אור ברסלב

ספר הנקוד (תרגום ראבע, מהדורת דוקעס)· רבי יהודה חיוג'

שער שמות הנקוד לענינם

שער אחר ממנו

הראשון קמץ גדול, קמץ קטן, פתח גדול, פתח קטן, שוא, דגוש, רפא, טרח֖א, אר֥יך, אתנחת֑א, שופר קטן, שופ֣ר קלקל, מק֤יף, פשט֙, זקף קט֔ן, זקף גד֕ול, זרקא֘, שרי֒, דרג֧א, תב֛יר, שלש֓לת, רחיי ([נ"א: דחי]), תרס֨א, ת֠לישא, קדמ֨א, אזל֜א, גר֨יש [אולי צ"ל: אזלא־גר֜יש], שני גריש֞ין, פזר קט֡ן, פזר גד֟ול, ירח בן יומ֢ו, לגרמין׀ (בלי סימן בכ"י), פסקן, סגול֒, סמוך־במאריך (בלי סימן בכ"י), ([יתיב, רביע]). אלה הם שמותם, ואלה סימנם: אוי"ה, בג"ד כפ"ת, סימן, כמ"ך במ"ף סימן, אהח"ע, אָא אֵי אִי אוֹ אי היעטי"ם נח"ץ חז"ם. ועתה אחל לבאר ענינם ואומר מה ענין פשט ומאריך ומקיף. כמו וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם (בראשית א ה), וכמוהו וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ (בראשית א ב). ולמה היה במלת הָיְתָ֥ה מאריך ולא היה מקיף, ולמה במלת אֱלֹהִ֤ים מקף ולא מאריך. ואומר כי היה במלת הָיְתָ֥ה מאריך בעבור היות הפשט בתחלת אותיות תֹ֙הוּ֙. על כן היה תחת הָיְתָ֥ה מאריך. והיה במלת אֱלֹהִ֤ים מקף בעבור היות הטעם באות השני והוא לאור. וכן אם היה הטעם באות השלישי או הרביעי או החמישי יהיה לעולם מקף תחת המלה שהיה בתחלה [ר"ל לפני הפשט]. ועתה אבאר ענין דרגא ומאריך. ואומר אם היה תביר באות השלישי או הרביעי או החמישי יהיה באלה ([צ"ל: במלה]) הראשנה דרגא, ואם היה התביר באות הראשון או השני תהיה המלה במאריך, כמו וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם (בראשית א יז) והראשון כמו וַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם (בראשית ג כ). ועתה אבאר ענין השופר מלמעלה ומלמטה, ואומר לאיזה ענין חזר הטעם מלמטה במלת אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם (בראשית ב ד) ולמה לא היה למעלה, בעבור היות הטעם בתחלת המלה באות הראשון. ואם היה בשני או בשלישי או ברביעי לעולם יהיה מלמעלה, כמו וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ (בראשית א כז) וכמו וַיָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ (בראשית יט א).

ואחל לבאר ענין סמוך במאריך ושופר, כמו כִּֽי־אִם־כֹּ֤ה תַעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם (דברים ז ה) וכמו כי אין לי (?) ([צ"ל: כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ (דברים יב יב)]), למה בכי הראשון מאריך ובשני שופר. ואומר כי הטעמים עומדים על מתכונתם, ואם אחריו יהיה הטעם באות הראשון יהיה שופר, ואם בשני או בשלישי יהיה סמיך מאריך. ואומר ענין שופר מלמטה ושופר מלמעלה במלה אחת, כמו וְהָ֣אָדָ֔ם (בראשית ד א) וכמו עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ (שמות א י). ולמה היה במלת וְהָ֣אָדָ֔ם שופר מלמטה ובשונאינו פשט. אם היה הטעם באות השני או השלישי יהיה שופר מלמטה, ואם היה באות הראשון יהיה מלמעלה. (?)

ועתה אחל לענין במ"ף כמו וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם (דברים ט ח), וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף (בראשית מג טו), וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ח לה). ואומר אם היה קודם אחד מן במ"ף ו"ו תהיה נקודה בתוך הו"ו, ועם שאר האותיות יהיה תחת הו"ו שוא כמו וְגָר זְאֵב (ישעיהו יא ו). וחוץ אם היה אחר הו"ו שוא ואעפ"י שיהיה האות אינו מן במ"ף יהיה בו"ו שורק והיא הנקודה, כמו וּנְתַתִּיו לַייָ (ש"א א יא), בעבור היות הנו"ן בשוא.

ואחל לענין אוי"ה בג"ד כפ"ת ואומר שאם יבא אחד מן אוי"ה ואחריו אחד מן כפ"ת לעולם יהיה רפים חוץ מאלה הנזכרים עד יבא ויורה צדק. והם אֲדַרְגָּזְרַיָּא… דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא (דניאל ג ב), וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד (ישעיהו נד יב), וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל (ירמיהו כ ט), יִדְּמוּ כָּאָבֶן (שמות טו טז), מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ (שמות טו יא), עַם זוּ גָּאָלְתָּ (שמות טו יג), (די חכמת) [וְחָכְמָה] כְּחָכְמַת אֱלָהִין (דניאל ה יא). ודייתי מרחוק: גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ (תהלים עז טז), וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף (בראשית מג טו). וענין מרחוק, היות הטעם באות הראשון או השני חוץ מאחד שהוא דגוש והוא וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ (בראשית מב י). וכל מפיק דגוש, כמו בְּצִדָּהּ תָּשִׂים (בראשית ו טז), חוץ מאחד: אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ (תהלים סח יח). ועוד אם יתחברו שני אותיות דומות בשוא, הראשון [בדגש], כמו וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ (בראשית לט יב), וַיְהִי בְּבוֹאָם (ש"א טז ו). ואם התחברו בקימוץ [במלך] יהיה רפא, כמו וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח (ויקרא כא יג).

ועתה אחל לבאר עניני הגעיא, והוא על חמשה דרכים: אה אֵי אִי אוֹ אוּ. כמו שְֽׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ (בראשית לד כא) זה אֵי; מֵאִתְּךָ תְֽהִלָּתִי (תהלים כב כו) זה אִי; שְֽׂאוּ נֵס (ישעיהו יג ב) זה אוּ; יִרְאַת יְיָ טְֽהוֹרָה (תהלים יט, י עי"ש) זה אוֹ; בְּֽהֵיכַל קָדְשׁוֹ (תהלים יא ד) זה אֵי. ואומר כי הגעיא לא ישתנה ענינו כי אם בארבע אותיות, והם אחה"ע. אם היה האות שיש בו הגעיא אחריו אל"ף תקרא הגעיה כאשר תחת האלף, אם היה אִי תהיה קריאת הגעיא אִי, ואם היה אַה תהיה קריאתה אַה. ועוד אם היה הגעיא באות והאות שאחריו חי"ת או ה"א או עי"ן, יהיה דרך קריאת הגעיא בדרך הנקוד שיש תחת הה"א או תחת העי"ן, כמו יְהִי שְׁמוֹ לְֽעוֹלָם (תהלים עב יז), בעבור אוֹ שלעוֹלָם היה קריאת הגעיא אוֹ. ועל זה המנהג הם כלם.

ועתה אחל לענין שופר נשאוי ושופר קלקל. ואומר אם היה השופר באות הראשון מהמלה יהיה קלקל, כמו חֶ֣רֶשׁ לֵאמֹ֔ר (יהושע ב א), וכן תַּ֣חַת שֻׁלְחָנִ֔י (שופטים א ז), עֶ֣בֶד יְיָ֔ (יהושע א טו), ולא יהיה לעולם אחריו כי אם זקף, ויהיה קלקל. ואולם אם היה אתנח יהיה שופר נשאוי, כמו וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶ֣בֶד יְיָ֑ (יהושע כד כט). וכן אם היה השופר באות השני או השלישי או הרביעי והוא זקף או אתנח יהיה נשואי, כמו בְּמֵאָ֣ה קְשִׂיטָ֑ה (יהושע כד לב). וכן אָמַ֣ר יְיָ֑ (שמות יא ד). ואומר מה ענין פזר גדול ופזר קטן, ואומר כל מה שהוא סמוך לירח בן יומו יקרא פזר גדול, כמו אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה (במדבר לה ה), וכמו יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים (נחמיה ה יג) והדומה להם. ומה שיהיה קודם ממנו שופר מיושב יהיה פזר קטן, כמו אֵ֣לֶּה הַנְּחָלֹ֡ת (יהושע יט נא), וְשֹׁטְרִ֣ים׀ (ושופטים) [וְשֹׁפְטָ֡יו] (יהושע ח לג).

תוכן העניינים

ספר הנקוד (תרגום ראבע, מהדורת דוקעס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה