני כדכדייה. נפך ספיר תרגום ירושלמי כדכודינא וספרינא:
כדם [ווירמיגע טרויבען]. (נזיר לד) אף כל הפסולת פרי מהו אמר רב כהנא לאתויי ענבי דכדום ובאמצע הפרק והא שייר ענבי דכדום (ב"מ קו) מודה רב אשי בעינבי דכדום ושדה שלקתה בעומריה פי' ענבים שלקו בגפן קודם בצירה:
כדם [שטאמפף אייזן צו דוא אליווען]. (כלים פי"ב) הכידים והכן והכנה טמאים. ס"א כירים ומפרש עכירים כדגרסינן (ב"ב סז) מאי עכירין כבשי וכו':
כדום [האקען] (כלים פרק י"ג טבול יום פ"ד) הכדומים האשקלונים שנשברו פי' זר של נחשת או של ברזל כאותו שתולין בו הנרות לפני הארון ובו קובעין אונקליות ותולין בהן בימות הקיץ כלי חרש מלאין מים כדי להתקרר וכבר פירשנו בערך אנקלי:
כדן [דיענען שוועהרע ארבייט פערריכטען]. (בויקרא רבה זאת תהיה ובמגלת איכה סורו טמא) ושפח ה' קדקוד בנות ציון עשאן שפחות מכודנות מהו מכודנות אמהן משעבדן (בריש פיאה ירושלמי) יש כודנו לאביו בריחים ויורש גן עדן כיצד וכו':
כדון [שפיז]. (כלים פי"ב) הכידון והניקון והמגפיים והשיריון טמאין פי' כדכתיב וכידון נחשת:
כדון [ארטס נאמע] (סוטה לה) ויבואו עד גורן כידון כתיב כידון וכתיב נכון. א"ר יוחנן בתחילה כידון לשון דין וי"א לשון רצח כשמא עזא ולבסוף כשבא למקומו נכון פ"א בתחילה כשנעלם מהם כידון ולבסוף נכון:
כדון [יעטצט] תרגום ירושלמי עתה ועתה הנה אשתך ועתה כבואי תרגומו כדין:
כדן [מרל טיר] איש על פרדו תרגום גבר על כונדתיה על הפרדה אשר לי וכודניתא מי ילדה (בכורות ח ב"ב צא) כידניא עקרה במאי פרע לי:
כדור [באלל, רונדע זאך]. (סנהדרין סז) הכדור והאמום. (מקואות פ"י כלים פ"ג ופכ"ח) פי' כדור עגול כמו כדיר אל ארץ וכן כמלך עתיד לכידור פי' כמלך העומד בתוך המחנה והחיל סביב לו כדכתיב ושאול יושב במעגל והעם חונים סביבותיו:
כה [אלזא] (מכות יא) א"ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה מנא לן מעלי דקא א"ל לשמואל כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף:
כה [דינקעל] (נגעים פי"א) הכהה בראשון יכבס ויסגיר הכהה בשני קורעו ושורף מה שקרע:
כה [נאך קלעהרען] (שם פי"ד נדם יט כתובות עה נזיר סה) מאי כיהה אמר רבא כיהה וטיהר דלמא כיהה וטימא וכו'. ס"א קיהה פי' אם שיער לבן קודם לבהרת שהיה זקי ושערו לבן פי' כיהה וטיהר כלומר כאדם הממאן החזיק בדבריו וטיהר. פ"א בערך קה:
כה [שלאגען] (יומא סט סנהדרין סד) כהיינהו לעייניה (שם קי"ג) א"ל ריש גלותא לרב אבא בר יעקב פוק עיין אי ודאי קטל לכהיי' פי' יכו אותו בממונו וכן פירשו רוב הגאונים קונסין אותו ונוטלין את כחו ואת רוחו ומקצת הגאונים פירשו יכו את עיניו וי"מ מלשון ותכהין עיניו מראות:
כהחלונות [פענסטער] (בפס' דקומי אורי) חלונות אין כתיב כאן אלא כהחלונות כיהות היו קטנות מבפנים ומרחיבות מבחוץ כדי להוציא אורה לעולם:
כהיל [אויס האלטען]. בדניאל האיתך כהיל פי' יכול:
כהן [פריסטער] (יומא מג) וכבס בגדיו הכהן בכיהונו פי' בלא מום ובלא טומאה בכיהונו בטכסיס הכהונה בבגדים שהוא מתוקן לעבודה. (סוטה לח) כשמברכין הכהנים את העם בגבולין נושאין כפיהן כנגד כתפיהן ובמקדש נושאין כפיהן על גבי ראשיהן חוץ מכהן גדול וכו' (שם) בפי' ר"ח אמר אביי נקטינן לשנים קורא החזן כהנים שנאמר אמור להם לשנים ולא לאחד והלכתא כוותיה אבל הא דא"ר חסדא נקטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים שנאמר אמור להם אמירה להם תהא לית הלכה כוותיה. (ברכות לד) רב נחמן בר יצחק אמר אם כהן אחד אומר כהן אם שנים קורא כהנים (ירושלמי) א"ר חסדא אפילו לכהן א' קורא כהנים שאינו קורא אלא לשבטו ובלבד שיהא חזן ישראל.
כהותא [צאנקען]. תרגום לחרחר ריב מחרחר כהותא.
כו [ברענען] (ב"ק פג) צער כואו בשפוד או במסמר (נגעים פ"א) השחין ומכוה ענין הבער ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה ענין כיווי כבר פירשנו בערך טף:
כוא [פענסטער]. (שבת לד) פנים המאדימים את המזרח וסימנך כותא פי' אם יהיה נר דלוק בבית ובו חלון פתוח למערב מתראה אור הנר כנגד פתח החלון במזרח (מ"ק יא) אמר רבינא כמאן מדלינן האידנא כוותא דדשא בחולי דמועדא פי' כשיוצאין המסמרים של עץ של קורה שעל הפתח בחול של מועד לחוץ ונופלת הקורה מחזירין אותה ותוקעין המסמרים בחורין (א"ב בדניאל וכוין פתיחן ותרגום קול ישורר בחלון קל עופא דמצרף בכוא ותרגום את חלון התיבה ית כות תיבותא):
כואנגר [קענגליכער קאך]. (כתובות סא) הוה חלף ואזיל כואנגר דמלכא. ס"א כונדקא דמלכא. פירוש תבשיל של מלך:
כוי [באק הירש] (חולין פג) ונוהג בכוי מפני שהוא ספק פי' כוי זרע תיש ונולד מצביה:
כוון [פעסטשטעלען] (יומא כח) דלמא כתלי בית המקדש בשש ומחצה משחרי משום דמכווני. פי' בירושלמי (בפ' כיצד מערבין) א"ר יוסי מי שאינו יודע לכוין הרוחות יראה מקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז עד מקום שהיא זורחת באחר בתקופת טבת אילו פני מזרח עד כמה יגעו הנביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצומצמת בו בתקופת טבת ובתקופת תמוז. ז' שמות נקראו לו שער סור ששם הטמאין פורשין הה"ד סורו טמא. שער היסוד ששם היו מיסדים ההלכה. שער החרסית שהוא מכוון כנגד זריחה החמה כדכתיב האומר לחרס ולא יזרח. שער האיתון שמשמש כניסה ויציאה. שער התווך שהוא ממוצע בין שנ' שערים. שער החדש ששם חידשו הסופרים הלכה. שער העליון שהוא למעלה מן העזרה. (מכות יט) ומכוונות להם דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך הדרך (א"ב תרגום והנה אמת נכון והא קושטא כיוון):
כוון [ווענדען]. ויפנו משם האנשים ת"י וכוונו מתמן גבריא פנו לכם ת"י כווינו לכון:
כוון [געשווינד] (ב"מ לג) שמואל קרע מאניה על ההיא מרבנן דאסבריה הא מתני' דתנן (תמיד כט) ושני מפתחות אחת יורדת לאמת שחי מהו יורדת לאמת שחי שהיה שוחה שלא יפתח ואחת פותחת כיון פי' פותחת לאלת' כמו אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון (פסחים לו) פירוש במהרה:
כווץ [איינשרומפפפן]. (שבת כ) ותנא דידן צמר מיכווץ כוץ (נדה ג) מוך נמי אגב זיעה מיכווץ כויץ (חולין מז) בקרירי לא דכווצי פירוש צומתין (א"ב פי' בלשון יון נפתל עקש נצמת):
כוור [פיש] (מ"ק יא) כוורא טוייה באחוה פירוש המלח והדג אחים שניהם מן הים נבראו ימלחנו הרבה ולאחר צלייתו יתננו במי' צוננין שהוא אביו היינו אסקיה באבוה אכליה בבריה מטבילו בציר היוצא ממנו ושותף עליו אביו המים וזהו שכתוב בספרא כוורא תחלי וחלבא מיא ולא חמרא אמר הגאון רב שרירא אני לא כך למדונו רבותינו כוורא מיא ולא חמרא חמרא ולא שכרא וזה קודם שיתעכל אבל לאחר שיתעכל טוב לשתות עליו מן היין ומן השכר וכל אדם ראוי לעשות כטוב לגופו וזה שאמר כוורא תחלי וחלבא לטעון גופא ולא ליטעון פוריא שהן יפין לגוף והוא סובלן אלא שמרבין הזרע לפיכך אין המצע סובלן מיכליה בבריה פי' מורייס של דגים מביאין דגים קטנים שאין בהן שמנונית ומולחין אותן כדי שייבשו ועושין מהן מורייס ומשלחין מהן מנות איש לרעהו וכשיאכל בו הדג מטיב את טעמו והוא לו כבן. (ב"ב קסו גיטין פו) רב צייר כוורא פי' צורת דג (א"ב תרגום צפור שמים ודגי הים צפרי שמיא וכוורי ימא):
כורדק [קעכערס] (פסחים מ) רב פפא שרי לכורדקי דבי ריש גלותא פי' נחתומים המבשלים ויש כזה בערך זמלסטר (א"ב בורדקאי כתיב בנוסחאות דידן עיין שם):
כוורנק [לוסט גארטין] (תענית יד) איזהו נטיעה של שמחה זה הנוטע כוורנקי של מלכים (מגילה ה) ואי זו הוא נטיעה של שמחה זה הנוטע כוורנקי של מלכות. (ערובין כה) ההוא כוורנק דהוה ליה לריש גלותא בבוסתנא פי' אילן ששותלין כשנולד באדם לצרכו בבוסתנא (א"ב בנוסחאות אכוורנקא כתוב):
כוורת [ביענען קארב] (שבת ח) זרק כוורת לרשות הרבים (ב"ב סה) דתנן (בסוף שביעית) כוורת דבורים רבי אלעזר אומר הרי הוא כקרקע (א"ב פי' כלי עשוי מקש או קנים להכניס בתוכו נחיל של דבורים ואחר הכנסן לתוכו נקרא כוורת סתם ויש פעמים שעושין כלי כמין כוורת ומכניסים לתוכו דברים אחדים):
כוז [בעכער] (שבת קלז) אלא מעתה תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמיחייב פי' תולין חצבא על היתד דהוה אהל עראי (שבת עו) כוזא כלומר כזה כלי קטן (מ"ק יב) זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא פי' מדקאמר זופתין חביתא חייש לפסידא ובחביתא איכא פסידא יתירה אי לא זייפת לה משום דפיש בו יינה ובכוזא ליכא פסידא יתירה מדאמר זופתין לכוזא חייש לטירחא ובכוזא ליכא טירחא יתירה ובחבית' איכא טרחא יתירה (חולין קז) אתקין רב אשי בהוצל כוזא בת רביעתא. (תמיד כט) כוזא דומה לקיתון גדול של זהב (א"ב פי' בלשון יוני כלי מוכן ליתן מים לנטילת ידים גם מין כלי מוכן ליתן בו מים למזוג היין ואולי נעתק שם זה ליונים מן לשון עברי כוס. תרגום בפסוק ומרדכי יושב חיוויא חורמנא בכוזא דדהבא):
כוך [גראבען] (מ"ק ח) אין חופרין כוכין וקברות במועד (בגמרא) מאי כוכין אמר רבי יהודה כוכין בחפירה וקברות בבנין בכלח אלי קבר תרגומו בשלמות שנייך בכוכא לבית קבורתא:
כונת [שפעלט] (מ"ק יג) כי אתא רב דימי אמר כונת פי' כוסמת תרגומו כונתא שלותתין אותה היינו חילקא:
כוות [וויא] תרגום אין כמוני לית דכוותי):
כז [שעהמען] (פסחים עב) יבמתו כזיז מינה אשתי לא כזיז מינה (יבמות כו) לא מיבעיא אביו דכזיז בניה מיניה אבל בנו דלא כזיז אביו מיניה אימא לא קמ"ל (שם קיב) אבל באשת אחיו מיכז כזיז מיניה פי' מתבייש ממנה לפשוט בה יד לאלתר (א"ב בכלהו כתוב בנוסחאות דידן בזיז).
כוב [טיישען]. (פרה פ"ח) אלו הן המכזבין המכזבין באחד בשבוע המכזבין בפולמוסיות ובשני בצורת (א"ב זה לשון מקרא הוא אשר לא יכזבו מימיו פי' לא יחדלון מימיו):
כזב [ארטס נאהמע] (ב"ק צג) איתיביה רבא לרב נחמן מיהא דתניא בריש תוספתא דמעשר שני כיצד היו לו מעות כוזביות ומעות ירושלמיות (ירושלמי בריש מעשר שני) מטבע שמרד בו כגון בן כוזבא אינו מחלל:
כזית [נאהמע] (ב"ר פ' כד) ותקרא את שמו שת לאמר וכו' רבי תנחומא בשם רבי שמואל כוזית אומר נסתכלה אותו זרע שקם ממקום אחר איזהו זה מלך המשיח (ובפ' נב) ונחיה מאבינו זרע רבי תנחומא בשם רבי שמואל כוזית אמר בן אין כתיב כאן אלא זרע אותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואיזה זה זה מלך המשיח פי' כינוי שם היא (א"ב בנוסחאות שלנו מלת כוזית חסרה):
כח [קראפט] (חולין נח) כח דהיתרא עדיף ליה (ב"ק יח) כח כחו מהו פי' כגון שהיתה פרה מהלכת וניתזה צרור מתחת רגליה ושיברה כלים זה כחה אבל אם נתז שבר מן הכלי ונפל על כלי אחר ושברו זה כח כחו:
כח [שליים] (ב"ק ג) אלא אכיחו וניעו כיחו רוק עבה שיוצא בכח וניעו רוק רך שיצא בניענוע. (עירובין צט) אמר ריש לקיש כיחה בפני רבו חייב מיתה וכו'. (חגיגה ה) מאי על כל נעלם אמר רב יהודה אמר רב זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס ושמואל אמר זה שרק בפני חבירו ונמאס (א"ב פי' ליחות הנגר בכח):
כח [צורעכט ווייזען] (ערכין ו) עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה ור' יוחנן אמר עד נזיפה ושלשתן מקרא אחד דרשו וכו':
כחל [אויגען פארב] (שבת עח) כחול כדי לכחול עין אחת (גמרא) עין אחת הא לא כחלי אמר רב הונא שכן צנועות כוחלת עין אחת פי' כוחלות עין אחת של שמאל ומכסה פניה כולו ואין נראה מפנים אלא אותו עין ויוצאה לשוק וקרא מסייעני לבבתיני באחת מעיניך זה פי' ר' מצליח ז"ל כי נותנת כחול בעיניה שנראין יפין (שם צד) וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת (גמרא) כוחלת משום כותבת. (כתובות יו סנהדרין יד) לא כחל ולא סרק ולא פירכס ויעלת חן (חולין פח) תנא השחור והכוחל ונקרת הפסלים ויש אומרי' אף הזרניך (שם צה) אמר רבא אמאי כי כוחלא כשרה פי' כגון הכוחל כשרה אבל שחורה כדיו טרפה ככבדא כשרה שגוון הכבד קרוב הוא לגוון הכוחל כביעתא טרפה פי' לבנה כביצה ויש מי שאומר כחלמון של ביצה והדעת נוטה שהיא כמו חלמון (א"ב תרגום ותשם בפוך עיניה וכחלת בצרידא עינהא):
כחל [טיהר ברוסט] (שם קח) הכחל קורעו ומוציא את חלבו (שם צז בגמרא ירק בסוף וכחל מן המנין) היכא דלא קרעיה ובשליה בהדיה בישרא אמר רב יצחק בריה דרב משרשיא וכחל עצמו אסור למאי נפקא מינה דאי נפל לתוך קדירה אוסר ונאסר פי' הוא הדד של בהמה:
כחל [פארב] (סוכה יג) אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כחלי פי' אזוב שיש בו צבע כמו כחל:
כחל [שווארצער מארמאר] (ב"ב ד סוכה נא) במאי בנייה באבני שישא כוחלא ומרמרא (קדושין יב) ההוא דקדיש באבני' דכוחלא פי' אבנים שדמותן כעין כוחל:
כוחילנא [שווארץ פעך] ובר נפחא בעל הערוך גרס גוחילנא עיין שם):
כחש [ליגענט]. [ב"ק עד) עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו פי' כגון דאתי בי תרי דאמרי פלוני הרג את הנפש והוכחשו דאתו אחריני ואמרי לא הרג מהשתא הוו להו תרווייהו כיתות מוכחשות דבהכחשה לא אזלינן בתר עדות בתרא כדאמרי' תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ואח"כ הוזמו דאתו אחריני ואמרי והלא עמנו הייתם וכו' נהרגין ולא אמרי' כיון דהוכחשו בטלה העדות וכשהוזמו על עדות בטלה הוזמו אלא הכחשה היינו תחילת הזמה אלא שלא נגמר והשתא הוא דנגמר כשהוזמו (כתובות כ) אין מזימין את העדים אלא בפניהם ומכחישין את העדים שלא בפניהם והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהת הויא. ובערך זה יש מזה הענין (ב"מ ד) מה לפיו שכן אינו בהכחשה והזמה פי' אם יודה שלויתי מפלוני מנה ביום פלוני במקום פלוני ויבאו עדים ויעידו כי שם היינו בו ביום באותו מקום שאמרת ולא לויתה אחר היה שלוה או אם יאמרו לו אותו היום עמנו היית במקום פלוני רחוק מזה המקום יותר ממהלך יום והוא מכחישם אמר הודאת בעל דין כמאה עדים ואין העדים יכולין להכחישו ולא להזימו:
כחש [מאגער] (ב"ק נט) איכא בינייהו כחש גפנא ולא מסיימו פי' אלו היה סמדר זה נשאר בגפן עד שיגמר ענבים ליבצר היה מכחיש ויונק לחלוחית העץ וכשאכלו סמדר נשאר כח העץ במקומו:
כי [איין גריכישער בוכשטאב] (מנחות מד) כיצד מושחן כמין כי (כלים פ"א) מחצלת שעשה לה קנים לאורכה טהורה וחכמים אומרים עד שיעשה כמין כי (כריתות ה' ובב"ר) כיצד מושחין את המלכים כמין נזר והכהנים כמין כי מאי כמין כי אמר רב מנשיא בר גדא כמין כי יווני' פי' יצק שמן על ראש אהרן וירד אילך ואילך כמין שתי טיפי מרגליות על זקנו (א"ב אות יונית שנים ועשרים בסדר האותיות וצורתה שני קוים באלכסן בוקעים אחד לאחד בתוך):
כי כי משמש בד' לשונות כבר פי' בערך אי:
כי [וויא יענר] (ברכות דירושלמי פרק מי שמתו) כיי דמר ר' זעירא פי' כהאי):
כייר [מאלען. צייכענען]. (ע"ז מז) שלשה אבנים הן סיידה וכיירה לשום ע"ז וחידש נוטל מה שחידש (ב"ק נא) ובא אחד וסייד וכייר אחרון חייב (ב"ב נד) המוציא פלטורין בנכסי הגר וסד בהן סייר אחד או כייור אחד קנאו פי' סיוד בסיד כיור שצייר בה צייור אחד בכותל מן הסיד או על שמי קורה כמו שעושין בפלטין ואנכי יושב בבית ארזים תרגומו כיורי ארזים ספון בארץ תרגומו ומטלל בכיורי ארזיא בבתיכם ספונים תרגומו בבתיא דמטלנן בכיורי ארזא (א"ב בנוסחאות כתוב כייד:
כיס כיסי בבלייתא עיין ערך כש כי כן גרס בעל הערך):
כיצד [וואס פיר איין ארט]. (פי' כאיזה צד) כלומר באיזה אופן:
ככא [גרוב] (ברכות לט) מאי טרקונין אמר רב יוסף כוכא דארעא פי' עושה גומא בכירה כמו שפירשנו בענין יורות הערביים מערב קמח ומים בתוכה ומשליך באותה גומא:
ככא [באק ציין]. (פסחים קיג) לא תעקר וככה זה המכתש שבפה הנקרא בלשון ישמעאל אלצרים אלטאחון כדכתיב ובטלו הטוחנות אם יכאיבך גלגל עמו עד שינוח ואל תעקרנו ואל תיקני בחיוי' אם נגלה לך שיש נחש בחור מחורי חצירך אל תקנא בו ותהי משתדל להורגו כי בראותו אותך שאתה מחכם לו ומסבב עליו שמא ישופך פתאום וכן הכותי. אשא בשרי בשיני תרגומו אטור בשרי בככאי (סנהדרין לט) זיל מני כיכך ושיניך כמה הוו (מנחות נז שבת מט) חזי לככא דאקלידא. (ב"ב קסז) ההוא שטרא דהוה כתיב ביה תולתא בפרדיסא אזל איהו מחקיה לככיה דבית ושוויי ופרדיסא פי' מתק השינים של ב' של מעלה ושל מטה:
ככא [היטטע]. (תענית כב) לא נצרכה אלא לבי כוכא דאגמא. (גיטין סח) מטא לכוכא דההיא ארמלתא (פי' רש"י צריף קטן):
ככב [שטערן] (ברכות נח) מאי זיקים אמר שמואל כוכבא דשביט פי' הכוכב הנראה בשמים ינתר ממקום למקום כמו שובט בשבט ומוריד השבט על המקום שמכה בו לפיכך נקרא שביט וזה הכוכב שמו זיקים דגרסינן בתלמוד ירושלמי אמר שמואל אי עבר זיקא בכסיל מחריב את העולם והאי דמיתחמי עבר לא עבר אלא לעיל מיניה או לרע מיניה פי' אחר בערך זק:
ככב [טאפ] (ב"מ פו) בתי הניפי עלי במניפיך ואתן לך ככבין דנרד פי' בלשון יון קורין לקדירה ככבו (וכן בלשון רומי ובנוסחאות כתוב ככרין):
ככדיתא [האניק] כי נפת תטפנה תרגומו מטול דככדיתא מנטפן סיפוות' דנוכריתא נפש שבעה תבוס נפת תרגומו נפשא דשבעא דיישא ככדיתא (כבריתא כתוב):
ככיי [ראהר מאריח]. (כלים פי"ז) ושפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהור עד שיוציא כל הככי פי' יש בתוך הקנה קליפות ושנין ככיי (אהלות פי"ג) ולא ככיי שאין בהן ממש יש אומרים מזה פי' אחר קורי עכביש (א"ב פי' בלשון רומי קליפה דקה מאד כקליפה המכסה גרעיני הרמון וכן קליפה התיכונה אשר בקנה):
כביא [וועבער שיפכיין] (סוכה נב סנהדרין צט) אמר ר' אמי יצר הרע דומה לחוט של כוכיא פי' הכלי שמשליך האורג בנפש המסכת עליו הערב כרוך נקרא כוכיא בלע"ז דרוג"ולא:
כבלא [שטאדס קלייד] (בילמדנו) שני גוים אל תקרי שני גוים אלא שני גאים זה מתגאה וזה מתגאה עשו מלובש ככלא ויעקב מלובש ציצית עשו מלובש כלמוס ויעקב מלובש טלית (א"ב פי' בלשון יוני תכלת ובנקודות אחרות פירושו מין מלבוש עגול ופי' כלמיס בלשון יוני ורומי מלבוש מיוחד לפרשים ערוכים למלחמה):
ככלי [איין ארט פויגל] (יומא עה) ד' מיני שליו הן שיכלי כיכלי ופסיוני ושליו (א"ב פי' בלשון יוני מין עוף טוב למאכל ופי' שיכלי מין עוף אחר אוכל תאנים ופי' פסיוני מין עוף אחר חשוב עולה על שלחן מלכים ובנוסחאות שלנו כתוב קבלי).
כבליאר [קאפף שלייער] (שבת סב) ולא בכוכלייא פי' מכבנתא ודומה למכחול וראשו אחד דומה לסירה שאורגת בה התכשיטין הנותנת כנגד פניה וכמעשה דר' עקיבא (שם קנו) שקלתה למכבנתא ואיתרמיא בעינא. ויש אומרים תכשיט שמעגל על ראשה כדגרסינן (יומא כה) הכהנים מקיפין ועומדין כמין כוכליאר (א"ב פי' בלשון יוני דבר עגול ומסובב כמו לול):
ככלת [ביזעם ביקסעל] (שבת נז) ולא בכוכלת פירשנו בערך חמר (א"ב כובלת כתוב בנוסחאות):
ככר [צענטען] (שם קיח עירובין פב כלים פי"ז) ככר בפונדיון מארבע סאין בסלע פי' מ"ח פונדיונין בסלע ובארבע סאין יש כ"ד קבין יבוא חצי קב שהוא י"ב בצים בפינדיון אחד מניין שמ"ח פונדיונין לסלע דתניא בתוספתא דבבא בתרא פרוטה שאמרו אחד משמונה לאיסר איסר אחד מכ"ד לדינר שש מעה כסף דינר מעה שני פינדיונין פונדיון שני איסרין הנה יעלו שנים עשר פונדיונין לדינר וארבע דינרין לסלע יעלו מ"ח פונדיונין סאה ששה קבין לארבע סאין יעלו כ"ד קבין:
כוכיתא [דוסט נעבעל] (ר"ה כד) אימור כוכיתא בעלמא הוא דחזי פי' חתיכה של ענן ראו שהיה דומה ללבנה (א"ב פי' בלשון יון קיטור ואיד יעלה מן הארץ ובנוסחאות גרים כוביתא):
כל [אלצעס] (סוטה ה) ככל יקפצון כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל וכו'. (עירובין כח) מאי טעמא דמאן דמרבי בעופות סבר לה דכללא בתרא דוקא וכו'. (פסחים ו) הניחא למאן דאמר כלל ופרט המרוחקים זה מזה אין דנין אותו בכלל ופרט שפיר אלא למאן דאמר דנין מאי איכא למימר. (ב"ק פד) צער כואו כויה תחת כויה כלל אפילו שאין בו חבורה ופרט שהכויה יש בה חבורה ופצע הפריש ביניהן וחלוקה בין רבי ובין בן עזאי (סנהדרין מה) רבנן דרשי כללי ופרטי והימת ותלית אותו על עץ כלל ופסוק של אחריו פרט כי קללת אלהים תלוי (נדה ל) ותהי נידתה עליו כלל וכל המשכב פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וכו'. (מנחות נה) ואימא לא תעשה כלל לא תעשה פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אפייה אין מידי אחרינא לא. אמר רבי אפוטריקי משום דהוה כלל ופרט המרוחקין זה מזה אין דנין אותו בכלל ופרט:
כל [פערמיידען] (מדות פ"ד) ואמה כלה עורב (שבת צט מנחות קז) תניא האומר הרי עלי ברזל אחרים אומרים לא יפחות מאמה על אמה למאי חזי אמר רב יוסף לכלה עורב. (שבת נז) לא בכבול מאי איצטמא א"ר אבהו בזייני מאי בזייני אמר אביי כליא פרוחי. ס"א כליא דידבי. פי' איצטמי היא ביזייני כלומר חוטין הרבה ממיני צבעונין ותולין אותן בפני הכלה שלא יצערוה הזבובים שמתביישת להסיר הזבובים מעליה וחולק זה בפניה ונקראת כליא דידבי והוא כגון אותו ששנינו אמה כלה עורב לפי שבמקדש ראשון שהיתה קדושתו בכל הקהל והיתה השכינה שרויה בו לא היו עופות פורחות עליו אבל במקדש שרי פחדו שמא אין קדושתו כקדוש' הראשון ושמא יפרחו העופות על המקדש וישליכו שם דבר טומאה וע"י צורה להפריח העופות מגג ההיכל וקראו אותה כלה עורב כלומר זו מונעת העורבים מלפרות על גג ההיכל וזו צידה כדרך שעושין עכשיו שומרי הזרעים (ב"ב ה) אמר ליה עיזא בעלמא לאו אכלויי מכלינא בה (קדושין פב) אביי מכלי להו מכולה דברא (נדה יז) אביי כלי דודבי רב פפא כלי פרוחי פי' מגרש העופות ומגרש הזבובים (א"ב מלשון לא תכלא רחמיך ממני):
כל [שרייען] עליו ישאגו כפירים תרגום עלוהי יכלין קרא בגרון תרגום אכלי ויקרא בקול גדול יהודית תרגום ואכלי בקל רב. ושרק לו מקצה הארץ ויכלי ליה וכן תרגום וינהום עליו:
כל [צירדע. ברויט. פארטאג] (ברכות ח) רב בובי בר אביי סבר לאשלומינהו לכולהו פרשייתא דכלה במעלי יומא דכיפורי. פי' הן ח' פרשיות שקורין בד' שבתות שבאלול ובד' שבתות שבאדר ומפני שהיה רב ביבי מרוד בחדש הכלה במסכתא דכלה ולא מצא פנאי להשלים כל פרשה בשבתה סבר לאשלומינהו להני ח' פרשיות בערב יום הכפורים ואסיקנא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר (תענית י קדושין מט) על מנת שאני חכם אין אומרים לו כחכמי יבנה כגון רבי עקיבא וחביריו אלא כל ששואלין אותו דבר חכמה בכל מקום ואומרה. על מנת שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין דבר בתלמודו ואומרו אפילו במסכת כלה פי' ר"ח ז"ל בכל מקום בכלום מקום כלומר בכל מקום מן התלמוד ואפילו במסכת כלה שמתעסקין בה כל תלמידי חכמים שרוצין לדרוש בכלה של אלול בכלה של אדר. (חולין מט בסוף הלכה הריאה) אמר שמואל בריה דרב אבהו אבא מרישי כלי דרפרם הוה:
כלה [ברויט בעט] (סוכה יא) מותר לישן בכילה בסוכה. (ב"מ קא) כלליה לבריה חזינן אי הוה אפשר לאודועיה איבעי ליה לאודועיה פי' עשה בה תופת בנו (בפסקא ויהי ביום כלות משה) כלת כתיב ביומא דעלת כלתא לגמניא:
כלא [מעסטען]. עשרון אחד תרגום ירושלמי מכילתא חדא ובתרגום ירושלמי דהיא מוצאת במכילתא דאיניש מיכול בה מיתכיל. בתים לאשרה תרגומו מכילין לאשירתא:
כלי [געפעס] (זבחים פג) המזבח מקדש את הראוי לו כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו כך הכבש מקדש את הראוי לו כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן כך הכלים מקדשין כלי הלח מקדש את הלח מידות היבש מקדשין את היבש וכו' יורדין לידי טומאתן במחשבה פי' בערך חשב (נדרים מ) כלי גולה זה נר קערה ושטיח:
כלאב [נאמע] (בילמדנו בריש ואלה תולדות יצחק) כתיב דניאל לאביגיל וכתיב ומשנהו כלאב דניאל היה שמו ומהו כלאב אלא מי שהיה רואה אותו אומר כאילו אביו:
כלאים [צווייאערליא] (ברייתא דרבי אליעזר פ' כ"א) קין הקריב מותר מאכלו קליות וזרע פשתן רבי יהושע אומר אמר הקב"ה לא יתערבו מנחת קין ומנחת הבל לעולם אפילו בארג בגד שנאמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך:
כלב [הונד] (כלאים פ"א) כלב כפרי והשועל (שם פ"ח) הכלב מין חיה ובסוף תוספת' דכלאים מפורש מאי נפקא לן אי מין חיה אי מין בהמה (מ"ק י) והאומן מכלב פי' בגמרא מפצע כלומר מפזר התפירה ולהכי קרי מכלב שדומין תחובי המחט לשיני הכלב המפוזרים. כלבתא שאינו תופר מיושר והכי שיני הכלב אחד חוץ ואחד פנים ואינם מיושרין (כתובות סב גיטין נו) הוו בה הנהו תלתא עתירי נקדימון בן גוריון שנקדמה לו חמה. בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו שהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע. בן ציצת הכסת שהיה ציציתו נגררת על גבי כרים וכסתות כלבוהי לא נבחין כבר פירשנו בערך טר:
כלב [שטייג] (ביצה כד) כולהו נמי בעו דבויי דבאות לכלובן לערב קאמרינן ובעו לדבויי פי' דבעו דבויי שמדקדקין ומתחבאין עד שלוקחין אותן וצדין אותן ישנו על שני פנים בזמן שהן חוץ מכלובן כולהו בעו דבויי אלא בזמן שנכנסין ונעשין בתוך כלובן יוני' הדרסיות ואווזין לא בעו דבויי אלא בזמן שנכנסין ויוני שובך ויוני עליה בעו דבויי ולפיכך פטור וחייב:
כלב [צוואנג] (ב"ר פ' מ"ט) ונבלה שם שפתם א"ר אבא משפתם אעשה נבלה אמר חד לחבריה אייטי לי כולב ומייטי ליה מגרופי הוה מחי ליה ופצע מוחיה בלשון ערבי קורים לצבת כולאב וכן פי' כולבוס (א"ב תרגום ואת קרדמו וית כולביה ובעל הערוך גריס כולכיה):
כולבא [שים גיוועהר] תלא ליה זיינא כלבאי רעיא קילחיה תלא (בעל הערוך גרס קולבאי ע"ש):
כלבוס [האקע] (סוטה יט) רבי יהודה אומר כמין כלבוס של ברזל מטילין לתוך פיה שאם נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה (שבת ס) עשאן כמין כלבוס מותר פי' רב שלום ז"ל כלבוס גופו נועץ בו מסמרים מבפנים ומוציאן לחוץ שעקם אותן כשיני שפוד ודומות לאצבעות כפופות ויש כלים שעושין בהן ברזל ואותן פיות שלהן תופס בהן ברזל כשיוצא מן הכור עקומין ויש אומרים הן צבת של ברזל שאוחז ברזל ומכניסו לכור (א"ב פי' בלשון רומי מסמר):
כלבוס [איין פאן מיט דרייא פיס] (מנחות סג) ובית הלל אומרים כלי היה במקדש ומרחשת שמה ודומה כמין כלבוס עמוק וכו' (א"ב פירוש כיליבס בלשון יוני כלי של שלשה רגלים ומין מחבת):
כלבוס [ניכט גראד] (ב"ק ק) צבעו כעור מאי כעור אמר רבה בר אבוה כלבס מאי כלבס א"ר פפא בר שמואל כפרא דודי פירוש כלבוס כפרא דודי והוא כעור ופירושו דרכים דרכים דרך צבוע אדום מראהו עמוק ודרך אדום אינו עמוק כל כך והוא כמו מטלניות שמקנחין בהן יורות של צבעים שהן עשוי כולן דרכים כמו שאמרנו:
כליד [בעכער] (תרגום ואת גביעי וית כלידי):
כלדאי [שטערען זעהר] (שבת קיט) א"ל כלדאי כולהו נכסיך יוסף מוקיר שבי אכיל להו (שם קנו) רבי עקיבא הוה ליה ברתא א"ל כלדא וכו'. (פסחים קיג) מנין שאין שואלין לכלדאין שנא תמים תהיה עם ה' אלהיך פי' חוזים בכוכבים (א"ב בלשון יוני ורומי פי' כשדים וזה טעם וידברו הכשדי כי הם היו בקיאים בחכמת הכוכבים):
כלידון [שוים] (ירושלמי דפסחים פרק ואלו עוברין) ונותן בקדרה היא עביד כלידון פירוש בלשון יוני זוהמא):
כלדר [ציהרונג האנטשוהא] (ב"ר בריש ויהי מקץ) נער שוטה עברי שונא עבד שכך היה מוכתב בסקרידין של פרעה שאין עבד מולך ולא לובש כלידרין לא ירים איש את ידו ואת רגלו כלידרים ובערך זיין פירש זונרא וכלינרין (א"ב פי' בלשון רומי מין תכשיט ובנוסחאות כתוב כלי ידים):
כולטיתא [פויל] תרגום לעץ רקבון לקיסא כולטיתא):
כילי [שילדקרעטה] (ב"ר בריש המטיר על סדום ועל עמרה) כהדין כילי סילי לימצא פי' בלשון יוני מין שרץ):
כליא [בויך] (ב"ב יז) ובתנור שלשה מן הכליא שהן ארבעה מן השפה פירש כליא בלשון יון בטן והוא אמצעית התנור שבולט ויוצא כבטנו של אדם כששבע:
כליל [קרוין] (שבת נט) כלילא רב אסר ושמואל שרי פירושו בערך נסכא. (ב"ב ח) ההוא דמי כלילא דשדו אעבריא פירוש נגנב נזר המלך אמר המלך הואיל ופשעו היהודים בשמירת העיר ישלמו דמי הנזר (שם יו) איכא דאמרי אילני הוו להו ואיכא דאמרי כלילי הוו להו פירוש ג' אילנות הוו לכל חד בפרדס וכל חד מנייהו נטוע לשום חד וכשהיה מתיבש אחד מהן היו יודעים שאינו שרוי בטובה איכא דאמרי לכל תד וחד מנהון הוה כתר וחקוקין עליו ג' פרצופין של ג' חבירין וכשרואין שמשתנה הצורה היו יודעין שאינו שרוי בטובה. (גיטין ו) כלילא מנא לך דאסיר אמר ליה דתנן גזרו על עטרות חתנים רב חסדא אמר קרא כתיב הסר המצנפת והרם העטרה וכו' מה ענין מצנפת אצל עטרה וכו'. הפארים והצעדות תרגומו כליליא ושירי (א"ב תרגום עטרת מלכם כלילא מלכיהון):
כליל [איין ארט פפלאנצע] (כתובות עז) גירדא דחספה וכליל מלכא פירוש יורדא. וי"א בסיליקון. (שבת קט) ליתי חמשא כלילי (א"ב שם מין עשב בלשון ישמעאל ובכל ענף שלו שלשה עלים וריחו נודף כמו כרכום ומן העשב עושים עטרות ויש לו סגולות ברפואה):
כליון [הארער] (במגילת איכה בתולותיה נוגות) אילו הכיליונין שהיו נאים כבתולות ונעשו נוגות (א"ב פי' בלשון יוני בחורים להוטים אחר המשגל אבל בנוסחאות שלנו כתוב בולווטין):
כילירכין [הערר איבער טויזינד זאלדאטין] (מדרש קהלת פסקא וישוב העפר) לשום כרים כילירכין (פי' בלשון יוני שרי אלפים):
כלך [אבפאלל פאן דער זייד] (כלאים פ"ט) השיראין והכלך אין בהם משום כלאים (שבת כ) לא בחוסן ולא בכלך פי' כלך גושקרא מטכסא השיראין והסיריקון כולן ממין שירא פרדנא הן אלא משונין באריגתן יש מהן דקים ויש מהן עבין יש מהן בניר אחד ויש מהן בב' נירין ויותר יש שיש בהן צורה ויש שאין בהן צורה כדאמרינן ברוקם וחושב ויש מפרשים כלך פסולת של משי אותן קליפות שנשארו מן המשי שמוציאין התולעין ואין נוחין לטוות:
כלך [שפייכלער] (גיטין נז) אמר רב כלכא דחיטי בעיא שיתין כלכי ציבי. (ב"מ סג) דאמר ליה חיטי באכלכי. (תענית כד) אזל זבן ביה חיטי ואסיק שדייה בכלכא פירוש אוצר של חטים (א"ב בנוסחאות דידן בכולו גריס אכלבא עיין שם):
כלך [איין ארט האק] ויקח אבימלך את הקרדומות תרגום ית כולכיא את אתו את קרדומו (א"ב בנוסחאות כתוב ית כולביה עיין ערך כלב):
כלכה [שראנג] (מ"ק כז) עשירים בדרגש ועניים בכלוכה (בריש מגלת איכה) נטלו הכרובים ונתנום בכליכה:
כלכית [איין קלי נעס פיש] (שבת עו) אימת כלכית על לויתן פי' דג קטן טמא נכנס בפיו של לויתן:
כלכול [דיא הארר צו וואקסען] כדי לעשות כלכול כבר פירשנו בערך אנדיפי. (נדה נב) בן שלקית אומר עד שתכלכל כשבאתי אצל רבי עקיבא אמר לי כלכול זה איני יודע בן שלקית איני מכיר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות (נזיר ב) הריני מכלכל (גמרא) ממאי דהדין כלכול שערא הוא כדתנן ר' יהודה אומר סיד כדי לעשות כלכול:
כלכל [קארב] (בסוף דמאי) היו לפניו שתי כלכלות של טבל (עדיות פ"ד) כלכלת שבת בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין ועוד זו המשנה (במעשרות פ"ד) בגמרא תפתר בתאנה המיוחדת לשבת וכו' פי' כמין קרטליתא שהוא כקופה ומכלת הרבה:
כלם [געלענדער] (ב"מ קג) כללא דמילתא כל עיקר כלמי דבעל הבית פי' סייג לסתום הפרצות:
כלום [עטוואס]. (נדרים סג) כלום אמרת אלא מפני כבודי פי' כל מאומה בלשון מקרא:
כלמי [לייז] (ברכות כא) ממהדורי מילי ומסמרטיטי כלמי פי' רש"י מהמחזרי' בעיירות ירבו הדברי' ומבגדים בלאים הכנים וכלמי כמו קלמי בתרגום:
כלימך [קלימא. זאננען שטאפע] (ב"ר פ' החדש הזה לכם) ראה השמש וכלימך פי' בלשון יוני מעלות השמש וזו נסחא אמיתית ולא כל ההמך):
כלמיס [אובער קלייד דער זאלדאטען] (בילמדנו פרשת שני גוים) עשו מלובש כלמוס ויעקב מלובש ציצית פי' בלשון יוני ורומי מין לבוש מיוחד לפרש ערוך למלחמה:
כלן [וואלינער מאנטיל] תרגום ירושלמי כאדרת שער ככלן דשער פי' בלשון יוני מין לבוש עב כמו אדרת למחסה ממטר וקור):
כילון [שפיץ קאפף] (בכורות מג) הכילון והלפתן פי' בלשון רומי איש אשר לו ראש ארוך וצר משתי צידיו עד שמצחו בולט לחוץ ובעל הערוך גרס בילן:
כלנס [צוים] (בילמדנו וישם ה' דבר בפי בלעם) נתן לו המקום כלנוס וכלמו. שוב באבות דרבי נתן (בפרק אלישע בן אבויה) אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה למה היא דומה לסוס שיש לו כלנוס כיון שרוכב עליו זוקרו בפס ראש (א"ב פי' בלשון יוני חלק הרסן אשר בו בולמיס עדי הסוס והפרד):
כלנס [האלץ. שטאק] (שבת עה) המגרר ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך (ר"ה כב) מביאין כלונסות של ארז (זבין פ"ג) על הגשיש של מטה ועל הכלונס. (כלים פ"ב) כסא שקבעו בכלונס טמא פי' עץ ארוך כמין קנה של רומח וכמו כן כלונסאות של ארז וכך תרגם ושקופים שלשה טורים וכלונסא תלת סידרין. (חולין צ) דתנן גפן של זהב היתה עומדת על פתחה של היכל ומודלה על גבי כלונסות (ב"ב פז) את הממל ואת הבתולות (גמ') בתולות א"ר יוחנן כלונסאות של ארז שמעמידין בהן את הקורה (א"ב פי' בלשון יוני מקל וחטר).
כוליקוס [גאלפיכטיג] (ירושלמי דתרומות פ' חמשה לא יתרומו) המקרע את כסותו קוליקוס פי' בלשון יון בעל חמה וגוברת עליו מראה אדומה מביאה לידי שטות עד שמקרע האדם בגדיו ורודף אחר בני אדם להכותם ולהרגם):
כלינדון [צוים] (ירושלמי דסנהדרין פ' חלק) הדין זינארא והדין כלנרין עיין זנארא כי שם פי' בעל הערוך מלשון כלנס ורסן:
כלניתא (פסחים לה) עיין ערך שצניתא:
כלס [שוויינען ניססע] (בסוף תרומות ובריש עוקצים) עוקצי תאנים וגרוגרות הכליסין והחרובין (חולין סז) את היתושין שבכליסין (א"ב פי' הכילוס בלשון יוני מין פרי ארז אשר היא מאכל חזירים אך לפעמים האדם אוכל אותו עיין ערך אכלוס):