ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
הלכות סוכה
[דף עח טור א] הראשון מצות סוכה. ברכותיה. ועניניה. וחלקתי אותם ל"ו שערים. הראשון על הברכה. השני הכשר מדתה. שלישי הכשר דפנותיה. רביעי הכשר הסכך. חמישי ענין ישיבתה. הפטור והחיוב. הששי סדר היום:
הראשון - ברכה
גרסי' בפ' לולב העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו נכנס לישב בה אומר ברוך אקב"ו לישב בסוכה. היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך מיד ואם לא לכשיכנס בה מברך שתים. ירושלמי בסוכה [דף עח טור ב] ישנה תני צריך לחדש בה חבריא אמרו טפח ר' אסי אמר ב"ט ובלבד ע"פ כולו ש"מ חידוש בגופו חידוש שאינה בגופו אינה חידוש ודלא כבעל הלכות שאמר וממך ביסתרקי חידוש. דהא ליכא סוכה דלא חייש לחידושי האי חידוש. גרסי' בירו' העושה סוכה לעצמו לולב לעצמו ציצת לעצמו מברך בכולהו בשעת עשייתן לעשות ולא אזלא כגמרא דילן דהא בפ' התכלת גבי ציצת מברך לעשות ציצת ואקשינן עלה והא גבי סוכה דכשרה באינו ישראל ובישראל א"צ לברך ותניא העושה סוכה לעצמו אומר שהחיינו ואילו לעשות לא קאמר ואתמר בה תרי טעמא ר"ח [דף עח טור ג] סבר כל מצוה שכשרה באינו ישראל בישראל א"צ לברך וסוכה שכשרה בא"י כדתניא סוכת גנב"ך אינו מברך לעשות. ואית מ"ד על כל מצוה שאין עשייתה גמר מצוה בישראל א"צ לברך. ובעיטור אתברר הלכך אינו מברך אלא שהחיינו ואמר רב אשי חזינן לרב כהנא דמסדר להו אכסא דקדושא. גרסי' בפ' החליל דריש ר"נ בר"ח אין הלכה כדר' דאמר סוכה ואח"כ זמן. והלכה סוכה ואח"כ זמן וכתב בעל הל' הלכתא בין העושה סוכה לעצמו בין העושה לולב לעצמו ל"צ למימר זמן דסגיא ליה בדכסא ומסתב' מזמן עשיית סוכה פטור שעומד ויושב בה. ומצותה בלילה כבימים. דלולב לא פטור כדאיתא בלולב. הלכך מאן דמברך ברכת סוכה בקידוש אין צריך לברך בשעת עשייה ואם לא צריך לברך. ומנהגנו לברך על הכוס סוכה ואח"כ זמן כרב כהנא. ושיקדש על הכוס מקדש כדרכו כשהוא יושב ואף על גב דקי"ל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן לאפוקי אחר עשייתן דלא. והמקדש מעומד דעת חיצוני הוא ומשום ברכת שוטה אין לשנות המנהג. ועוד דכל מצוה שאינו בידו אינו עובר לעשייתו. בפ' לולב וערבה העושה סוכה לעצמו אומר שהחיינו נכנס לישב בה אומר לישב בסוכה וכיון שמברך עליה יום ראשון שוב אינו מברך ואוקימנא כתנאי דתניא תפלין כ"ז שמניחן מברך עליהן ד"ר וחכ"א אין מברך עליהם אלא שחרית בלבד. ואתמר אביי אמר הלכה כר' ורבא אומר הלכה כחכמים ואמר רב מרי בריה דרב שילא חזי' ליה לרב אבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמנח מברך וכל התורה מתפלין גמר וסוכה נמי כ"ש שנכנס בה לאכילה ושינה ות"ת לעמידת קבע מברך. ור' יעקב אמר כל מצות סוכה שמקיים מסעודה א' עד סעודה אחרת כגון שינה ושינון וטיול בסוכה ברכת לישב בסוכה שמברך בסעודה פוטרתן לברך עליהן ורבינו האי גאון אמר הנכנס לסוכת חבירו לבקרו מנהג ידוע הוא שמברך עליהן בין סעד בין לא סעד אינו מנהג ומה שאנו מברכין לישב ולא על ישיבת סוכה מפורש בעיטור. גרסי' בפ' לולב הגזול אר"י בר שילת משמיה דרב שמיני ספק תשיעי שביעי לסוכה שמיני לברכה שאומר יום שמיני חג העצרת הזה ורי"א שמיני לזה ולזה ואסיקנא הלכתא מיתב יתיבנא ברוכי לא מברכינן לישב בסוכה. וכתב רבינו אלפסי ז"ל ה"ט דלא מברכין כיון דיום שמיני עצרת הוא א"א לברוכי בסוכה הלכך עבדינן לחומרא. ומסתב' טעמא מאי מברכין בספיקא דיו"ט כי [דף עח טור ד] היכא דלא לזלזל במלאכת יום טוב ה"נ לא מברכין ברכת סוכה דאתי לזלזולי ביום טוב ויאמרו חול הוא. ול"ד לספק דעלמא דדבריהם דבעי ברכה כדאיתא בעיטור ומיהו טעמא דרבינו טעמא הוא אחר שעשינו אותו היום קודש לא נעשהו חול דהא רב אשי בשני יום טוב של גליות דמספקא ליה אי קדושה אחת הן או שתי קדושות מבדיל מיומא טבא לחבריה כדאיתא בריש גמרא וכ"ש אנן דאית לן לאבדולי אלא משום טעמא דרבינו הוא:
השני הכשר - מדתה
ושלש מחלוקת בדבר כדתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ותניא ר"א כל סוכה שאין בה ד"א על ד"א פסולה. ואסיקנא דב"ש וב"ה בתרתי פליגו בסוכה קטנה ובסוכה גדולה וחסורי מחסרא וה"ק מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית או שאינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ומסתב' דשלשתן מקרא א' דרשו בסוכות תשבו שבעת ימים ב"ש סברי תשבו כעין תדורו ובעינן מקום ישיבה ואכילה וראשו ורובו לישובו ושלחנו לאכילה וב"ה סברי ישיבה לחודא בעינן ובאכילה לא קפיד קרא ור' סבר דירה כבית דכל בית שאין בו ד"א על ד"א אינו בית. ואר"ש בר' יצחק הלכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו כב"ש ואף על גב דאביי חשיב ליה לב"ש בשיטה דאמר אביי ר' ור' יאשיה ור"ש וב"ש כולהו ס"ל דוכתי קבע בעינן וקי"ל כל כה"ג אין הלכה אביי הוא דס"ל טעמא משום דירת קבע היא וליתא כדפרישית ורב ושמואל הכי ס"ל ולא חשיב לב"ש בשיטה והלכתא כב"ש בסוכה קטנה וכב"ה בסוכה גדולה דל"ג שמא ימשך אחר שלחנו ורבינו נחשון הכי פסק והכי מוכח בברכות דאמר רב יוסף עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ומעשה וכו' עד אמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך ומשמע דהלכה כב"ה אבל ר' אלפסי פסק בתרוייהו כב"ש דחד טעמא נינהו ומסתב' דליכא למיגזר שמא ימשוך אחר שלחנו אלא בסוכה גדולה שימשוך עצמו אחר המקום שהוא רגיל לאכול אבל בקטנה ליכא למיגזר והלכה הכשר סוכה כדי ראשו ורובו ושלחנו שהם ז"ט על ז' דקי"ל גברא באמתא יתיב ושלחנו טפח כדגרסינן כמה כדי שלחנו טפח הרי ז' וצריך שלא יקבע בה קונדריסין למעלה מכ' אמה כדי לסכך בהם דתנן סוכה שהיא גבוה למעלה מכ' אמה [דף עט טור א] פסולה ופליגו בה רבה ור"ז ורבא רבה סבר טעמא דמתניתן משום דלא שלטא ביה עינא אפי' גבוה כמה כשרה ולר"ז פסולה משום צל והיכא דרויחא דאיכא צל כשרה ולרבא כיון שהיא גבוהה מכ' אמה דדרכה לעשות דירת קבע פסולה לעולם וכ' רבינו אלפסי ז"ל איכא מאן דפסק הלכתא כרבה ואנן ס"ל כרבא דקי"ל סוכה דירת ארעי בעינן ור"ז דמכשר סבר דירת קבע בעינן ולית הלכתא כוותיה ואי דפנות מגיעות לסכך כ"ש דדירת קבע היא והאי סברא לא נהיר לן דרבה נמי מגיעות לסכך כשרה ס"ל דירת עראי בעינן ואפילו עביד ליה דירת קבע כשרה. ומאן דס"ל דירת קבע כשרה אבל מאן דאית לית דירת קבע דירת ארעי פסולה והלכך דפנות מגיעות לסכך לא דריש למען ידעו ידיעה לדורות ומסתברא דהלכה כרבה דכל מילי דמר עביד כרב ועוד דבכולהו אית להו פירכא מעליא ואיצטריך להו לשינוייא דהא קשיא דקמקשה ידיעה לדורות היא דכתיב ל"ק דהא ממילא ש"מ ולר"ז הוא דאצטריך לשנוייא אבל לרבה לא אצטריך. ועוד דר' יאשיה קאי כוותיה דאמרינן כמאן אזלא הא דאמר ר' יאשיה אמר רב מחלוקת כשאין דפנות מגיעות לסכך אבל דפנות מגיעות לסכך ד"ה כשרה כמאן כרבה והו"ל רבא יחידאי לגבי ר' יאשיה ורבה ולית מאן דס"ל כרבא ועוד דאמרינן לקמן בשלמא לר' יאשיה דקאמר באין דפנות מגיעות לסכך פליגו אבל בדפנות מגיעות לסכך ד"ה כשרה וכו' וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה קטנה ואף על גב דרב אשי מתרץ בסוכה העשוייה קטונית [דף עט טור ב] שינוייא דחיקא היא והלכתא כר' יאשיה וכרבה ובדפנות המגיעות לסכך ד"ה כשרה ובאין דפנות מגיעות אפי' יש בה יותר מד"א פסולה והר"ר יצחק אבן גיאות פי' אפי' דפנות מגיעות לסכך בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה פסולה. ותמוה לן טובא כמאן ס"ל. היתה גבוה מכ' אמה ובא למעטה בכרים וכסתות לא הוה מיעוט ואף על גב דבטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם. תבן ובטלו הוה מיעוט וכ"ש עפר ובטלו. ומסתב' דה"ה עפר ואין דעתו לפנותו. תבן ואין עתיד לפנותו. עפר סתם מחלוקת רבי יוסי ורבנן וקי"ל כרבנן דאמרו בית שמלאוהו תבן או צרורות בטלן מבוטל בטלו אין לא בטלו לא ועפר ועתיד לפנותו ד"ה לא בטיל. היתה גבוה מכ' אמה והוצין יורדין לתוך כ' רואין אם צלתה מרובה מחמתה כשרה ואם לאו פסול ש"מ סכך מקצתה למעלה מקצתה למטה מ"מ כשרה כדאיתא בפ"ק דעירובין חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן. וכדרבא דאמר אחד זה ואחד זה כשרה וכן הלכתא. היתה גבוהה למעלה מי' טפחים והוצין יורדין לתוך י' סבר אביי למימר אי הוה חמתה מרובה מצלתה כשרה. א"ל רבא האי דירה סרוחה היא ואין אדם דר בתוך דירה סרוחה וש"מ סכך מקצתו למטה מי' ומקצתו למעלה מי' פסולה דחללה י' בעינן לבד מסככה ומשום דקמצריף סכך פסול דלמעלה מי'. בהדיה סכך כשר לא מפסלה דליכא למימר אלא שהתחתונה חמתה מרובה מצלתה דבעינן צירוף הא לא בעי צירוף כשר. אטו אי סיכך סוכתו בהכשר והניח למעלה חבילי קש וחבילי זרדין מי [דף עט טור ג] מיפסלי ה"נ ל"ש. ואית מ"ד דלא אמרינן אלא במחובר. היתה גבוה כ' אמה והיתה בה אצטבא כנגד דופן האמצעי ע"פ כולה ויש בה הכשר סוכה מן הצד. אם יש משפת האצטבא עד הכותל ד"א פסולה פחות מד"א כשרה. דאמרינן דופן עקומה. וכן אם בנה אצטבא באמצע ויש בה פחות מד"א לכל רוח ורוח כשרה דאמרינן דופן עקומה לכל רוח ורוח. היתה פחותה מי' טפחים וחקק בה להשלימה לי' אם יש משפת חקק ולכותל ג"ט פסולה אם פחות מכאן כשרה. ומסתב' כר"י ן' גאות דאמר והוא שיהיה בחקק הכשר סוכה. היתה גבוהה כ' אמות ובנה בה עמוד גבוה עשרה ויש בה הכשר סוכה סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתה א"ל רבא בעינן מחיצות ניכרות וליכא. כתב רבינו אבן גאות ז"ל ובלבד שלא תהא האצטבא גבוה מי"ט דרשות אחרת היא וגבי עמוד אמרינן אעפ"י שעומד בתוך ד"א לדפנות פסולה דבעינן מחיצות הניכרות וליכא דכיון שחלק רשות אחרת לעצמו לא מתכשר אלא במחיצת דפני הסוכה. וכיון דמרוחקות ממנה לא אמרינן גוד אסיק במחיצתי' הסמוכות והניכרות. אבל במרוחקות שאין ניכרות לא. ומסתב' גבי איצטבא אפי' גבוה י' כיון שקרובה הדופן בפחות מד"א אמרינן דופן עקומה וכאילו מעוקמת הדופן עד האיצטבא ובנה עמוד באמצע והיא פחות מד"א אמרינן דופן עקומה לכל רוח ורוח. אבל היכא דהיא רחוקה מד"א דליכא למימר דופן עקומה היא דסבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתה דכיון שפני העמוד גבוה יו"ד הויא מחיצה ואמרינן גוד אסיק ויש ד' מחיצות והכשר סוכה וא"ל רבא ניכר בעינן מחיצות ניכרות וליכא. ופני העמוד אינו ניכר מחיצה ול"א גוד אסיק אלא במחיצה הניכרת עשרה והאי דנקיט עמוד גבוה י' דלא אמרינן גוד אסיק אלא במחיצה גבוה י' כדמוכח לקמן במשלשל דפנות מלמטה למעלה. ת"ר נויי סוכה אין ממעטין בסוכה [דף עט טור ד] להכשירה אם היתה גבוה מכ' אמה ולא לפוסלה בפחות מי' אמר רב אשי ומן הצד ממעטין לשיעור אורך סוכה:
השלישי - הכשר עשייתה
דתנן ושאין לה ג' דפנות ת"ר שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח ורש"א ג' כהלכתן ורביעית אפי' טפח וקי"ל כרבנן ואותו טפח היכן מעמידו אמר רב מעמידו כנגד היוצא א"ל רב כהנא ורב אסי ויעמידו כנגד ראש תור שתק רב אתמר נמי א"ש משמיה דלוי מעמידו כנגד היוצא וכן מורין בבי מדרשא כנגד היוצא. ור' סימון אמר יהושיע עושה טפח שוחק ומעמידו פחות מג' לדופן ולא כנגד ראש תור וחשיב כאילו יש פס ד' בדופן שלישית והוא רוב הכשר סוכה ואוכל ושותה בכ"מ בסוכה כאילו יש בה ד' דפנות ואר"י אמר רב סוכה העשוייה כמבוי כשרה ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה ור' סימון אריב"ל עושה לו פס משהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן דכל הפחות מג' כסתום דמי ובסוכה גדולה עסקינן דאי בסוכה קטנה שוחק באמצע סגיא וחזינן לרבוותא קמאי דסמכי ארב כהנא ורב אסי ורב דאמרי ויעמידו כנגד ראש תור דהא שתיק רב וליתא לשמואל ולדר' סימון ומסתב' כשמואל ולוי וכבי מדרשא דאמרי כנגד היוצא דקיימא כר' סימון אריב"ל דל"ל כנגד ראש תור וסוגיא דשמעתא כר' סימון אזלא דהא קמיבעיא לן מ"ש הכא דסגי בטפח שוחק ומ"ש התם דבעינן פס ד' ועוד דרב אשי אשכחי' לרב כהנא דעביד טפח שוחק וקא עביד ליה צורת פתח ש"מ כריב"ל ומאן דאית ליה טפח שוחק ל"ל כנגד ראש תור ורב כהנא דפריך לרב ויעמידנו כנגד ראש תור לא ס"ל הכי דהא רב כהנא גופיה עביד טפח שוחק ועביד צורת פתח ש"מ כולהו ס"ל כנגד היוצא ולא כנגד ראש תור והלכה כר' סימון וכלישנא בתרא דרבא דאמר ובעינן נמי צורת הפתח כדרב כהנא דעביד להו לתרווייהו [דף פ טור א] והלכך עושה טפח שוחק ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן ואח"כ נוטל קנה אחת לצורך פתח אמה או שתים רחוק מאותו טפח ונותן קנה א' ע"ג ראש הא' ע"ג אותו טפח שוחק וראש הב' ע"ג אותו קנה ורש"י פי' צ"ה כנגד כל אורך הדופן ובהא דרבא איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מ"ד מדאמר מ"ש הכא דסגי בטפח שוחק ומ"ש התם גבי מבוי דבעינן פס ד' ש"מ כהדדי נינהו ובסוכה העשוייה כמבוי בעינן פס ד' וצ"ה. ואית מ"ד דהכשר סוכה קטנה יש בדופן ג' ולא בעינן צ"ה וכל סוכה שיש לה ג' דפנות שלימות בהכשר אעפ"י שיש בה רוח אחת כשרה בז' ואחת ארוכה כמה כשרה כל הסוכה בלא צ"ה ואם בא לעשות סוכה בד' דפנות בלא פתח ונכנס שם דרך ארובה כשרה והכי מסתברא ואית מ"ד דכי בעינן טפח שוחק בדופן רביעית ושלישית בטפח וליתא אמר רבא סיכך על גבי מבוי שיש בו לחי כשרה. ואמר רבא סיכך ע"ג פרי ביראות כשרה דמגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה ואפי' מקילתא לחמירתא כגון ב' כהלכתן וג' אפי' טפח אמרינן מגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת. תנו רבנן נעץ ד' קונדסין וסיכך ע"ג ר' יעקב מכשיר וחכמים פוסלין אר"ה מחלוקת על שפת הגג דר"י סבר אמרינן גוד אסיק ורבנן סברי לא אמרינן אבל באמצע הגג ד"ה פסולה ור"נ אמר באמצע הגג מחלוקת ואיבעיא לן לר"נ באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג ד"ה כשרה א"ד בין בזו ובין בזו מחלוקת וקיימא בתיקו וקיי"ל כר"נ דאמר באמצע הגג מחלוקת ופלוגתא ברואין כדאיתא בברייתא והלכה כרבנן דל"א רואין ועל שפת הגג מספקא לן אי כר"ה דאמר (בין בזו בין בזו) מחלוקת אי לא ומסתברא בין בזו בין בזו מחלוקת ומסתברא דברייתא דקתני בארץ פליגו ברואין וברייתא סתמא מיירי בשפת הגג. והלכתא כרבנן דל"א גוד אסיק דמחיצות לבית עשויות. ורבינו אלפסי לא אייתי להך פלוגתא ורבינו אבן גיאות כתב דרבינו שרירא ל"ג לאיבעיא להו והכי איתא. ור"נ אמר באמצע הגג מחלוקת אבל בשפת הגג ד"ה כשרה ופסק כר"נ. המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהים מן הארץ י"ט. כשרה רי"א כשם (שלמעלה) שמלמטה למעלה ו' כך מלמעלה למטה יו"ד קסבר [דף פ טור ב] מחיצה תלוי' מותרת ואר"ח אמר אבימי מחצלת גבוהה ד' ומשהו מותרת בסוכה משום דופן תלי לה בי מיצעי פחות מג' למטה ופחות מג' למעלה וקי"ל תרי לבוד וכגון שהיתה גבוה עשרה אם גבוה י"א צריך מחצלת ה' ומשהו ואם י"ב ו' ומשהו אבל סוכה מי"ג עד כ"א עושה מחצלת שבע ומשהו ותלי לה בפחות מג' סמוך לקרקע ואעפ"י שהסכך גבוה מן המחצלת כמה כיון שיש בה מחיצה גבוה ו' אמרינן גוד אסיק הא ליכא י' ל"א גוד אסיק וא"נ מוקים לה סמוך לסכך פחות מג"ט ואעפ"י שגבוה כמה מן הקרקע כמה כשרה כדאמרינן מחצלת ז' ומש"ה מותרת בסוכה משום דופן וכ"מ שיניחנו בין למעלה בין למטה כשרה וקמ"ל דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה כר' יוסי ומסתברא דהלכה כר"י דמחיצה תלוי' מותרת. וכ"פ ר' עמרם ור"ח ז"ל ובעל הלכות ורב נטרונאי פסקו כרבנן ורבינו אלפסי לא פסק כלל. ורבינו יצחק אבן גיאות הכריע דהלכה כרבנן משום דקי"ל דופן סוכה כדופן שבת ובשבת קי"ל מחצלת תלויה אינה מותרת וק"ל הא שהקילו חכמים כמחיצות. והא דאמרי' קמ"ל מלמעלה למטה לכתחלה אתו לאשמעי' דאי ממתני' ה"א דיעבד קמ"ל לכתחלה וצ"ע דהא דאמרי' דופן סוכה כדופן שבת לענין מקיפין בקנים ובחבלים קאמר. תניא דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג"ט ואפי' כל המחיצות עשוי' בקנים של אצבע אצבע ה"ה כאלו הכל עומד אבל יש בין זה לזה ג"ט הוי כאלו הכל פרוץ דקנה לא חשיב עומד וגרסינן בירו' יש דבר שכשרה בסוכה ופסולה במבוי פסולה בסוכה וכשרה במבוי דוקרנין כשרה בסוכה ופסולה במבוי ותני כן הביא ד' דוקרנין וכו' דפנות כשרות בסוכה ופסולות במבוי ותני כן ונסרים רחבים מי"א בסוכה כשרה ויתירה שבת על הסוכה שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ. משא"כ בסוכה שאם עשה דופן מנסרים רחבים ג"ט וד"ט ויש בין נסר לנסר כמלא נסר שהם כפתחים בלא צ"ה בשבת פסולה שאין עומד מרובה על הפרוץ ובסוכה אפי' פרוץ מרובה על העומד כשרה שהרי היא כשרה בב' וג' אפילו טפח ואפילו יש באותן הדפנות פתחים כשתצרף אותן עם הדפנות הפרוצות פרוץ מרובה על העומד [דף פ טור ג] כשרה כל הסוכה חבילי קש וחבילי עצים אין מסככין בהם וכולן כשרים לדפנות ובריש גמרא דמסכת סוכה עשה מחיצות של ברזל וסיכך ע"ג כשרה וכל הפוסל בסכך כשר לדפנות ירושלמי וסכות על הארון את הכפורת מכאן שעושין סוכה בדבר המקבל טומאה ובלבד שלא יעמוד הסכך עליו כדאמרינן לקמן ובבלי כתב דפנות אין פסולה אלא מדבר המקבל טומאה. ואם עשאה דופן לסוכה בחזה כשרה ורווחא דביני ביני עביד לה בהוצא ודפנא והיא דמנתחין מלעיל. ותניא בתוספתא עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה ויישן בפ' מי שהוציאו וכל דפנות של סוכה לא יעמיד בה אדם וכלים ומקשים והא תניא עושה אדם את חבירו דופן ואוקמינן הא דתניא אסור בדופן ג' והא דתניא מותר בדופן ד' העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה. ואמר ר' אחא בר יעקב כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה ומתני' דעביד לה בהוצא ודפנא ולא גזרינן דלמא אתי לאשתמושי באילן העושה סוכתו בראש האילן או על גמל כשרה ואין עולין לה ביום טוב. ב' בידי אדם וא' באילן או ב' באילן וא' בידי אדם כשרה כגון שעשה ב' דפנות שעלו מן הקרקע סמוכות זו לזו עד שהגיעו לאילן והעלה אותן ב' דפנות למעלה מי' ושלישית עשה בראש האילן למעלה מי' וקרקע הסוכה באמצע הדפנות בקורה שנתן בדופני הסוכה שאם יפול האילן נופל קרקע הסוכה כשרה ואין עולין לה ביום טוב. ג' דפנות בידי אדם וא' באילן שכשנופל האילן הסוכה קיימת כשרה ועולין לה ביום טוב זה הכלל כל שאלו ינטל האילן והיא יכולה לעמוד עולין לה ביום טוב לאתי' שאם אותן דפנות שהן בידי אדם אינן סמוכות כגון שעומדת מזרח מערב צפון או דרום ויכולין [דף פ טור ד] לסמוך סוכה באותן דפנות ואין נופל האילן עולין לה ביום טוב:
הרביעי - הכשר הסכך
דתנן זה הכלל דבר שאין מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ מסככין בהם דבר המקבל טומאה וגידולו מן הארץ אין מסככין בו ודברים המקבלים טומאה כגון כלים ואוכלים ומשקים. וגידולו מן הארץ אין מסככין בו. כגון הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת שהיא מחובר לקרקע. וזה הגירסא קבלתי מרבותי וגירסת רבינו גידולו מן הארץ מסככין בו אין גידולו מן הארץ אין מסככין בו. דבר שאין צומח מן הקרקע כגון עורות. בהמה שמחוסר מלאכה אעפ"י שאין מקבלין טומאה אין מסככין ומפרש דרב דימי ור' יהודא אייתו טעמא מחגיגה ס"ל לישנא דגידולו מן הארץ כגון בהמות שגדלות מן הארץ וניזונין מהן ומסככין בהן דומיא דחגיגה. ורבינו אייתי טעמא מגרנך ומיקבך ס"ל לישנא דגידולו מן הארץ הצומח מן הקרקע. אבל עורות בהמות שאין צומחין מן הארץ מסככין. ומסתברא דרבנן ור' דימי ל"פ ומר מייתי לה מהאי קרא ומר מהאי קרא ולא אפשר לפרושי אלא כדפרי' והל' בעורות בהמה שאין מקבלין טומאה. חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהם פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ונמלך לייבשן ונמלך עליו לסיכוך והתורה אמרה תולמ"ה ואפי' נתכוון בחבילתן לסוכך בהן ולא התירן פסולה מדרבנן משום גזירות תולמ"ה אבל מדאורייתא כשרה ירו' אין חבילה פחות מכ"ה זרדים ומסתב' דוקא זרדים כמו זמורות שלנו אבל קנים לא הא אמרינן אגוד שלשה הוה אגוד ואם התירן [דף פא טור א] כשרה כגפן ודלעת שקצצן ונינען והחוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה שכל העושה סוכה מן האוצר פסולה מדאורייתא משום תולמ"ה ודווקא שאין שם חלל טפח במשך ז' אבל יש שם חלל טפח במשך ז' כשרה אר"י סככה בהוצן זכרים כשרה בנקבות פסולה ול"ג זכרים אטו נקבות וה"ה דל"ג נסרים משופין אטו כלים וכן הלכה ואמר רבה בר"ה סככה באניצי פשתן פסולה בהצני פשתן כשרה והיצני עצמן איני יודע מה היא וספיקא דאורייתא לחומרא ול"ש תרי [דף פא טור ב] ולא דייק ולא נפיץ פסולה והני שישי ושווצרי מסככין בהם אמר אביי בשישי מסככין בהם בהוגי אין מסככין ופסקי רבוותאי כאביי וכל דסני רוחייהו ומידי דאית ליה שיבי דאיכא למיחש דילמא נתרי חיישינן דלמא שביק להו ונפיק ואפיקתא דדיקלא שרש דקל שיש בו ענפים הרבה מסככין בהם והני דיקרי דקני מסככין בהם ואף על גב דדאגודה אגיד בידי שמים לאו שמי' אגיד והא דתנן במס' פרה אזוב שיש לו קלחים מפסגו ואוגדו פסגו ולא אגדו אגדו ולא פסגו כשר מדקתני מפסגו ואוגדו ש"מ לאו [דף פא טור ג] שמיה אגיד מיהו לא פסגו כיון דאגיד הוא מ"מ כשר ואר"ח אגד בחד לאו שמיה אגיד ג' הוי אגיד ב' הוי מחלוקת ר' יוסי ורבנן דרבנן סברי הוי אגוד וקי"ל כרבנן דריש מרימר הני אסירותא דמחוזא מסככין בהם למנינא בעלמא הוא דאגידן והני צרופי לאורבנא כיון שהותרו ראשי מעדנים שלהן כשרה. ואף על גב דאגיד מתתא אגיד שאינו עשוי לטלטלן לאו שמיה אגוד. ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא י"ח בפסח פוסלין בסוכה משום אויר מ"ט משום דלכי מייבשו מפרכי כמאן דליתנהו דמי ומסתברא כ"ש שאר ירקות תנא סיכי תאנים ובהם תאנים פרכילין ובהם ענבים קשים ובהם שבלים מכבדין ובהם תמרים אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה ואם לאו פסולין וכל ידות האוכלין שהפכן בגורן וחבטן טהורין ומסככין בהם ושומר שקורין פוניי"ל בלע"ז פסולת מרובה על האוכלין ומנהג לכסות בהן מחצלת של קנים עשאה לשכיבה טמאה ואין מסככין בה לסוכך מסככין בה ואסיקנא בקטנה כ"ע ל"פ [דף פא טור ד] דסתמא לשכיבה ואפי' בבליאה אין מסככין כ"פ בגדולה ת"ק סבר גדולה לסיכוך והלכה כת"ק ת"ר מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה של קנים ושל חילות גדולה מסככין בה אריגה אין מסככין בה תניא אר"ח כשירדתי לגולה מצאתי זקן א' אמר לי מסככין בבודיא אר"ח והוא דל"ל גדנפא זה הכלל כל אותן שמקבלין טומאה אין מסככין ואף על גב דשקיל ליה לגדנפא אין מסככין מידי דהוה אבלאי כלים ורב יהודה סוככה בבלאי וכל דבר שעושין לשכיבה ולישיבה אין מסככין עשאן לסוכך מסככין ומסתברא מחצלאות שלנו סתמא לשכיבה ואין מסככין בהם מסככין בנסרים דר"י רמ"א נותן עליה נסר שהוא רחב ד"ט כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו א"ר מחלוקת כשיש בהן ד' דר"י ל"ל גזירת תקרה אבל אין בהם ד' ד"ה כשרה ושמואל אמר בשאין בה ד' מחלוקת ותניא כוותיה דמר ותניא כוותיה דמר וכתב רב אלפסי הל' כשמואל דהא ר"פ ס"ל כוותיה ועוד דסופן דשמעתן דהפכן על [דף פב טור א] צידיהן מהו ואמרינן ע"כ נמי נעשו כשפודין של מתכת ופסולה ש"מ כשהפכן ד"ה פסולה והלכה כר' ומאן דפסק כר"מ משום בגזירותיו ליכא והלכך המסכך בנסרים שיש בהם ד' אפי' הפכן על צידיהן ויש בין כולן ד' טפחים בסוכה גדולה וג"ט בסוכה קטנה פסולה ופחות מג' ועד ד' כשרה והיינו דאמרינן שני נסרים אין מצרפין ורובא דרבוותאי פסקו כשמואל תקרה שאין עליה מעזיבה רי"א בש"א נוטל אחת מבינתיים אבל לא מפקפק ובה"א או מפקפק או נוטל אחת מבינתיים וטעמא משום תולמ"ה ובחד מנייהו עביד מעשה המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש רווח ביניהם כמותן כשרה ומשום שמצרף סכך פסול בהדי סכך כשר ליכא דהוא ל"צ לצירוף וכי אין בין זל"ז ג"ט נמי ליכא למימר לבוד דסכך כשר מפסיק אין רווח ביניהן כמותן פסולה אף על גב דרבה עליה סכך כשר דכי אמרי' אם הי' סיכך הרבה מהן כשרה כשחבטן ואינו נראה הסכך פסול והכל מעורב אבל הכא לא וקי"ל כר"פ דאמר פרוץ כעומד מותר הלכך לא אצרכוהו לשנוייא מתני' בנכנס ויוצא והא דאמרינן לעיל פרוץ מרובה על העומד מותר בדפנות הוא דקאמר בית שנפחת וסיכך ע"ג אם יש מן הכותל לסכך ד"א פסולה וכן חצר המוקפת אכסדרה סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסוככין אם יש תחתיו ד"א פסולה אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אויר פוסל בג' בסוריא מתני לה לההיא שמעתא בההיא לישנא משמיה דרב בנהרדעי מתני' לה משמיה דשמואל אר"י א"ש סכך פסול באמצע פוסל בד' מן הצד פוסל בד"א ורב אמר בין באמצע בין מן הצד פוסל בד"א ואיכא פלוגתא ביני רבוותאי רבינו אלפסי פסק כשמואל דהא רבנן כוותיה ס"ל ובעל הלכות פסק כרב כלישנא בתרא. וירושלמי מסייע ליה דתני ר' חייא אויר פוסל בשלשה סכך פסול אינו פוסל אלא בד"א ומסתברא כוותיה דהא רבנן דבי רב לא [דף פב טור ב] סייעתא היא דאי לישנא בתרא איתא קמא ליתא ותרי לישנא נינהו הלכך מספקא לן אי כסורא אי כנהרדעי אי כסורא הלכתא באמצע בד' אי כנהרדעי פלוגתא דרב ושמואל היא והלכתא כרב בין באמצע בין מן הצד בד"א ומשמע דכי היכא דהורתיך את הסיכוך מן הדפנות בפסול אויר ליכא פלוגתא בין באמצע בין מן הצד בסכך פסול דסוכה ליכא פלוגתא מיהו פלוגתא דרבוותא היא ולחומרא ובסוכה גדולה בד"ט סכך פסול באמצע או בד"א מן הצד פסולה פחות מיכן כשרה בסוכה קטנה סכך פסול פוסל בג' כדאמרינן לא נצרכא אלא לסכך פסול פחות מג' כשרה ולא מצרפה ובקנה אם סיכך כשר כשרה ואי מליי' בשפודין בדבר הפוסל פסולה אמר אביי אויר ג' בסוכה גדולה ומיעוטו בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט בשפודין לא הוה מיעוט וה"מ מן הצד באמצע מאי פליגו ר' אחא ורבינא והלכתא כרבינא דיש לבוד באמצע תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומפרשין לה בד' לישנא בתרא לא נצרכא אלא לסכך פסול פחות מג' בסוכה קטנה ומאי יוצא יוצא מתורת סוכה ופרכינן פשיטא לא יהא אלא אויר ואויר בסוכה קטנה פחות מג' מיפסל א"ר אבא זה מצטרף וישנים תחתיו זה מצרף ואין ישנים תחתיו כלומר אשמעינן ברייתא סכך פסול פחות מג' מצרף לסכך כשר וישנים תחתיו אויר פחות מג' מצרף לסכך כשר ואין ישינין תחתיו ושמעינן מהכא דאין יושבין ואין ישינין תחת האויר בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה ויושבין תחת סכך פסול בפחות מג' אבל בסכך פסול ד' אין ישינין כדתנן נתן עלי' נסר שהוא רחב ד"ט כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו ואבן גאות פסק אויר פחות מג' בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה מצרף עם סכך כשר וישינין תחתיו ובגדולה נמי מצרף אלא שאין ישינין תחתיו והא דתנן נתן עלי' נסר שהוא רחב ד"ט כשרה ובלבד [דף פב טור ג] שלא יישן תחתיו הא פחות ישינין בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה לא דפחות מד' בסוכה גדולה לא חשיב בסוכה קטנה חשיב אפי' פחות מג' ולפיכך אין ישינין תחתיו אתמר סכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצומין כשרה ושאין לה פצומין אביי אמר כשרה רבא אמר פסולה רב אלפסי ז"ל עלה נסמך וצורתה בהלכות והלכתא כרבא והיכא דנראה מבחוץ ושוה מבפנים כשרה. שחמתה מרובה מצילתה פסולה. ת"ר חמתה מרובה מחמת הסכך פסולה מחמת דפנות אפי' כולה מלאה חמה כשרה. ור' יאשיה אמר אפילו מחמת דפנות פסולה אמר אביי ר' יאשי' ור"י ור"ש וב"ש ור"ג ור"א ואחרים כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן כו' ולית הלכתא לא כר' יאשיה ולא כר"י ולא כר"נ דפסול סוכה בראש עגלה. והיא שיכולה לעמוד ברוח מצויה ולא כאחרים דכולהו טעמא משום דירת קבע היא ושיטה נינהו ואף על גב דב"ש ור"א חשיב בהדייהו. אביי ס"ל דטעמייהו משום דירת קבע. וליתא דטעמייהו משום מאי דפרישית לעיל והלכה כב"ש ור"א דפסול. העושה סוכתו כמין צריף ס"ל נמי לאביי משום דבעיא דירת קבע. וליתא אלא משום דס"ל שיפוע אוהלים ולא כאוהלים. והלכתא כר"א וכולהו אינך כולהו שיטה הוי וליתנייהו סוכה המעובה כמין בית אעפ"י שאין הכוכבים נראין בתוכה כשרה. אין כוכבי חמה נראין מתוכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ירושלמי הדא אמרה צריכין [דף פב טור ד] הכוכבים להיות נראין בתוכה ר' לוי בשם ר' חמא כוכבי חמה שאני. ומסתברא דלכתחלה צריך אבל דיעבד כשר כדתנן המעובה כמין בית כשרה. העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב מתני' ר"מ היא דתנן העושה סוכתו ע"ג בהמה ר"מ מכשיר ור"י פוסל. ואיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מ"ד סתם במתני' ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם ואיכא למ"ד מדאוקימנא למתניתן כר"מ ש"מ דהלכה כר"מ ואבן גאות כתב רבנן קשישא הכי פסקי. הסומך סוכתו בכרעי המטה ר"י אומר אם א"י לעמוד בפ"ע פסולה. ואמר אביי ל"ש אלא סמך אבל סכך ע"ג המטה כשרה. מ"ט דר"י משום דעמידה בדבר המקבל טומאה ועל דופני הבית שאין מסככין הסכך כשר שאין דבר המקבל טומאה ומסתב' מדשקלו וטרי אמוראי אליבא דר"י ש"מ הלכה כוותיה. סוכה מדולדלת כשרה מאי סוכה מדולדלת ר"א ענייה ושמואל אמר קנה עולה וקנה יורד רב תני חדא ושמואל תני תרתי רב תני א' סוכה המדולדל אם צלתה מרובה מחמתה כשרה. שמואל תני תרתי סוכה מדובללת או שצלתה מרובה מחמתה כשרה. ואמר אביי ל"ש אלא שאין בין זל"ז ג"ט אבל יש בין זל"ז ג' טפחים פסולה ורבא אמר אפי' יש בין זה לזה ג' טפחים נמי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח אבל יש בגגה טפח כשרה דאמרינן חבוט רמי ומסתב' סוגיא דשמעתין אליבא דשמואל היא ועוד דרב ושמואל ל"פ אלא בפי' דמתני' ורב [דף פג טור א] מודה להא דשמואל דצלתה מרובה מחמתה כשרה. והוא שלא יהא אויר ג"ט במקום אחד והיכא דרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה פסולה. אר"פ היינו דאמרו אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרי מלרע כשהצל רחב למעלה כשיעור זוז אינו אלא כאסתרי מלמטה דהוא פלגו דזוזא וק"ל דר"פ אדר"פ דר"פ דהכא ס"ל פרוץ כעומד מותר [דף פג טור ב] כדאמרינן לקמן אם יש ריוח ביניהם כשרה ואנו כך קבלנו אם יש בין קנה לקנה כמלא קנה למעלה למטה צלתה מרובה מחמתה שהחמה מועטת למטה כשרה ואם למטה כהדדי למעלה מרובה מחמתה ופסולה וכן הלכתא ור' יעקב ז"ל פי' אדם עומד למטה רחוק מן הסכך ודומה לו שהן שוין פסולה שהצל מרוחק מן האדם מתמעט בהרחקה והוא פרוץ מרובה על [דף פג טור ג] העומד שהעומד שיש בו ממשות אינו מתמעט וכשעומד למעלה שוין כשרה ולא מתנכרא שהממשות כמו כן מתמעט מרחוק משל אדם עומד בראש ההר דומה לו כצפור. העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאו תוך הבית אמר רבא ל"ש אלא באילן שצלתה מרובה מחמתה. אבל חמתה מרוב מצלתה כשרה ואיכא פלוגתא ביני רבוותא אית מ"ד מתני' בשעשאה סוכה מסוככת כהלכתה וצלתה מרובה מחמתה תחת האילן ופסולה משום ב' סככין וכשחמתה מרובה מצלתה ליכא אלא חד סכך ופרכינן כי חמתה מרובה מצלתה מאי הוי הא מצרף סכך פסול שלמעלה בהדי סכך כשר ואעפ"י שהתחתונה מסכסכ' בלא סכך פסולה והן רחוקים זה מזה סכך פסול שלמעלה פסיל ליה ואוקימנא כשחבטן כדקתני אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה אבל אילן שצלתה מרובה מחמתה כיון שהסכך פסול מחמת עצמו לא מהני חבטן לבטולי ברוב ודייקינן מהכא באילו שנוטלין הרעפים מכיסוי הבית ועושין למטה סוכה כהלכתה ונשאר למעלה מן הסיכך עצים שקורין קרויבינ"ש שהסוכה פסולה משום דקא מצטרף סכך פסול אעפ"י שהסכך כשר מרובה עד שיתנו הסכך כשר בין הקרויבינ"ש דומיא דחבטן. ומסתברא אפילו לההוא פירושא הסוכה כשרה. דכיון שנטלו הרעפים התקרה כשרה בתקרה שאין עליה מעזיבה דסגיא כשנוטלין [דף פג טור ד] אחת מבינתיים ואית דמפרשי מתניתן בעושה סוכה תחת האילן ועם צל האילן צלתה מרובה מחמתה ומש"ה פריך הא קמצטרף צל פסול שלמעלה לא מעלה ולא מוריד ואעפ"י שלא חבטן כשרה והדלה עליה את הגפן ואת הדלעת נמי מפני שהסוכה היתה חמתה מרובה מצלתה והדלה עליה כדי לעבותה וכן אם סיכך ע"ג האילן והסכך מלמעלה צלתו מרובה מחמתו האילן שתחתיה לא מעלה ולא מוריד כדקתני בתוספתא סכך ע"ג אילן או ע"ג מטה אם צלתו מרובה מחמתו כשרה ואם לאו פסולה וק"ל למ"ד מתני' משום שני סככין כי מוקמינן לה בחבטן מאי שני סככין איכא ומסתב' סוכה שתחת האילן פסולה מחובר הוא עם האילן עצמו עשה סוכה ואילן שצלתה מרובה פסולה חמתו מרובה מצלתו וצירף בו סכך כשר כשרה. ומש"ה פריך הא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר המרבה עם האילן ומשני בשחבטן ולעולם ליכא למימר מצטרף בשני סככים דאלת"ה סוכה שבתוך הבית לפירושא קמא תיפוק ליה דקא מצרף סכך פסול. ופירש תחתיה סדין לנאותה אמאי כשרה וגבוה מכ' אמה והוצין יורדין לתוך כ' לפסול משום דקא מצטרף סכך פסול. סוכה ע"ג סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה. תניא בסוכת תשבו ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה [דף פד טור א] שבתוך הבית ולא בסוכה שתחת הסוכה אדרבה בסוכת תשבו תרתי משמע בסוכת כתיב ומסתברא דקפריך תלמודא אמתני' דקתני ולא בסוכה שתחת הסוכה ש"מ שסוכה שתחת האילן ושבתוך הבית לאו משום ב' סככין היא אלא משום דמחובר שאינו יושב בצל [דף פד טור ב] סוכה אלא בצל האילן וכן פי' עליה סדין לאו משום ב' סככין. וזה הכלל דקתני מתניתן דבר שמקבל טומאה וגידולו מן הארץ אין מסככין להדין קאי א"ר יוחנן פעמים ששתיהן כשרות ופעמים שהתחתונה כשרה והעליונה פסולה הא אצטרכו ליה כגון שהתחתונה [דף פד טור ג] צלתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצלתה מ"ד לגזור דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמ"ל. ופי' קמא דלעיל מייתי סייעתא מהא דהכא סככים רחוקים ותחתונה צלתה מרובה מחמתה ואפ"ה סד"א למפסלא משום דקמצטרף סכך פסול ואשמעינן סכך פסול לאשמעינן דלא מצטרף סכך פסול אלא בפסול מחובר אלא משום הא לא תסייעי' דה"ק מ"ד לגזור דלמא התחתונה תהא חמתה מרובה מצלתה ותצטרף סכך העליון עמה ועם העליונה תהא צלתה מרובה מחמתה ותפסול התחתונה קמ"ל דל"ג כיון שהתחתונה מסוככת כהלכתה וסככין מרוחקין זה מזה ל"ג כי היכי דל"ג חבטן אטו לא חבטן ורש"י ל"ג ביה למיגזר ומפרש כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה עם העליונה מ"ד הא קמצטרף קמ"ל ונראה מדבריו היכי שהתחתונה מסכסכת כהלכתה לי' לן מצטרף סכך פסול עם סכך כשר. כמה תהא בין סוכה לסוכה ותפסול התחתונה אמר רבא טפח. ור"ח ורבה בר"ה אמרו ד' ושמואל אמר י' כהכשרה כך פסולה. ומסתברא בנוי סוכה הנפלגין ממנה ד"ט דר"נ מכשיר ור"ח ורבה בר"ה פסלו ש"מ דוקא נוי סוכה דכיון דלנוי יהבינהו ולא בטלן הסכך שלמעלה מהן אבל אינך לא נוי סוכה ומופלגין ממנה ד"ט פסולה כר"ח וכרבה בר"ה וכן הלכתא. הלכך הא דתנן סוכה ע"ג סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה אעפ"י שאינה ראויה לדירה שאין בה י"ט פסולה וליתא לדשמואל ומיהא בעי' שתהא יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה ע"י הדחק אבל אינה יכולה לקבל כרים וכסתות דירה סרוחה היא [דף פד טור ד] ומסתברא ה"ה בסוכה תחת סוכה אעפ"י שאין בעליונה דפנות פסולה. והא אפשר דאי יש בתחתונה דפנות אמרינן גוד אסיק ואי משכחת לה פסולה דליתא כשמואל אבל ר"י בן גיאות ז"ל פסק כשמואל וצ"ע לרבוותא דפסלי סוכה שתחת האילן משום ב' סככין אי פליגו בה כי היכי דפליגו בבית דמר אמר טפח ומר אמר ד"ט ומדלא אמרינן בגמרא ביה כמה יהא בין סוכה לסוכה ש"מ לאו משום ב' סככין היא. ירושלמי כמה יהא בין סכך לסכך ויצטרף כו' פרש עליו סדין מפני החמה ותחתיה מפני הנשר או שפירש ע"ג קינופת פסולה. אר"ח ל"ש אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשרה כדתניא סככה כהלכתה ועטרה בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים אפרסקין ורמונים אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו. מינומין עבדיה דרב אשי אוטמישא ליה כיתונתא במיא שטחה אמטללתא א"ל ר"א דלי' כי היכי דלא לימדו מסכך בדבר המקבל טומאה מהא שמעי' אם פרס תחתיו מפני טינוף העלין פסולה מפני מראית העין אבל ר' יעקב פי' מתני' דאמר תחתי' מפני הנשר שמתירא שמא ינשרו העלין ותהא חמתה מרובה מצלתה ודעתו לאכשורה והיא פסולה שמסככה בדבר המקבל טומאה אבל לנאותה כשרה וה"ה אם פרס מפני טינוף העלין שנשרין ומסתב' דפסולין כיון שצריך סיכוך ודבר המקבל טומאה הוא אבל לנאותה דלא לסיכוך כשרה דאי לא איתא לפלוג בטינוף הנשרים אלא לאו ש"מ דכל מפני הנשר פסולה. איתמר נוי סוכה [דף פה טור א] המופלגין ממנה ד' ועומדין תחת הסכך ר"נ אמר כשרה ור"ח ורבה בר"ה אמרו פסולה וקי"ל כוותייהו. ואפי' ר"נ דאכשר דווקא נוי סוכה כדפרישית ואבן גיאות לא מסתברא אלא כר"נ דקאי כשמואל ור' ישראל כהן הכין פסק. אר"י א"ש מותר לישן בכילה אעפ"י שיש לה גג שאינו גבוה יו"ד אמרו לה מותר לישן בכילה אעפ"י שיש לה גג ואפילו גבוה יו"ד והא דרישא ליתא דהא רב שרי ליה לרב אחא ברדלא דלא למגנא בכילה משום בקי הא לא"ה אסור ומסתברא או כלישנא קמא או כלישנא בתרא וכתב רבינו אבן גיאות ז"ל כולהו רבוותא פסקו כל"ב דשמואל והכין אסיק כילה שיש לה גג אעפ"י שאינה גבוה י' פסולה ושאין לה גג אעפ"י שגבוה עשרה כשרה וק"ל סוגיא דפ' הישן דגרסינן תרגמה שמואל במטה עשרה ש"מ אעפ"י שיש לה גג כגון מטה בעי עשרה ואיכא למימר ל"ב דקאמר מותר לישן בכילה שאין לה גג אעפ"י שגבוה יו"ד ול"ק נמי אשמעינן התירא דאין גבוה יו"ד מותרת אעפ"י שיש לה גג וכולהו ס"ל דלא מיפסלי אלא בגג גבוה עשרה וליכא למ"ד יש לה גג ואינה גבוה יו"ד פסולה דהא מטה יש לה גג ותרגמה שמואל במטה עשרה ולא חזינן לרבוותא דפסלי ביש לה גג ואינה גבוה יו"ד ור' אלפסי משמע דהכי ס"ל דקאמר הב"ע בגבוה יו"ד וכן הלכתא ואם אין לה גג אעפ"י שגבוה יו"ד מותר וסתם דבריו כי יש לה גג ואינה גבוה יו"ד ואית לן סברא אחרינא דאמר מטה עשרה אינה ככילה שיש לה גג ומטה לגבה עשויה וצ"ע מהא דאותבינן עלה נקליטינן ב' קינופת ד' פרס ע"ג קינופת פסולה ובלבד שלא [דף פה טור ב] יהיו הנקליטין גבוה מן המטה יו"ד הא גבוה י' פסולה אף על גב דל"ל גג שאינו נקליטין דקביעי ופרכינן אי קבוע ליהוי כקינופת ואיכא למידק מינה מדקאמר שאני נקליטין דקביעי ש"מ ה"ה ככילה שיש לה גג ואי הכי לפרוך להוי ככילה דכילה שיש לה גג אעפ"י שאינה גבוה יו"ד פסולה וש"מ דכילה שיש לה גג ואינה גבוה יו"ד כשרה הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסם וסכך ע"ג פסולה ואם היה סיכך הרבה מהן או שקצצן כשרה. ואמר רב צריך לנענע ע"ש סוכה אעפ"י שקצצן אחר שהדלן דלא אמרינן קציצתן זהו עשייתן וכיון שנענען אעפ"י שאין סכך רבה כשר. והכי פסקו כולהו רבוותאי כדתניא גבי סוכה תולמ"ה מכאן אמרו הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וסיכסה ע"ג פסולה ואוקימנא כשקצצן ולא נענען ואם לא קצצן אעפ"י שהסוכך הרבה מהן פסולה דקא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. ור"ש לא גריס בברייתא או שקצצן דהא בקצצן עסקינן ואי קצצן דקאמר קודם שהדלן היא פשיטא. והכי הלכתא לא קצצן והיה הסיכוך הרבה מהן אי ערבן וחבטן כשרה בלא נענוע קצצן אחר שהדלה צריך לנענע אבל לסותרה א"צ. ירושלמי ר' אבא בשם רב והוא שהדלה אותן מתחלה לשם כך ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא צריך לנענע א"ר יוסי תרי לקולא הדלה עליה את הגפן אעפ"י שלא נענען נענוע אפי' שלא הדלה עליה מתחלה לשם כך ומסתבר דמתניתן שלא הדלה עליה לשם סוכה היא ובבלי כתב הדלה עליה אילנות וסיכך ע"ג ואח"כ קצצן אם היה הסיכוך הרבה עליהן צריך לנענע אחר קציצתן ולא נהיר. [דף פה טור ג] א"ר לוי משום ר"מ ב' סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימיות אינן סוכות החיצונית סוכה. ת"ר סוכת גנב"ך מ"מ לאתויי מאי לאתוי סוכת רועים סוכת קייצים סוכת בורגנין סוכת שומרי פירות כשרה. ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה מהו כהלכתה שתהא עשויה לצל ואף על גב דלא בעי' לשם חג לשם צל בעי' שלא תהא עשויה מעליה. סוכה ישנה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין. ואיזהו סוכה ישנה כל שעשאה קודם לחג ל' יום. ופירש"י לביתו שמא קאי כלומר שעשאה לשם חג כשרה ואם עשאה לשם חג אפי' מתחלת השנה יצא ולב"ש אצטריך אבל לב"ה אפילו עשאה סתם ומתחלת השנה כשרה והיינו פלוגתא. וי"ל דלב"ה איצטריך דאפילו ב"ה מודו דאם עשאה סתם מתחלת השנה פסולה ומחלוקת בשעשאה מל' יום ואילך כלו' איזה סוכה ישנה כשעשאה קודם לחג ל' יום ולא קתני שעשאו ל' יום קודם החג אלא מתחלת ל' יום ואילך עשאה בסתם אם היא סוכה ישנה צריך לחדש בה דבר ואם לא חדש בה דבר פסולה. ירושלמי חברייא אמרו טפח וכו'. ת"ר סוכה גזולה והמסכך בר"ה ר"א פוסל וחכמים מכשירין ואסיקנא בתוקף מחבירו והוציא ט' מסוכתו וקי"ל כחכמים דקרקע אינה נגזלת וה"ה שאולה שאדם יוצא י"ח בסוכה של חבירו אבל גזל עצים ומסכך בהן אין לו אלא דמי עצים בלבד והא דדרשינן בסוכה ישנה חג הסכות תעשה לך למעוטי סוכה גזולה פרש"י ז"ל כגון שעשאה ע"ג ספינה או ע"ג עגלה ואבן גיאות פי' לכתחלה הוא דלא אבל בדיעבד כשרה ומסתברא [דף פה טור ד] גזולה שגזל עצים וסיכך בהן ולא רצה לפרוע הדמים וההוא דאתא לקמיה ר"נ ואמרה ריש גלותא וכולהו רבנן בסוכה גדולה יתבו לא היה נותן לה הדמים ת"ר בסוכות תשבו שבעת ימים בסוכת של כ"ד רי"א אינו נוהג אלא בד' מינים וקי"ל כת"ק ותניא בסוכות תשבו שבעת ימים ואפילו לילות או אינו אלא ימים ולא לילות נאמר כאן תשבו ונאמר במלואים תשבו מה להלן ימים אפילו לילות אף כאן ימים ואפי' לילות:
החמישי - ענין ישיבתו
תנו רבנן כל ז' ימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו ארעי כיצד היה לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה. ומטייל בסוכה. וישן בסוכה ודווקא למיגרס אבל לעיוני בסברא דוקא מצטער הוא ופטור כי הא דרבא ורמי בר חמי כי הוו קיימי מקמיה דר"ח הוו מרהטי גמרא בהדי הדדי והדר מעיינא בסברא. ואמר רבא מקרי ומתני במטללתא ותנוי בר ממטללתא ואמר רבה מאני משתייא במטללתא מאני מיכלא בר ממטללתא כגון קערות משום דמיאוסי. ומסתברא דרך בני אדם לשתות פעמים ביום אחר אכילה. ואין דרך לאכילה. ור' יעקב פי' מאני מיכלא קדירות ואגנא דלישה מטעמא משום דבעי' תשבו כעין תדורו. ואלה אין דרך להיות בבית דירה. וכן פי' בעל הלכות. מאני מיכלא דמשהא בהו חמירא ואגנא דלישה אבל משתייא כגון כלים במטללתא. [דף פו טור א] וה"ה לקערות ושפודין א"צ להוציאן וק"ל ליפלוג במאני מיכלא שרגא אמרו לה במטללתא. ואמרי לה בר ממטללתא ול"פ כאן בסוכה גדולה. כאן בסוכה קטנה. ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח מקפה של גריסין ירושלמי לא סוף דבר שתסרח אלא כדי שתסרח. לא סוף דבר של גריסין אלא מקפה של כל דבר. תניא כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומפני היתושין. אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף נשיב זיקא וקא מייתי ציבותא אמר פנו מאני. א"ל אביי והא משתסרח המקפה תנן. א"ל לדידי דאסינא דעתאי כמו שתסרח המקפה דמי להו ת"ר ירדו גשמים ופסקו אין מטריחין אותו לעלות עד עמוד השחר שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה ואר"א בר זבדא חתן והשושבינן וכל בני החופה פטורין מן הסוכה מ"ט אמרת משום צערא דחתן. ר"ז אכיל בסוכה וחדי בחופה אמר כ"ש דחדי לבאי דעבידנא תרתי ומסתב' דליתא לדר' אבא. ירושלמי רב יצחק בר מריון הוי שושביני' דחד ב"נ אתי שאיל לר"א א"ל דמוך בגו מטללתך ר' מונא הוה שושביניה דר' יעקב ואתי שאיל לר"א א"ל דמוך בגו מטללתך וא"ר אבל חייב בסוכה כל ז' דבעי לאיתוביה דעתיה והולכי דרכים לדבר מצוה פטורים בין ביום בין בלילה. ת"ר שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום. שומרי גנות ופרדסים פטורים בין ביום בין בלילה אבל נטר בריא [דף פו טור ב] דפירי חייבין. חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. וחולה שאמרו אפי' חש בעיניו ואפי' חש בראשו מצטער הוא ופטור ומשמשו חייב. אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה ואין ישנין שינת ארעי חוץ לסוכה לפי שאין קבע לשינה. ירושלמי חבריא אמר שכן אדם ישן ארעי ודיו וכמה אכילת ארעי ר' יוסף אמר תרתי או תלת ביעי שהוא יתר מכביצה. ואביי אמר כדטעים בר בי רב ועייל לכלה וכמה כביצה ויותר מכביצה חייב בסוכה מדתנן מעשה והביאו לפני ריב"ז לטעום את התבשיל ולר"ג ב' כותבת. ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ואמרינן מעשה לסתור. חסורי מחסרי וה"ק אם רצהלהחמיר ע"ע מחמיר וה"ג ביומא ותני עלה לא מפני שהלכה כך אלא שרצה להחמיר וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בריך אחריו ופרכינן הא כביצה בעי סוכה לימא תיהוי תיובתא דר' יוסף ואביי דלמא סוכה הוא דל"ב לאכילת כביצה לאביי ולא לתרי ותלת דר' יוסף הא כביצה בעי נט"י וברכה ואית נוסחא דלית בהו סוכה דלא בעי באכילת כביצה ויותר מכביצה וב' כותבות בלא גרעון לא הוי יותר מכביצה. וכותבת הגסה וגרעונה הוי יתרה מכביצה. וגרסי' התם רבא אמר לא מפני שהלכה כן והתם ה"ט משום דפירי נינהו ופירי לא בעי סוכה. וקי"ל כרבא. ר"א אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וחכ"א אין לדבר קצבה. אלא ליל יום טוב הראשון דגמרי' ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן לילה [דף פו טור ג] הראשון חובה אף כאן לילה הראשון חובה בשאר הימים אם רצה לאכול פירות חוץ לסוכה רשאי אבל להתענות אסור ואם רצה לאכול פת וכ"ד הצריך חייב לאכול בסוכה. ואעפ"י שאין אדם יוצא י"ח בלולבו של חבירו יוצא בסוכתו של חבירו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכת מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה א' ותניא ר"א אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחוה"מ. חכ"א יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחוה"מ והלכה כחכמים ואם לא עשאה מעיו"ט עושה אותה לכתחלה בחוה"מ נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה ודוקא קטן שלא הגיע לחינוך אבל קטן שהגיע לחינוך כגון קטן שא"צ לאמו חייב מדרבנן וקטן שא"צ לאמו כגון שיעור ממשנתו ולא קרא אמא אמא. סוכה ז' כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה אין לו מקום להוריד כליו מהו ר"ח בר רב אשי אמר יפחות בה ד"ט. ריב"ל אמר מדליק בה את הנר ול"פ ר"ח שהוא מבבל דאית ליה תרי יומי ושמיני ספק שביעי הוא יום טוב וצריכין לישב בסוכה ואסור לעשות מלאכה בליל שמיני ספק תשיעי מדליק בה את הנר בסוכה קטנה ובגדולה מעייל בה מאני מיכלא. ריב"ל שהוא מא"י פוחת בה ד' ופס ד' מכשיר את הסוכה משום דופן ופוחת את [דף פו טור ד] הפס לפוסלה ואית דמפרשי פוחת את הסכך קאמר והא ליתא דהא באויר ג' מיפסל וקשה לי איפכא הול"ל ומפרש פירש אחר במקומו של ר"ח שהוא מקבל פחות ב' ד' שמתייראין להדליק את הנר ביום שלא יאמרו הפרסיים כשפין הן ובמקומו של ריב"ל מדליק בה את הנר. ירושלמי ר' אבא בר כהנא ור"ח בר אשי בשם רב צריך אדם לפסול סוכה מבעו"י ריב"ל אמר צריך לקדש בתוך ביתו ר"י בר אחא בשם שמואל אמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש ר' אחא בר הונא בשם ר' הושיע' מי שסוכתו ערבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו א"ר אבין ול"פ מה שאמר רב בשלא היה דעתו לאכול בבית אחר מה דאמר שמואל בהיה דעתו לאכול בבית אחר אר"ה אתיא דשמואל כר"ח ודר' הושעי' כריב"ל ור"נ אמר בשדעתו לאכול בבית אחר א"צ לקדש ואתיא ראיה מדר' אחא דאמר מי שסוכה ערבה עליו כו' ומשמע דגרסי' בירושלמי איפכא מה דאמר רב בשהיה דעתו דשמואל בשלא היה דעתו. ובנוסחא דילן בברכות ובסוכה כנוסחא דלעיל וא"א ליישבה דלפי' הר"נ קשיא גמרא דילן. דמקשה לשמואל לומר לקדושי בבי כנישתא ומסתברא לן [דף פז טור א] כנוסחאות דירושלמי ול"פ מה דאמר רב בשלא היה דעתו לאכול וה"פ רב דאמר צריך לפסול בשאין דעתו לאכול אלא בסוכה שאין מקום להוריד כליו וצריך הוא לפוסלה והכי אמר ר"ח בר אשי אמר רב בגמרא דילן אין לו מקום פוחת בד'. ומה דאריב"ל בשהיה דעתו לאכול בבית אחר שיש לו מקום להוריד את כליו ורוצה לאכול בביתו ומה דאמר ריב"ל גרסינן ול"ג שמואל והלכך מקדש בביתו וא"צ לפוסלה אבל לא היה בדעתו אלא בסוכה מודה דפסלה כדאיתא בגמרא דילן וריב"ל אמר מדליק בה את הנר אר"ה אתיא דשמואל כר"י דשמואל דאמר נמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש וס"ל נמי שאם קידש בביתו ונמלך לאכול בסוכה הלכך ס"ל כר"ח שצריך לפוסלה וריב"ל דא"צ לפוסלה וכללא דמילתא אין קידוש אלא במקום סעודה ואפי' דעתו לאכול. גרסי' ביום טוב אין נוטלין עצים מן הסוכה ביום טוב אלא מן הסמוך לה. ר"ש מתיר ושוין בסוכת החג בחג שאסורין ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו ואמרי' עלה ומי מהני בה תנאה והא אמר ר"ש משום ר"ע מנין לעצי סוכה שאסורין כל ז' ת"ל שבעת ימים לה' ותניא ר"י ב"ב אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ת"ל חג הסוכות לה' מה חג לה' אף סוכה לה' וכו' ומשני סוכה אתאן לסוכה דעלמא. והא דקאמר ושוין בסוכת החג בחג שאסורה אפילו בחוה"מ ובסוכה דעלמא אם התנה עליהן מעיו"ט אפי' בסוכה בריאה ונפלה הכל כפי תנאו. ירושלמי יש אדם מתנה לסתור אוהלים ש"מ שאם יתנה ונפלה מותר ולא מהני בה תנאה והתניא סיככה כהלכתה ועטרה בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים וכו' ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו וכו'. אביי ורבא דאמר תרווייהו באומר איני בודל מהן כל ביהש"מ דלא חיילא קדושה עלייהו כלל מדלא קאמר אמר אביי ורבא ש"מ שנוייא כמה דאמר סיפא אתאן לסוכה דעלמא [דף פז טור ב] כדקאי קאי ולא מהני בה שום תנאה ואפי' אמר איני בודל מהן כל בין השמשות שאינו יכול להתנות זה בתנאי שע"כ יבדל מהם וביה"ש ספק הוא וחיילא קדושה עלייהו והוקצה לז' אבל בנוי סוכה מהני בהו תנאה באומר איני בודל מהן כל ביה"ש וכן הלכתא ועצי דפנות נמי אסורין כל ז' מדקא משני בעטרה בקרמין דלמא מן הצד ופירש"י דפנות ש"מ אף דפנות בכלל עצי סוכה הן אלא שיש לחלק ולומר מן הצד דקאמר מן הסיכך קאמר בין מן האמצע בין מן הצד בד' אבל עצי דפנות ה"נ מותרין ובבלי אמר הכל אסורין כל ז' ואנן דאית לן תרי יומי שמיני ספק שביעי אסורי ומדאיתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא דשמיני אבל לא תשיעי ספק שמיני דהא לא אתקצאי בדביה"ש דשמיני אלא משום ספק דרבנן ול"ל מיגו אם נפלה ביום טוב בתוך ז' אסור לטלטלה ונוי סוכה אסור באכילה נפלו במועד אסורין ומחזירן למקומן ואם אמר איני בודל מהן כל ביה"ש מותרין כדברירנא: