ספר הנקוד (תרגום ראבע, מהדורת נוט)· רבי יהודה חיוג'
שער יב
שער שמות הנקוד ועניניהם
הראשון קמץ גדול, קמץ קטן, פתח גדול, פתח קטן, שוא, דגש, רפא, טרחא, מאר֥יך, אתנחת֑א, שופר גדול, שופר קלקל, מקיף, פשט֙, זקף קטֹ֔ן, זקף גד֕ול, זרקא֘, שרי֒, דרג֧א, תב֛יר, שלש֓לת, דחי, ת֠רסא, תלישא֩, קדמא֨, אזל֜א, גר֜יש, שני גריש֞ין, פזר קטֹ֡ן, פזר גד֟ול, ירח בן יומ֪ו, (לגרמין פסקן) ([לגרמי ׀, פסק ׀]), סג֒ול, סמיך מאריך, יתיב, רביע, אלה הם שמותם. ואלה סימנם: אוי"ה בגדכפ"ת סימן; במ"ף סימן; אחה"ע סימן; אֹ אַ אֵ אִ אֻ אֶ אָ, ה"ע טי"ם נח"ץ חז"ם.
ועתה אחל לבאר ענינם, ואומר מה ענין פשט במאריך ובמקיף, כמו וַיִּקְרָא אֱלֹהִ֤ים לָאוֹר֙ יוֹם (בראשית א ה) וכמו וְהָאָרֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹהוּ (בראשית א ב), ולמה היה במלת הָיְתָ֥ה מאריך ולא היה מקף, ולמה במלת אֱלֹהִ֤ים מקף ולא היה מאריך. ואומר כי היה במלת הָיְתָ֥ה מאריך בעבור היות הפשט בתחלת אותיות תֹ֙הוּ֙, על כן היה תחת הָיְתָ֥ה מאריך. והיה במלת אֱלֹהִ֤ים מקיף בעבור היות הטעם באות השני, והוא לָאוֹר֙. וכן אם היה הטעם באות השלישי או הרביעי או החמישי יהיה לעולם מקף תחת המלה שהיא בתחלה.
ועתה אבאר ענין דרגא ומאריך, ואומר אם היה תביר באות השלישי או הרביעי או החמישי יהיה במלה הראשנה דרגא, ואם היה התביר באות הראשון או השני תהיה המלה במאריך, כמו וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם (בראשית א יז), והראשון כמו וַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם (בראשית ג כ).
ועתה אבאר ענין השופר מלמעלה ומלמטה, ואומר לאיזה ענין חזר הטעם מלמטה במלת אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם (בראשית ב ד) ולמה לא היה למעלה, בעבור היות הטעם בתחלת המלה באות הראשון. ואם היה בשני או בשלישי או ברביעי, לעולם יהיה למעלה, כמו וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ (בראשית א כז), וכמו שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ (בראשית יט א).
ואחל לבאר ענין סמיך במאריך ובשופר, כמו כִּֽי־אִם־כֹּ֤ה תַעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם (דברים ז ה) וכמו כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ (דברים יב יב), למה בכִּי הראשון מאריך ובשני שופר, ואומר כי הטעמים עומדים על מתכונתם, ואם אחריו יהיה הטעם באות הראשון יהיה שופר, ואם בשני או בשלישי, יהיה סמיך במאריך.
ואומר ענין שופר מלמטה ושופר מלמעלה במלה אחת, כמו וְהָ֣אָדָ֔ם (בראשית ד א) וכמו וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ (שמות א י עי"ש), ולמה היה במלת וְהָ֣אָדָ֔ם שופר מלמטה ובשֹׂנְאֵינוּ פשט. אם היה הטעם באות השני או השלישי יהיה שופר מלמטה ואם היה באות הראשון יהיה מלמעלה.
ועתה אחל לענין במ"ף, כמו וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם (דברים ט ח), וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף (בראשית מג טו), וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ח לה). ואומר, אם היה קודם אחד מן במ"ף ו"ו, תהיה נקודה בתוך הו"ו, ועם שאר אותיות יהיה תחת הו"ו שוא, כמו וְגָר זְאֵב (ישעיהו יא ו), חוץ אם היה אחר הו"ו שוא, ואע״פ שיהיה האות אינו מן במ"ף יהיה בו"ו שרק, והוא כמו וּנְתַתִּיו לַייָ (ש"א א יא), בעבור היות הנו"ן בשוא.
ואחל לענין אוי"ה בגדכפ"ת, ואומר שאם יבא אחד מן אוי"ה ואחריו אחד מן בגדכפ"ת לעולם יהיו רפים, חוץ מאלה הנזכרים עד יבא ויורה צדק, והם אֲדַרְגָּזְרַיָּא֩ גְדָ֨בְרַיָּ֤א דְּתָבְרַיָּא֙ (דניאל ג ב), וְשַׂמְתִּ֤י כַּֽדְכֹד֙ שִׁמְשֹׁתַ֔יִךְ (ישעיהו נד יב), נִלְאֵ֥יתִי כַּֽלְכֵ֖ל (ירמיהו כ ט), יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן (שמות טו טז), מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר (שמות טו יא), עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ (שמות טו יג), וְחָכְמָ֥ה כְּחָכְמַת־אֱלָהִ֖ין (דניאל ה יא).
ודייתי מרחיק: גָּאַ֣לְתָּ בִּזְר֣וֹעַ עַמֶּ֑ךָ (תהלים עז טז), וּמִשְׁנֶה־כֶּ֛סֶף (בראשית מג טו). וענין מרחיק, היות הטעם באות הראשון או השני, חוץ מאחד שהוא דגש, והוא וַעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ (בראשית מב י). וכל מפיק הוא דגוש, כמו בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים (בראשית ו טז), חוץ מאחד: אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ (תהלים סח יח). ועוד אם יתחברו שני אותיות דומות השוא בראשון, כמו וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ (בראשית לט יב), בְּֽבוֹא־אֵ֭לָיו נָתָן הַנָּבִיא (תהלים נא ב). ואם התחברו בקמוץ יהיה רפה, כמו אִשָּׁ֥ה בִבְתוּלֶ֖יהָ יִקָּח (ויקרא כא יג).
ועתה אחל לבאר ענייני הגעיא, והוא על ה' דרכים: אֹ אָ אֵ אִ אֻ כמו שְֽׁלֵמִ֧ים הֵ֣ם אִתָּ֗נוּ (בראשית לד כא) – זה אֵי, מֵ֥אִתְּךָ֗ תְֽהִלָּ֫תִ֥י (תהלים כב כו) – זה אִי, שְֽׂאוּ־נֵ֔ס (ישעיהו יג ב) – זה אוּ, יִרְאַ֤ת יְ֨יָ׀ טְֽהוֹרָה֘ (תהלים יט י עי"ש) – זה אוֹ, בְּֽהֵ֮יכַ֤ל קָדְשׁ֗וֹ (תהלים יא ד) – זה אֵי. ואומר כי הגעיא לא תשתנה ענינה כי אם בד' אותיות, והם אחה"ע, אם היה האות שיש בו הגעיא אחריו אל"ף, תקרא הגעיא כאשר תחת האל"ף, אם היה אִי תהיה קריאת הגעיא אִי, ואם היה אָה תהיה קריאתה אָה. ועוד אם היה הגעיא באות והאות שאחריו חי"ת או ה"א או עי"ן, יהיה דרך קריאת הגעיא בדרך הנקוד שיש תחת הה"א או תחת העי"ן. כמו יְהִ֤י שְׁמ֨וֹ לְֽעוֹלָ֗ם (תהלים עב יז), בעבור אוֹ היה קריאת הגעיא אוֹ. ועל זה המנהג הם כלם.
ועתה אחל לענין שופר נשואי ושופר קלקל, ואומר, אם היה השופר באות הראשון מהמלה יהיה קלקל, כמו חֶ֣רֶשׁ לֵאמֹ֔ר (יהושע ב א), וכן תַּ֣חַת שֻׁלְחָנִ֔י (שופטים א ז), עֶ֣בֶד יְיָ֔ (יהושע א טו), ולא יהיה לעולם אחריו כי אם זקף, ויהיה קלקל. ואולם אם היה אתנח, יהיה שופר נשואי, כמו וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶ֣בֶד יְיָ֑ (יהושע כד כט). וכן אם היה השופר באות השני או השלישי או הרביעי, והוא זקף או אתנח, יהיה נשואי כמו בְּמֵאָ֣ה קְשִׂיטָ֑ה (יהושע כד לב), וכן אָמַ֣ר יְיָ֔ (שמות ד כב).
ואומר מה ענין פזר גדול ופזר קטן, ואומר, כל מה שהוא סמוך לירח בן יומו יקרא פזר גדול, כמו אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה (במדבר לה ה), וכמו אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן (אסתר ז ט), וכמו יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים (נחמיה ה יג) ודומיהם, ומה שיהיה קודם ממנו שופר מיושב יהיה פזר קטון, כמו אֵ֣לֶּה הַנְּחָלֹ֡ת (יהושע יט נא), וְשֹׁטְרִ֣ים׀ וְשֹׁפְטָ֡יו (יהושע ח לג).