ספר הערוך· רבנו נתן ב"ר יחיאל
אות החי"ת
אות החית
חבב [ליבען] (יומא כב) חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח פי' הלא תראה כי כל השנה הצריכן הקב"ה לכהן במקום שליח הקשת רימונים בתוך הפעמונים כי בשעה שיבא אל הקדש לובש המעיל שהוא כשניח פלוני רוצה להכנס כדכתיב והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש וכו' ועכשיו ביום הכפורים בבואו לפני לפנים לא הצריכו לזה המעיל לפיכך לא חיישינן להא דקאמר רב יהודה (מנחות יח) אמר רבי כשהלכתי להרצות מדותיו אצל רבי אלעזר בן שמוע ואמרי לה למצות מדותיו של רבי אלעזר בן שמוע מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והי' חביב לפניו עד לאחת פירוש להרצות יודותי לדקדק הלכות למצות מדותיו לראות ולדקדק הלכותיו והיה חביב עליו עד לאחת כל מה שהשיבו היה חביב לו עד אחת שפירש לו היה חביב צהבו פניו מרוב שמחה דנראה לו מה פירשי בפי' מגנצא כתיב עד אחת בלא ל'. (שם קב) כל העומד לישרף כשרוף דמי נותר ופרה אמאי מטמאו טומאת אוכלין עפרא בעלמא היא אמר ליה חיבת הקדש מכשרתן פי' חיבת הקדש משויא להו לשאינן מוכשרין כמוכשרין ולשאינן ראוין לאכילה כראוין לאכילה: (כתובות נז) חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה:
חב [פערבערגען. בהעלטנישען. שויס] (שם כז) עיר שכבשה כרכום אם יש שם מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות כולן. (פ"ז דפיאה) משתהלך המחבא פי' שיבדוק המחבויין כדכתיב מכל המחבואים אשר יתחבא שם. (מנחות עג ובסיפרי) מה בין מחבת למרחשת שהמחרשת יש לה כסוי והמחבת אין לה כסוי דברי רבי יוסי הגלילי רבי חנינא בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין מחבת צפה ומעשיה קשין פי' מחבת צפה אין לה בית קבול אלא חלקה דכתיב על המחבת גמרא מאי טעמא אילימא מרחשת משום דאתיא ארחושי הלב כדכתיב רחש לבי דבר טוב כלומר הרהורי הלב מחבת דאתיא אמחבואי הלב כדאמרי אינשי קא מנבח נביחי כלומר שנגע בפיו הדיבור אימר איפכא מחבת דאתי אמחבואי הלב כדכתיב למה נחבאת לברוח מרחשת דאתי' ארחושי הפה כדאמרי אינשי קא מרחשת שיפוותי' פי' אחר רוחשין רותחין מעשיה קשין יש בה מים מועטין (נדה לט) אם היתה במחבת והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה שחרדה מסלקת את הדמים. (סוכה מ בב"ק קא) עלי קנים ועלי גפנים שגבבן בחיבה על פני השדה לקטן לאכילה ולמאכל בהמתו יש בהן משום קדושת שביעית שמתבערין בשביעית דאסורין לאחר שיצא שביעית לקטן לעצים לשרוף אין בהם משום קדושת שביעית ומותרין אפילו לאחר שיצא שביעית (שם פא) ושאר כל האילנות מן חובו של אילן ולא מן חודו פי' מענפין שבצדדין שמחבין האילן ולא מן חודו עיקר לבו של אילן. השב ידך אל חיקך תרגום ירושלמי אעל כען ידך בחובך. ותחבק חיק נכריה תרגום ולא תחבק חובא דאחריתא היחתה איש אש בחיקו תרגום סיים בר נשא נורא בחוביה (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בעוביה)
חב [זינדיגען] תרגים חטא העם חב עמא:
חביב [טייערער. פטער] (מציעא עו) אמר ליה רב חביבי אי לאו דאנא הואי וכו' (ב"ב מב) אמר רב יהודה הוה קאימנא קמיה דחביבי (חולין לב) אמר להו רב לא הוה בדיחנא ביה בחביבי דאישייליה פי' דודי דוד אהרן תרגום ירושלמי חביבא דאהרן ואיש אשר ישכב את דודתו תרגום חביבאה דודתך היא (א"ב כן תרגום דוד אהרן ותרגום יוכבד דודתו חביבתיה אבל תרגום אשר ישכבאת דודתו בנוסחאות שלנו אתת אחבו. דודתך היא אתת אחבוך):
חבה [נאהמע. איינעס פאגלעס] (שם סב) שמנה ספיקות הן חובה סוגה והרניגה:
חבה [נאמעאיינע פרויא] (ב"ק ס) אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא דידי קא מנטרא להו חובה פי' שם אשתו:
חבט [שלאגען, קלאפפען] (סוכה מה) חריות של דקל היו מלקטין וחובטין ע"ג המזבח ואותו היום נקרא יום חיבוט חריות. (בריש מדות) וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו (ובסוף פרה) חובטין אותה במקלו' כוברין אותה בכברות. (שבת פ) נראין דברי רבי יהודה בחבוט פי' סיד טרוף. (עירובין מב) הואיל ותקרת הבית חובטא פי' ר' ניסים כגון שהבית פתוח משני צדדין וכלתה מדתו במקצת הבית תחת התקרה כגון שהבית כולו מקורה הרי הוא כד' אמות ומטלטל בכולו ואם תאמר הרי הוא פתוח לצד מערבית וכאלו פרוץ למקום האסור לו קא משמע לן רב הונא דתקרת הבית חובטת ראה כאלו תקרה יורדת וסותמת צד מערבי (ב"ק נ) בור שחייבה עליה תורה להבלו ולא לחבטו פי' שמת מחמת הבל וחמימות שבתוך הבור ולא מחמת המכה שנפל בקרקעית הבור (חולין ח) הבלא קדים או חבטא קדים פי' חמימות קדים או פציעת המכה. (וב"מ קיו) אי בחבטא נפל אי בחבסא נפל פי' שחבטתם הרוח והפילתם ממעלה למטה ונשתברו (ובפסיקתא דפרה) אמר ליה חבוט חבטך דהיא טבא בקולטא פי' רמי ואחבטך חיפה להלקתך בשביל פעם אחרת. וחבטא בהפקר קני (ב"ב קיח) כבר פירשנו בערך בט. (כתובות לו) אמר רבי זירא מפני שנחבטת ע"ג קרקע כולהו נמי מחבטא. (שם י) ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן אמרו ליה פתח פתוח מצאתי אמר להו רב נחמן אסבוה כופרי מברכתא הביטא ליה. פי' גאון כופרי עצים לחין הנלקחין מן חריות של דקל מברכתא נברכת של כובסין ונעשה כנוי לאותו מקום וכן הוא אומר הכוהו והלקוהו בכופרי כי כבר חבט בנברכת כלומר ידע את הנשים. ס"א מקור ונברכת אח' הן לכן כינהו מברכתא כלומר על מקור חבט עצמו:
חבט [רימען שלייפע] (בפרק אחרון דמקוואות) אלו שאין צריכין שיבא בהן המים קישרי העניים הנימין וחבט של סנדל פי' אזנים שיש לרצועות של סנדל:
חבט [בויך, אינטערלייב]. (במגילת איכה רבתי בגוים) נסיב חובטא ומעיא יהיב קדם אתתיה ס"א נסב קרביא ומעיא (א"ב בנוסחאות כתיב נסב בני מעיא):
חבית [פאס] (כלים פ"ב) הפכים הגלילים והחביונות שיעור קרקרותיהן כל שהן פי' חביות קטנות אית דאמרי והאביונות מל' כאובות חדשים. (בסוף ס"ב במקואות) רבי אליעזר אומר היורד בפי חבית פי' המנקין הבורות והביבין מוציאין המים והטיט בחבית ומריקין לחוץ ופיה צר ושמה חבית (שבת עד) מאי דעביד חביתא חייב ז' חטאות פי' משום חופר החרסית וכששוחקו משום טוחן וכשמשליך צרורות וחרסים שבו משום בורר וכשלשו היינו הלש וכשמחתך היינו מחתך ועיקר מלאכה בניין וגמר מלאכה והשואתה מכה בפטיש:
חבל [פערדערבען] (שם קו ב"ק לד) חייב תני ר' אבהו קמיה דר"י כל המקלקלין פטורין נזוץ מחובל ומבעיר חובל בצריך הדם לכלבו מבעיר צריך לאפרו לכסות בו צואה (נדרים עד) חבל עליך בן עזאי שלא שמשת את רבי עקיבא (א"ב פי' חבל בלשון יוני ווי תרגום אללי לי חבל עלי) בכלי מתכות (פרק יד בכלים) מאמתי היא טהרתו בית שמאי אומר משיחבול פי' מל' ולא חבלוני (מכות ז) סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית. ולאחד קראתי חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה (בריש גמ' דפ' דיני ממונות זה בורר):
חבל [הויך] (ב"ב יח) חבלא קשי לכותל פי' חמות תבל היינו הבל שבערך ה':
חבל [בינדל, מאססע, מענגע] (ב"ק י) והאיכא מרבה בחבילות פי' מרבה חבילי עצים לחזק בהן הדליקה (ביצה ג) מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם (ב"מ פד) הקפתנו חבילות תשובות שאין בהן ממש (שם עב) ת"ר המוליך חבילה ממקום למקום וכו' פי' אדם שמוליך סחורה ממקום הזול למקום היוקר ברשות מוכר מותר (ושם עח) שוכר עליהן או מטען כי תניא ההיא כשבאת חבילה לידו פי' כגון שהביא הפועל חבילתו של בגדיו ושל כלי אומנתו ונתנה לבעל הבית ואמר לו הרי ערבוני עמך שאין אני חוזר בי וקבל בעל הבית את החבילה וסומכה דעתו שהוא עושה מלאכתו ופטר את הפועלין האחרים וסמך עליו ולאחר מכן חזר בו שוכר עליו עד מ' ונ' זוז (קדושין סה) שנים שבאו ממדינת הים והאשה עמהן וחבילה עמהן וכו'. (כלים פי"ד) המטה מטמאת חבילה ומטהרת חבילה (פסחים קב) אין עושין מצות חבילות חבילות:
חבל [שטריק] (סוטה ח) ומביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה (ב"ק עד) ולא עוד אלא שנטל מלא חבל בדרום (בב"ר חלילה לך ובויקרא רבה בצו פרשת אהבת צדק) שלח תפיס חבילא בתרין רישין בעית דינא ובעית עלמא אם לית את מתיר צבחר לית עלמא יכול קאים:
חבל [פפענדען] (בילמדנו בפרשת אלה פקודי) למה משכן משכן שני פעמים שנתמשכן על ידיהן הוא שאנשי כנסת הגדול האמרו חבל חבלנו לך הרי שנתמשכן ב' פעמים:
חבל [ווכאערצינס] תרגום לא תשימון עליו נשך לא תשוון עלוהי חיבוליא:
חבס [צערברעכען צערטרעטען] (ב"מ קיו) אי בחבט' נפל או בחבסא נפל פי' שנתרועע הכותל וכבדו העליונות ונשתברו התחתונות. (שם פ) אמר אביי בשחבסו לאלתר פירוש שברו מיד. (חולין צב) בגמ' נשתברו רוב צלעותיה (שם נב) הגלגולת שנחבסה ברובה טריפה פי' נכווצה ונשברה:
חבץ [פוטער אוס דרוקען] (שב' צה) תנו רבנן החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרות. (מציעא פט) יצא החולב והמחבץ והמגבן שאינן גידולי קרקע. (ובמגילת איכ') חד מן תינס אמ' לי' לינוק' מירושלי' זבין לי ביעין וחובצין אמ' ליה לינוק' הי ביעתא מן תרנגלת' חיורת' אמר ליה ינוק' הדין חובצא דעיזא קיוורתא פי' מחבץ מפיק חמאה מחלב כדכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה:
חבץ [מעהל קאך] (ברכות לח) חביץ קידרא הוא אברושך ומפורש במקומו בגמ' חוץ מן היין. (שם ובמנחות עה) אמר רב יוסף האי חביצא אי אית ביה פירורין כזית וכו' פי' פורר הפת בקערה ושפך המרק עליהן. (טבול יום פ"ב) ואם חיבץ כל מקום שהלך השמן פסל פי' כשיתערב הלחם במקפה ויעש' אחד כמו חביץ קדרה:
חבץ [מאססע. הויפן] (מציעא צט) בגמ' דהשואל פרה מחברו ושלחה לו אמר שמואל האי מאן דגזל חיבוצ' דתמרי ואי' ביה חמשין תמרי. (כתובו' פ) חיבוצא דתמרי מאי תיקו פירו' חיביצ' של תמרים הוא עיגול של תמרי' כמו עיגול של דבילה אלו שלש חבץ א' של גבינה ב' של פת ג' של תמרים כולן לשון קבוץ.
חבק [גארט] (כלים פי"ט) שיירי מזרן ד' טפחים כדי לעשות חבק לחמור פי' כלי שמשימין על משאוי החמור ומשימין בה קוצה ומגביא גילי בשביל שלא יפסדו אם יפול עליו מטר ויש אומרים שהוא כמו נמטא ועוד משימין אותו על החמור כשנוטל הסרגא ממנו והוא מזיע שלא יצטנן (שבת סד) מניין לרבות את הקילקי ואת החבק ת"ל או שק פירשט בער' קילקי (נדה נ) מתניתין על שוקיה ועל פרסותיה מבפני' טמאה ובגמ' מבפנים ועד היכא אמרי דבי רבי ינאי עד מקום חבק פי' כשמצאת דם על שוקה ועל פרסותיה באותן הצדדין שמדבקין זה עם זה הן מבפנים וכשנוטלין האנפליא יש לה לולאות ומחברין אות' לולאות באמצע השוק פעמים מבפנים ופעמים מאחור וזהו מקום חבק. פ"א עד מקום חבק עד ביקום שמחבק ירכה על שוקה כשכפפ' ירכה ואותו מקום חבק עצמו הוי כלפנים כנגד התורפה ואם נמצא דם במקום חבק טמא אם נמצא דם על שוקה וירכה מבפנים:
חבר פערבונדען געזעללשאפט געלעהרנטער] (ר"ה לד) לא אמרו אלא בחבר עיר אבל שלא בחבר עיר לא. (מגילה כז) במה דברים אמורים בשאין שם חבר עיר אבל יש שם חבר עיר תנתן לחבר עיר וכל שכן דעניי דידי ועניי דידכו עלי סמיכי (ברכות לא) אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר וכו' פירוש גדול העיר אשר יועדו עליו כל הזקנים שנאמר כל אלה חברו פי' אחר צבור מקום שמחברין בני העיר להתפלל בו רבי יהודה אומר משמו של רבי אלעזר כל מקום שיש חבר עיר שמתפללין בו תפילת המוספי' היחיד פטור אבל מקום שאין שם צבור מתפללין בו תפילת המוספין היחיד חייב להתפלל תפלת המוספין וזהו פי' יחיד שלא בחבר עיר איכא בינייהו (חגיגה כה נדה ו) והאמר עולא חבריא מדכן בגלילא פי' חברים אוכלין חוליהן בטהרה. (מנחות צג) שאחד מניף לכל החוברין ואין אחד סומך לכל החוברין. (תמורה ב) הכתיב קרבנו ההוא מיבעי ליה לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה ורבי יהודה כל בעלי חוברין לסמיכה לית ליה. פי' אחר מניף חזה ושוק שבשלמים בשבילו ובשביל חברו. (ביצה כה) נפלין חברין ברברבתא פי' רב הונא ורב חסדא חברים של רב נחמן והיה קורא לרב הונא חברין וכן לרב חסדא ולרבה בר בר חנה בר חברין ברברבתא בקושיות גדולות. (שבת נב) בחבר טוב או בחבר רע פי' באשה טובה או באשה רעה. (סנהד' מא) חבר אינו צריך התראה פי' מפני מה מתרין שלא יאמר הרוצח לא הייתי יודע שההורג נהרג אלו הייתי יודע לא הייתי הורגו וחבר אינו צריך שלא יכול לומר לא הייתי יודע. (שבת קנד) מאי לאו בחבר גואלקי פי' אביי אשכחיה לרבא דקא משפשף לבריה אגבא דחמרא שישפוף כדאמרינן ואם בערב שפשף כלומר יוליך ויביא ידו על גופו כדי שיוסר מעליו טינוף הקרי כן רבא היה מעלה ומוריד בנו כעין שיפשוף על גב החמור מן הצד לא על גופו של חמור כעין רכיבה אלא היה מושיבו ע"ג החמו' והתינוק מגנדר ונחית ואביו מחזיק בו ומחזירו שלא יפול לארץ א"ל אביי משתמש מר בבעלי חיים כלומר המשתמש בבעלי חיים עובר משום הא דתנן ולא רוכבין על גבי בהמה השיבו רבא אינו על שדרו של חמור אלא בצידי החמור אני משפשף וצדדין לא גזרו רבנן מדתנן מתיר חבלים והשקים נופלים מאי לאו בחבר גואלקי ולא גזרו רבנן פי' חבר גואלקי כשטוענין הבהמה מביאין שק וטוענין אותו מצד הא' ושק האחר מצד השני ומביא חבל וקושרן ומחברן ומשרבבן בצידי הבהמה וכשמבקשין לפרק משואו מגביה השקין לרפרף קשר החבל להיות נוח להתיר ומתיר ומניח השקים והן יורדין מצידי הבהמה ונופלין לארץ נמצא מגביה ומוריד השקים בצידי החמור כאשר מגביה אני את בני על גב החמור והוא יורד בדרך שיפשוף א"ל אביי אינו אומר מתיר החבלים בחבר גואלקי כדתנן כיצד מאברין את הערים ומפרשינן ליה מלשון אבר כן מוסיף כמו אבר בגואלקא והוא למעלה כדאמרינן (בב"ב כד) באברורי הוי יתבי וכי' אברורי למעלה מן המשאוי כגון שהיה צד המשאוי האחד כבד והשני קל ורצונו להשוות המשאוי שלא יהא מטרטן ומוסיף על הצד הקל להשוות המשקל שלא יהא אחד מהן מכריע ועליו אמרה משנתינו מתיר חבלים וקשרים והשקים נופלים שהקשר למעלה הוא ואין צריך להגבי' שק ולא להוריד אלא כשמתיר החבל נופלין אבר גואלקי נמצאו גואלקי על צידי הבהמה ואבר זה על גואלקי נמצא אבר זה צידי צדדים אי נמי בגואלקי דגואלקי עצמן אינו קשורין בחבלים אלא כמנהג שהיה לאורחין המהלכין בדרכים שעושין בראשי השקים כמין קרסים ולולאות בין החבלים ומכניס הקרסים בלולאות אי נמי לולאות בלבד ומכניס בהן עץ ומחברן וכשרוצה לפרק מושך העץ ההוא והן נופלים ונקרא העץ ההוא לכתא ואינו מגיע לצדדין ואותו האבר נמי שמוסיפין על המשאוי הוא צידי צדדין והוא מותר אבל הצדדין אסורין. (ברכות לד) חברותא כלפי שמיא כלומר כאדם שאמר לחבירו עד השתא לא כוון ועכשיו בעי לכווני. (כלים פרק יב) מאמתי הוא טהרתו בית שמאי אמרו משיחבל וב"ה אמרו משיחבר פי' מלשון ויחבר:
חבר [גייסטליכער. איין לאנד] (שבת יא) אמר רב תחת ישמעאל ולא תחת עכו"ם תחת עכו"ם ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם תחת תלמיד חכם ולא תחת יתום ואלמנה. פירוש תחת ישמעאל ולא תחת עכו"ם תחת סתם עכו"ם ולא תחת חבר שהיו פרסיים קורין לכומרים חברין והיו אותן חברין רעים מאד ומצירין לישראל (שם מו) מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא פי' שגזרו שצא להדליק נר שום אדם אלא לגלוליהם ביום אידם והיו ישראל מדליקין בסתר ואם יראו העכו"ם נר חנוכה ידעו שמדליקין בתיהן. (ביצה ו) האידנא דאיכא חברי חיישינן פי' שאומר לישראל כיון שאתם קוברין המת שלכם תקברו המת שלנו ביום טוב שלכם חיישינן ומשהינן למחר. ואמרינן (יבמות סג) בגוי נבל אכעיסם רבי יוחנן אמר אלו חברים אמר ליה לרבי יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל מקבלי שוחדא תריץ יתיב גזרו על שלש משום שלש על בשר משום מתנות ועל המרחצאות משום טבילה קח מחטטי שכבי מפני ששמחים ביום אידם. ואמרינן (בגיטין יו) רבה בר בר חנה חלש עול לגביה רב יהודה ורבנן לשיולו ביה אדהכי אתא ההוא חברא ושקלה לשרגא מקמייהו אמר רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו. למימרא דרומאי מעלו מפרסאי והתני רבי חייא אלהים הבין דרכה והוא ידע וכו' ידע הקב"ה בישראל שאינן יכולין לקבל גזירתן של רומיים עמד והגלן לבבל שהיו מאז החברים האלה במדי ופרס לפיכך אמר רב תחת עכו"ם ולא תחת חבר ותחת חבר ולא תחת תלמיד חכם שאף על פי שחבר מיצר הרבה יש לו אימת ממשלה והליסטין ופריצי העם יראים ממנו אבל תלמיד חכם לא כמפורש בערך אסי ואעפ"כ תלמיד חכם טפי עדיף ויש לו אימה מיתום ואלמנה (א"ב מדינה קרובה לארמניא נקראת בלשון העמים חבריא ואנשיה חברים):
חבר [איין צובערנער וואסער קען אללע טיהרע צוזאממען נעמין]. (סנהדרין סה כריתות ג) עולא אמר בעל אוב דקתני במקטר לשד והיינו מעשה רבה מתקיף ליה רבא אם כן היינו עובד עבודה זרה אלא במקטר לשד שלא לשום ע"ז אלא על מנת לחברו שיבוא אליו ויקבץ שדים הרבה שיעשו רצונו ולאו היינו עובד ע"ז אמר ליה אביי מקטר לחברייא חובר חבר הוא ואינו אלא בלאו דכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו וסמיך ליה וחובר חבר אמר ליה התורה אמרה חבר זה המקטר לשד על מנת לחבר בסקילה ודאי היינו בעל אוב דכתיב ביה רגימה ואידך חובר חבר דאינו אלא בלאו היינו שמחברו שלא על ידי הקטר אלא על ידי ניחוש כדתניא חובר חבר אחד חבר גדול שמקבץ כיתות של חיות גדולות ואחד חבר קטן שמקבץ חיות קטנות ואפי' נחשים ועקרבי' חייב על לאו דלא ימצא אמר אביי חובר אפילו למצמד זיבורא ועקרב' שידחקו זה את זה ויהרגו זה את זה אסיר ואי קא אתיין בתריה שרוצין להזיקו ומשום הכי מחברן שלא יזיקוהו שרי:
חבר [ווינד. ביילע] (ב"ק פד) כויה בין אית ביה חבורה ובין לית ביה חבורה משמע וחבורה חבורה ממש וכויה בינתיים שמרחק כלל ופרט וכלל ופרט המרוחקין זה מזה קא מיפלגי וכו' לא תתגודדו תרגום ירושלמי חבורן חבורן. (שבת קז) בעא מיניה לוי מר' מנין לחבורה שאינה חוזרת שנאמר היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו אילימא הך דקאי ריקמי ריקמי האי נמי גווני מיבעי ליה אלא ככושי מה כושי שאינו חוזר אף חבורה שאינה חוזרת חבירה רלשון חברבורותיו כגון יחת מחתחתים יגל מגלגל מכלת מכלכל:
חברבר [בונדפארביגע שלאנג] (בב"ר פר' פג) כלאים אימתי נבראו בימי ענה הה"ד הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר מה עשה הביא חמורה וזיווג לה סוס ויצא ממנה פרדה אמר לו הקב"ה אני לא בראתי דבר המזיק חייך שאני בורא לך דבר המזיק הביא חכינה וזיווג לחרדון ויצא ממנה חברבר מעולם לא נשך אדם חברבר וחיה שבעטתו פרדה חיה על מכות פרדה לבנה בגמ' בבלי (ברכות לד) וירוש' אפילו נחש אוי לו לחברבר שפגע בו רבי חנינא בן דוסא ומה עסקיה מהדין חברברא כד הוה נכית לבר נשא אי בר נשא קדי' למיא חברברא מית ואי חברברא קדים למיא בר נשא מית אמרו לו תלמידיו ר' ולא הרגש' אמר להן יבא עלי ממה שיהיה מתוך לבי מכוון בתפלה אם הרגשתי א"ר יצחק בר רבי אלעזר ברא לו הב"ה מעיין תחת כפות רגליו לקיים מה שנא' רצון יראיו יעשה:
חברבר [פערבלענדען] (תרגו' אך חשך ישופני ברם חשך מחברבר עלי ובמקצת נוסחאות תרגום ירושלמי הכו בסנורים מחי בחברברי):
חבש [קוויטע איינע פרוכט] (שבת מה ביצה כו) ובן אתה מוצא באפרסקין ובחבושין. (כתובות ס) אביי אמר אפילו קרא וחבושא הן חבושין ובלע"ז קודנ"י:
חבש [גיבינדען] (שם) או שהיה בעלה חבוש בבית האסורים בבית הסהר תרגום ירושלמי בבתי חבושיי (חולין נב) כללא דמלתא כל דחביש חיישינן פי' כל דבר הקשור שכשנופל עליו עומד במקומו וחיישינן. ס"א כל דחביט חיישינן פי' כללא דמילתא כל דבר קשה דחביט חיישינן לריסוק איברי' דבר רך אי שריק לא חיישינן:
חבת [פפאננע] (יומא כו) במשנה הסולת והחביתים והיין. (מנחות נו) חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן בפנים פי' כהן גדול מקריב בכל יום עשירית האיפה במחבת מחציתה בבקר ומחציתה בערב דכתיב זה קרבן אהרן ובניו:
חבית (עיין ערך חבית למעלה):
חג [טאנצין, ארום דרעהען, פייערטאג] (חגיגה ב) פי' גאון לשון חג כמו ריקוד וטיפוח בשמחה ובלשון ארמי חיגא וכמוהו במקר' יחוגו וינועו כשכור ומעיקר זה אוכלין ושותין וחוגגין וקרבן חגיגה שהיו חייבין להביא ביום טוב הוא שאמר הכתוב ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך וגו' ואמר רב האי גאון הכל חייבין בראיה שתי ראיות הן ראיית פני' דכתיב יראה כל זכורך וראיית קרבן דכתיב ולא יראו פני ריקם ומשנתינו בראיית קרבן היא אמיר' וראייה כולה לגבוה ועולה היא ובאה בי"ט ואינה באה אלא מן החולין וחגיגה היא שלמי שמחה מן וחגותם אותו חג לה'. (חגיגה י) ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה' זביחה הוא דלמא חוג חגא קאמר רחמנא כלומר רקדו לפני וכולי. (סוכה יא) חג הסוכות תעשה לך מקיש חגיגה לסוכה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה אי מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה בעלי חיים (ע"ז יח) שאני חגתא דטייעי דלא קביעי פי' יום אידם של ערביים:
חגב [היישריק] חי כל שהוא (שבת צ):
חגל [נאמע] (בב"ר פרש' יח) אעשה לו עזר לבתר יומין אתו יסורין עלוי והות חילת נגיד' לה בכל קרתא. ס"א בסיפא איתייסר והוה צריא בידיה ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא:
חגס [קראליק]. תרגום שפנים עם לא עצים חגסי דעמהון לא תקיף מחסה עשה לשפנים לחגסי (בעל הערוך גרים הגסי בערך גס):
חגר [איין לאנד] (גיטק ד) מן הרקם ומן החגר בין קדש ובין שור תרגומו בין רקם ובין חגרא:
חגר [וואנקין. הינקען] (זבין ט' ג) ישבו על הנסר ועל הספסל ועל הגשיש של מטה ועל הכלונס בזמן שהן מחגירין פי' כשהספסל אוס הנסר או הגשש או הכלונס יושבת מד' פיאות על גבי קרקע ואינן מטרפין ולא מתנענעין הן כהוגן ואינן מחגירין וכשהן מתנדנדין שמן מחגירין כאדם חיגר שאינו יכול להניח שתי רגליו כאחד. (חולין יח) כדי שתחגור בה את הצפורן פי' חגירה מלשון פסח שהוא חגר והוא כמו רגל המהלכת במישור כשמגעת בחריץ נחגרת וצריכה בדיקה אטופרא ואבשרא של אצבע ותלת רוחתא דסכינא שהן חידודה וצדדיה. כבד פה וכבד לשון תרגום ירושלמי חגר פום חגר ממלל ערל שפתים תרגום חגר ממלל (א"ב תרגום עור או פסח עויר או חגיר):
חגר [גירטעל] (עירובין כב) ולשאר עושין לה חגורה גבוה י' טפחים:
חד [איינם. נייעס] (בכורות ג גיטין מד) שאני עבד דלא הדר ליה על כן לא קנסינן ליה כולי האי בהמה מאי טעמא דהדרה ליה ויבוא הנאה לידו ליקנסיה י"א דהיינו טפי חד אחד כנגד הקרן שיחזור בידו וישלם הקנס. (ברכות כח) ושל מוספין כל היום חדא הוא לך או חדת היא לך פירש רב האי שמועה זו שאמרתי לך אחת היא לך שלא שמעת אותה אלא פעם אחת ממני או מחודשת היא לך דשמעת קמי השתא והשתא איחדת לך בה טעמא אמר ליה חדתא היא לי דקמי השתא הוו אמרי לה כרבי אלעזר והשתא כרבי יוחנן:
חד [שארף] (שבת לב) נפל תורא חדדו סכיני (ובמגלת איכה זכרה ירושלים) בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה רבנן דתמן אמרי נפל תורא חדדין סכינוי. ספר אחר מחרפין סכינוי. רבנן דהכא אמרי נפל תורא סגי טבחוי (שבת סג) שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה. (חולין ח) חידודה קודם לליבונה. (שם יב) ריש לקיש אכשר בחודא דכובעא פי' בחידוד הגולגולת שהיא למעלה מטבעת הגדולה. (שם סג) שני ראשיה חדי' שני ראשיה כדין ודאי טמאה. (בפ"ב דכלים) כסוי האלפס בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד טהור פירוש שיוצא מן הכלי כמין קנה שיצאו ממנו המים ואף ע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר תחתיו חדודי חרס. (פרק ד' דכלים) החרש שאינו יכול לעמוד מפני אזנו או שהיה בו חידוד והחידוד מכריעו טהור פי' אם הכלי חד מתחתיו אינו יכול לישב כמו כן ואם יש לו אזן גדול מונעו לעמוד. (סנהדרין קו) ויחד יתרו אמר רב שהעביר חרב חדה על בשרו כלומר על עצמו ושמואל אמר שנעשה בשרו חידודין חידודין פירוש שהרעיש עצמו ונעשה קמטין מרוב הצער שטבעו מצרים. מעונן ומנחש. אל מעוננים דשופטים לא תעוננו חדודי עינין תרגום ירושלמי:
חד [פרייד] (ביצה טו) חדות ה' היא מעוזכם אמר הקב"ה לישראל לוו עלי ושמחו היום וקיימו מצוות חדוה דכתיב ושמחת בחגך והאמינו שאני מזמן לכם ברכה שתפרעו. (קדושין פב) אמר ליה מאן את א"ל אנא חדוותא דהדר ביומא:
חד [בריסט] (שבת יג) מנשק להו לאחתיה אבי חדייהו פי' על חזה שלהן. וחזה התנופה תרגום וחדיא דארמותא:
חדיב [איין לאנד] (קדושין עב) לחלת זו חילזון חבור זה חדייב (בב"ר פרשת לח) אסייא חדייב וגרמוניא. חרן וכנה ועדן תרגום חרן ונציבין וחדייב. תרגום אשכנז חדייב. ממלכות אררט מיני ואשכנז (א"ב כן נקראת מדינה אשר מלך בה מונבז המלך והדייב שמה עיין ערך הדייב):
חדל [אונטערלאסען, פערמיידען] להיות לשרת (בב"ר פר' מט) המד"א כי תחדל לנדור פסק כמד"א וחדל לעשות הפסח:
חדס [טרעטען] (ב"ק יז) או מי שהיה מחדס ושיבר את הכלי משלם חצי נזק (ובגמרא בריש הפרק) תנו רבנן תרנגולין שהיו מחדסין על גבי עיסה או על גבי פירות וטינפו פירוש עניין דריסה כמו דיחוס שפירשנו בערך דחס (א"ב בנוסחאות דידן כתוב מהדס):
חדסר [עליף] תרגום לעשתי עשרה יריעות לחדסרי יריען:
חדק [צוזאממען ציהן] (שבת קכה) האבן שבקרויה כיון דחדקה שויה דופן קרויה. (ובפרק ג' דכלי) וכן בחידוק קרויה פירוש כמין עגול מן עץ או מן מתכת שנותנין על הטפיח שהיה קרויה ולמה נקרא חידוק מפני שהוא דוחק וצר הכלי כמו שאומר לענין ספר תורה כשהוא מחדקו. (שבת עח) כיון דחדיק במנא לא עבדי אינשי פי' כיון דחבל קשה הוא נכנס ויוצא בנקב של נפה ושל כברה אבל בנקב של עץ עד שנפרץ אבל גמי רך ואינו אוכל (עירובין קא) רבא אמר טובם כחדק שמחדקין את אומות העולם לגיהנם שנאמר קומי ודושי בת ציון חידוק זה הוא כמו הדוק שפירשנו בערך הדק:
חדק [טיילכען. צואזאממענגעזעצטע שטיקער] (שבת מו) מאי חליות כעין חליות דאית ביה חידקי חידקי פי' שאין יוצאין זה מזה אבל נראין כשהן פרודין ואינן פרודין ונראה המעמידה או מטלטלה כבונה הלכך החליות בין גדולה בין קטנה אסירא וכו'. (חולין נט) סימני חיה חדוקות בעינן (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חרוקות):
חדק [דורן] (עירובין קא) הדלת שבמוקצה וחדקין שבפרצה (גמרא) תנו רבנן סוכי קוצים וחבילי קוצים שתיקנן בפרצה שבחצר שמע מינה חדקין שבפרצה קוצין הן ועוד מדאמר ליה ההוא מינא לרבי יוסי ב"ר חנינא חדקאה דכתיב בכו טובם כחדק כלומ' אתה הטוב והגדול דומה לקוץ:
חדר [געבעהר מוטער] (נדה יז) במשנה החדר והפרוזדור והעליה:
חדרך [שטרענג אונד מילד] (בפסיקתא דרני עקרה) בארץ חדרך מהו חדרך זה מלך המשיח שהוא חד לאומות ורך לישראל וכו':
חדרונא [אין ארט שילדקרעטה] למינה תרגום ירושלמי והצב למינהו (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חרדונא):
חדש [נייאמאנד] (ביצה יו) איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה פי' אין מזכירין בר"ה ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתה. פי' אחר איזהו חג שהלבנה מתכסה בו ואינה נראית הוי אומר זה ראש השנה שבכל שאר חגים נראית הלבנה וראיה בערך כס ומנא לן דלבנה נקראה חדש דתנן מי שראה את החדש ואינו יכול להלך ברגליו:
חרש [נייא] (כתובות כד) מאי למימרא דרבי יהודה חייש לגומלין ורבנן לא חיישי לגומלין והא אפכא שמעינן להו דתנן (דמאי פ"ד) החמרין שנכנסו לעיר למכור תבואה ואמר אחד מהן שלי חדש ולא התירו העומר שלי אינו מתוקן פי' אינו מעושר אין נאמנין דחיישינן לגומלין שמא התנו זה עם זה שהאחד יאמר כן על חבירו במקום זה וחבירו יאמר עליו כן במקום אחר וכו' (בסיפרא באמור אל הכהנים סמוך וספרתם) שלש דברים תלויים בארץ ונוהגין בארץ ובחוצה לארץ החדש והערלה והכלאים החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים. (קדושין לט) ומה חדש שאין איסורו איסור הנאה ואין איסורו איסור עולם פי' חדש שאין איסורו איסור עולם אלא עד שיקריב העומר בלבד ואפילו קודם העומר מותר בהנאה מאי טעמא לא תאכלו כתיב באכילה אסור בהנאה מותר ויש היתר לאיסורו כי הוא עצמו החדש שאסור לאכלו קודם לעומר מותר לאוכלו לאחר העומר כלאים החמור שאיסורו איסור עולם שאין כלאים מותרים לעולם והן איסורי הנאה שנאמר פן תקדש פן תוקד אש ואין היתר לאיסור כלאים לעולם לא לזרעים ולא לכרם ואף על פי שתלש הזרעים והוא הדין לערלה בשנים שאסור בהנאה ואין היתר לאיסורו פי' לאותו פרי שטענו האילן בשני ערלה אין לו היתר אכילה אבל האילן עצמו שהיה פריו ערלה אחר שלש שנים מותר הוא ופריו: (יומא כו) פייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו פי' בגמר' תנא מעולם לא שנה אדם בה לפיכך נקראו חדשים:
חדת [נייא] (שם נה) תקלין חדתין ועתיקין תקלין חדתין שבכל שנה ושנה ועתיקין הוא שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה כלו' חדתין של שנה זו עתיקין של שנה שעברה זו המשנה בפרק ששי דשקלים (א"ב תרגום שיר חדש שבח חדת):
חו [אנצייגען] (ב"ק קיו) ההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דריש גלותא אתא לקמיה דרב נחמן חייביה לשלומי ומסקנא מתני' ידענא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחרת וקי"ל בדאחוי אחוי אבל אם אנסוהו והראה פטור דתניא ישראל שאנסוהו עכו"ם והראה ממון חברו פטור ואם נטל ונתן ביד חייב (א"ב פירש אחוי כמו אחזי הראה):
חוטף [נאהמע], אפרתי (בערוגה פ' שלישי בכלאי'):
חוי [איין פאלק] (שבת עה) אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו אלא שהיו בקיאים בישובה של ארץ. חורי שמריחין את הארץ חוי טועמים את הארץ כחויא פירוש נחש (א"ב תרגום נחש נחשת חויא דנחש):
חבק [שטאפע טראפען] (בבא בתרא נח) סולם המצרי אין לו חזקה היכי דמי סולם המצרי כל שאין לו ד' חווקים (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת לעולם ה') שרה של בבל עולה ע' חווקים ושל מדי עולה שנים וחמשים חווקים פירוש מעלות (א"ב בנוסחאות דידן כתוב עווקים):
חוור [ווייס] (ברכות כח) אהדרו ליה תמני סרי חיורתא פי' שיבה (חולין צג) א"ר יהודה אמר שמואל חיורתא דתותי מתני אסור פי' הלובן שבתוך הכוליא והן חוטי דאינון גו כליתא ושם המקום חרץ (ושם נה) והוא דמטי ליקותא במקום החרץ. ואמר רבי חננאל ז"ל שמענו מרבותינו כי חלב שהוא בראש הכסלים הוא חיוורתא דתותי מתני וקרום מפריד בין זה חיורא ובין השומן שהוא תחת זה החיורא והעליון אסור והתחתון מותר. (שם פד) ילבש כלי פשתן כיתנא חיוריתא רומיתא כלי זכוכיתא חיורתי. (יבמות פ) מתיב רב מרי מיהא דתנן (בכורות לח) חוורור והמים קביעין אי זהו חוורור קבוע כל ששהא שמונים יום פי' סנורים ת"י בסנורים בחיוורוריא ובלעז קטא"רטא. (פסחים עד) באיוריתא דשריר. (גטין נו) סמידא ליכא חיוריתא איכא פי' קמח עב פסולת של סמידא. (סנהדרין צח) חיורא דבי רבי שמו פי' נגוע חלאים גדולים. חיורא נגע תרגום מצורעת כשלג חיורא כתלגא רב כלומר גדול (גיטין סח) אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא דחיורא אמר ליה חיורא לא קא עבדינן האידנא אמר להו בדקו בדוכתיה דאמר רבי חסדא חיורא באוכמא לקיא: (נזיר לא) אוכמא בחיורא לקיא חיורא באוכמא לקיא כבר פירשנו בערך אכם (א"ב תרגום כל אשר לבן בו די חור ביה) וא"ר חסדא אוכמא למשכיה סימקא לבשריה חיורא לרדיא. מחורתא כדשנין מעיקרא. (קדושין לט) אמר להו לא חיורתי כלום אינה מלובנת ומבוררת לכם. (נזיר סג פסחים פא) טומאת התהום היכא כתיבא א"ר אלעזר אמר קרא וכי ימות מת עליו במחוורת לו (א"ב תרגום עיניך יראו זרות ויחורון עיניך בנכריתא):
חיור [הונדערט] (סנהד' צח) אית לך בר חיור גווני פי' רש"י מאה גוונים:
חורא מיא דחורא בעל הערוך גרס דחיזרא ע"ש:
חורולין [איין ארט סאלאט] (פסחים לט) ר' יהודה אומר אף חוורולין וחזרתא גלין וכיוצא בהן (א"ב בנוסחאו' דידן כתו' אף חזרת גלין מין ירק מר):
חוריתא [שטראך איין פויגיל] תרגום את החסידה והאנפה חוריתא ואבו:
חז [גרייפין] (שבת יט) ומחזין את האור במדורת בית המוקד פי' מלשון נאחז בסבך (א"ב בנוסחאו' כתיב ומאחזין) (מציעא קה) היכי דמי סוכה שכוחה רע אמר ריש לקיש כל שנחבית בחיזונה פי' כשאוחז אדם מתחבא האמיר בתוך ידו כלומ' נבלע ונקף בכף ידו ואצבעותיו ונמצא גודלו נוגע באצבעו והסוכה בתוך כף ידו ואצבעותיו מובלעות:
חז [זעהן, געשטאלט]. (תמיד כט) סידר את המערכה הגדולה מזרחה וחזיתה מזרחה פירוש פני המערכה למזרח תרגום וירא ישראל וחזא. (ובפ' ג' דפרה) ומפתחין בה חלונות וחזיתה מערבה פי' פני המערכה של עצים ומראיתה למערב למקדש שהמקדש בהר הזיתים במערב היה (ב"ב ב) ועושה חזית מבחוץ וכתיב מול מחזה אל מחזה. מרוח אשך תרגום ירושלמי חזוייה חשיך ומפורש בערך אשך. (א"ב בנוסחאות שלנו אין גרסא זו כי אם דחסר כוליא). (פסחים קה) אנא לא חכימא אנא ולא חוזאה אנא. (חולין מו) חזוותא כשירה איכא דאמרי כחזוותא דאופתא (ב"מ כא) א"ר אבהו הואיל וחזותו מוכיח עליו אע"ג דנתרי' זותי מידע ידיע דוכתא ודוכתא דאיניש ואיניש פי' שני זיתים היינו טעמא דלא הוי יאוש הואיל וחזותו מוכיח עליו כלומר מראיהן של זיתים מוכיח עליהן דיש שהן לבנות ויש אדומות ויש שחורות וידוע שדה של מי מגדלת לבנות ושל מי מגדלת שחורות הלכך לא מיאשי בעליהן דסברי כולהו מכירין את שלו ספר אחר הואיל וזיתו מוכיח עליו כלומר והזיתים של כל אדם ידועים לכל פי' כעניין שלמעלה:
חז [צו געאייגניט] (שבת צ) פלפלת כל שהו למאי חזי ובדניאל די חזי למיזא ותרגום יעשה עולה כמשפט יעבד עולתא כדחזי פ' בל' תרגו' כמו ראוי בל' הקדש:
חזז [ווארצעל, אויסוואקס, גרינד] (סוכה לד) עלתה חזזית על רובו. (בכורות מא) ובעלי יבלת ובעלי חזזית. (גיטין ע) לחזזיתא ליתי שב חיטי ארזנייא. או גרב או ילפת תרגום או גרבן או חזזן:
חזיז [דינע וואלקען] (תענית ט) ה' עושה חזיזין מאי חזיזין א"ר יהודה פורחות פי' עבי' דקים נקראו חזיזין והיינו עיבא קלישתא דתותי עיבא סמיכתא ונקראו פורחות ומפורש בערך אד:
חזיז [איין אורט] (כלאים פ"ו) מעשה שהלך רבי יהושע אצל ר' ישמעאל לכפר חזיז פי' שם מקום:
חזיז [גראז] אוכל חזיז מן התלם בעל הערוך גריס חזין עיין למטה:
חזם [אויס זאנדערן, בינדעל מאכען] (דמאי פ"ג) הרוצה לחזום עלי ירק פי' לשלף העשבים הרעים ויש אומרים לעשותן אגודות בלשון ישמעאל קורין לאגודות אלחזם:
חזין [גראז] (תענית ה) שור כשהוא זורע הולך ובוכה ובחזירתו אוכל חזין מן התלם (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חזיז) (כתובות ס) דברים הרעים לחלב כגון מאי א"ר כהנא כשות וחזין דגים קטנים ואדמה (ב"ק כח) אכלה חזין רבי יוסי הגלילי אומר נדון במשוייר שבו: (בסוף ב"ק) כשות וחזין אין בהן משום גזל. באתרא דקפדי יש בהן משום גזל. (ערובין כח) כשות וחזין מערבין בהן ומברכין עליהן בורא פרי האדמה פי' חזין דדברא דזרעי ליה אדעת' שערי דלא גמר פירי שהכל ודגגוניתא דזרעי לי' אדעתא דחזין וסוא גמר פירי בורא פרי האדמה:
חזן [וועכטער] (שבת יא) באמת אמרו החזן רואה מהיכן תינוקות קורין פי' הוא שליח ציבור ותרגו' רואה חוזה שהוא צריך לראות היאך יקרא והיאך קורא בני אדם לקרות בתורה. (יומא כג) דתנן (בתמיד בפ"ה) לחזנים היו מפשיטין את בגדיהן. (ב"מ צג) בסוף גמ' דפ' השוכר את הפועלין התם בחזכי מתא פי' שומרי מדינות שחייבין לשמור שמירתא יתירתא:
חזינא [האממער]. (כלים פי"ד מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזינא טמא פי' כל מקל שנותנין בראשו ברזל במינקת ואם מסמר נועצין בראשו שמו בלשון קודש חזינא ומינקת הוא כמו כוס של ברזל ומכניסין בתוכו מקל של עץ וקורין אותו בלע"ז רושטול"נו (א"ב פי' בל' יוני כשיל עיין ערך חצינא):
חזק [בעפעסטיגען] (קדושין כו) נכסים שיש להן תחריות נקנין בחזקה ואמרינן בגמרא דכתיב ושבו בעריכם אשר תפשתם במה תפשתם בישיבם ישיבת שכונה כגון דירה ביום ובלילה היא החזקה. ושאין להן אחריות פי' המטלטלין אין נקנין אלא במשיכה דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד והוא המשיכה. (שבת קמו) ושוין שנוקבין בנקב שנוקבין בנקב ישן לכתחילה ואמר רב יהודה משמיה דשמואל אין מותר לפתוח נקב ישן אלא במקום העשוי לשמר פי' להוציא היין מן השמרים אבל לחזק אסור פי' היה הנקב בחבית וסתמו שלא יהא שותת נחלקו רב חסדא ורבא והלכתא כרבא דתניא מסייעתו דברי רבא רבא אמר למטה מן היין נמי זהו לשמר ומותר לפותחו והיכי דמי לחזק כגון שניקבה למטה מן השמרים דמוכחת מילתא שאין אדם עושה נקב בקרקעית' של חבית להוציא יין ולא לשמר עשאו מפני כשמפנה החבית הופכה על פיה וזה הנקב כיון שסתמו נעשה סיתום זה בגופה של חבית ובטל מלהיות נקב וחשוב נפתח בית הנסת' בפירוץ פצימיו שנסתלק ממנו דין פתח לגמרי (פסחים מה) אבל במקום שעשוי לחזק אינו חייב לבער פי' מקום שיש בו סדק או נקב ונתן זה הבצק שם לסתמו שנמצא עושה מלאכת עץ ובטל אע"פ שהוא כזית. (סנהד' צד) חזקיה שחזקו יה:
חזר [צוריקגעהן] (דמאי פ"ד חולין עה) תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה רבי שמענן שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכל על פיו. (כתובות נה) הלכה כרבי שמעון במסוכן ובתרומות מעשר סל דמאי מסוכן דתנן רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן פי' החולה שאמר לעדים כתבו אף על פי שלא אמר תנו יכתבו ויתנו דאומדן דעת היא דאין אדם משטה בשעת מיתה וזה שלא אמר תנו החולי דחקו ולא השלים דבריו וכמו שאמר כתבו ותנו הוא וכן בתרומת מעשר של דמאי עם הארץ שהפריש מכרי של דמאי תרומת מעשר אחד ממאה וחזרה ונתערבה לו בכרי שהוא כלומ' נדמעה א"ר שמעון שזורי בזה אף כחול שואל ואוכל על פיו פי' אם אמר חזרתי ותיקנתיו מותר שאילו לא רצה להוציא מתחילה לא היה מוציא תרומת מעשר אלא כיון שראינו שהוציא אומדן דעתא הוא ודאי כיון שאמר חזרתי ותקנתיו נאמן ותנינן בהדיא רבי שמעון שזורי אומר כשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע עליו וכבר פירשנו בערך דמאי בענין אחר.(גיטין לב) והא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר (קידושין נט) בא אחד וקידש וחזר' בה מהו ר' יוחנן אומר חוזרת וריש לקיש אמר אינה חוזרת:
חזר [דארן] (שבת סג. ב"ק פג) א"ל שקילא טיבותיך ושדיא אחיזרי כבר נד ולד פי' השיבתו האשה בשורת טובתך השליכה על הקוצים כבר הרגשתי שנעתק העובר שבמעי ממקומו והוא מתנודד ליפול. (ביצה כט) דרש רבה בריה דרבי הונא זוטי מנהרדעא שונין קמח בי"ט אמר להו רב חמא פוקו ואמרו דשקיל טיבותי' וכולי פי' שיחת דבריו הנעימים במקום קוצים וכי להוראתך אנו צריכין צא וראה כוברות סובבו' בנהרדעא כל אחת אחת כוברת בנפה ובכברה. (מציעא סג) אלא מעתה מותר ללות סאה בסאה משום דמצי אמר ליה שקילי טובותיך ושדייה אחיזרי דאמר ליה חטי דקדחי באכלבאי. (כתובות נג) כי אתא רבין אמר ריש לקיש ארוסה שמתה אין לה כתובה אמר להו אביי זילו אמרו ליה שקילא טיבותיה ושדייה אחיזרי כבר תירגמה ר' הושעיה לשמעתיה בבבל. (ביצה לג) חיזרא רב נחמן אסר ורב ששת שרי פי' קוץ קשה שיכול לצלות בו בשר כמו בשפוד של ברזל. (ברכות יב) רב ששת כרע כי חיזרא פי' רב האי גאון חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר וכריע' שלא יכרע מאמצע ממש וראשו זקוף ועומד בברייתו ואפילו בשחותו מחציו אלא צריך שיכוף את ראשו כדי שיהיה כאגמון שראשו כפוף ואשר אמרו עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה גם על העיקר הזה הוא שיכוף את ראשו ויהא צוארו מעוקם שיתפקקו חליות שבו אף יכרע עד שיתפקקו האחרות ולא שיכוף את עצמו כל כך אלא כדי שיראה איסר כנגד לבו והמיקל שאינו מהדר מנענע ראשו ויונא ואכילו המנענע כופף צוארו. אסכרא דמיא לחיזרא כבר פי' בערך גב. (מציעא קג) וקני דחיזרא. ס"א חרזא כבר פירשנו בערך ארכבתא:
חזר [סאלאט] (פסחים לט) אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת בעולשין (שם קיד) הביאו לפניו מטבל בחזרת (ע"ז מח) ובחזרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. (ובפ"ק דעוקצים) ושרש החזרין והצנון והנפוס. (ובפ' ב') ובחזרין מפני שהן משמרים את האוכל (ובפ"ק דכלאים) חזרת וחזרת גלין פי' חזרת לטוגה חזרת גלין חסא מרה והיא חזרת שבשדות:
חזרא [קלייען] (פסחים מב) זימה של צבעים הכי תרגומו מיא דחיזרא (א"ב בנוסחאות דידן כתוב דחורא) (מציעא ס) מאי אין משרבטין הכי תרגומו מיא דחיזרא פי' מים שהמחה בה. סובין ומשקין אותה ומנפחין את כריסה ונראית שמינה והיא כחושה זעירי א"ר הונא מזקפתא פי' שמקרדין את הבהמה וזוקפין את שערה ולועזין אשטריטול"רי:
חזור [קנאפף, אפפעל, גלאק] רמון גם תמר ותפוח תרגום רימונין אף דקלין וחיזורין: (בב"ר פ' צד ויגש אליו) תפוחי זהב במשכתיות כסף תרגם אונקלוס חיזורין דדהב בגו דסקרין דכסף (א"ב תרגום ירוש' ויעשו פעמוני זהב טהור ועבדו חזורין דדהב):
חזרד [איין ארט אפפיל] (בריש כלאים) התפוח והחזרר אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה ובריש המשנה הפרישין והעוזרדין. (וכן בריש מעשרות) הפרישין והעוזרדין אלו הדומין לפרישין פי' חזרת מין תפוח כמו התרגום חיזור:
חח [דוסטעל] (גיטין ע) מאי דרדרא אמר אביי מוריקא דחוחי פי' כרכום שגדל בין החוחים:
חח [קעטע] (בויקרא רבה זוב דמה) ויתנהו בסוג' בחחים בחיים כתיב חי שלשלוהו אלא שהיה מעונג ומת בידם:
חט [פערצערטילט] (ברכות יט. תענית יט) אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו. כי הילדים רכים ת"י ארום טלייא מחטיין. (ובתרגום) ונקרב את קרבן העם לפני ה' מפרנקיתא ומחטיתא. (בפיסקא דעשר תעשר) רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר בזכות ב' דברים שישראל מתחטין לפני המקום בזכות שבת ובזכות מעשרות בזכות שבת דכתיב אם תשיב משבת רגלך מה כתיב בתריה אז תתענג על ה' בזכות מעשרות דכתיב ושמחת בכל הטוב. (מגלה יב) בהט אבנים שמתחוטטות על בעליהן פירוש ענין עינוג. פ"א של רבי גרשם שמקריבן אצלו כמו חטה. פ"א של ר"ח מחטיאות בעליהן כלומר מי שנמצאת בידו מתחייב למלכות שאינן ראויין להדיוט אלא למלכות בלבד וכן בעליהן כיון שנמצאת בידיהן נסים ובורחים שמתיראין מן המלכות:
חט [רייניגען] (יומא סא) ורבי אלעזר סבר חיטוי אחד אמרתי לך ולא שני חיטוין. (חולין כז) ושחטאת בן הבקר מקום ששח חטיהו ומאי משמע דהאי חטיה לישנא דדכויי הוא דכתיב תחטאני באזוב ואטהר:
חט [נעהן] (כתובות סט) ותלא לי' רב לרבי בי חטי פי' בבית התפירות כלו' מקום שתופרין קצת. היריעות הקלפין שהן עשיות במגילה כן כתב רב שאלות הרבה לפני רבי ותלא ליה בחלק שבין התפר. הוי למתפרות כסתות תרגום ווי עליכין דמחטטין רקיע חשוך. (ע"ז עה) הני חלתא ודיקולי דארמאי דחייטי בחבלי. (מנחות לז) האי מאן דחטי לגלימיה לא עבד ולא כלום (בפ' כט דכלים) חוט משקולת י"ב ושל חרשים י"ח ושל בנאים נ' אמה חוט מאזנים של זהבים ושל סוקלי ארגמן טוב שלשת אצבעות חוט מאזנים של חנונים ושל בעלי בתים טפח חוט מאזנים על צמרין ושל שוקלי זכוכית טפחים. (ובבתרא פט) אמר רב מני בר פטיש כדרך שאמרו לענין איסורי' כך אמרו לענין טומאה מאי קא משמע לן תנינא חוט של חנווני ושל בעלי בתים טפח. (חולין צג) חמשא חוטי אית בחיותא שלשה משום תרבא ותרתין משום דמא וכו':
חט [דיא צעהנע וואס מען זוהט] (בכורות לה) אמר רב פפא אכיל ולא מיחזי מום שבשפתיו ופעי ומיחזי הוי מומא קא משמע לן (שם לט) חטין החיצונות שנפגמו או שנגממו פי' השנים החיצונות שעומדות לפני הפה שנפגמו מקצתן או נחתכו ועיקרן קיימין והפנימית שנעקרו לגמרי הוי מום נעקרו אין נפגמו או נגממו לא וכו':
חט [דריזען ווייטץ] (חולין יח) פגע בחיטי טריפה פי' חיטי נקודות קטנות כמין חיטי שיש למעלה מטבעת הגדולה ונקראות חיטי פי' פגע ולא נגע בהן ונשארו כמו שהן ושחט מלמטה פגע ונגע בהן חתך מהן מקצת ושייר מקצת וזהו שייר בחיטי. (ע"ז עג) אלא טבל מ"ט כהיתרו כך איסורו כדשמואל דאמר שמואל חיטה אתת פוטרת את הכרי וזהו שאמרו (שבת יז) כיון דאפשר להו למעבד כדשמואל (בחולין פב) לאפוקי מדר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קמ"ל או חטה וחרצן או שעור' וחרצן. (פסחים לה) ואלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים ובשעורים ובכוסמין ושבולת שועל ושיפון (ירושלמי בריש חלה) כולהון מן הדין קריא ושם חטה כמשמעה שורה שהיא עשויה כשורה זו שיבולת שועל שעורה כמשמעה כסמן זה שיפון כוסמת כוסמין גבולתו עד כאן גבול של לחם וכי למדים מדברי קבלה אמר רבי סיטון מדכתיב ויסרו למשפט אלהיו יורנו כמו שהוא דבר תורה. (הוריות יד) שלחו ליה סיני עדיף הכל צריכין למרי חיטיא. (בתרא קמה) הכל צריכין למרי חיטיא:
חט [גראבען אויס שלאג] (סוכה טו) החוטט בגדיש לעשות לו סוכה. ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן (ובפרק ד' דמקואות) החוטט בצינור (ב"ק יז) תרנגולין שהיו מחטטין בחבל הדלי. (יבמות סג) קא מחטטי שכבי. (חולין כה) מחוסר חטיטה טהור פשיטא לא צריכא דחט קפיזא בקבא פי' זה העץ כוונתו לחקוק בו קב וחקק בו קפיזא ורוצה להשלימו לקב כיון שאין רצונו לקפיז' אנא לקב אחר כוונתו הולכין וחטיטת קפיזא אינה חשובה חטיטה. (שם צב) מחטט אחריו פי' חותך וחופר. שנחטטה עינה בערך גף. (שבת קט) רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום אעפ"י שיש לו חטטין בראשו. (יומא עז) ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. (בב"ב יט) לא היו ראויין אומות העולם שיהא בהן מעלה חטטין. (ובפרשת צנומות דקות שדופות קדים צומחות אחריהן) בעת שהשנים רעות גופן של בריות מעלה חטטין (א"ב תרגום אם בפידו להם שוע אין בחטטי ישוי להון אספלעיתא):
חט [זינדיגען] (נזיר יח) והתניא רבי יוסי בר רבי חנינא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולקבה מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי וכו' פי' אדם ששגג באחד מחייבי כריתות ונודע לו חייב חטאת כשבה או שעירה ואם לא נודע לו ודאי חייב איל בכסף שקלים לאשם ואיל וכבש מין אחד הן אף נקבה כשהיא יולדת ודאי מביאה שתי תורים או שני בני יונה וכן כשהיא זבה ודאי מביאה ב' תורים או שני בני יונה א' לחטאת וא' לעולה וכשהיא ספק יולדת כגון ספק רוח הפילה או נפל הפילה או ספק זבה מביאה עוף ותנן (כריתות ב) על ל"ו כריתות מי שעובר על אחת מהן חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע לו אשם תלוי אי מה זכר מביא אשם תלוי ונאכל אף נקבה חטאת העוף שמביאה על הספק נאכל לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד וכו' (שם ז) אלו מביאות ואינו נאכל המפלת ואין ידוע מה הפילה ואי קשיא לך הא דגרסינן (פסחים כח) אמר לו אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו שהן בבל תותירו ואנו אומרים שהן בשריפה ואתה אומר בקבורה לא קשיא הא דאמר אשם תלוי אינו נאכל מיירי בנודע לו. לאחר שחיטה שחטא ודאי או שלא חטא כלל כמפורש (בסיפר' בסוף פרשת ויקרא) ותנן נמי (כריתות כג) ואם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבי' השריפה ופלוגתא דרבי יהודה ורבנן (תמורה לג) חטאת העוף הבא על הספק תשרף רבי יהודה אמר יטילנה לאמה גמרא אמר רבי יהודה יטילנה לאמה מנתח' אבר אבר וישליכנה לפני האמה ומתגלגלת ויורדת לנחל קרדון תנו רבנן אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק וחולק שנשחטו בעזרה רבי יהודה אומר יקברו רבי שמעון אומר ישרפו ואי קשיא לך הא דתנן (כריתות כה) חטאת העוף שבא על הספק אם משנמלקה נודע לו הרי זו תרק' מכלל שאם לא נודע לו לא נאכלת לעולם וזה מפורש בגמר' מתני' בנודע לה שלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה דכיון דמלקה איסור חולק שנשחטו בעזרה לית בה ומאי תקבר מדרבנן ואצטריך מתניתא לגופה לאוסרה בהנאה ולאו לאשמועינן שאם לא נודע לה שנאכלת ועוד בזו הל' כרבי יוחנן דאמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת (נזיר כט) מי מיחייב עליה משום חולין שנשחטו בעזרה והתניא הנוחר והמעקר אין בו משום שוחט חולין בעזרת. (ר"ה כו) חוטא בל יתגאה פי' אדם שחטא בל יתגאה. (יומא לו) וחכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי וכן הלכה. (בויקרא רבה פרשת לעולם ה' דברך נצב וריש גמר' דראש השנה ירושלמי) מפני מה בכל המועדים כתיב חטאת ובעצרת לא כתיב ביה חטאת אמר הקב"ה הואיל וקבלתם את תורתי מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם עולה היא ואמר רחמנ' עביד בה מעשה חטאת. (יומא טו) בגמ' ומקטיר את הקטרת פי' כך מעש' ההזאות כל הזאה הניתנת בחודו של קרן כשתי הזאו' היא חשובה ודין העולה שתים בחודם של קרנות ונחשבות ד' והחטאת דינה ד' מתנות על ד' קרנות לפיכך אחר כך נותן ב' שהן ד' כמעשה חטאת ואע"ג שדם חטאת נזרק למעלה מחציו ודם העולה נזרק למטה מחציו של מזבח כדתנן (ובפרק ג' במידות) חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים:
חט [אברייניגען] מוחטין את הפתילה בעל הערוך גריס מוהטין עיין שם:
חטב [אין לובינג] (חגיגה ג) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם הזה אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם הזה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (א"ב תרגום את ה' האמרת ית ה' חטבתא):
חטיטוס [ברוסט פאנצער] (ב"מ נח) המוכר סוס וסייף וחטיטום במלחמה אין להן אונאה מפני שיש בהן חיי נפש פי' תריס:
חטלים [אין וויין געגענד](מנחות סו) מהיכן היו מביאין יין קרוחין וחטולים אלפא ליין פי' מקומות הן:
חטם [נאזען רינג] (שבת נא) ונאקה בחוטם פי' נוקבין חוטמה ומשימין טבעת לתוכו ונותנין רצועה בתוך הטבעת ומנהיגין אותה בו (ובסנדל פ' כו דכלים) נפסק עקיבו ניטל חוטמו או שנחלק לשנים טהור:
חטף [וועגשאפפען] (פסחים קט) חוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו פירוש חוטפין קערה שבה המרור ומגביהין אותה ומגביהין המצות כמו שאנו עושין:
חטפא [גלעטונג] (כלים פ"ד) המחוסר חטפא טמא והמחוסר לטישא טהור פי' כלים עשויין וגמר מלאכתן גרידה ואלו עדיין לא נגרדו (א"ב הרמב"ם גרים הגפה):
חטפותא [איין רויב פאגעל] תרגום ירושלמי ואת התחמס ואת השחף וית חטפיתא וית ציפר שחפא:
חטר [ריבד שטאלל] אבב חוטרא מילי כבר פירשנו בערך בב ארחי גדר תרגום איסטרטי חטר (א"ב תרגום גדרות צאן חוטרין דען):
חטר חומטריא חוטרא רעיא כבר פירשנו בערך אבוברואה:
חטר הויקער. פלקינג] (שבת קי) ואי לא ליתי דבר אחר חוטרנא פירש חזיר מנומר. ס"א חזיר שיש לו חטורת (א"ב חטוטרות כתוב):
חטר [שטעקען. שטענגעל] (ב"ק לא) רב זביד אמר כי חוטרא דסמיותא פי' הסומא מגשש במטה שבידו הנה והנה לצדדין ולאמצע הדרך. (מנחות כט) אמר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דחטרי ליה לגגיה דח' ותלו ליה לכרעיה דה' פי' זוקפין מעט מעט לגגו של ח' כמקל כלו' שמראה אותו חוטם שחי היא ברום העולם ותלו ליה לכרעיה דה' הנקודה שבפנים שאינה מתאחזת לגג וכו'. דבעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה (א"ב תרגום ויאמר מטה ואמר חוטרא):
חטר [הויקער]. (חולין כב) עור חטורת גמל הרכה. (בכורות מג) ובעלי חטורת רבי יהודה מכשיר וחכמים פוסלין פירוש הוא גבנון של גמל על דבשת גמלים תרגום על חטרייא גמליא:
חי [ראה] (שבת יח) האי קידרא חייתא שפיר דמי פי' רב האי גאון קידרא חייתא לאו חייתא ממש קרירתא שאילו צונן ממש אסורה להניחה בין השמשות כדרך שאמרו לא תמלא אשה קדרתה עססיות ותורמוסיא אלא קדרא חייתא זו היא שחמה ולא התחילה לבשל אבל אם התחילה לבשל ולא הגיעה לשיעור מאכל בן דרוסאי אסור להשהותה וזהו שאמר בשיל אסיר ואם הגיעה למאכל בן דרוסאי מותר להשהותה אף על פי שלא בשלה כל צורכה דתניא חנניא אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו ע"ג כירה בשבת וזו היא דאמר ר' יוחנן שלא בשל כל צרכו אבל בשל כל צרכו מותר לשהותו גם כרבי יוחנן נמצא האיסור בשני פנים צונן שלא חממו כל עיקר וכשהתחילו לבשל ולא הגיעו למאכל בן דרוסאי ולא הניח בהן בשר חי והמותר שני פנים שחממו ולא בשלו כל עיקר ושבשלו כמאכל בן דרוסאי ואפי' בשלו כל צרכו:
חי [לעבנדיג געזינד] (פסחים פט) רבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה כלומר כיון שנשחט נעקר שם שה מעליו ורבי שמעון סבר מחיותיה דשה מדבר שהוא חי ואי זה זה זה הדם שהוא הנפש תניא נמי הכי נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט. רבי שמעון אומר נמנים עד שישחט ונמשכין עד שיזרק הדם פי' אחר רבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה כלומ' כל זמן שחי השה יכולין למעט ורבי שמעון דאמר עד שיזרק הדם יכולין לימשך סבר מחיותיה דשה כל זמן שלא נזרק הדם היינו חיותיה יכולין לימעט ולימשך. (קדושין פח) הקורא לחברו עבד יהא בנידוי ממזר סופג את הארבעים רשע יורד עמו לחייו (ב"מ עא) רשע יורד עמו לחייו פי' אם היה בעל מלאכה קובע חנות בצידו כמו שאמרו (בפ' לא יחפור) בר מבואה דאוקים ריחיא וכו' עד קא מפסקת לחיותא וכי קרי ליה רשע בלא דינא עסקינן דינא דמוקי' עליה ריחיא לכתחילה (בריש פסיקתא דקרבני לחמי) אמר רב יצחק כתיב את קרבני לחמי לאשי וכי יש לפניו אכילה ושתיה למוד ממשרתי אש לוהט מהיכן ניזונין ר' יודן בשם רבי יצחק אמר מזיו שכינה דכתיב באור פני מלך חיים רבי יצחק בשם רבי חגי אמר ואתה מחיה את כולם. (מציעא קי) מנין לירק חי (בסוף קינין) זהו שאמר כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו ז' כיצד קולו ז' וכו' (נדה סד) ב"ה אומרים עד שתחיה המכה פי' תינוקת כל דם שרואה אחר יציא' הבתולים עד ד' לילות סומכין אותו לבתולין ואמרינן דם טהור הוא אחר ד' לילות טמא עד שתחיה המכה עד שתתרפא מכת הבתולים מן וישבו תחתם במחנה עד חיותם (בסוף גמ' דתמיד) מה יעביד איניש ויחיה אמרו לו ימית עצמו כלומ' על דברי תורה אמר להן מה יעביד איניש וימות אמרו לו יחיה את עצמו כלומר שיגבה עצמו על דברי תורה ומבקש שררה מתקצרין ימיו:
חיה [טהירע] (חולין עא) חיה בכלל בהמה מנין דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור בהמה בכלל חיה מנין דכתי' זאת התי' אשר תאכלו וכל בהמ' מפרסת פרסה:
חיל [איין ארטם נאמע] (סנהדרין פח) ובשבתות ובימים טובים יושבים למדרש הגדול שבחיל. (פסחים סד) שנייה בחיל. (ובפ' קמא דכלים) הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמאי מתים נכנסין לשם עזרת הנשים מקודש ממנו פי' מקום מוקף חומה בין הר הבית לעזרת הנשים:
חיות [העבאממע] עיין בריש ערך פע (א"ב משנת יומא פרק בתרא והחיה תנעול את הסנדל פי' יולדת אבל בלשון ארמי חיתא מילדת והיא נקראת בל' משנה תכמה (ע' חולין פ"ה מ"ב) תרגום ותאמר לה המילדת ואמרת לה חייתא):
חיס [מיטלייד] תרגום זבח פסח דבח חיס תרגום ומשואת רשעים ומן חיסא דרשיעי במקצת נוסחאו' כחו' חיפא וכן תרגו' ושטף אף עיין ערך חף:
חך [אנגטל] (ב"ק פא) ומחכין בימא של טבריה פי' שהיו כל השבטים צדין מימא של טבריא דגים בחכין כדכתיב כל משליכי ביאור חכה אבל לא ברשת. (סנהדרין פא) כדגים הנאחזים במצודה רעה מאי מצודה רעה חכה:
חך [לאכען] (סנהד' יז) מחכו עלה במערבא רבי יוסי ברבי חנינא. (עירובין סה) כי היכי דלא ליהוו מילי דרבנן כחוכא וטלונא. (בויקרא רבה בריש אחרי מות) לשחוק אמרתי מהולל הן דחוכא מערבב מה חדוותא עבדא. ס"א הן דגוחכא מערבב וכו' (א"ב תרגום בשחוק שמשון בחוכא דשמשון):
חך [צייגען, האפפען] (נדרים ב) רבי עקיבא חוכך בזה להחמיר פי' מקוה להחמיר ואוסר אבל לא מחמיר ממש לחייבו מלקות:
חך [שמעקן, גלוסטען] (בילמדנו פרשת קדושים תהיו) חכו ממתקים אין חיך מתוק משל הקב"ה שהוא מצוה את ישראל להנאתן ולטובתן ונותן להן שכר עליהן כיצד מזהיר לישראל שלא יאכלו שקצים ורמשים וכן הדם שהוא מאכל לכלבים וכן נבילות וטריפות וכו':
חך [שאבון, קראטצין] (תענית יד. ב"ק פ) ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם כגון החיך והגוב זבוב וצרעה. ספר אחר חיכוך וחגב פי' שחין שמחכך אותו. (נזיר נט) מהו לחוך עצמו אגב כשיתחכך משיר השיער:
חכם [קליגער אונטערשיידען. רעכטען] (גיטין סז) רבי יהודה אמר חכם לכשירצה פי' לכשיפסח שפתיו הוא ראש המדברים. (ברכות ס) הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים לפי שאין דעתן דומה זו לזו ואין פרצופותיהן דומין זה לזה (נדה ע) מתים שעתידין להיות צריכין הזאה ג' וז' או לא אמר להן לכשיחיו לחכם להן. איכא דאמרי אמר להן לכשיחיו מש"ר יחיה עמהן (בחלומות דמגלת איכה) ההוא חכים אימיה והאדם ידע את חוה אשתו ת"י ואדם חכים ית חוה. ונדעה אותם ת"י ונחכים. ולא הכירו ולא חכים. הכר נא חכים כען. ויצר אמר ליוצרו לא הבין תרגום ולא חכים:
חכן [מעער איגל. שלאנג] (ברכות יט. ב"מ נט) וזה תנורו של חכנאי ספר אחר של עכנאי פי' שהקיפיהו תשובות כעכנא שהיא מין נחש ומקפת ראשה לזנבה פי' חתכו לתנור חליות ונתן חול בין חוליא לחוליא כדי שלא תדבק חוליא עם חברתה ויחלי' התנור ר' אליעזר מטהר כלו' מאחר שהחול בין חוליא לחוליא אינן מדובקות לעולם ורואי' אותן כאלו מפיזרות הן ואינו תנור כלל וחכמים מטמאין קסברי השתא מיהת תנור הוא וכלי הוא דהא לא איפרדו חליותיו ומשמש כדרכו וזהו תנורו של עכנאי. (ובפסיקתא דכי תשא) חסד שאומות העולם עושין הוא לה' כאריסה של חכנאי פי' ארס של נחש ובלעו וילי"נן ובלשון ישמעאל אלסס (א"ב פי' הכינא בלשוי יונימין נחש אשר מבשרו נעשה שייקי):
חכן [פויל] ולחם עצלות לא תאכל תרגום ולחמא חכנינות (דשיגושא) לא אכלה דברי נרגן כמתלהמים תרגום מילוי דחכיננא מראכנן ליה. אמר עצל ארי בחוץ תרגום אמר עטלא בחכיננותיה אריא אית לברא:
חכר [פעכטער אויף פרוכט] (בפ"ו דדמאי) המוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו ר' יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מן הגוי מעשר ונותן לו (מציעא קג) יבש המעיין נקצץ האילן אינו מנכה לו מחכורו פי' ארים הנוטע שדה חברו ויש לו חציה חוכר כמפורש (שם קא) בין עבדא ארעא בין לא עבדא ארעא חוכר נותן לבעל הקרקע כך וכך פירות קצובין וכן השוכר אלא שהשוכר פוסק עליה מעות והחוכר בפירות כל מה שעושה השדה בין רב למעט הכל לחוכר ולשוכר דתניא (דמאי פ"ו) מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכ' בפירות אבל המקבל אינו כן אלא המקבל שדה לזרוע ולקצור ולהעמיד כרי בעל הקרקע נוטל חלקי מן הפירות כפי תנאו רובע או חומש. (ב"מ סח) אמר רבה לית הלכתא כטרשי דפפואני פי' הוא טרשא דרב פפא המפורש' למעלה ואם לגורן כטרשי מחוזנאי דזקפי לרווחא לי אקרנא כגון אדם שנותן לחברו קרן ק' זוז ואמר עסקא זה יעלה בה ריוח כ' זוז וכתב עליה שקבלתי מפלוני ק"כ זוזי להתעסק בסחורה מי יימא דלהוי רווחא ולא כחכירי נרשאי דכתבי הכי משכן פלוני ארעא לפלוני והדר חכרה מיניה אימת קניא דאיקניא ליה והאידנא דכתבי הכי וקנינא מיניה ושהינן כמה מידנק והדר חכרה מיני' שפיר דמי ולאו מילתא היא:
חכר [פונסטער. דונקל] תרגום דרך רשעים באפילה וארחא דרשיעי חכירא בעל הערוך גרם הבירא עיין שם.
חכשרת [וואלקען שווענגערונג] (תענית י) דכי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כתי' חשכת מים וכתיב חשרת מים שקיל כ"ף ושדי ארי"ש קרי ביה חכשרת כלומר נכשרין ומתמתקין:
חל [ענעויייהען. לעזען] (בפ"ק דשביעית) עד אימת נקראו נטיעות ר"א בן עזריה או' עד שיחילו ירושלמי מאי עד שיחילו עד שיפדו או עד שיעשו חולין מאליהן פי' עד שיפדו עד שנה רביעית דבני פדיה נינהו או עד שיעשו חולין מאליהן דהיינו שנה חמישית דאינן קדש השיב רבה בר יעקב כן היא מתניתא עד שיעשו חולין מאליהן. (בסוף דמאי) תשעה מעשר שני ומוחל ושותה. (עירובין לז יומא נז. גיטין כה חולק יד) דתניא בסוף תוספתא דמאי ומוחל ושותה דברי ר"מ. ס"א מתחיל ושותה מיד פי' הלוקח יין מבין הכותים אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש תרומה הרי הן בתחתית הנוד וכן המעשר אחריהן והוא כגון נוד שיש בו ק' לוגין יין והוא בדרך ואין אצלו כלי אחר ושאר היין שבנוד חולין. ורב האי פי' מוהל ושותה כמו סבאך מהול במים פי' לכשיבקע (פסחים כב) אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך. חולין שנשחטו בעזרה ורבי יהודה אומר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. (סוטה ל) והכא בחולין הטבולין לחלה כחלה דמו קא מפלגי וכו'. (נדה ו) עד שלא גילגלה העיסה בטומאת חולין ננהו ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ומשגילגלה תיעשה בטהרה חולין הטבולין לחלה כחלה דמו ואסור לגרום טומאה לחלה (מכות ב) המחלל אינו מתחלל הבא לחלל ולא חילל אינו דין שלא יתחלל פי' כהן גדול שבא על אלמנה וחיללה הוח אינו מתחלל העד שבא לחלל והעיד עליו שהוא בן גרושה ונתכוון לחללו ולא חיללו אינו דין שלא יתחלל:
חל [זאמד] (שבת פ) זבל וחול דק וחול גס. (חולין ל פסחים קיב) אדחלא אכרעך זבינך זבין פירוש בעוד אבק על רגליך קודם שתרחצם כשבאת מן הדרך זבון:
חל [נאהמע איינעס פויגיל] (בב"ר פרשה ב) ותקח מפריו ותאכל הכל שמעו לה ואכלו חוץ מעוף אחד ושמו חול הה"ד וכחול ארבה ימים אלף שנים הוא חי בסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטים ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל איברים וחי. (סנהד' קח) והא רעוא דתיקוש ותינוק ולא תמות היינו דאמר איוב ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים (א"ב בנוסחאות שלנו גרסינן יהא רעוא דלא תמות):
חל [זים, זאפטיג] (שבת קט) אבוברואה ליתי אתרוגא חליתא. (מגלה ז) אנא שדרי ליה חוליא איהו שדר לי חורפא. (ע"ז לה) בעו מיניה מרבי אסי הני אהיני שליקי דארמאי מאי חליי לא תבעי לן דודאי אסירי. (גיטין מז) גמירי דיומא בתרא כל דבעי מינייהו עבדי ליה כי היכי דליחול אדמיה פי' כיון שעושין לו רצונו מתמתק דמו ויש להן בו טעם. פי' אחר שימחול על דמו. החדלתי את מתקי תרגום ית חליי מה מתוק מדבש תרגום מה חלי מדבשא. ותהי בפי כדבש למתוק תרגום כדבש חלי:
חל [פלייט] (בסוף בכורים) החליל מכה לפניהם (שבת קנא) עכו"ם שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל. (סוכה נ) החליל חמשה וששה. (ב"מ עה) חלילין למת או לכלה. (ערכין י) אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על י"ב. (ובסוף קינין) שני שוקיו ב' חלילין (ערכין י) אמר ר"פ היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה פי' בערך אבוב:
חל [אנפאנגען] (ברכות לב) יכול משב' לגולה החלה פי' התחיל לעשות כן:
חל [בערוהג זיין בעטען] (שם לח) כדי שתחולל דעתו עליו פי' כדי שתחונן דעתו עליו פי' כדי שתחסור אימה מלבו כי בעת שעובר לפני התיבה מתבהל מפני הצבור וכשמתחיל להתפלל ולכוון לבו להתחנן סרה אותה האימה מלבו דכתיב ואתחנן ואתנפל וחד אמר כשיעור שחסור האימה מלבו ויכוין לבו לחלות פני צורו שימחול כל מה שפשע ומרד שזה יותר שיעור מן המתכוין לקבל פרס כי ענין ואתחנן כגון לקבל פרס הוא שהיה משה רבינו מתחנן אבל ענין ויחל הוא בקשת מחילה וצריך דברי בכיה בתחינה:
חל [קראפט] (כתובות סב) אמרו ליה רבי וכי מאחר דחילי (אין כתוב) מר כולי האי למה לי למר למסמכיה פלוני כיון שאתה גיבור כולי האי יש לאל ידי תרגום אית חילא בידי:
חל [קראנקהייט] (יומא כב וב"ק כ) כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה פ' ענין חולי:
חל [הערום דרעהען] (סוכה כה) מי שהיה מקריב פרים היום לא היה מקריב למחר אלא חוזרין חלילה. (זבחים ה) אמר לו ר' יהושע חזרנו חלילה פי' סביב (א"ב פ' חלילה בלשון יוני זה אחר זה או הם ביניהם):
חל [וואשען] (חולין צה) אתא ההוא גברא קא מחליל רישא במיא. (שם קיג) הא דחליל ביה טבחא הא דלא חליל ביה טבחא פי' שרחץ הקצב. ורחצת וסכת תרגום ותחלולי במיא ותסוכי בוסמנין:
חל [בעיועגלוכקייטען] (שבת יא) אין מספיקין לכתוב חללה של רשות (ב"מ מט) אי יהבינן ליה כל חללי דעלמא לא מחליף בדיבוריה (שבת נב) במתנית' תנא במחוללין פי' שלא היו הטבעות דבוקין אלא היו מרווחין שנעשו חלולין נבובין ומים נכנסים בהם ואין שם לוחות חציצה (שם נז) תיכי חלילאתא פי' כעין אזור חלול שקולעת בה שערה (שם סו) ולציירונהו בחללא דבי צוארא פי' ויקשרם באותו בגד שלוקח מבית הצואר כשפותחו ומחלחלו. (ובפרק ג' דמעשר שני) בתי הבדים שפתחן לחוץ וחללן לפנים מלשון נבוב לוחות תרגום חליל לוחין (פרק י' דכלים) מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת פי' כסוי שאינו קבוע בפי הכלי בהידוק כן שמו מחילחל כדכתיב ותתחלחל המלכה מאד. (פרק ט' באהלות) בד"א בזמן שהיא כלי מחולחלת (פרק ד' במקואות) היו צרורות מתחלחלין לתוכו פסולין פי' מתרועעין (ובריש טבול יום) קולית של מים המחולחלת. (פ' ג' במכשירין) אם פקק את הצינור או חלחל לתוכן פי' פירשם בגג ליפול עליהם מים. (ברכות נט) רב אסי אמר עכנא חולחילי מתחלחל ואתי זיקא ומנשב על פומא ודמי כזיקא על פום דנא: (חולין נ) אמר זעירי חלחולא שניקבה כשרה הואיל וירכים מעמידין אותה פי' היא כרכשא. (סוטה ז) אם יש מכה מחלחל ויורד (חולין קכט) ומי איכא שומר על גבי שומר חלחולי מחלחלא פי' העור הוא שומר הבשר ומגין עליו והשער על העור וכי יש שומר על גבי שומר ופריקו כל שערה בגומתה בוקעת ויוצאה כבשר וזה פי' חלחולי מחלחלא:
חל [גידאנקען] (בויקרא רבה בריש אחרי מות ובפסיקתא דאחרי מות) אמרתי להוללים אל תהולו למערבבית אלו שלבן מלא חלחליות רעות (ובפ' רפאנו ה') כזאת תהיה כי קנאתי בהוללים אלו שלבן מלא חלחליות רעות פי' מחשבות רעות:
חל [דערשלאגנער] (פסחים יד) א"ר יהודה הכא בנר מתכת עסקינן דרחמנא אמר בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל פי' מדהוה ליה למכתב בחלל כלא חרב כדכתיב וכל הנוגע בעצם או בחלל שמעי' כי לאבא בחלל חרב אלא ללמד כי החרב הרי הוא כחלל. ותניא (בסיפרא דבי רב) בחלל חרב בא הכתוב ולימד על החרב שהיא מטמאה טומאת שבעה והנוגע בה טמא טומאת ז' הא למדנו לכלים ולאדם. וגרסינן (חולין ג) האי טמא דאיטמי במאי אילימא דאיטמי במת בחלל חרב אמר רחמנא חרב הרי הוא כחלל ואב הטומאה הוא דטמייה לסכין תזיל סכין תטמייה לבשר נתברר כל כלי מתכות הנוגעין בטמא מת נעשין אבות וכשנוגעין במת עצמו נעשין אבי אבות וכל כלי מתכות שנגעו בטמא מת הרי הן כאותה טומאה עצמה:
חל [האממער] ומקבות והגרזן תרגומו וארזובין וחלילין היתפאר הגרזן תרגומו האפשר דישתבח חוללא:
חל [קוכין] (בפסיקתא דשמעו) מי גרם לי שאהא מפרשת שתי חלות בסוריא על שלא הפרשתי חלה אחת כתיקונה בארץ ישראל סבורה הייתי שאני מקבל שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אתת כך מנהג בא"י להפריש בצק מראשית העיסה לשם חלה ולברך עליה ולשורפה ומפרישה חלה אחרת ונותנה לכהן:
חל [טנאל טאנץ] (עירובין ג ושם צג) דתנן (כלאים פ"ה) איזהו מחול הכרם בין כרם לגדר אם אין שם י"ב באמה לא יביא זרע אחר לשם (בויקרא פרשה א בויהי ביום השמיני) עתיד הקב"ה לעשות ראש חולה לצדקים לעתיד לבוא הה"ד שיתו לבכם לחילה לחולה כתיב הצדיקים מכאן ומכחן והקב"ה באמצע פרוש מחול בלע"ז רוט"ה:
חל [עסיק] (פסחים עד) ומאי שנא מחלא מתמהא פי' תמד שלא החמיץ כל צרכו וכל מידי דבטיל וקאים קרי ליה ארמית מתמהא. (ב"מ קכ) חלא בר חמרא (חולין פד) חלא דקריש (א"ב תרגום חמץ יין וחמץ שכר חל דחמר חדת וחל דחמר עתיק):
חלב [מיליך] (כתובות ס) יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודין הוא ומה בהמה שהקל במגע' פי' בהמה טמאה שאם נגעה בחייה במת אינם מטמאה החמיר בחלבה לאוסרו דתני גמל גמל שתי פעמים אם אינו ענין לבשרה תנהו ענין לחלבה שהוא אסור כבשר מהלכי ב' כגון האדם שהחמיר במגעו שאם נגע במת נטמא ומטמא אחרים אינו דין שנחמיר בחלבו ת"ל אך את זה זה אסור ואין חלב מהלכי שתים אסור. ד"א בהמה טמאה שהקל במגעה וכו' פי' הנוגע בנבלת בהמה טמאה טומאתו טומאת ערב והנוגע באדם מת טומאתו טומאת שבעה נמצא מגע בהמה קל ומגע אדם חמור חלב אינו שוה בכל שהוא בנקבות ולא בזכרים והדם שוה בכל בנקבות ובזכרים. (ובסוף מכשירין ובב"ר פ' נח בריש פרשת אלה תולדות נח) חלב הזכר טהור (שבת נח) ת"ר החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת אתא שאיל בי מדרשא א"ל חולב חייב משום מפרק והוא המוציא חלב מן הדד מחבץ חייב משום בורר והוא המטיל מסו בתוך החלב ומתאסף הטוב ונשאר הפסולת למטה שהוא כמו מים מגבן חייב משום בונה והוא הלוקח הקפוי ומשימו בתוך הקב:
חלב [פעט] (חולין קכח) חלב שחוטה בכפרים צריך מחשבה ואין צריך הכשר שכבר הוכשר בשחיטה. פי' אין מטמאין טומאת אוכלים בכפרים אלא אם כן חישב להאכילו לנכרי דבלא מחשבה אין מטמא טומאת אוכלין שאין אוכלין אותו עכ"ם בכפרים דמתי מעט הם ואינן דחוקין מבשר לפיכך צריך מחשבה. (סוטה טו) בדין הוא שתהא חטאת חלב טעונה נסכים פי' לפי שהאוכל חלב בשגגה מביא חטאת ולא האוכל חלב דוקא אלא כל העושה אחת מכל עבירות האמורות בתורה שחייבין על זדנן כרת והן ל"ו המנויין (כריתות ב) חייבין על שגגן חטאת וחטאת אינה טעונה נסכים:
חלבון [ווייסיל פון אייא] מבחוץ וחלמון מבפנים בערך חלמון פי' חלבון הוא הלובן של ביצה:
חלבנה [גלבנה הארץ איינעס פפלאנצען] (שם עח) א"ר שמעון חסידאה כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב מסממני קטרת אביי אמר מהכא ואגודתו על ארץ יסדה:
חלבניתא דובשניתא פירשנו בערך דבש:
חלבץ [פויגיל מילך] (פ"ז דשביעית) הערקבלין והחלביצין פי' זרע כמין בצים ויוצאין מן פירולא איכא דאמרי ביצי נץ החלב והוא פרח לבן:
חלוגלוגות [איין ארט סאלאט] (יומא יח) והשם והשחלי' וחלגלוגות (סוכה לט) דתנן (בשביעית פ"ט) הפוגם והירבוזי' השוטין וחלגלוגות (ר"ה כו מגלה יח) לא הוו ידעי רבנן מחי חלגלוגות שמעיה לאמתיה דבי רבי דקאמר לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחינא עד מתי אתה מפזר חלגלוגות. (ירושלמי בפרק אחרון דפיאה) פעפועין וגודגדניות וחלגלוגות מערבין בהן בעון קומי הידן אינון אמר לון קקולי והנדקוקי ופרפחיני פירוש בלשון ערבי אלפרפחי' ובלעז פירקקלי:
חלד [מארדיר, וויזל מויל ווארף] (בפ' ח' בכלאים) הקופד וחולדת הסנאין חיה (ב"ק ס) רשב"א אומר מגדלין כלבים כופריי' וחתולות וקופים וחולדת הסנאין מפני שעשויין לנקר את הבית פירש בלעז מרטוריל"א (א"ב כבר פרשתי בערך גלאקסינון) (ירושלמי בריש פ"ח שרצים) כתיב שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד רבי אחא אמר רבי אבהו ורבני חד אמר למה הוא מושל כל באי העולם כחולד' אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים והרבה מינין יש בים מה שאין כן ביבשה ואין חולדה בים וחרנא אמר למה הוא מושל כל באי העולם כחולדה אלא מה חולדה זו גוררת ומנחת ואינה יודע' למי מנח' כך כל באי העולם גוררין ומניחין ואינן יודעים למי מניחין יצבור ולא ידע מי אספם. (תענית ח) אמר חנינא (ר' אמי) בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מנא לן מחולד' ובור מה המאמין בחולדה ובור כך המאמין בהקב"ה על אחת כמה וכמה. פי' מעשה בנערה שהיתה הולכת לבית אביה והיתה מקושטת בכלי כסף וזהב וגם יפת תואר ותעת בדרך והלכה בלא יישוב כיון שהגיע חצי היום צמאה ולא היה לה מים ראתה באר וחבל של דלי תלוי עליה אחזה בחבל ונשתלשלה וירדה לאחר ששתתה ביקשה לעלות ולא יכלה היתה בוכה וצועקת עבר עליה אדם אחד ושמע קולה ועמד על הבאר והציץ בה ולא היה יכול להבחין אמר לה מי את מבני אדם או מבני המזיקין אמרה לו מבני אדם אני אמר לה שמא מן הרוחות את ומתנכרת עלי אמרה לו לאו אמר לה השבעי לי שמבני אדם את נשבעה לו אמר לה מה טיבך ספרה לו כל המעשה אמר לה אם אני מעליך תנשאי לי אמרה לו הין העלה כיון שהעלה ביקש להיזקק לה מיד אמרה לו מאי זה עם אתה אמר לה מישראל אני וממקום פלוני אני וכהן אמרה לו אף אני ממשפחת פלוני בני אדם ידועים ונקובי שם אמרה לו עם קדוש כמותך שבחר בך הקב"ה וקידשך מכל ישראל אתה מבקש לעשות כבהמה בלא כתובה ובלא קידושין בוא אחרי אצל אבי ואמי ואני מתארסת לך נתנו ברית זה לזו וזו לזה אמר לה מי יהיה עד ביני וביניך והיתה חולדה אחת עוברת כנגדן אמרה לו השמים וחולדה זו ובאר זה יהיו עדים שאין אנו מכזבים זה בזה הלכו כל אחד לדרכו ואותה הנערה עמדה באמונת' וכל מי שהיה תובעה היתה ממאנת עליו כיון שהחזיקו בה התחילה לנהוג עצמה נכפת ומקרעת בגדיה ובגדי כל מי שהיה נוגע בה עד שנמנעו בני אדם ממנה והיא היתה משמרת בריתה לאותו האיש והוא כיון שעבר מכנגד פניה תקפו יצרו ושכח והלך לעירו ונפנה למלאכתו ונשא אשה אחרת ונתעברה וילדה בן זכר כשהגיע לג' חדשים חנקתו חולדה ועוד נתעברה וילדה זכר ונפל לבור אמרה לו אשתו אם כדרך כל אדם היו מתים בניך הייתי אומרת צידוק הדין עכשיו שמתו מיתה משונה אין זה בלא דבר אלא ספר לי מה מעשיך גילה לה כל המעשה נתגרשה ממנו אמרה לו לך אצל חלקך שנתן לך הקב"ה הלך ושאל בעירה אמרו לו נכפה היא כל מי שתובעה כך וכך עושה לו הלך אצל אביה פירש לו כל המעשה אמר לו אני מקבל כל מום שבה העמיד עליו עדים בא אצלה התחילה לעשות כמנהגה סיפר לה מעשה חולדה ובור אמרה לו אף אני בבריתי עמדתי מיד נתיישבה דעתה ופרו ורבו בבנים ובנכסים ועליה אמר הכתוב עיני בנאמני ארץ. או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו (חולין לב) קסבר מאי חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמיכסי הכא הא קא מיגלי וכבר פירשנו דין חלדה בערך גרם. (ב"ב יט) מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר תיחוח פי' ר"ח ז"ל יונקין כח הקרקע כחולדה שדרה בעיקרי בתים: