אור ברסלב
ספר העצמים על עניני הטבע והאדם ומה שאחר הטבע ועל מהות הנבואה ותכונת הגלגלים › שאילות ופסקי הלכות.

ספר העצמים· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]

על עניני הטבע והאדם ומה שאחר הטבע ועל מהות הנבואה ותכונת הגלגלים · שאילות ופסקי הלכות.

על עניני הטבע והאדם ומה שאחר הטבע ועל מהות הנבואה ותכונת הגלגלים

אילו השאילות נשאלו לרב האיי גאון33

וששאלתם מי שנטל ספר של תפילות או דברי תחנונים וסליחות או שאר כתבי הקודש ונשבע בשבועה באותו הספר אותה שבועה כשבועת התורה היא וכיון שמתחרט ורוצה לחזור בה אם יש בה הפרה והתיר או לאו. כך ראינו ששבועתו כשבועת התורה היא מה ספר התורה יש בה שמותיו של הק' כך ספר של תפילות ושל תחנונים ושארי כתבי הקודש יש בהן פסוקין של מקרא ושמות של הק', ולא עוד אלא כיון שיש בו כתוב כל אותיות שבאלף בית הרי אלף בית מצטרפין אותיות שלו לכמה שמות והן גופה של כל התורה ואין היתרה לשבועה34.

מי שיצרו מתגבר עליו וקפץ ונשבע בתורה כשהספר בידו שאשה פלנית לא תהיה אשתו מהיום ולעולם ואח“כ מתחרט על שבועתו ומקבץ בעלי תורה ומוסר להם טענותיו ושבועתו האם יש להן להתיר ולהפר שבועתו כדי לעשות שלום בין איש לאשתו או לא. כך מצינו שבדורות הללו אין כח לאדם בעולם להתיר שבועה ולהפר כלל לא בא”י ולא ח“ל, ושאמרתם שכתב בהלכות קצובות הנשבע על אשתו ילקה על שבועתו ויקים את אשתו, לא סביר לן הכי ודברים בטילים הם ואין לחוש עליו אלא חייב לקיים שבועתו ולגרש את אשתו ואל יחלל שם שמים בפארסיא אלא יגרשנה לאלתר ויתן לה כתובתה ואין בדבר זה משום לעשות שלום בין איש לאשתו, ואי קשיא לך הא דאמרינן גבי סוטה וכתב ומחק ק”ו לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי הנכתב בקדושה ימחה על המים דכתיב וכתב הכהן את האלה על הספר ומחה על המים, הא לא קשיא דהאי מוציא מדי ספק ומידי איסורא, אבל הדא מילתא אמר רחמנא לא תשא ואמר כי לא ינקא וכתב נשבע להרע ולא ימיר, הילכתא שצריך ליתן כתובתה ואין כות' משום לעשות שלום בין איש לאשתו.

וששאלתם מי שכעס וקפץ ונשבע בעל פה בהזכרת השם ובתורה המונחת בארון יש לחכם רשות להתיר או לאו. כך מצאתי הואיל והזכיר את השם או התורה אין התרה לשום אדם בין חכם סופר בין חכם גדול להתיר שבועתו של אדם כל עיקר לא שבועה שנשבעין בספר תורה שיש בידו ולא שבועה שנשבעין בשם הבורא או בספר תורה שמונחת בארון אין רשות לשום אדם בעולם לבטלה ולהתירה ולהפר אותה וכן הלכה.

שלמו תשובות רב האיי הגאון.

וראיתי 35 כתוב בספר רבינו שי' שהיה כתוב בעיר סיפונטא אשר במלכות לומברדיאה בבית המדרש של ר' יהודה המכונה ר' ליאון ב“ר אלחנן ב”ר יהודה נב“ה ולפני רבינו מנחם הכהן ורבינו יהודה ושאר רבנים המובהקים אשר לימדו בישיבה רב האי גאון בן רב שרירא גאון ובאותו בית המדרש כתב זה הספר וזה י' השערים וראיתי כתוב כן שמעשה היה שבדק ר' ידידיה ב”ר דוד ולא מצא סירכא בריאה כלל אבל מצא חוט בטרפשא דכבדא ראש אחד של חוט בטרפשא דכבדא וראש אחד של חוט בבשר שבין הצלעות והיו באותו בית המדרש כמה תלמידים ר' אלחנן זצ“ל ור' ענן הכהן זצ”ל ור' מלכי צדק זצ“ל ור' משה הכהן מע”ה ותלמידים הרבה אילו מכשירין ואילו מטריפין ופישפשו המסכת של חולין והלכות קצובות ותשובות ושאילות והלכות גדולות ולא מצאו שורש לדבר להתיר ולאסור עד שמצאו בתשובות של רבינו חננאל ב“ר חושיאל זצ”ל ובתשובות של רבינו ניסים גאון זצ"ל דאין סירכא מטרפת אלא בריאה בלבד באותן מקומות שמנו חכמים אבל וודאי אם יש נקב מפולש36 בטרפשא דכבדא טריפה אבל בחוט לא נחשוש והכשירה ואכלוה משום ראיה.

37 בירושלמי ר' יוסי ב“ר בון מכה שנתרפאה נותנין עליה רטייה שאינה אלא כמשמרה, ר' בון אמר נותנין עלין על פי המכה בשבת שאינה אלא כמשמרה א”ר תנחומא חוץ מעלי גפנים שהן לרפואה.

נהגו גאוני מגנצא שאין שלוחי צבור קורין הפסוקים38 של מועדות בתפילה, אבל מלכיות זכרונות ושופרות בר“ה בין יחיד בין צבור קורין מהאי טעמא אמר הקב”ה לישראל אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות ותמליכוני עליכם וכו'.

חכמת הדלעת39 קח דלעת לח בערב סוכות סמוך למנחה ושים שעורים י“ב שורות כנגד י”ב חדשים ולכל שורה ושורה שים גרגרים מן השעורים וסומן כל שורה ושורה לשון הקודש ניסן אייר סיוון תמוז וכו' כל החדשים על כל שורה ושורה וראה לאשר שיעבר כל ימי הסוכות על כל שורה ושורה צומחו בחשבון הגרגרים כך יהיה מטר באותו חדש וכך תעיין על כל חדש וחדש שהוא מסומן ותיבין בטוב. ואחר שתעיין כל החודשים כסדרן כתוב כך, בניסן כך וכך צמחו, ובאייר כך וכך צמחו וכן כל חדשים ואז תבין בכל חדש וחדש כמה יהיה מטר וכמה לא יהיה מטר, סוד ה' ליראיו כבוד ה' הסתר דבר.

תשובת מהר“ם ז”ל וששאלת הנפנה ורוצה לסעוד כיצד מברך ואם צריך לחזור וליטול ידיו פעם שנייה או נטילה אחת עולה לכאן ולכאן. שמעתי שבזה נחלקו הגאונים. אמנם ג“ל דנטילה אחת עולה לכאן ולכאן אם מובטח לו שנטל נטילה הגונה לסעודה, ואע”ג דאמרינן תכף לנטילה ברכת המוציא אשר יצר לא הוי הפסק כיון דלטהרת ידים כמו כן בא, ועוד דלא גרע מגביל לתורא גביל לתורא דלא הוי הפסק. וכן מצאתי שנראה לרש"י ודלא כרבינו יעקב בר יקר שאמר שצריך לחזור וליטול40.

תנן בפרק בתרא די"ט אין דנין ולא מקדישין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין. ואמרינן בירושלמי41 כולן שעשאן ישראל בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין מה שעשה עשוי, ושמעינן מינה מאן דעבר ואקני בשבת מקרקעי או מטלטלה הקנאתו הקנאה.

ירושלמי42 זמן על הכוס מדרבנן ועל השופר דאורייתא, רבותינו שבלותיר אין אומרים זמן בליל שני של ר“ה משום אחת היא וכיומא אריכא דמי וכן לעניין דורון וביצה אבל בארץ רומנים אומרים זמן בליל שני. ואני רואה דבריהם דאם אין לומר זמן בליל שני מפני שהוא כיום ארוך א”כ למה מקדשים כלל בליל שני, ועל כל זאת חלילה לי מלבטל מנהג קדמונינו ועל כיוצא בזה נאמר אל תטוש תורת אמך, ומהר"ם היה מקדש בליל שני על תירוש כדי לצאת ידי שניהם.

מסקנא אומרים זמן בר“ה ביהכ”פ אבל לא על הכוס דילמא אתי למיסרך, פעם אחת אירע חופה בעשרה בטבת ואמר רבינו שמואל לברך על הכוס ולמיתבו לינוקא דלא שייך דילמא אתי למיסרך אלא בדבר שהוא תדיר בכל שנה ושנה כמו יהכ“פ, אבל ברית מילה שחלה ביהכ”פ או בט' באב מותר לברך על הכוס וליתבי' לינוקא, וט' באב שחל להיות במוצאי שבת אע“ג דליתי' בכל שתא מ”מ כיון שאתי בקביעות פעמים לסוף ג' שנים אומרים לפי קביעות השנים שייך ביה דילמא אתי למיסרך, ואין להבדיל עד מוצאי ט' באב אבל אומרים במוצאי שבת במ"ה בלא כוס ובמוצאי ט' באב מבדיל על הכוס כדאמרינן מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו.

מיצר אל יורה ובירושלמי ג“כ כל המיצר אל יתפלל ותפילה והוראה שווין הר”ח, לא איברי לילא אלא לשינתא דווקא בתקופת תמוז פר"י.

מקום יש בראש שראוי להניח בו שני תפילין, ומספקא לר“י איזה שיעור יש ברוחב תפילין דיש עושין אותם גדולים ורחבים ויש עושין אותם כל כך קטנים בשלושה או בארבע כאותם הקטנים, ומדקאמר מדינה שמקום יש בראש להניח בו שני תפילין משמע דשיעור רחבו כך הוא כדי שימלאו השנים המקומות בראש ואימר ר”י שראה במדרש דשיעורו כשתי אצבעות.

רבינו אליהו היה מפרש דתפילין צריך קשר שלהם בכל יום ולעשות קשר חדש בכל שעה שמניחין, והיה מדקדק מהא דאיתא בסוף הקומץ רבה מאימתי מברך עליהן אביי ורבא דאמרי תרויהו משעת קשירה ועד שעת הנחה. ור“ת פירש דליתה דא”כ היכי הוה קשר של קיימא כשקושר קרשו' והלא יתיר הוא למחר, והא דאיתא במנחות מאימתי מברך עליהן משעת קשירה עד שעת הנחה הכי פירש משעת שקושרו ומהדקו ומצמצם בראשו כמו שיליא קשור בולד ויש ספרים שכתב בהן משעת הנחה עד שעת קשירה.

ממלאין מבור הגולה במקדש אבל לא במדינה ומשני שמא ימלא לגינתו ולחורבתו ומסתברא דהלכה כרבא דהא אמימר כוותיה סבירא ליה דשרא לממלא בגלגלא דמחוזא אמר טעמא מאי אמור רבנן שמא ימלא לגינתו ולחורבתו הכא לא גינה איכא ולא חורבה איכא כיון דחזא דתרו ביה כיתנא אסר להו אלמא כרבא סבירא להוא דאי כעולא תיפוק דמשמיע קול. ואע"ג דבירושלמי43 משמע דהלכה כעולא דאסר אגמרא דידן סמכינא דבתראה היא ואינהו הוו בקיאי בירושלמי טפי מינן ואי לא דקים להו דלא סמכא הוא לא קא שרי לה אינהו והילכך מותר לשמש להקיש על הפתחים לקרוא לבית הכנסת, רבינו יב'.

44 והרב ר' יצחק הזקן ב“ר יוסף הגיד ששמע מרבינו יהודה חסיד זצ”ל שתחינת והוא רחום יסדו שלשה גאונים עמודי עולם ר' אמיתי ר' שפטיה ור' יוסיפיה אשר הגלם טיטוס הרשע עם שאר הגולה אשר הגלתה מירושלים והאריכו ימים ושנים אחר החורבן ולאחר שמת טיטוס הרשע בתחלואים רעים לא עמד מלך לרומי עד לאחר כמה שנים כמו שנמצא בספר יוסיפון בשנת עשרים ושמונה לחורבן הבית קם עלמא בלא מלכא. וכיון שפסקה יראת מלכות עמדו צרים וחידשו גזירות קשות ומשונות על ישראל ועמדו אלו שלשה עמודי עולם ויסדו ותיקנו והוא רחום אחד מהם יסד מן והוא רחום עד אנא מלך והשני יסד מאנא מלך עד אין כמוך והשלישי יסד מן אין כמוך עד סופו, וכתבו כתבים ושלחו בכל הגולה לאומרו בכוונת הלב ביום קריאת התורה באסיפת העם לכך נהגו לכותבו בגוילין שגוללין אותו כעין מגילת אסתר. ובענין אחר שמעתי כשחרב טיטוס הרשע את הבית מילא שלש ספינות אנשים ונשים ונתנם בים בלא רב החובל, ושלח ה' רוח סערה והשליכם ליבשה בג' מלכיות, ספינה אחת בארץ טנייא והשנייא באתה בארץ איטאליא והשלישית באתה אפריקיא והיו ביניהם שלש חכמים קטנים וצדיקים ועלו שלשתן מירכתי הספינה לחלות מלך אפריקא שיתן להם מקום בארצם לשבת שם אמר המלך להם מאיזה אומה אתם אמרו לו יהודים אנו ומזרעו של אברהם אנחנו אמר להם אם מזרעו של אברהם אתם יבחנו דבריכם אם תמצאו כנים להנצל מן האור כמו שנצל אברהם מאור כשדים קחו מכם אחד ויבחן באור, ינצל אמלא כל משאלותיכם ואתנו תשבו ואת הארץ תסחרו כיון ששמעו כך נשתנו זיו פניהם ושאלו ממנו זמן שלשה ימים, נתן להם זמן וצוה לאוסרם בבית משמר, עמדו בתפילה ובתחנונים ויסד אחד מהם ביום הראשון עד אנא מלך וביום השני יסד השני מאנא מלך עד אין כמוך וביום השלישי יסד השלישי מאין כמוך עד סופו, וכיון שהגיע יום השלישי היו שואלים זה לזה מה חלמת באילו שלשת45 ענה אחד מהם ואמר בכל אותן שלש לילות הללו הייתי קורא בחלומי אותו פסוק במו אש לא תכוה וגו' כיון ששמעו כך שמחו שמחה גדולה ואמרו זה לזה אתה תנצל מן האור ובשורה היא לך שלא תגע בך האור והצילו הקב"ה ויצא שלם והושיבם המלך במיטב ארצו ויפרו וירבו במאד מאד.

נקדש שמך בעולם נמצא בסודות של גאונים שאסור לספר משיתחיל שליח צבור נקדש עד שיגמור כל הקדושה עד האל הקדוש ומן נקדש עד האל הקדוש יש ע“ב תיבות כנגד ע”ב שמות של שם המפורש שהיו חקוקים על מטה האלהים ויסדו קדושה זאת בע“ב לזכר קריעת ים סוף שנקרע בו במטה של ע”ב שמות של שם המפורש.

לך דומיה תהלה אם לפי הפשט נעלת דלת בפני כל מהלל לכך ביאור גאון אחד שיש פסיק בין דומיה לתהלה לומר כי ב' דברים הן לך דומיה כמו שנאמר ואחר הרעש קול דממה דקה וגם תהלה לך. גם פירש מלך מהולל בתושבחות איך יעלה על לב לומר מהולל הוא בתושבחות שלי, אלא חפץ הוא להתהלל בתושבחות.

תוכן העניינים

ספר העצמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה