ספר הערוך· רבנו נתן ב"ר יחיאל
אות הדלי"ת
אות הדלת
דא [דיז"ע. דיזעס] תרגום של זאת ודין תרגום של זה את הגל הזה ואת המצבה הזאת ית דגורא הדין וית קמתא הדא ויש מלות עבריות שהן בלשון זכר תרגום הן בלשון נקבה וכן בהפך וכן תרגום אונקלוס את העבודה הזאת ית פולחנא הדין:
דואר [געוואהנטע געגענד שילד קרעטע] (מדרש שמות רבה סוף פרשת החדש הזה לכם זעזע את המדבר והראהו את הדואר יש מפרשים שהוא מין צב):
דאת [גראז] תרגום תדשא הארץ דשא תדאית ארעא דתאה:
דב [פליעסען. רוננען] (פסחים עד) שפדיה בשפודא מידב דייב. (כתובות עז) דייב נחירה ואתו ליה רירא מפומיה תרגום כי יזוב זוב דמה ארי ידוב דוב דמה:
דב [לויערען] (שבת קו) הני בעו לד לדבויי והני לא בעו לדבויי (ביצה כד) היכי דמי מחוסר צידה ומסקינן שבאות לכלוב ולא בעיין לדבויי ופי' דבויי שאורב להן כדרך שהצייד אורב לצידו כמו שכתוב יאריב במסתר ידכה ישוח ומצפה להן מכאן ומכאן ושמא רביי ברי"ש:
דבב [אנפיינדען] (בפסקא דויהי ביום כלותו) ויהי ברד ואש למלך שהיה לו שני לגיונות קשין דבובין זה לזה תרגום ואיבה אשית ודבבו אשוי (א"ב תרגום איש צר ואויב ברא מעיק ובעיל דבבא):
דבב [פליעסען לאנגזאם שלייכען]. (יבמות צז סנהד' צ בכורות ל ובשקלים ירושלמי בסוף גמ' דפרק מצטרפין שקלים) אגורה באהלך עולמים וכו' עד דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים מה כומר זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף שפתותיהן של צדיקים כיון שאומרים הלכה מפיהם שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר. ס"א דובבות מה הנאה יש לו בר נזירא אמר כהדין דשתי קונדיטון רבי יצחק אמר כהדין דשתי חמר עתיק דאף על גב דשתי ניה טעמי' בפומי'. גידול אומר האומר דבר בשם אומרו יראה כאלו בעל שמועה עומד לנגדו כדכתיב אך בצלם יתהלך איש חזינהו נשיפוותיה דקא דבבן:
דבב [פליג] ישרוק ה' לזבוב תרגום יכלי ה' לעם קיטרי משריית גיברי' דסגיאין כדבוביא:
דבב [פעט, פעך] היו כל ישראל מוכרי דבב ס"א רבב והוא העיקר פירשתי בערך רי"ש:
דבא [הערבייא שאפען צופלי עססען] (בויקרא רבה בריש אם בחקותי) וכימיך דבאך שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל (א"ב פי' דבות וזבות):
דבדבן [קירשען איין ארט וויינטרובן) (ע"ז לט) הדבש והדבדבניות אף על פי שמנטפות אין בהם משום הכש' משקה פירוש ציראס"י הוא חב אלמלוך וי"א מין ענבים אע"פ שמנטפות ביד הגוים הואיל ומנטפות מעצמן מותרות ואין בהן הכשר משקה ואין משקה היוצא מן הענבי' מכשיר שום דבר:
דבח [שלאכטען] תרגום וזבחת עליו ותהי דבח עלוהי:
דביון [טויבען מיסט] (מגלה כה) רובע הקב חרייונים דביונים חרייונים קורין לגנאי כמו ישגלנה קורין ישכבנה בעפולי' קורין בטחורין חורי יונים קורין הדביונים חוריהם קורין צואת' למחראו' קורין למוצאות אלו בלשון הקדש הן גנאי גדול בלשון הזה לפי' משנין אותן שלא להוציא אדם דבר מגונה מפיו. פי' אחר ישגלנה משמע בזנות ככלבה כמו והשגל יושבת אצלו ישכבנה משמע דרך אישו' בקדושין ובחופה עפולים משמע נקבים חורי יונים משמע צואת יונים דביונים מה שביונים מחראו' צואה כדכתי' לענק ע"ז וישימה למחראות עד היום:
דבל [ראנדע פייגען] (נזיר ט) הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילות (שבועות כג) (יומא טו) אכל דבילה קעילת פי' כשהתאנים לחים כותשין אותן במכתשת ומעמלין אותן בידים ועושין מהן כעיגולי פת ועוד מפורש בערך גרוגר' ותאמר להם התאנם החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה תרגום ואמרת להון תאינתא הא שבקית ית חוליי ויש דבילתי שפירת'. אספו יין וקיץ תרגומו כנשו חמרא ודבילה:
דבל [ווילדע פייגען] (ברכות מ) בנות שקמה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן דובני פירוש מין תאנים מדבריים שאינן חשובים:
דבל [דען אומגראד] (סוכה כב) סוכה מדובללת מדולדלת ושצילתה מרובה מחמתה כשרה פירש בגמ' רב אמר מאי מדובללת מדולדלת כלומר יש לה מעט סיכוך ואע"פ כן אם צילת' מרובה מחמת' כשרה וחדא קתני ושמואל אמר מבולבלת והיינו קנה עולה וקנה יורד:
דבק [אנקלעבען] ג' דבקי מיתה כבר פירשנו בערך בדק (יומא מח מנחות יא) דבקיה לקומץ בדפנא דמנא. אמר ליה רב יוסף האי דובקא דידך הוא (עירובין סז מעילה טו) כלומר אתה הוא שדבקת זו בזו אבל לא עלה על לבי. דבק כדי ליתן על הכתית (שבת עו חולין נא) דבוקא אמימר אמר רב אשי שרי בלעז וישקי"יו לוקחין בדין דקין וטחין אותן דבק ומשימין אותן במקום שיש מאכל ובאין העופות אגב מאכל ונתפשין בדבק ואם נתפש בכנפו אחד ונפל ממקום גבוה כיון שכנפו אחר לא נתפש פורח באויר ונשען עליו ואינו נחבט ומותר ואם נתפשו שני כנפיו אין לו במה יפרח ולא להשען ונחבט בקרק' ואסו' וזהו בחד גפא שרי בתרי גפי אסירי:
דבק [אקסיל, שאלטער] תרגום תחת אצילות ידך. תחות מדבקי ידך אבל תרגום על כל אצילי ידיו על כל מרפקי עיין ערך מרפק:
דבר [ווארט, זאכע] (ברכות מא) אמר רב פפא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהן בין לאחריהן פי' כל דבר הבא בתוך הסעודה מחמת הסעודה לאכול בהן פת כגון מירי תבשילין וכיוצא בהן דעבידי ללפת בהן אין טעונין ברכה לא לפניהן ונא לאחריהן יש מי שאומרי' ואפילו ענבים ותאנים ורמונים וכיוצא בהן שהרבה בני אדם אוכלין בהן פיתם בזמן שבאין בתוך הסעודה למלפת בהן פת הפת פוטרתן ואינן צריכין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ודייסא וכיוצא בהן ואף על גב דאמרי בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמ' אם נהמא ממש היא דברי הכל פת פוטרת את הפת ואם אינה פת הרי היא תבשיל ופת לדברי הכל פוטר' כל תבשיל הבא מחמת סעודה בסעודה אבל דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון מיני מתיקה חביצה ודובשא ופאלודג וכיוצא בהן שבאין למתיקה ולא ללפת טעונין ברכה לפניהן ולת לאחריהן פירוש פאלודג לשון ישמעאל הוא והוא מאכל שעושין מן בצים ושקדים ודבש. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה כגון אבטיחים וענבים ורימונים וכיוצא בהן שאינן באין ללפת בהן שכבר סילקו הפת מלפניהן ועדיין לא רחצו ידיהן הרי אלו טעונין ברכה בין לפניהן ובין לאחריהן שכיון שלא באו ללפת בהן אין ברכת המזון פוטרתן מלברך אחריהן הלכך צריכין ברכה לפניהן ולאחריהן זה פי' דברי רב פפא שפסק הלכה. דבר הגורם לממון כממון דמי (בב"ק עא) סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי דברים האמורין בפרשה (סוטה כד יבמות לו) רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה פי' בגמר' דבני מערבא גרסי (בהבא על יבמתו) דברים האמורים בפרשה לאוסרה לאחיו ולירש נכסי המת ולהתיר צרתה לשוק רבי יוחנן אמר קנה לכל הדברים אמר רבי יצחק מה פליגין כשהערה בה אבל אם גמר את הביאה כולי עלמא מודו שקנה הוא לכל הדברים אמר רב מתנה מה פליגין כשבא עליה בבית אביה אבל אם בא עליה בבית בעלה כולי עלמא מודו שקנה לכל הדברים ש"מ לרבי יוחנן אפי' בהערא' בבית אביה קנה לכל הדברים ואסורה לבעלה נמי כיבמה ליבם יבמה לבעל אתיא ביאה ביאה אשה לבעלה אתיא קיחה קיחה: (נדרים מז) במשנת הריני עליך חרם ואת עלי שניהן מותרין בדבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והלשכות והבור שבאמצע הדרך ואסורין בדבר של אותה העיר כגון הרחבה המרחץ ובור הכנסת התיבה והספרים. שלשה דברים נחלקו בהן שמאי והלל נדה וחלה ומקוה וארבע שחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש האשה שבאה ממדינת הים ובכתובתה ומי שחציו עבד וחציו בן חורין וכלי חרס מציל על הכל (עדיות ב) אוכלי דבר אחר פסולין לעדות (סנהד' כו) פי' מקבלי צדקה מן הגוי. אי פגע בדבר אחר קשה לדבר אחר (שבת קכט) פי' אי פגע בחזיר קשה לצרעת (פסחים עו) מר בר אשי אמר אפילו למיכלה במלחא נמי אסור משום דקשה לריחא ולדבר אחר פי' אשה לריח הפה וצרעת. דבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון. מלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה (זבחים צב שבת מא ומו) הא שמעינן ליה לר' שמעון דאמר דב' שאין מתכוין מותר דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל. (שם צג) אמר ריש לקיש פוטר היה רבי שמעון אף במוציא את המת לקוברו דכמלאכה שאינה צריכה לגופה היא ותנא קמא המחייב היינו רבי יהודה ומודה היה רבי שמעון במרא לחפור בו וספר תורה לקרות בו פשיט' דאיהו נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכו' סבירא לן מיהא שמעינן עיקר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה וכו' ור"ח ז"ל אמר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון בהדיא לא אשכחן היכא פליגי אלא מדיוקייהו. (שם קה) הא רבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הא רבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ותו הא דתנא ועל עקרב שלא תשוך וכו' ואמרינן איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב מאן תנא אמר רב רבי שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכי אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר וחד מינייהו הצד נחש בשבת וממאי דפטור ומותר הוא דתנן ועל עקרב שלא תשוך שמע מינה כיפליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי וקשיא לן אי הכי חשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר דפטור ומותר וטעמא מכופין קערה על גבי הנר אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כרבי שמעון סבירא ליה והא קיימא לן דשמואל סבירא ליה כרבי יהודה דתנן המיחם שפינהו וכו' ואמרינן (שם מו) דשמואל כרבי יהודה סבירא ליה. (ב"ק נד) נפל לתוכו שור פירוש כגון בהמה וחיה דכתיב בהון בהדיא דמטמאין במגע ובמשא אבל עופות דאינן מטמאין במגע ובמשא אלא כגריס בבית הבליעה בדבר שמוסר עצמו עליו (ב"מ צב) פועל אוכל קישות פי' בדבר שמוסר נפשו עליו והוא כדי שכרו. בדבר שאין זרעו כלה (פסחים לד מנחות ע) מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמא אמר ליה דבר שזרעו כלה בהן כגון אלו לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה מאי תפשוט דאמר רב יצחק אמר רבי יוחנן ליטרא בצל שתקנו וכו' ש"מ חטים ושעורים וכיוצא בהן דבר שזרעו כלה בצל וכדומה לו דבר שאין זרעו כלה (נדרים נט) ודילמא בדבר שזרעו כלה הא תניא אלו הן חסיות הלוף והשום והבצלים. דבר שאין בו דעת לישאל בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים ספיקו טהור (סוטה כח) מה סוטה רשות היחיד אף שרץ רשות היחיד מה סוטה דב' שיש בו דעת לישאל אף שרץ שיש בו דעת לישאל. (נדה ג פסחים כ):
דבר [גזעץ שפראכע] (יבמות ה) מה להצד השוה שבהן שכן ישנן לפני הדיבור פירוש שלשתן קודם מתן תורה מילה בימי אברהם פסח במצרים עולת תמיד שהקריבו במדבר. הן אמה וכובעיהן אמה ומדברין מחציין (גיטין יד) פי' נראה כמו שמדברין מחציין מפני שמראש הכובע עד פיו אמה כמו מפיו עד רגליו. (ובילמדנו בפרשת שלח לך ותשא כל העדה) כי יש דברים הרבה מרבים הבל מי שמגדל אווזין ותרנגולין וטווסין אע"פ שהן מבקשין לאכול יש בהם מאכל אבל המגדל קוף או כלב אין בהן מאכל ועוד הן מבקשין לאכול הרי עליהן נאמר כי יש דברים הרבה מרבים הבל רבי יוחנן אמר במי שמרבה דברים הכתוב מדבר דברי נרגן כמתלהמים אמר רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי כמת להם כאדם שיש לו מת והוא מצווח ובוכה עליו כך עשו מרגלים:
דביר [בוך] ולפני הדביר כבר פירשנו בערך ארן (ע"ז כד) המהוללה בדביר וארמון אמר רבא תמן קרו פרסאי לספרא דביר מהכא ושם דביר לפנים קרית ספר:
דבר [פעלד]. (תענית ד) לדידן דאית לן פירי בדברא פי' בשדה:
דבר [הערשען] (כתובות יז) רבא דעמיה מדברנא דאומתיה פירש מנהיג אומתו (א"ב תרגום נחני ה' דברני ה'):
דבר [פלודערען] (בילמדנו) שלומית בת דברי שהיתה דברנית ומתוך הדיבור עינה אותה המצרי שהרגו משה מכאן שהשיחה רעה לאשה. (ובויקרא רבה) שלומית רבי לוי אמר פטאטא שלם ליך שלם ליך בת דברי שהביאה דבר על בנה. (ובילמדנו) וירא איש מצרי מכה איש עברי שלומית שהיתה יפה שלימה מכל מום:
דבר [ערפינדען לענקען] תרגום ונבון תחבולות יקנה וסוכלתנותא מדברנותא יקנה:
דבר [בייטע רויב] תרגום ראש מלקוח השבי חושבן דברתא דשביא:
דבש [ביענען האניק] (ב"ב פ) בפרק המוכר את הספינה בגמרא פירות כורת דבש בכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה. (ובפרק קמא דחלה פסחים לו) הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין פי' פונטלו. ירושלמי סופגנים טריקטא דובשנין מליגאלה איסקריטין חליטין דשוק חלת המסרת חליטין דמוי אמר רבי יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ויוצא בה בפסח. ריש לקיש אמר אינו כן אמר ליה רבי יוחנן ובלבד על ידי משקה (ב"מ ל"ח) המפקיד אצל חבירו פירות יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש. (שבת קלד) הגיע לחצר כשהדביש למאי חזי לכתיתא דגמלי פי' נמאס והופסד. (גיטין סט) וכי אמגוזא דחלבניתא דובשניתא פי' חלבנה מתוקה כדבש:
דבשק [זימפ] (שבת כא) ובדובשקי רבי פי' בצעי מים (א"ב בנוסחאות שלנו כתוב דופשקי):
דג [פיש] (ביצה טו ע"ז לח) שלקות אמר רב דגים קטנים מלוחין אין בהם משום בישולי נכרים פירוש כשמלחן ישראל מליחתן היא בישולן והעכו"ם לא בשלן כי כבר מבושלים הן:
דגל [שטרייטען ליגנער] (שבת סו) שני תלמידי חכמים המדגילין זה את זה בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר ודגלו עלי אהבה. (ע"ז סב) מכתבא גללא בזע ודגלא בחבריה ידע פי' שני תלמידי חכמים המקשין ומכחישין זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן מכתבא שהוא עט ברזל נוקב את הצור כך דגלא שהוא מכזב מכיר בכזבנות חברו יפיח כזבים עד שקר תרגום ודממליל סרבנותא סהדא דגלא הוא במשפט לא ימעל פיו תרגום לא נגדל פומיה. פי' אחר כבר פירשנו בערך גלל ורבי גרשום פירוש מכתבא שקורין גדפא דמכתב חוקק אבן של שיש ורכיל מכיר בחברו רגלא כמו וירגל בעבדך כן הרועה יודע בעכו"ם חברו שחשוד על הרביעה. פי' אחר מכתבא גללא בזע ורגלא כולה מילתא בחבריה ידע המכתב והאבן שהיו קורעין את הנייר אותה קריעה נכרת רישומה בנייר שתחת אותו הנקרע והיינו בחבריה ידיע והרכיל נמי אם עושה רכילות בין שני אנשים אותן שני אנשים אחד מכיר בחברו שנעשה רכילות בין שניהן אף על פי שלא שמע הרכילות ביניהן כן העכו"ם מכיר חבירו:
דגל [גאבעל קראמסיל] דדרו בדגלא כבר פירשנו בערך גד:
דגם [פראבע] (שבת צ) המצניע לזרע לדוגמא ולרפואה. (שם יא) ולא צבע בדוגמא שבאזנו (שם עו) אמר רבא הכא נמי חזי לדוגמא. (שם עט) שורה סממנין כדי לצבוע בהן דוגמא לאירא. (ב"ק קיט) תנו רבנן אין לוקחין מן הצבע לא אותות ולא דוגמאות כבר פירשנו בערך אות ולשון לע' הוא דגמא. דוגמא השקוה (עדיות ה) (ברכות יט) ס"א דוגמא פי' גרים שכמותה השקיה כלומר שמעיה ואבטליון שבאו מטיפת גרים הן השקו גיורת להראות שהן חשובין כישראל ונמצאו מזלזלין בכבודן פירוש ר"ח ז"ל (בריש פרק ואלו מגלחין ירושלמי) על כ"ד דברים מנדין על כבוד הרב וזה אחד מהן וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וכתוב ביה והוא יבדל מקהל הגולה אמר רבי יצחק אית סגי מנהון. (תענית כג) שלח לו שמעון בן שטח צריך אתה נידוי וכו' (ר"ה כה) שלחו לו לרבן גמליאל כל המעכב את הרבים לעשות מצוה צריך נידוי. (פסחים נג) אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי (עדיות ה) מי נדו אלעזר בן חנך שפקפק בנטילת ידים הדה אמר המפקפק אפילו בדבר א' מדברי סופרים צריך נידוי. דוכמא השקוה מהו דוכמא דכותה פי' גרים שכמותה השקוה כלומר גינה שמעיה ואבטליון הדה אמרה המבזה הזקן אפילו לאחר מיתה צריך נידוי. שאלו לפני רב האי האי גאון אשכחן בפירות דאית גבן דדיכמא מצבע אי הכי מפרשו רבנן מיצבע למאי טעמא אשקיוה והשיבם הכי קאמר עקביא בן מהללאל לא אשקוה מי סוטה אלא היו כמייראין אותה שמא תודה שנטמאת והראוה כאלו מי סוטה הן כדרך שאמר שלמה גזרו את הילד החי ושלא לעשות כן אלא שם דרך חקירה כדי שיתגלה הסוד: דוגמא הוא ברבבה של (חגיגה יו) כלומר מדוגם שאין כמותו בכל הרבבות והוא ראה מלאכים הדומין למטטרון על כן לא טעה וכן פירוש אות הוא ברבבה שלו. (ובב"ר פרשה יא) ויברך אלקים את יום השביעי ממלאכת עולמו שבת ולא שבת ממלאכת הרשעים וממלאכת הצדיקים אלא פועל עם אלו ופועל עם אלו מראה לאלו מעין דגמטרין שלהן ולאלו מעין דגמטרין שלהן ומניין שפורענות הרשעים קרויה מלאכה שנאמר פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא ומניין שמתן שכרן של צדיקים קרויה מלאכה שנא' מהר בטובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. (ובילמדנו באלה פקודי פרשת ויביאו את המשכן) זה שאמר הכתוב לא יגרע מצדיק עינו כן אמר הקב"ה מונע מצדיק עינו דגמטורין שלו כאדם המבקש למכור פירות לחברו והוא אומר לו הראה לי את הבנין. נ"א העץ הוי אומר לא יגרע מצדיק עינו תדע לך אברהם הוליד את יצחק דומה לו שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם יעקב הוליד את יוסף דומה לו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף ראובן שמעון לא אמר אלא יוסף וכן הוא אומר כי בן זקונים הוא לו זיו איקונין שלו הוי לא יגרע מצדיק עינו. (א"ב פי' דוגמא בלשון יוני תבנית סימן ודמיון וכן פי' דיגמטרין אבל פירוש דוכימא בלשון יוני בחינה וחקירה וזה טעם דוכמא השקוה):
דגן [געטריידע] (ברכות מז פסחים לה) האי אידגן והאי לא אידגן פי' כשנעשה כרי זהו דגן ונתחייב בתרומה ומעשר ראשון וקרינן ביה דגן שנאמר כדגן מן הגורן ראשית דגנך בשיבולים לא אידגו על כן לא נתחייב בתרומה. וכי קאמר רבי ינאי (ברכות לה מציעא פז) אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית מפורש התם כי קאמר רבי ינאי בזיתים וענבים אבל חטין ושעורין גורן בהדיא כתוב בהו. ס"א דיגון כתיב בהו. פי' אחר כי אמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית במעשר שני ובמעשר עני אבל תרומה ומעשר ראשון חייב בגורן. (גיטין מז) מר סבר דגנך ולא דגן עכו"ם ומר סבר דיגונך ולא דיגון עכו"ם פי' מאן דאמר דגנך ולא דגן עכו"ם סבר כיון שלקח פירות שנגמרו מלאכתן מן העכו"ם דגן עכו"ם קרינן בהו ופטור מאן דאמר דיגונך סבר מה שאתה מדגן דהוא ממרח כלו' מירוח דישראל הוה גמר מלאכה למעשר ולא מירוח עכו"ם דלעולם חייב לעשר פירות הלקוחין מן העכו"ם קודם שימרחו עשום דאין קרין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר:
