ספר הנקוד (תרגום ראבע, מהדורת נוט)· רבי יהודה חיוג'
שער א
ספר הנקוד שחבר ר׳ יהודה בר' דוד חיוג זצ"ל
דע, האל ידריכך בדרך הישרה, כי קמץ גדול וקמץ קטן לא ימצאו לעולם כי אם על אות נח שוכן, היה נראה במכתב אם לא, ולא ימצאו לעולם עם אותיות הנח כי אם עם האל"ף והה"א, כמו בָּרָא. כי הבי"ת קמץ גדול בעבור השוכן הנח הנעלם שהוא בינו ובין הרי"ש, גם הרי"ש קמץ גדול בעבור השוכן הנראה במכתב והוא האל"ף. וכמוהו יָצָא, קָרָא, חָטָא. וקמץ קטן, כמו יֵרֵד, כי היו"ד קמץ, וכמוהו יֵצֵא ומֵאֵן וחֵרֵף. ואותיות הנח בלשון הקדש ד', והם יהו"א, אע״פ שהה"א לא ינוח כי אם באחרית השם או הפעל. ופתח גדול וקטן ימצאו ברוב על שוכן נראה במבטא ואיננו נעלם, כמו אָמַר, כי האל"ף קמוץ כמו שזכרתי, והמ"ם פתוח בעבור נפלו על שוכן איננו נעלם, והוא הרי"ש. וכמוהו שָׁמַר, עָמַד, נָתַן ודומיהם. ופתח קטן כמו אֶקְרָא, כי האל"ף פתוח בעבור נפלו על שוכן נראה במבטא, והוא הקו"ף. וכמוהו אֶדּוֹם, האל"ף פתוח בעבור השוכן הנבלע בדל"ת, ועל כן נדגש, כי כל נדגש הוא מקום ב' אותיות. וכמהו אֶשָּׁא, אֶזְרוֹע, אֶקְדָּח, מַמְלָכָה, מֶרְכָּבָה, הסתכל אלה ובחון אותם תמצאם כמו שזכרתי.
ויורה על כל מה שזכרתי, שקמץ גדול וקטן ימצאו על אות נח נעלם ופתח גדול וקטן על שוכן איננו נעלם, היות הפעל העובר מן ג' אותיות על משקל פָּעַל, אם היה בסופו שלם ולא יהיה בסופו אחד מאותיות הנח, יהי מקום העי"ן ממנו וכל מה שיגזר ממנו פתח גדול לעולם, למען נפל על שוכן נראה במבטא שאיננו נעלם. כמו אָמַר, אָמַרְתִּי, אָמַרְנוּ ואָמַרְתָּ ואֲמַרְתֶּם ואֲמַרְתֶּן, מקום העי"ן מזה הפעל העובר פתח גדול והוא המ"ם, בעבור השוכן הנראה במבטא והוא הרי"ש. וכמהו שָׁמַר, שָׁמַרְתָּ, שָׁמַרְנוּ וכל מה שיגזר מהם. ואם היה הפעל העובר בסופו מהפעלים שאינם שלמים ישוב עין הפעל קמץ גדול בעבור הסבה שהזכרתי, שלא ימצא לעולם כי אם עם אות נח נעלם. כמו בָּרָא וכל מה שהוא מגזרתו, כמו בָּרָאתָ, בָּרָאתִי, בָּרָאנוּ, בְּרָאתֶם, וכמו יָצָא, קָרָא, חָטָא.
ועוד יורה על כל מה שהזכרתי, השם שהוא בסופו ה"א שהוא סימן הנקבה, כמו עֵדָה, הדל"ת קמוץ עבור נפלו על אות נח נעלם. ואם סמכתו תחליף הה"א ותשים מקומו תי"ו ויפתח הדל"ת בפתח גדול בעבור נפלו על שוקט איננו נעלם, כמו עֲדַת דְּבוֹרִים (שופטים יד ח). וכמהו עֵצָה, שֵׁנָה, חֻקָּה, תּוֹרָה, אם לא יסמכו אל שם נראה במכתב, יהי באות שהוא קדם ה"א סימן הנקבה קמץ גדול; ובעת יסמכו אל שם נראה ישוב פתח גדול, בעבור נפלו על שוכן איננו נעלם. וכן כל שם מג׳ אותיות או ד' או ה' או יותר ובסופו ה"א נקבה כן משפטן.
ואם יטעון טוען ויאמר שיש בין המ"ם והרי"ש במלת אָמַר, שָׁכַן, שוכן נח והנה הוא נקוד בפתח, הנה תשובתו שהוא כך בעבור המשך המ"ם עם הטעם. ואם יסתכל בהתחבר הפועל עם מלות אחרות, תסור זאת המחשבת. הלא תראה כי נָתַן־יְיָ תְּשׁוּעָה לַאֲרָם (מ"ב ה א), כָּמַהּ־לְךָ בְשָׂרִי (תהלים סג ב עי"ש), וְאָמַר־לִי (ישעיהו לח טו), ואָמַר־לְךָ. יסור הטעם בהתחבר המלות ולא יראה בו שוכן נח נעלם. ואם העמדת הדבור ופסקת ואינו מתחבר, אז יראה השוכן הנח ויהיה קמץ. וידוע כי ההעמדה וסוף הדבור הוא באתנח וסוף פסוק, כמו וַייָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָ֑ר (בראשית כא א). חזר קמץ בעבור השוכן הנח. וכמו וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָ֑ד (תהלים א א) ורבים כמוהם.
ואולם הקמץ לא יסור בעבור חבור הטעמים או חבור המלות כמו יקרה לפתח. כמו עָשָׁן, שהעי"ן קמוץ בעבור השוכן הנח שיש בינו ובין שי"ן, וכמו זָהָב ודָּבָר ושָׁלָל ובָּקָר ואָבָק ובָּרָד ועָפָר ואָשָׁם ועוד יָשָׁר וחָכָם ורָשָׁע וחָלָל וחָרָשׁ וחָדָשׁ. ואלה כלם שמות לא פעלים, ובעבור זה נמצאו שני השוכנים הנחים בהם. ואם עשינו מאחד מהם פעל עבר, יסור השוכן הנח השני שהוא בין עי"ן הפעל והלמ"ד, וזה בחבור המלות. כמו וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ (שמות יט יח), וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ (יחזקאל כט יט), הלמ"ד פתוח בעבור היותו פעל עבר. וכמהו אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ (ויקרא ה יט), והראשון קמץ בעבור היותו שם, והשני פתח בעבור היותו פעל עבר. וכמהו וּבָרַד בְּרֶדֶת הַיָּעַר (ישעיהו לב יט), הרי"ש פתוח כדי שיבדל מן בָּרָד כָּבֵד מְאֹד (שמות ט יח). וכמהו וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי (תהלים קט כב), הלמ"ד פתוח בעבור היותו פעל עבר, בהבדל מן כִּי יִמָּצֵא חָלָל (דברים כא א). וכמהו וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי (ירמיהו כז ה), בהבדל מן צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא (דברים לב ד). וכמו בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ (משלי כג טו), שיבדל מן חָכָם יְשַׂמַּח אָב (משלי י א) ודומיהם.
ודע כי עָשָׁן וחביריו ישנו בנינם אם יסמכו, ויסור השוכן הנח שיש בין העי"ן והלמ"ד, וישוב מקום העי"ן פתח גדול. כמו עֲשַׁן הָעִיר (יהושע ח כ), כי השי"ן פתוח בעבור הנו"ן שהוא שוקט ואיננו נעלם. כמו דְבַר הַמֶּלֶךְ (ש"א כא ט), זְּהַב אוֹפִיר (דה"א כט ד), וּזְהַב הָאָרֶץ (בראשית ב יב). וכמו חֲלַל חֶרֶב (במדבר יט טז), אֲבַק רַגְלָיו (נחום א ג), עֲפַר שֹׁמְרוֹן (מ"א כ י), בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים (במדבר ז פח), חֲכַם לֵב (שמות לא ו), יְשַׁר דָּרֶךְ (משלי כט כז), וכמוהם רבים. ואע״פ שיחשב הקורא שיש בו שוכן בעבור המשך הטעם, אם יפול הטעם ותתחברנה המלות יפלו השוכנים, כמו שזכרתי.