דגון [צווייא ווינקלען] (נזיר ח) הן אחת דיגון שתי' טריגון ג' טטריגון ד' פינטיגון ה' ת"ר בית עגול דיגון טריגון פנטיגון אינו מטמא בנגעים טטרגון מטמא בנגעים. (ב"ב קסד) ארכן דיגון קרי ליה (א"ב פי' בלשון יוני דיגון בעל שתי זויות טריגון בעל שלש זויות טטרגון בעל ארבע זויות פנטיגון בעל חמש זרות וזה ענין בבתים אבל בארכון ענין אחר והוא אשר ברומי היו שני ארכונים או מוחלים נבררים מדי שנה בשנה ואם לפי צורך המלחמה נמשכת הממשלה לשנה אחרת או אחר עבור שנים היה נברר פעם שנית אחד מהם למושל נקרא מושל שנית ובלשון יוני ארכון דיכון ואם נברר עוד פעם נקרא ארכון טריכין ובפעם הרביעית ארכין טטרכון ובחמישית ארכון פנטיכון וכן על זו הדרך):
דגר [איינעשרימפן] תרגום מעי חמרמרו מעי אדגרו:
דגר [העראבשפרינגען] (חולין נא) דגר נפל מאיגרא פי' קפץ ונראה לי שבעל הערוך לא גרים דגר לפיכך הביא ערך זה והראיה דבערך איפומא הביא מימרא זו חזא חולשא מאיפומ' נפל מאיגר' לארעא:)
דגית [פיש שיפפע] (ב"ב עג) דגית היינו בצית וכבר פירשנו בערך בצית ובכלי גומא על פני מים תרגומו ובדגיין על אפי מיא. ואחרית כן בסירות דוגה תרגומו ובנתכון בדגיגית ציידן:
דד [בעקענען. דאנקין] (מציעא ז. ב"ב קט) כי פליגי בשאינו מקויים רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים ליה פליגי ואי לא מקיים ליה לא פליגי ורבן שמעון בן גמליאל סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו פי' שטר שיש בו קיום ב"ד חשוב כמו טלית ואדוקין בו מלוה ולוה ויחלוקו ושאינו מקוים אם מקיימו המלוה משוי ליה ממונא ויחלוקו דברי רבי קסבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו והלכה כרבן שמעון בן גמליאל דסבר אע"פ שאין יכול המלוה לקיימו יחלוקו דממונא הוי דמאחר שמודה הלוה בשטר שכתבו אין צריך המלוה לקיימו ולא הלוה צריך שיאמר לו פרעתי ואפי' אומר פרעתי אינו נאמן אחר שהודה ואמר כי זה השטר כתבתיו עלי מקוים הוא אבל כשכופר אינו יודע בזה השטר מעולם אז צריך קיום. (כתובות יט) דא"ר הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו: (שבת עח) והכא במודה בשטר שכתבו צריך לקיימו קא מיפלגי (ב"מ עב) א"ר יוסי מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו וגובה מנכסים משועבדים פי' לוה שמודה בשטר שכתבו אין צריך המלוה לקיימו ואע"פ שטוען הלוה פרעתי אינו נאמן וגובה המלוה אפילו מנכסים משועבדים דהא מודה דשטרא מעליא הוא ובדין נכתב וזה שטוען פרעתי אינו פוסל את השטר ונמצא כטוען טענה אחרת ועליו להביא ראיה היאך פרעו. בזמן ששליח צבור אומר מודים וכו' (סוטה יו) ברכת כהנים עד על שאנו מודים לך פי' רבי משה ראש ישיבה בן מרנא יעקב משמע דקא מודן ציבור' על שליח צבור אנן סמיכין ומאי על שאנו מודים לך על הודאה דקאמר שליח ציבור וקא ענו אינון אמן. (בסוף פ"ק דברכות ירושלמי) הכל שוחחין עם שליח צבור במודים ומלחשים ואומרין ויש שם ענייני' הרבה. כל כהן שאינו מודה בעבודה (חולין קלב) השוחט לכהן פי' כהן המתנשא ליגע בחלבין ובדם ולהצית האליתא וכיוצא בהן הא מודה אע"פ שאינו בקי הואיל ומודה ומשמש כמו שכתוב יש לו חלק בהן. יוחנן כהן גדול העביר הודאת המעשר בסוף (מסכת מעשר שני פ"ה. מציעא צ) והא תנן (סוטה מח) יוחנן כהן גדול העביר הודאת מעשר ובגמ' תנינא אף הוא בטל את הודאי וגזר על הדמאי ומסקנא תרתי תיקן ביטל וידוי דחברים וגזר על הדמאי דעמי הארץ פי' ביטל וידוי דחברים שהיו מתודים במנחה ביום טוב ואומר בערתי הקדש מן הבית וגו' כמו שהוא מפורש במשנ' (בסוף מעשר שני) ולמה ביטלו דרחמנא אמר תנו מעשר ראשון ללוי והן היו נותנין לכהן ואם תאמר נוודי אשאר מעשרות כל שאין מתודין על מעשר ראשון שוב אין מתודין על שאר מעשרות לפיכך ביטל הוידוי וגזר על הדמאי פי' דמאי אחד ממאה שיתן החבר לכהן לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שלא היו עמי הארץ מפרישין אלא תרומה גדולה משום דכתיב בה מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו ועוד הוא דבר מועט שמק' סאין היו נותנין ב' ולפי' נקרא תרומה תרי ממאה וגזר על חבר הלוקח תרומה מעם הארץ שיפריש ממנה תרומת מעשר ויתננה לכהן וכמה היא תרומת מעשר א' ממאה דמאן דאית ליה ק' סאין חייב למיתן מינייהו י' סאין ללוי ולוי מפריש מאותן י' א' ויהיב לכהן וזה קרוי תרומת מעשר דכתיב (בסוף ויקח קרח) ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמותם ממנו את תרומת ה' מעשר מן המעשר אמר להם בני בואו ואומר לכם כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה כך תרומת מעשר יש בה עון מיתה דכתיב (שם בפרשת תרח) ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו לכך הפרשוה ותנוה לכהן מעשר שני העלוהו ואכלוהו בירושלים שאין לכם הפסד בו מעשר ראשון ומעשר עני שהוא בלאו המוציא מחברו עליו הראיה ואי מייתי ראיה הלוים והעניים שלא הפרישם עם הארץ ליתנו להו ואי לא לא (א"ב אין זה הערך):
דד [געוויס] אין מעשרין את הודאי (שבת לד) פי' ספק חשיכה ספק אינו חשיכה זהו בין השמשות ואסור נעשות מלאכה מדרבנן וטבל ודאי אסור לתקנו שהיא מלאכה גמורה תיקון הטבל אבל דמאי שהוא ספק מותר לתקן כיון דספק מלאכה היא ובין השמשות אסור מדרבנן כולי האי לא גזרינן (א"ב אין זה עיקר ערך ודאי כי עקרו ידה אם הוא מלשון הודאה או עקרו ודאי אם היא מלה נכרי'):
דד [לאמגזאם פיהרען] (שבת קכח) ומדדין עגלים וסייחים האשה מדדה את בנה (פסחים נה) ותרנגולת שברחה מדדין ומחזירין אותם למקומה. (ב"מ כה) מצא אחר הגפה אמר רב עוקבא בר חמא במדדין אי במדדין ניחוש דלמא מעלמא אתו פי' מהלכין מעט מעט כדכתיב אדדם עד בית אלקים:
דד [ריננע] בן קטין עשה י"ב דד לכיור (יומא לז) פי' כמין דדי אשה שמשם יוצאין המים ורוחצים ידיהם:
דד [טאפ, קעססיל] (יומא סט סנהדרין סד) שדיוה בדודא וכסיוה באברא דאברא שאיב קליה (ב"מ ע) דמפרק האי דודא דבני מר עוקבא. (ע"ז ע"ו) רב עוקבא זבן דודא מגוי עבד לה גדנפא דלישא ומלייה מיא (נדה סה) ראתה ועודה בבית אביה אמר ליה עבדי חסרת דודי חסרת. תרגום על סיר הבשר על דודי בישרא:
דד [דיזעס] תרגום ועבד אפשי מאדוניו מן קיריס דידיה ובל' גמ' דידי דילי דידך דילן דידיה דיליה זו מלת מורכבת מן די פירושו אשר ומן דא פירושו זה כלומר אשר זה לי אשר זה לך:
דדב [פליג] (ברכות מה) רבי אבהו אכיל עד דהוה יתיב דודבא אפותיה ושריק. (גיטין קפו) מאי קרצית אמר אביי דדבתא דביני כיפי. (חולק נח) אמר רב ליתי בקא בת יומא וליתי דדבא בת שתא פי' זבוב כדאמרינן בתחילת ערך ד'. תרגום ישרוק ה' לזבוב. פי' דדבא אפותיה היה יוצא השמנונית על מצחו וכשיושב הזבוב על מצחו לאכול היה מחליק ומפל מרוב השמנינית. פי' דדבתא דביני כיפי זבובים שבין עומרים פוסלת אם שותה ממי חטאת מפני שמוצצת ואינה מקיאה ולא הוו כמים שאובים:
דדכאות [טעלעגראף] היו עושין ומניפין בסודרין פי' מצבות גדולות היו בונין בדרך מירושלים ועומדין עליהן אנשים ובידם סודרים וכשמגיע שעיר למדבר מניפין בסודרין אחד לחבירו עד שרואין אנשי ירושלים הנפת הסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר ואז כהן גדול קורא בספר תורה (א"ב פי' בל' יוני ציונים ורמזים):
דדני [פאלקס נאהמע] (בב"ר) ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים כתוב אחד אומר דודנים וכתוב אחד אומר רודנים רבי סימון אומר דודנים שהן בני דודיהן של ישראל רודנים שבאיך ורודין אותם אמר רבי חנין בשעה שהן נתונין בעלייה אינון אמרון להון בני דודיכון ובשעה שהן בירידה באין ורודין אותן (ובילמדנו פרשה וישמנו יתרו) משא בערב ביער בערב תלינו אורחות דודנים ושם מפורש:
דדנין [קין האלץ] (ירושלמי דר"ה פרק אם אינם מכירין) מהו עצי שמן דדנין פי' תדן בלשון רומי מין עץ ממנו נוטף הזפת וכן קוראים ללפידי אש עשוים מן עץ זה או ממין אחר להאיר:
דהא [דונקל] (גיטין נז) לובן ביצה סולד מן האור שכבת זרע דיהא מן האור (שבועות ז) והא תנן (בריש נגעים) של שלג עזה של סיד דיהא הימנה: (נדה יט) שחור כחרס וכו' דיהא מכן טהור. (שם סב) עבר או שדיהא הרי זה כתם פי' דיהא עמם עינו. (יבמות מא) כל ששכבת זרעו דיהא וי"א כל שאין מי רגליו מחמיצין פי' כדגרסינן (נדה סח) זוב דיהא ודומה ללובן ביצה המוזרת שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת:
דהב [גאלד] תרגום שם הזהב תמן דהבא:
דהך [אויסלאכן] תרגום ילעיגו לי ידהכון לי:
דהן [פעט ווערען] (שבועות מז) קרב לגבי דיהנא ואידהן פי' לשמן ורד קורין דיהן ורד. הודשנה מחלב תרגומו אתדהינת מן תרבא עפרה מחלב ידושן תרגום ידהין. ושקוי לעצמותיך תרגום ודוהנא לגרמיך:
דו [זעהן] (שבת לה) רבא חזייה לאביי דקא דוי למזרח. (כריתות ו) וכי יתביתון קמי רביכון דוו לפומיה דרביכון דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. (תמיד כו) אמר אביי כיון דגבי הדדי הוו קיימי סגי להו בחד שומר דוי להכא ודוי להכא פי' דוי חזי:
דו [טרוירען] (סנהדר' ק) רבי עקיבא אומר לא תיעול דויה על לבך דגברין גיברין קטיל דויה הא שלמה נמי אמר דאגה בלב איש ישחנה: (יבמות מד) ישראל בזמן הזה דווים דחופים (נדה כג) כי הוא ראשית אונו מי שלבו דוה עליו יצא זה שאין לבו דוה עליו. (ובאבות דפרק רבי אומר) מרבה בשר מרבה רימה מרבה נכסים מרבה דוון (א"ב דאבה כתיב) (חולין צא) ואף על פי דמדוו וקיימי פי' תרגום יגון דוונא וכן ת"י ולבי דוי:
דוד [קעניג דוד] מלך ישראל חי (ר"ה כה) פי' מלכות בית דוד נמשלה כירח שנאמר כירח יכון עולם כלומר נתקיימה ראיית הלבנה בעולם: דוד העמיד תרי"ג מצות על י"א (מכות כד):
דוד [פלוס, בלוט גאנג] (נדה מא) מניין שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה:
דול [שעפפען] (ב"ב ח) ודלמא לא מדרל אי מדויל מדויל ואי לא מדויל מהדרי' ליה ניהלייהו (שם יב) זמנין דהאי מדויל והאי לא מדויל פירוש מזה דולין ומזה אין דולין מי' שמתייבש:
דוולא [עמער] (שם יב) ולא את השדה פירש שמדקין אותם בדלי בענן לכל אחד ואחד שדולין לה יום אחד כרב נחמן (א"ב תרגום כמר מדלי כטיפא מדויל):
דוור [בריף פאסט] (ב"ק קיד) אבל בי דוור לא. (ע"ז כז) אמר ליה אביה יכול לומר לו קאי ברי אאיגרא אי נמי נקיט ליה זימנא לבי דוור. (שבת יט) לא קשיא הא דקביע דוור במתא הא דלא קביע דוור במתא פי' שוטר ששולח אליו האיגרות. פירוש אחר איש ידוע שכל כתב אליו יובל והוא המשכיר ומשלח כל איגרו' למי שנשתלח' לו:
דווש [געוואהנהייט] (ברכות יו) אבל פתח בלמען ירבו ימיכם דוושי' נקיט פי' הלוכו ומנהגו וסידורו נקט:
דות [ברינע, ציסטערנע] (ר"ה כז) התוקע לתוך הבור או לתוך הדות. (בב"ב סד) ולא את הדות (פרק ה בכלים) נתנו על פי הבור או על פי הדות (אהלות פרק יא) הדות שבבית והמנורה בתוכו במשנה כולם כתובין הדות פי' בגמרא דהמוכר היינו בור היינו דות אלא שהבור בתפירה והדות בבנין:
דח [אבוואשען] (תמיד לא) מדיחין אותה בבית המדיחין. (ביצה יד) מדיח ושולה (מכשירין פ"ד) הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הרי זה בכי יותן (מקואות פ"ח) אם הדיח ידיו במים טהורת רבי שמעון אומר ירפה שיבאו בהן ידים פי" אם רחץ גב ידו במים נטהרה אף על גב שלא הגיעו מים לכף ידו רבי שמעון אומר ירפה כלומר לא יטהר הכלי עד שירפה ידו ויגיע המים לתוך ידו ולכלי:
דח [טרייבען שטאסען] (קדושין כ ערכין ל) דתנא רבי ישמעאל הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודה זרה דחה אבן אחר הנופל ת"ל גאולה תהיה לו (מ"ק כב) על כל המתים כולן מדחה מיטתו הרי זה משובח כלומר ממהר לקוברו. (נזיר יו) מדחין בה אליבא דבר פדא ורב מתנא כלומר זה מדחה קושיא של זה וזה מדחה קושיא של זה. (סנהד' עב) איתיביה רב חסדא לרב הונא. (אהלות פ"ז) יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש פי' אין הורגין את הולד כדי להחיות את אמו. (ובויקרא רבה ואשה כי יזוב זוב דמה פרשת ראשו כתם פז) אתו אמרין ליהויקים נבוכדנצר בעי לך אמר להון אפשר כן אין דוחין נפש מפני נפש אתון מחיין לנפשיכון וממיתין לדידי אמרו לו לא כך עשו זקניך בשבע בן בכרי הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה:
דחד [ערפרייען אנטעשטיצן] תרגום ירושלמי הענק תעניק לו מדחדא תדחדון ליה:
דחון [מאזיק] בדניאל ודחון לא הנעיל קדמוהי פי' כלי שמחה:
דחך [שפאטען] תרגום למסת נקיים ילעג ידחך ענינו כמו דהך:
דחל [פירכטטן] (בב"ב כז) דילמא מייתי עורב טמאה ושדי התם וסגיא בדחלולי בענמא קא משמע לן פי' לשון יראה כמו כי ירא אלהים אתה ארי דחלא דה' את כגון שהעושין צורות של עץ ונראין כבני אדם להפחיד העופות כשמנדנדת אותם הרוח יפחדו העופות ויברחו:
דחס [צודריקי פרעסען] (יבמות מב) אלא משום דחסא. (שם קג) משום דחיילא דכרעא עליה דחיס. אמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחסיה לכרעיה פי' להכביד רגלו בקרקע ולהדחיק (ובויקרא רבה אמור אל הכהנים) ענף עץ עבות זו לאה מה הדס זה דחוס בעלים אף לאה דחוסה בבני':
דחף [אנטרייבען] להדוף את אויביך תרגו' ירושלמי למדחף ית בעלי דבבך וכן תרגום ונדחה ידו בגרזן (א"ב לשון עברי היא הרצים יצאו דחופים):
דחק [דרונגען דריקען] (מ"ק כח) דחיק רגליה דבר נתן פי' למהוי הוא נשיא. (מנחות צח) הא כיצד דוחקין ובולטין בפרוכת (א"ב לשון מקרא זה ואיש אחיו לא ידחקון):
דטגמא [בעפעהל] (בריש ויקרא רבה) מאוהל מועד לאמר משל לדיטגמא כתובה ומחותמת. (ובילמדנו בסוף ויהי מקץ) שלשה דיטגמאות פי' יוסף אחת שלא ירד עבד ייקח בר והשנית שלא יהא אדם מחמר שני חמורים והשלישית שיהא שמו ושם זקנו. והדת נתנה בשושן הבירה תרגום ודיטגמא איתפרסמת בשושן בירניתא פי' דיטגמא כתב (א"ב פיר' בלשון יוני פתגם המלך ופתשגן הדת ובתרגום שני דאסת' ויהי בהשמע דבר המלך וכדשמע מלכ' כתב בדיטגסיס פירוש בלשון יוני כמו דיטגמא):
דטולמוס [קיעהן פערשייטע מענשען] (בב"ר מא) וינגע ה' את פרעה אמר ר' ברכיה עלו דטולמוסין למקרב למסנא דמטרונ' וכן בפ' כי עצור עצר ה' (א"ב פי' טולמוסין בלשון יוני חצופים ואנשי זרוע עיין ערך טלם):
די [געניג] (נדה כ עדיות ב) שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן פי' האשה שבדקה עצמה והנה היא טהורה ולאחר זמן בדקה עצמה והנה היא טמאה מה שנגעה באותה שעה טמא ומכאן ואילך ולא קודם:
די [וועלכע] תרגום אשר:
דיאו [טאג] ירושלמי דע"ז פ' לפני אידיהן כיון דחמא איממא ארך אמ' קלון דיאו פי' בלשון רומי יום עיין ערך קלנדא:
דיבא [וואלף] (תרגום כזאבי ערב כדיבי רמשא):
דיו [טינט] (שבת קד) כתב בדיו בסם ובסיקרא גמ' דיו דיותא. (ב"ב קסג) דמדיית ליה פי' דמדיית בדיו החלק כלומר עושה נקודים של דיו בין העדים לאשרא. (חולין מ"ז) בגמ' דהריאה בפרק אלו טריפות כדיותא טריפה פי' שחורה כדיו (א"ב בנוסחאות שלנו כתוב דמטייט ליה סהדי אטיוטא הוא דחתימי לדעת הערוך גרסינן אדיותא והענין אחד מאן דגריס אדיותא מקום מחוק שהוסר ממנו הדיו ומאן דגריס אטיוט' מקום מחוק שהעבירו טיט עליו או הוא מלשון וטאטיתי' במטאטא):
דיו [איין ארט פיגיל] (מציעא כד) ההוא דיו דשקל בישרא (כתובות נ) מאי אסותיה מררתא דדיו חיורתי פי' עוף הנקרא דיו. (חולין סג) אמר רב יהודה חסידה זו דיה ולמה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותיה האנפה זו דיה רוגזנית תניא נמי הכי למה נקרא שמה אנפה שמנאפת עם חברותיה. תרגום ירושלמי החסידה דיתא חיוורתא:
דיוזגי [דאפעלט] (סוטה יג) תאנא אותה שבת שבת של דיוזגי היתה ניטלה רשות מזה וניתנה לזה פי' דיו שנים זוגי זוגו' ב' זוגות של מנהיגין כלומר שהיתה שבת למשה ושבת ליהושע ונטלם רשות ממשה ונתנה ליהושע ודיו היינו זוג וכפל הדיבור (א"ב פי' בלשון יוני חברה של שנים):
דיוטר [דאעפעל העהלע] (בב"ר פרשה ויהיו חיי שרה) שם ועבר היו מהלכים לפני מיטתה וראו אי זו מקום מופנה לאברהם אבינו וקברו אותה בדיוטרין שלו: (א"ב פי' בלשון יוני דיוטרין מקום שני וסמוך לראשון):
דיומד [דאפפעלע זיילע] (עירובין יז) ד' דיומדין נראין כח' (סוכה ד) רבי יעקב אומר דיומדי סוכה טפח פי' דיומדין ב' עמודין:
דיוסטר [דאפפעל זייטיג] חיבור לטומאה בשעת מלאכה (כלים פ' ך) פי' שני צדדין דיו שנים סטר צד כדכתיב ולסטר חד הקימת והוא עץ שיש לו שני צדדין והוא יד לקורדום איכא דאמרי דיסטר ומפרשי די שנים וכן דיופיטא ודיזוגי חרב פיפיות תרגום סייפא דיוסטרא. בכשיל וכלפות תרגום בקופיץ ומופסלת דיוסטרא:
דיוסק [דאפפעלזאק סאקוויס] (ברכות יח) תנו רבנן המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדיוסקיא ויניחם על החמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהן מנהג בזיון. (שבת קמב) פעם אחת שכחו דיוסקיא מלאה פירות בסטיו. (פסחים ח) בגמ' דיוסקיאה מלאה חמץ. (ובב"ב עח) אמר עולא מחלוקת בשק דיוסקי' וכומני. (ובב"ק קה) כגון שהיתה דיוסקיא של אביו מופקדת ביד אחר פי' שני שקים מחוברין ומונחין על החמור אחד מצד זה ואחד מצד אחר ובלשון ישמעאל אלכרג (א"ב תרגו' ירושלמי ויהי הם מריקים שקיהם והוה כד אינון מריקין דיסקייהון):
דיופי [הייבער] (עירובין קד) מענין בדיופי ומטיפין מאדק פי' בא להודיע שמותר להעלות יין מחבית בדיופי ופי' בדיופי כגון מינקת שיש לה שני פיות ומכניס פיו האחד בחבית ושואב בכל כחו ומעלה היין בכחו ויש פה למעלה מזה פה הדיופי הנתון בפיו כמו דד שהיין בהגעתו לדד מקלח ויוצא ומקבלו בכלי אחר עד שמריק כל היין שבחבית פי' מעיפין מאדק שמענו כי הוא כלי עשוי זלועא כמין כוז נקוב בקרקעיתו נקבין דקין ופיו צר ממלאין אותו מים וסתומים היו וכל זמן שפיו סתום אין המים שבתוכו שותתין מן הנקבין שכח הרוח מונע את המים וכשפותחין פיו ויכנס האויר דוחה את המשקה שבתוכו ומטיף טיפה אחר טיפה טיפות דקות ונותנין תחתיו כלי נחשת כגון ספל וכיוצא בו וכשנופלת טיפה על הכלי משמעת את הקול טיפה אחר טיפה כגון קול משורר ואמרינן מאי לאו מטיפין מאדק שהתירו חכמים לחולה לאו בחולה ישן ומבקשין להקיצו ועושין לפניו זה הקול כדי שיקץ לחולה בלבד התירוה משום סכנה אבל לבריא כי האי גוונא אסור שמוליד קול בשבת וקשיא לרבא דאמר לא אסרו אלא בקול של יד בלבד. ופריק לעולם בחולה נעור ורוצה לישן דמשתמעי הללו טיפי דמטיפין מאדק כי זמזומי (א"ב פי' בלשון יוני כלי ארוך וחלול ושני נקבים משני ראשיו):
דיופטרא [העמד פאן צווייא קאלירין קאבריץ פוסתעפיך] (בויקרא רבה באמור אל הכהנים ולקחתם לכם) לא אישתייר לי מכל דקפחית אלא הדין דיופוטא והדין דיפוטא מסהיד עליה פי' מעיל שיש לו שני צורות קורין בלשון יון כך. ס"א מפיטא והוא לשון לעז ממש טפיט"ו:
דיופלי [דאפפעל וואך] (תענית יט) אמר לא זזו משם עד שבאו דיופלי דרומי והכו את מוחו בגוזרין פי' שני שלוחים (א"ב פי' בלשון רומי דופלי אנשים חשובים בין אנשי הצבא אשר מפני גבורתם היו נותנים להם פי שנים ושכר כפול ומה שפירש בעל הערוך יפה פי' שבלשון יוני קוראים דיפולי לשלוחים אשר המשלח בא אחריהם):
דיופלוסטון [דאפפעלט פאלאסטין] (סוכה נא) תניא רבי יהודה אומר כל מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריאה של מצרים פי' שני פלטרין זה לפנים מזה (א"ב פי' דיפלוסטואן בלשון יוני אולם ואכסדרה כפולה ובהדיא גריס ירושלמי דסוכה פרקא בתרא דיפלי אסטבא):
דיופרא [צווייאמאל פריכטע טראגענדע ביימע] (בריש דמאי) כל השיתין פטורין חוץ משל דיופרא. (ובפרק ט' דשביעית) אוכלין על הטפיחין ועל הדיופרא (עירובין יח) חוץ מן הדיופרא מאי דיופרא אמר עולא אילן העושה דיו פירות בשנה (א"ב פי' בלשון יוני אילן מוציא שני פעמים):
דיו פרצוף [דאפעלט געזוכט] (שם יח) אמר ר' ירמיה בן אלעזר דיו פרצוף פנים היה לו לאדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני. (בב"ר ח) נעשה אדם בצלמנו כדמותינו אמר רבי שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון דיו פרצופין בראו ונסרו ועשאו גביים לכאן וגביים לכאן. (ובריש ויקרא רבה מאהל מועד לאמר אמר סימון דיו פרצופין היה הדיבור יוצא חיים לישראל וסם המות לעו"ג) (א"ב פי' בלשון יוני שני פנים או שני ענינים ואופנים)
דיוקן [בילד] (מ"ק טו) דתני בר קפרא דמות דיוקני נתתי בהם ובעונותיהם הפכתיה יהפכו מיטתן עליה: (ב"ב נח) כי מטא במערתיה דאדם הראשון יצאת בת קול ואמרה לו נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה לא תסתכל פירוש כי בצלם אלהים עשה את האדם (חולין צא) ע לין ומסתכלין בדמות של מעלה יורדין ומסתכלין בדמות דיוקני שלמטה (סוטה לו) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי באת דיוקנו של אביו ונראת לו. (יומא סט) דמות דיוקנו אני רואה במלחמה ונוצח. (שבת קמט) ת"ר כתב המהלך תחת צורה ותחת דיוקנאות פירוש צורת אדם המצויירת בכותל הכתב שתחתיו אסור לקרותו. פי' אחר מציירין כיצד נעקד יצחק ושחר מעשים (ב"ק קד) א"ר יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליה פירש דיוקני צורה ידועה לו כגון סימן שהוא ביניהן ואפילו עדים מעידין שאמר להן הכתוב בכתב הזה כתב ידי הוא ואין העדים יודעין מה כתוב בו אלא כתבו הן למטה כי פלוני אמר לנו העידו עלי שזו הדיוקני שלי הוא. (ב"מ קטו) אבל אתה נכנס על שכר כתף על שכר פונדק ועל שכר דיוקנאות פי' ששכרו לצור לו צורות ודיוקנאות בכותל. אך בצלם תרגום ברם בדיקנא. פירש דיוקני הוא צורה ועיקר צורת אדם המצוירת בו איקונין זו צורה המצויירת על הנייר או על הסיד כלומר דיוקני זו שנייה לזו כעין דיופי (א"ב תרגום אך בצלם ברם בדיוקנא פירוש בלשון יוני דמות תבנית צלם):
דיותק [פאמעליע] (ב"מ נט) דאית לי' זקיפתא בדיותקיה לא נימא לחבריה זקיף ביניתא פי' רש"י במשפחתו:
דייט [הויז. שטוב שיעדעסריכטער אמט] (שבת צו) היו שתיהן בדייטא אחת המושיט חייב והזורק פטור (עירובין פח) שתי דייטות זו כנגד זו. (ובב"ב סג) המוכר בית לחברו ואמר לו על מנת שדייטי העליונה שלי דייטי העליונה שלו. (שם קמח) זה אומר בדייטי העליונה וא' אומר בדייטי התחתונה אמר רבי חנינא מעשה בא לפני רבי וצירף עדותן פי' עלייה (ובחלומות דמגלת איכ') חזיתי בחלמי דייטונא דבייתי מתברא. ס"א שרית' דביתי (א"ב כן פי' מלה זו בלשון יוני ולפעמים עניינה מקום המשפט (בריש מדרש מגלת אסתר) שהוא נתון בדייטי):
דייטרוט [גלאז געשיער] (בב"ר פרש' ב') ותפקחנה עיני שניהם לעירוני שהיה עובר לפני חנות הזגג והית' לפניו קופה מלאה כוסו' ודייטריטין הפשיל במקל ושברן. אמר רבי חייא לזגג שהיה בידו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין בשעה שהיה חפץ לתלות הקופ' היה מביא יתד ותוקעה ותולה עצמו בה ואח"כ תולה קופתו פירוש כלי זכוכית חשיבין (א"ב פירוש בלשון יוני כלי עשוי באומנות פתוח במקלעות ובפטורי ציצים):
דייל [שטאטס דינער] (יומא יח) אי בר אחתיך דיילא נהוי חזי בשוקא קמיה לא תחליף פי' הוא הממונה על המכס חזי קמיה לא תחליף שהוא יודע כל מה שעשית ויתפשך לדין (פסחים פו) אמר רב הונא בני חבורה נכנסין בשלשה ויוצאין אפילו באחד פירוש חבורה שנמנו על הפסח ובאו מקצת מהן בעת שדרך בני אדם להכנס לאכול הפסח ושיגרו הן הדיילא שהוא כגון השמש שלהן וחיפש אחר הנשארים ולא מנאן אפילו אם לא נתקבצו מכל החבורה אלא ג' יש להן רשות להתחיל לאכול לבדם ואין עליהן להמתין להם עד שיבואו כיון שנתאחרו יותר מדרך בני אדם כול' אבל פחות מג' לא זה דין הנכנסין אבל אם היו מקובצים וראו מקצתן למקצתן ויצאו ונתאחרו יותר מן השיעור שאמרו והדר בהן דיילא ולא מצאן אפי' לא כשאר מכל בני החבורה אנא אחד כיון שהיו שם ויצאו מתחיל לאכול אפי' האחד לבדו ואינן יכולין לומר לו למה לא המתנת לנו אמר רבינא ונותן דמים אם אכל יותר על חלקו ולית הלכתא כוותיה וה"מ דעל בעידנא כרבא והדר בהו דיילא:
דיומן [צוועק, ציעל] (בילמדנו כנחלים נטיו) למה כינה אותן בנחלים ביקש ליתן דיומן בישראל למה שהנחל הזה כשבני אדם ממלאין ממנו וכו' פי' ענין די כלומר דבר שיש לו קצבה שאינו נובע ויפחת:
דימורון [מויעלבעררען אבגאס]. עיין ערך איריוסטו:
דיין [ריכטער] (בב"ר פרשה ג) והוו תרויהון מדיינין זה אומר אני אשלוט ביום וכו'. וירב בלבן תרגום ירושלמי ודיין בלבן:
דייסא [צוקאסט מעהלשפייז] (ביצה כו) מערבין בדייסא. (ע"ז לח) איכא בנייהו אדרי ודייסא. (ברכות לו) בדייסא גרידא כולי עלמא לא פליגי דמברכין בורא מיני מזונו' פירוש דייסא הריפות גרידא בלא עירוב דבש ובלשון ישמעאל הריסא:
דייספק [פוס פאן איין טראג זעסעל] (גיטין נז) אשקא דדייספק חריב ביתר פירש רגל הכסא כגון מרכבה שנושאין אותו בני אדם ופעמים בבהמות (חולין עט) כי מעיילת לי כודנייתא בדייספק (א"ב בנוסחאות דידן כתוב ריספק):
דייציפי [טורקעלטויב] (שם סב) דייציפי ותורין של רחבה כשרק משום תורין ובערך צצלא מדמי לו ציצלי (א"ב דאציפי כתוב):
דייקטסא [וועג ווייזער] (ויקרא רבה פרשת ואם הכהן המשיח) ודייקטסא בחד עינא פיר' בלשון יוני מורה דבר מה ובפרט מורה הדרך:
דייקלריא [קעטע. געהנגע] (ירושלמי דברכות מי שמתו) ובלבד לא יעבד כהדין דייקלירא פירוש המפרש מיני שלשלאות שתולין בהם נטיפות ושאר תכשיטין:
דייר [פרעמדער גלויבענם איבר טרעטנער] (גיטין נד בכורות ל) הוא דהוה קרי לחבריה דיירא בר דיירתא פי' גר בר גיורת:
דיית [שוויצען] (פסחים ל) חזינא דמדייתי וכיון דמדייתי ידאי בלעי פי' מזיעין:
דיית [רידערבייגען] תרגום תחתיו שחחו עוזרי רהב תחותוהי דייתן רשיעיא:
דייתק [טעסטאמענט] (מ"ק יח) ואלו כותבין במועד קדושי נשים גיטין ושוברין דייתיקי ומתנה. (ב"מ יח) דייתיקי מתנה ושוברין פי' לשון יון קורין לשטר צואה דייתיקי ועיקר הדבר דא תהא למיקם ולהיות. וכל טוב אדוניו בידו תרגום ירושלמי דייתיקא דרבוניה (ובילמדנו ויהי בימי אמרפל) אמר לו כתוב דייתיקי שיהא בנו בורר לו חפץ אחד ממה שנפשו מבקשת:
דך [צערשטיסין] (ביצה יד) תבלין נידוכין במדוך של עץ (יומא עה) או דכו במדוכה מלמד שירד להן לישראל תכשיטי נשים עם המן דבר הנידך במדוכה פי' בשמים הנדכין במדוכה (נדרים נח) דלמא במדוכנין (א"ב תרגום דכא לארץ חיתי דכדך לארעא חיתי):
דך [ריין] (פסחים טז) משקי בית מטבחייא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין (חולין לה) תרגום טהור דכי:
דך [אורט. שטעללע] (ב"מ צג) גובה סריא אדוכתא פלן. (ב"ב ע) ההוא טייעא דהוה קא מזרע ארעא והוה אמר האי אורחא לדוך פלן פי' מקום (א"ב תרגום נודד ממקומו דמשני מדוכתיה):
דך [הערצאג] (בפרק המצניע ירושלמי) ונשיא נשיאי הלוי דוך דוכנין היה כמו דוכוס שנאמר לפנינו:
דך [דיזער] (עזרא) אדין ששבצר דך פי' זה תרגום הנער הלז עולמא דיכי:
דכמה [פריוואנג. מוסטר] השקוה פירשנו בערך דגם. השמת לבך כי אין כמוהו בארץ תרגום ארום לית דכמיה (א"ב פי' בלשון יוני חקירה נסיון ובחינה):
דכן [העהע שטאפע באנק] (במדות בפרק שני) והדוכן נתון עליה. (מגלה ג) ולוים בדוכנם פי' ל' ישמעאל שם האיצטבא דוכן ועומדין עליו הלוים. (ב"ב כא) ואי איכא ארבעין מותבי' ריש דוכנא. פי' ממונה תחתיו שיסייעו ללמד הנערים ואין מנכין לרב משכירותו כדי לשכור אותו ריש דוכנא אלא מסייעי ליה ממתא כלומר הצבור שוכרין אותו ופי' ריש דוכנא ראש האצטוה ששם ישיבת הנערים (א"ב תרגום שאו ידיכם קודש טולו ידיכון כהניא על דוכן קודשא) (כלים פ"ז) דכון שיש בו בית קיבול קדירות טהור משום כירה וטמא משום כלי קיבול פי' דכון עושין בארץ ישמעאל מצבה מן החרש כמין איצטבא ותחתיה חלול ועושים בה מקום מלמעלן והאש דולק תחתיה כלי קבול כלומר כלי הוא הרחב שלו תוכו שהוא רחב. פירוש אחר דכון שיש בו כמין מכתשת של עץ וכירה עליו כדכתיב או דכו במדוכה:
דכן [בהעלטער] תרגום וגדרות לצאנכם ודכוון לענכון פי' בלשון יוני דוכיון כל מקום אשר הוא מוכן להיות בית קבול (ובב"ר פרשת יקוי המים) רבנין אמרי דוכוס קבלונו והוא כמו דכון בלשון יוני.
דכוס [הערצאג העררפיהרער] (סנהד' לה) תנו לי דוכוס אחד. (ובב"ר פ' סח) שרי מפיק דוכסין ומעייל דוכסין (ובויקרא רבה זאת תהיה) דוכסא רואה אותי ונוטל אותי (ובפסיקתא דוזאת הברכה) ויאמר המלך סוב התיצב כה ויסוב ויעמוד אמר ר' אבא בר כהנא אי הוה דוכוס איתעביד איפרכוס ואי הוה איפרכוס איתעבד איסטרטליטיס (ובילמדנו) בריש ואלה שמות משל לאחד שרגם איקינון של דוכוס פי' שר ואיפרכוס גדול ממנו ואיסטרטליטיס גדול ממנו. (ובמגלת איכה) בענין רבי אלכסנדרי פתח ויגל את מסך יהודה גלי דכסיה (ובויקרא רבה בזאת תהיה בסוף פרשת רפאני ה' וארפא) וצוה הכהן ופנו את הבית רגל את מסך יהודה גלי דוכסיה ס"א גלי בילאות כלומר גלו השרים והעשירים (א"ב דוכוס בלשון רומי שר צבא ואיפרכוס בלשון יוני שר הפרשים ואיסטרטליטיס בלשון יוני נגיד מלחמה ובעיר רומי היו שרי צבאות הרבה אבל בעת צרה היו בוררים נגיד מלחמה על כלם ומשנהו שר המפרשים תרגום בפסוק ויספר להם המן והיה איתמני עם דוכסי מלכא):
דכסמן [ברינע, וואסער זאמלונג] (בילמדנו קח את המטה) על מי מנוחות ינהלני שהיתה הבאר נעשית לכל אהל ואהל דכסמני לא היה אחד מהן מצטער לילך למלאות ממקום אחר כלומר שביל היה עושה המים והולך עד אהלו (א"ב פי' בלשון יוני מקוה מים בבתים):
דכסן [דאפעלט] (בילמדנו ואברהם זקן) וכן שלמה כיון שהזקין חולי דוכסן שנאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו (א"ב פי' בלשון יוני כפול וחולי כפול היה לשלמה זקנה והטיית לב):
דוכסון [עהרע רוהם] (ירושלמי בבא מציעא פרק אלו מציאות) לא אחית אלא למחמי בדוכסי דידכון פי' בלשון יוני כבוד גדולה וחכמה:
דוכסוסטוס [געשובען אוף ביידע זייטמן] (שבת עח מנחות לב) אמר רב דוכסוסטוס הרי הוא כקלף מה קלף כותבין עליו תפילין אף דוכסוסטו' כותבין עליו תפילין פי' רב האי ז"ל מנהגא מייתי מגלתא דמעבדא בתמרי וקמחא דשערי ומתח ליה עד דיביש וקליף ליה עד דהוו תרין פיסקי ויזהר שלא ינקב וקאי קלף לחודיה ומעביר ליה לקלף דהוא אפא דמגלתא מכלפי בשר תוב בעפצא לשמה וכותב פרשיות על מקום בשר וההוא גיסא אחרינא דאקליף מיניה הוא נקרא דוכסוסטוס כורך בו פרשיות ומנח להו בקבעא דהוא שילחא דתפילין ומנהגא הכין הוא וקאמר רב כי היכי דכותבין תפילין על הקלף דהוא אפא דמגילת' הכין נמי כותבין תפילין על דוכסוסטוס דאיקלף מקליף אם כתב על זה כשר ואם כתב על זה כשר ומותבינן ליה הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזווה על דוכסוסטוס קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שיער. ומפרק רב שאם כתב על דוכסוסטוס יצא מיהא על הקלף מצוה ומותבינן שינה בזה ובזה פסול ומפרקינן בשבת לענין מזוזה ובמנחות לענין תפילין ואפא דמגלתא דהוא גיסא דעיקרי קלף הוא מקום שיער בודאי ומן גואי דיליה כתבינן ודקאמר במזוזה כותבין על דוכסוסטוס במקום שיער צאו במקום שיער ממש דאי סלקא דעתך אפא דמגלתא הוא מרישא בהדיא הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף והרי יצא מקום שיער גופו בכלל הקלף אלא שמע מינה מאי מקום שיער הוא מקום שנקלף הקלף משם שנמצא כנגד מקום שיער נמצא הקלף עומד לבדו ומקום השיער העיקר בו ואין כותבין שם לתפילין אלא מן אפי אחרינא ודוכסוסטוס העומד לבדו והמקום שהיה דבוק על בשר הבהמה בו אין כותבין עליו מזוזה מאותן הפנים אלא מפנים אחרות (א"ב פי' מלה בל' יוני עור בהמה מעובד ומתוקן משני עבריו וקשה לי לפי פי' הפוסקים טובא חדא דלא חזינן שהעור נחלק לתרי פסקי ועל דבר זה שאלתי עבדנים רבים והייתי כמצחק בעיניהם ואמרו לי שאם היה יכולת בידם לעשות דבר זה היה להם ריוח כפול ומכופל בעשותם מן עור אחד שנים ומן עור עב שני עורות דקים ותו קשה וכיון דמצוה לכתוב מזוזה על דוכסוסטוס למה לא מטרחי רבנן להיות דוכסוסטוס מצוי להם ואיני כחולק על דברי הפוסקים חלילה אלא באתי להתלמד ובעלי התוספות (בפרק שמונה שרצים דשבת) הביאו סמך לפירושי אף שהדיחוהו והאומר לרבינו תם שבלשון יוני קוראים לבשר סוסטוס כחש לו):
דכסוסיא [גיווער מאגיזין היטער] (מגילה לב) מאי דכסוסיא פרשא דמתא פירשה בערך טרזין:
דכיפת [ווידעהאפפי איין פויגל] דוכיפת זה שהודו כפוף (חולין סג) וזהו שהביא שמיר לבית המקדש:
דכר [ווידער]. (עירובין מו) הנהו דכרי דאתו למברכתא תרגום אילים חמשה דיכרי חמשא:
דכר [מעננליך]. תרגום זכר ונקבה דכר ונוקבא:
דכר [דענקען] תרגום ויזכר אלהים ודכיר ה':
דכורו [צויבערער]. (תרגום ירושלמי של אוב דכורו ואונקלוס תרגום זכורו):
דכרין [ווירמיג] (נזיר לד) ענבין דיכרין פי' רש"י ענבים שהתליעו:
דל [צוויגענרייכער. רעבע] (בפרק ד' דפיאה) בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים כן הוא משפט הפיאה שכל עני ועני מה שמגיע לידו זוכה בו שהפקר הוא ואם יש שם עניים ואומרים תשעים ותשעה נחלק את הפיאה בשוה שיכול כל אחד ואחד ממנו ליטול כשיעור המגיע לחלקו ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה כלומר נתפוש כל אחד וא' ממני כמה שיכול ומהו כהלכה כן מפורש (בתורת כהנים) תעזוב הנח לפניהן והן יבוזו אפילו צ"ט אומרים לחלק ואחד אמר לבוז אפילו הוא בריא אפילו ידיו יפות לזה שומעין שאמר כהלכה יכול אף דלית ודקל כן תלמוד לומר אותם אפילו צ"ט אומרים לבזבז ואחד אומר לחלק אפי' חולה אפילו מנוול לזה שומעין שאמר כהלכה ומה ראית לומר בדלית ודקל לחלק ושאר פירות לבזבז אחר שריבה הכתוב ומיעט תלמוד לומר קציר מה קציר שהקטן שולט בו כגדול יצאו דלית ודקל שאין הקטן שולט בו כגדול זה פירש רבינו משולם ברבי משה ברבי איתיאל מעיר מגנצ"א (פ"ז בכלאים) המדלה את הגפן (מנחות פו) אין מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות (פסחים ע) ת"ר אוכלין בענבין עד שיכלו דליות של אבל. (ב"מ צא) אמר רב ששת בריה דרב אידי במודלית. (שם קיא) דלית שעל גב פרסקי פי' דלית גפן גדול המודלה על גבי אילנות מן ורעו דליותיו ובלעז פירגול"ה:
דל [ערהעבען טראגען] אגרא דהספידא דלויי כבר פירשנו בערך אגר. (מ"ק כח) דדל ידלוניה ופי' כמו אגרא דהספידא דלויי. פי' אחר מי שנושא את המת אחרים ישאו אותו כדמפורש בפרק המדיר דיטען יטעוניה איכא דאמרי דלא דל ידלוניה מי שאין מגביה עצמו אחרים מגביהין אותו דנאמר כי טוב אמור לך עלה הנה וגו'. (שבת פח) שמואל וקרנא הוו יתבי וכו' חזו למיא דדלו ועכירי שאלו מלפני רב האי גאון מהיכן ידע שמואל דגברא רבה קא אתי ממערבא וחייש במיעיה והשיב חזנהו למיא דמידלן דקטפו ומוספי מידלו בתוקפא דילהון דכתיב והמים גברו עלו בתוקפהון והוה שמיע ליה לשמואל דגברא רבה קאתי ממערבא בההוא יומא וכיון דחזנהו למיא דעכירי ידע דההוא גברא דקאתי אי אפשר דלא שתי מנייהו ומנהג ידוע דמאן דשתי מהנהו מיא דעכירי חייש במעיה ומשמועתו אמר גברא רבה קאתי ומן עוכרא דמיא אמר דחייש במיעיה ופי' תהי בקנקניה חזי אי גמרי קנקניה אי לא כמאן דנקיט בת תיהא ותהי ושריף תהי מן קנקני דחמרא ופקדיה שמואל לקרנא לאוכליה אוכלין המשלשלין ומנעי' מבית הכסא דאיכוון לאסוייה מן חשש דבמעיה וכיון דמצטער רב ולא ידע דלאסיתיה איכוון לטייה דלא לקיים לי' ברא ולא איקיים ליה ברא לשמואל אלא בנתא וכיון דאתידע לרב דלאסויי איכוון ולטותיה אתקיימ' ביה חש דלא תחלוש דעתי' ואדבריה על נפשיה כמפורש בסוף פרק מרובה ולטיה נמי לקרנא ונפיק ליה קרנא דבשרא בעיניה:
דל [שעפפען] (ב"ק צב) אי דלית דלינא אמר ליה דכתיב ויאמר אליה ברק וגו' כלומר אם תשאב מן הבאר אשאב עמך ואם לאו לא אשאב לבדי (יבמות צו) דלאי דדלו דולא נישל לכו סתר פתר פירוש בני אדם הדולין מים כלומר דולי חכמות עמוקות אשאל לכם פתר סתור. (שתפתרו דברי סתר). (גיטין עד) אמר רשב"ג כולי עלמא דלו ג' דלוותא ואכלו ריבעא את דלי ד' ואכול תלתא לסוף אתא מיטרא וכו'. פי' משקין ג' פעמים ושקלי ריבעא מן הפירות דלי את ד' וטרח יותר וטול שליש שהוא יותר. (ב"ב לה) אמר רבא אי דלי ליה איהו גופא סלא דפירי לאלתר הוי חזקה פי' אי איכא סהדי דיהב ליה לוקח למארי ארעא צנא דפירי דורון להוליכו לביתו נתברר מדידיה יהיו ליה למוכר ומיד הויא חזקה. פ"א אי עזרו מוכר ללוקח להטעינו מפירות של אותה קרקע לאלתר הוי חזקה: (ר"ה ו) לרבי מאיר ד' דל רגלים לרבי שמעון ד' דל מעשר בהמה (סוכה נו) דל בדל פי' משמר הנכנס והן באי השבת לדברי ר' יהודה נוטלין ז' חלות ב' יתירות על יוצאי השבת בשכר הגפת דלתות שהיוצאין פתחו והנכנסים צריכין לסגור השערים שפתחו היוצאין וזהו ששנינו הנכנס נוטל ז' ב' בשכר הגפת דלתות ואמרינן לימא משמר היוצא למשמר הנכנס נחלוק אלו י"ב שש ושש וכן בשבת הבאה תחלוק אתה עם המשמר הנכנס וזהו פי' דל בדל ודחינן אמר אביי בוצינא טב מקרא כלומר הנאה קרובה עכשיו ואפילו היא מעוטה כגון הנאת קישות שהיא קטנה ואכלה מיד חפץ בה מאכילת דלעת שצריכה איחור עד שתתבשל כך טוב לי ב' חלות בשבת זו מיותר בשבת אחרת:
דל [קנוטיג צוטיג נאכהענגן] (חולין קכט) האבר והבשר המדולדלין בבהמה. (בכורות לה) מעשה בזכר של רחלים זקן. (שם מה) אלו בעלי הדלדולין פסולים באדם וכשרים בבהמה. (כריתות סו) אבר המדולדל בבהמה אבל המדולדל באדם טהור ובגופה של בהרת (נגעים פ"ו) היבלות והדלדולין איכא דאמרי התלתולין והוא כמו תל בשר ונדלדל למטה. ובאלו חוצצין (מקואות פ"ט) וצפורן המדולדלת. (חולין מד) אמר שמואל סימנין שנידלדלו ברובן הכא דאידלדלו אידלדולי (שם מו) ומעורה בטרפשין מה הוא פי' נדלדל נתפרק ונשאר תלוי כדתנן האבר והבשר המדולדלין:
דל [מאגער, שוואך, ארם] (הוריות ט) נכתביה רחמנ' או בדלות או בעשירות מאי טעמא כתיבא בדלי דלות. (כריתות י) שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו מביאין שתי פרידין תחת כבשה ומביאין בדלי דלות עשירית האיפה שמע מינה כבשה בעשירו' תורין ובני יונה בדלות עשירית האיפה בדלי דלות (סוטה ט) תניא רבי אומר אלמלא לא נקרא שמה דלילה ראוי היתה ליקרוא דלילה שדילדלה את כחו דלדלה את לבו דלדלה את מעשיו:
דל [פאדום שניר], (ב"ק יז) במשנת היה דליל קשור ברגלו פי' חבל או חוט (יבמות סג) זבין ולא תדויל (א"ב כתוב בנוסחאות זבין ולא תיזול ופירוש רש"י מכור ואל תבא לעניות ורבינו חננאל כמו שכתבו התוספות פי' קנה ואל תארג והביא ראיה מן סתר זוללת בשוק אבל בעל הערוך גרס וסתר דוללא ולפי דעתו יהיה הפי' קנה בגד עשוי ואל תתקן הפשתן לארגו) (חולין ס) דכל מאן דמינגע יהבין ליה מסתוריתא וסתר דוללא ויתיב בשוקא. וכבר פירשתי בערך ביסתרקי ובלשון ישמעאל קורין לאנוצי פשתן דליל:
דלב [קעסטענבוים] (ר"ה כג) ערמונין דלובי לח ולוז וערמון תרגום ודדלוב:
דילהון [דיעזען] (תרגום מכרה כיום כיום דילהן ות"י תיהי וקיים ליה):
דלה [פירכטען] (תרגום פחד דלוחא). אשחק בבוא פחדכם תרגום דלוחכון. (וכן בבוא כשואה פחדכם לא תירא מפחד פתאום):
דלטור [אנצייגע פערליימדער]. (סנהדרין מג) אמר לו וכי דלטור אני. (ובב"ר פרש' ב) והנחש היה ערום התחיל אמר דלטוריא לבוראו. (ובפסיקתא דפרה) ענ ידי שהיה בהן דלטורין פי' רכיל בלשון רומי ובלשון לעז. חנף יבוא תרגום דילטור יעול (א"ב פי' דלטוריא בל' רומיי רכילות):
דלכון [דער איעריגער] (סוכה מד) דלכון אמר דלהון היא (גיטין פד) רבי יוחנן אמר אפילו תימא רבי דלכון אמר שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל בו פי' אמר רבי יוחנן לחזקיה בנו של רבי חייא שהוא בבלי דלכון אמר כלומר רב כהנא החכם שלכם שהוא בבלי דילהון הוא מדרבנן ואינה לא הלכה ולא יסוד ושנינן כי אמר רבי יוחנן להלכה למשה מסיני ויסוד נביאים בזמן שבית המקדש קיים ובגבולין וכי אמר רב כהנא בזמן הזה מדרבנן ומעשה דרב כהנא בהדי רבי יוחנן פורק לו כל קושיא שהיה לו בהגוזל בתרא והא דאמר לחזקיה משיב ואמר לו דלכון אמר מפורש בגטין וחזקיה בנו של רבי חייא היו קורין אותו בבלי בכמה מקומות מה בבלי אומר בדבר זה ואע"פ שחזקיה רבו של רבי יוחנן הוא אומר לו דילכון:
דלמא [פילייכט]. (תרגום כי תאמר בלבבך דלמא תימר בלבך תרגום לו ישטמנו דלמא יטר לנא דבבו תרגום פן דילמא):
דלמטיקיון [איין קאצין קלייד] ומנעלות הפינון לא ילבש בהן עד שיבדוק (בסוף כלאים) פי' בלעז קלצ"י והן מצמר טוב ומנעלות הפינין בלע"ז פידו"לי והן מפסולת של צמר ויש אומ' דלמט"יק בלע"ז קאפ"א וכן קורין דלמטיקא ירושלמי מעפוריין (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מין כתונת לבנה הבאה מארץ דלמטיא):
דלניה [צירונג] (ירושלמי דבבא מציעא פרק אלו מציאות אבדת מלכותא דילניה דידה פי' המפרש מין תכשיט יקר):
דלס [בעטרוג] (פסחים נו) שמלאכתן נאה ואין בהן דלוספי' דופי (וכן בלשון רומי):
דלוסקוס [קאסטען] כבר פירש' בערך גלוסקוס:
דלע [הארביז]. (כלאי' פ"א) דלעת יונית עם המצרית פי' קיקיון (א"ב מה לקיקיון את הדלעת):
דלף [אויגען טרערן] (יומא כח) שברירי דשמשא קשי משמשא וסימן דילפא.(כתובות ס) הוו לה בני דולפני פי' בנים שעיניהן דולפות דמעות תמיד (בכורות מד) דולפנות דמעות וטורדות פירוש דולפות דמע יותר מדמעות:
דלפה [דאך טריפע] (מדות פד) ואמתים בית דלפה יש מפרשים תרגום ויחבר ולפוף (א"ב לפי דעת בעל הערוך אות דלת שמושי' היא ונקראות כן קורות עליונות נשענות על התחתנה שעל ידן נחברים הנסרים של תקרה פי' אחר חלל אשר בו עמדו מים הנוטפים מהקרוי העליון ונקרא כן על שם הדלף):
דלפן [וואסערמאן] (בכורות ח) הדולפינין פרין ורבין כבני חדם מאי דולפינין אמר רב יהודה בני ימא פי' אדם של ים (א"ב פי' בלשון יוני ורומי שם תנין וחיה של ים יולדת גוריה ומניקתם בדדיה וזה טעם פרים ורבים כבני אדם נזקקת לזכר פנים אל פנים ואינה יולדת בנים):
דלפק [טיש אויף טראנק גשיעהר] (כלים פ' כ"ה) השולחן והדלפקי יש להן אחוריים תוך (חגיגה כו מנחות צו פ' כב דכלים) השלחן והדלפקן שנפחתו או שחיפן בשיש (ע"ז סט) המניח לגין על השלחן ולגין על הדלפקי פי' כלי עץ שמניח בו כלים של יין כמו כוסות ואשישות (א"ב בלשון יוני ורומי שלחן מוכן לערוך עליו הכוסות):
דלק [ברעננען] (בסוף ערלה) מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם ידלקו (מדות פא) שבדרום שער הדלק ובריש גמ' דפ"ק דיומא:
דלר [איינע קראנקהייט] (גיטין ע) היא מלמעלה והוא מלמטה אוחזתו דלריא כבר פירש' בערך גם (א"ב פי' בלשון רומי כא ב):
דלת [טהיר] (בב"ק פ) דלת הננעלת לא במהרה תפתח מאי היא מר זוטרא אמר לסמיכה פי' דלת הננעלת כיון שלא נענה בראשונה לא במהרה נענה כדכתיב גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי מר זוטרא אמר לסמיכ' שכל מי שחזרו עליו לסומכו פעם אחת ולא נסמך שוב לא במהרה הוא נסמך (ב"מ פה) שמואל ירחינאה אסיא דרבי הוה הוה קא מצטער רבי למסמכי' וכו' רב אשי אמר כל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו בכינוי אמר וכן רב אחא מדיפתי שאמר לעולם אין מריעין לו בכינוי אמר כלו' אין מטיבים לו משום מילתא דנפשיה (ב"ב יב) קרי רב אחא מדיפתי אנפשיה כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו. דלת אלמנה הנגררת אין נועלין בה בשבת היכי דמי דלת אלמנה איכא דאמרי דחד שיפא איכא דאמרי דחד גשמה פירש שיפא לוח אחד כדכתיב וכפיס מעץ יעננה ומתרגמינן שיפא ואמרי להדלית לה גשמה ויש שגורסין שיבא גשמה. פי' שיבא שאינה נצמדת משני צדדיה והוא מל' צמיד דתרגמינן שיבבין פי' גשמה בית קבול של ציר שהו כמלבן אלא יורדת ומשתקעת בארץ (עירובין קא) דלת שבמוקצה:
דם [פערדאכט] (מ"ק יח) אמר אביי אמרה לי אם דומי מתא יומא ופנגא. (מכות כה שם נב) ההוא דחליף אבבא דבי חמוה ונגדיה רב ששת ההוא מידם הוה דיימא חמתיה מיניה (שם ע) דדיימא מעלמא פי' מרננין עליה שגם אחר בא עליה זולתי הארוס. (נדה סו) דמות עיריך עלתה ביך פי' עין שלטה ביך שחושדין אותך לפי שאת רגיל' לטבול ביותר את מרבה בתשמיש המטה לכי והבעלי לו לאלתר כשתעלי מן הנהר שטבלת בו קודם שתראה דם איכא דאמרי אמר לה לא תגלי להו לחברותיך שאת מצטערת על כך שאת רואה דם דכי היכי דתהוי עליך בחד גיסא שתמהו עליך שהיית רגילה לשמש תדיר ונתנו ביך עין נתנוהו עליך לאידך גיסא שכשיראו שאת מרבה לראות דמים הרבה יאמרו סימן יפה הוא לה שהאשה שדמיה מרובין בניה מרובין ויתנו בך עין ויפסוק הדם (פירוש רננת בנות עירך עלתה כנגדך):
דם [געלד] (ב"ב סב) אלא לדמי הכא נמי לדמי אמר רבי' חננאל ז"ל קיבלנו מרבותינו קבלה רב מפי רב כי זה לדמי פי' שמין את השדה שפירש חוץ השדה פלוני וכשיעור דמי אותה שדה שייר לעצמו המוכר בשדה שמכר ואם נשאר בשדה שפירש לו כי מכרה מתשעה קבין ולמעלה המכירה קיימת נוטל המוכר ממנה כשיעור דמי אותה שדה שאמרנו חוץ ממנה והשאר ללוקח ואם הנשאר פחות מתשעה קבין בטלה המכירה שפחות מתשעה קבין אותה נקראת שדה והוא בפי' אמר ליה שדה פלוני מכורה לך וזה כגון זו ששנינו האומר לחברו חצי שדי אני מוכר לך משמנין ביניהן ואמר ר' יוחנן ולוקח נוטל כחוש ואוקימנא לדמי. (כריתות יג) תנו רבנן ולהבדיל בין הקדש ובין החול אלו דמים וערכים פי' בערך ערך (ב"מ סג) רבי ינאי אומר מה לי הן מה לי דמיהן פי' נתן לו תשעה כספים בשביל איפה של חטים והוקירה ועמדה בי"ב כשם שמותר ליקח האיפה של חטים כך מותר ליקח י"ב כספים ששוה עכשיו וכן הלכה. (שם נח) אמר אמימר עד כדי דמיהם פי' כפליים כדמיהן. (פסחים לא) פטור מדמי התשלומין ומדמי העצים פי' אל תאמר חשובה זו התרומה כאלו שרפה ונהנה הימנה וחייב לשלם כפי הנאתו אלא אפילו כעצים העומדין לשריפה אינו חייב לשלם דחמץ בפסח איסור הנאה הוא (כתובות קג) נכנס רבן גמליאל בנו אצלו מסר לו סדרי נשיאות ואמר לו נהוג נשיאותך בדמים פי' הגאון טעם הדבר שלא תראה כרץ אחר שררה אלא כאדם שמקחו גדול בעיניו ואינו מוכרו אלא דמים יקרים. פי' אחר אפי' אם תהנה מהם דמים אעפ"כ לא תזלזל בפניהם. ס"א נהוג נשיאותך ברמים ברי"ש. פי' לא תזלזל נשיאותך בפני התלמידים אלא נהוג בהן ביד רמה (א"ב תרגום אקנה מאותך אזבון מינך בדמים):
דם [בלוט] (פסחים פא) הפסח שנזרק דמו. (מנחות כה) דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה רבינא אמר טומאתו בין בשוגג בין במזיד זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ר' שילא אמר זריקתו בין במזיד בין בשוגג טומאתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ולרבי שילא הא קתני בין בשוגג בין במזיד הכי קאמר נטמא וכו' (סנהדרין לח) יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו ת"ל אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו יכול אף בשרצים כן תלמוד לומר אך מאי תלמודא אמר ר' הונא דמו מי שדמו חלוק מבשרו יצאו שרצים שאין דמן חלוק מבשרן (כריתות ד) כל חלב וכל דם לא תאכלו רבי אומר מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין זה עם זה אף דם שדמו חלוק מבשרו אוציא דם שרצים הואיל ואין דמן חלוק מבשרן שמצטרפין זע"ז והא מהכא נפקא מהתם נפקא וזה לכם הטמא לימד על דם שרץ ובשרו שמצטרפין ולא מן היקישא סד"א הני מילי לטומאה אבל לאכילה אימא לא אשמעינן היקישא לאכילה. אמר רבינא הואיל וכך דם נחש ובשרו מצטרפין מאי קמ"ל היקישא ס"ד אמינא שרץ דאיתרבי לטומאה אתרבי לאכילה אבל נחש דלא איתרבי לטומאה לא אתרבי לאכילה קמ"ל היקישא כל מילי דאין דמו חלוק מבררו משמע פי' מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו שחלב אסור ובשר מותר ואין מצטרף זה עם זה שאם אכל חצי זית חלב וחצי זית בשר אין מצטרפין זה עם זה דכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור ואפילו בקדשים כדתניא ר' יהושע אומר כל הזבחים שבתורה נשתייר מהן כזית בשר כזית חלב זורק את הדם כחצי זית בשר כחצי זית חלב אין זורק את הדם אף כל שדמו חלוק מבשרו אההוא חייב אוציא דם שרצים שאין דמן חלוק מבשרן דזה וזה אסורין באכילה ומצטרפין זה עם זה (מעילה יז) דם השרץ ובשרו מצטרפין בכעדשה (חולין לז) מסוכנת דשריא מהכא וחלב נבלה וחלב טרפה חלב חלב למה לי זו היא שאין חלבה חלוק מבשרה ואי זו זו זו מסוכנת פי' זו היא שאין חלבה חלוק מבשר' אלא הכל אסור הבשר וכל שכן החלב יש לך אחרת כיוצא בה חולה וסופה למות שנשחטה חלבה אסור ובשרה מותר. דם היוצא מפיו ומפי האמה טהור. (ר"ה כב נדה נח) א"ל מדמהרי' א"ל דם תהא אחריתו. דמים לו בין בחול בין בשבת (סנהדרין עב) פירוש חיים לו דמיו בתוכו. (בילמדנו ויאמר משה לחובב) כי לדם אעשך ודם ירדפ' אם לא דם שנאת בשביל כך דם ירדפך וכי שונא היה עשו את הדם הרי אין מעשיו אלא שפיכות דמים שנאמר ועל חרבך תחיה ומהו אם לא דם שנאת זה דם המילה. (ובפרשת נקום נקמת) כשם שהיא שונא דם המילה ודם הקרבנות ואוהב דם להרוג נפשות שנאמר ועל חרבך תחיה כך אף דם ירדפך:
דם [גלייכען] (ב"ק עח חולין לח בכורות יד) שור או כשב פרט לכלאים עז פרט לנדמה (חולין עז) ומאי נינהו נדמה הנולד מן התישה דומה לכבש או הנולד מן הכבשה ודומה לתיש:
דמא [דעמאן טייוויל] תרגום ויעש אפוד ותרפים ועבד אפד ודמאין פירש בלשון יוני ורומי רוחות ודמות רוחות הן רוחות טהרה הן רוחות טומאה:
דמאי [אומוויסיג. צווייאפעלהאפט] (ב"מ נד) ת"ש מהא דתנן בריש מסכת דמאי הדמאי אין לו חומש ואין לו ביעור הא קרן יש לו וכו'. (מכות יג) בג' אכל טבל כתנאי (פ"ד דדמאי) ר' אליעזר אומר אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי וחכמים אומרים קורא שם ואינו צריך להפריש וכו'. (חולין עה פ"ד דדמאי) רבי שמעון שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו פירוש שואל את עם הארץ שקנה ממנו ואומר הפרשת תרומה אם יאמר לו מעושרין אוכל על פיו. ותניא (בתוספתא דמאי) יותר על כן א"ר שמעון שזורי הפריש תרומה ומעשר וכו' עד שכשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על עם הארץ ואם אמר כבר הוצאתי אני ממנו מעשר נאמן פי' כיון דידע עם הארץ עונג שבת וסעודת שבת קבע וקובעת למעשר אם לא הפריש מעשר אינו משקר שאימת שבת עליו כך יש אימת דימוע עליו וכיון שהפריש החבר תרומת מעשר מן הדמאי ואחר כך חזרה למקומה ונתערבה ואומר לעם הארץ כך וכך אירע לי שמא הפרשת ממנה תרומת מעשר אימת דימוע עליו מימר אמר כיון שהפריש ממנה ואח"כ נדמעה חמורה היא ואינו משקר פי' דמאי כבר פירשנו בערך דד. פירוש אחר מלשון דימיתי אם יצא ממנו מעשר אם לאו. פירוש אחר דין מאי מתוקן או לא. ובגמרא דבני מערבא מפורש דמי תיקן דמי לא תיקן. (בריש דמאי) הקלין שבדמאי פי' שנהנין מהן ואין צריך להפריש מהן דמאי שבאין מההפקר (א"ב בלשון יוני דבר של המון ויש ספק אם המון העם מעשרים תבואתם):
דמדום [רעטהליך] (ברכות כט). (שבת קיח) א"ר חייא בר אבא מצוה להתפלל עם דמדומי חמה א"ר זירא מאי קראה יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים פי' יראוך עם שמש בשחר ולפני ירח היינו דמדום ערב כלומר קודם שקיעת החמה (ובב"ר יא) ויברך אלהים את יום השביעי אבל יעקב שכתוב ביה שמירת שבת ויחן את פני העיר נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום וירש את העולם שלא במדה:
דמדמניות [רויעטן וויין] (ירושלמי דביצה פ' אין צדק) דמדמניות שבכרם הרי אלו אסורות נראה לי שמלה זו בירושלמי כמו דבדבניות בתלמוד בבלי ואולי מלתא דמדמני מזה ענין עיין שם פירוש ענבים מנטפים מיץ מעצמן ונקראו דבדבניות שהם זבות משקה ודמדמניות שזבות דם:
דומה [דעמאן גייסט] (ברכות יט) דלמא דומה קדים ומכריז להו. (חגיגה ה) הדר משלימנא להו לדומה פי' שר הממונה על המתים: