אור ברסלב

ספר הנקוד (תרגום ראבע, מהדורת דוקעס)· רבי יהודה חיוג'

ספר הנקוד

שחבר ר׳ יהודה נ"ע בר דוד נ"נ הנקרא יחיי, והוא הנקרא אבוזכריא, והוא חיוג, והוא אלפסי, מנוחת נפשו בצרור החיים הנצחיים אמן.

בשם אלה עולם, יחל עבדו וישלם. דע האל ידריכך בדרך הישרה, כי הקמץ הגדול והקמץ הקטן לא ימצאו לעולם כי אם על אות נח שוכן היה נראה במכתב אם לא, ולא ימצאו לעולם עם אותיות הנח כי אם עם האל"ף והה"א, כמו בָּרָא, כי הבי"ת קמץ גדול בעבור השוכן הנח הנעלם שהוא בינו ובין הרי"ש. גם ([הרי"ש]) קמוץ גדול בעבור השוכן הנראה במכתב והוא האל"ף. וכמוהו יָצָא וקָרָה ורָאָה ועָשָׂה. וקמץ קטן כמו יֵרֵד, כי היו"ד קמץ, וכמוהו יֵצֵא, מאף (?) ([צ"ל מֵאֵן]) וחֵרֵף. ואותיות הנח בלשון הקדש ארבעה והם אהו"י, אע״פ שהה"א לא ינוח כי אם באחרית השם או הפועל. ופתח גדול וקטן ימצאו ברוב על שוכן נראה במבטא ואיננו נעלם, כמו אָמַר, כי האל"ף קמוץ כמו שזכרתי, והמ"ם פתוח בעבור נפלו על שוכן איננו נעלם והוא רי"ש. וכמוהו שָׁמַר ועָמַד ונָתַן והדומה להם. ופתח קטן כמו אֶקְרָא, כי האל"ף פתוח בעבור נפלו על שוכן נראה במבטא והוא קו"ף. וכמוהו אֶדּוֹם, האל"ף פתוח בעבור השוכן שהוא מבולע בדל"ת, ועל כן נדגש, כי כל נדגש הוא מקום שני אותיות. וכמהו אֶשָּׁא, אֶזְרוֹע, אקרוח [אֶפְרוֹחַ], מֶרְכָּבָה, מַמְלָכָה, הסתכל אלה וכמו ([נ"א: ובחון]) אותם תמצאם כמו שזכרתי. ויורה על כל מה שזכרתי, שהקמץ הגדול והקמץ הקטן ימצאו על אות נח נעלם ופתח גדול וקטן על שוכן איננו נעלם, היות הפועל העובר משלשה אותיות על משקל פָּעַל, אם היה בסופו שלם ולא יהי בסופו אחד מאותיות הנח, יהא מקום העי"ן ממנו וכל מה שיגזר ממנו פתח גדול לעולם, למען נופל על שוכן נראה במבטא שאיננו נעלם. כמו אָמַר, אָמַרְתִּי, אָמַרְנוּ ואָמַרְנוּ, אָמְרָה ואֲמַרְתֶּם ואָמַרְתָּ, מקום העי"ן מזה הפועל העובר פתח גדול והוא המ"ם, בעבור השוכן הנראה במבטא והוא הרי"ש. וכמהו שָׁמַר, שָׁמַרְתָּ, שָׁמַרְנוּ וכל מה שיגזר מהם. ואם היה הפועל העובר בסופו מהפועלים שאינם שלמים, ישוב עי"ן הפועל קמוץ גדול בעבור הסבה שזכרתי, שלא ימצא לעולם כי אם עם אות נח נעלם. ([כמו בָּרָא ו])כל מה שהוא מגזרתו, כמו וּבָרָאתָה ובָּרָאנוּ ובְּרָאתֶם. וכמוהו יָצָא וקָרָא. ועוד יורה על כל מה שזכרתי, השם שיש בסופה ה"א שהוא סימן הנקבה, כמו עֵדָה, הדלי"ת קמוץ עבור נפלו על אות נח נעלם. ואם סמכתו תחליף הה"א ותשים מקומו ת"ו ויפתח הדל"ת בפתח גדול בעבור נפלו על שוקט איננו נעלם, כמו עֲדַת דְּבוֹרִים (שופטים יד ח). וכמהו עֵצָה, שֵׁנָה, תּוֹרָה, חֻקָּה. ואם לא יסמכו אין שם נראה במכתב, יהי באות שהוא קודם ה"א סימן הנקיבה קמוץ גדול. ובעת יסמכו אל שם נראה ישוב פתח גדול בעבור נפלו על שוכן איננו נעלם. וכן כל שם משלשה אותיות או ארבעה או חמשה או יותר ובסופו ה"א הנקיבה, וכן משפטם. ואם יטעון טוען ויאמר שיש בין המ"ם והרי"ש במלת אָמַר, שָׁכַן שוכן נח והנה הוא נקוד בפתח? התשובה יחשוב הקורא שהוא כן בעבור המשך המ"ם עם הטעם. ואם יסתכל בהתחבר הפועל עם מלות אחרות תסור זאת המחשבה, הלא תראה כי נָתַן־יְיָ תְּשׁוּעָה לַאֲרָם (מ"ב ה א), כָּמַהּ־לְךָ בְשָׂרִי (תהלים סג ב עי"ש), וְאָמַר־לִי (ישעיהו לח טו), ואָמַר־לְךָ, יסור הטעם בהתחבר המלות ולא יראה בו שוכן נח נעלם. ואם העמדת הדבור ופסקת ואינו מתחבר אז יראה השוכן הנח ויהיה קמץ. וידוע כי ההעמדה וסוף הדבור הלא באתנח וסוף פסוק, כמו וַייָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָ֑ר (בראשית כא א). חזר קמץ בעבור השוכן הנח. וכמהו וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָ֑ד (תהלים א א) ורבים כמוהם. ואולם הקמץ לא יסור בעבור חבור הטעמים או חבור המלות כמו יקרה לפתח, כמו עָשָׁן שהעי"ן קמוץ בעבור השוכן הנח שיש בינו ובין השי"ן, וכמו זָהָב ודָּבָר ושָׁלָל ובָּקָר ואָבָק ובָּרָד ועָפָר ואָשָׁם, ועוד יָשָׁר וחָכָם ורָשָׁע וחָדָשׁ וחָרָשׁ וחָלָל. ואלה כלם שמות לא פעלים, ובעבור זה נמצאו שני השוכנים הנחים בהם. ואם עשינו מאחד מהם פעל עבר, יסור השוכן הנח השני שהוא בין עי"ן הפועל והלמ"ד, וזה בחבור המלות – וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ (שמות יט יח), וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ (יחזקאל כט יט), הלמ"ד פתוח בעבור היותו פעל עבר. וכמוהו אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ (ויקרא ה יט), הראשון קמץ בעבור היותו שם, והשני פתח בעבור היותו פעל עובר. וכמוהו ([וּבָרַד]) בְּרֶדֶת הַיָּעַר (ישעיהו לב יט), הרי"ש פתוח כדי שיבדל מן בָּרָד כָּבֵד מְאֹד (שמות ט יח). וכמוהו וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי (תהלים קט כב), הלמ"ד פתוח בעבור היותו פעל עבר, ויבדל מן כִּי יִמָּצֵא חָלָל (דברים כא א). וכמוהו וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי (ירמיהו כז ה), כדי שיהיה הפרש בינו ובין צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא (דברים לב ד). וכמוהם רבים. ודע כי עָשָׁן וחביריו ישנו בנינם אם יסמכו, יסור השוכן הנח שיש בין העי"ן והלמ"ד וישוב מקום העי"ן פתח גדול, כמו עֲשַׁן הָעִיר (יהושע ח כ), כי השי"ן פתוח בעבור הנו"ן שהוא שוקט ואיננו נעלם. וכמוהו דְבַר הַמֶּלֶךְ (ש"א כא ט), זְּהַב אוֹפִיר (דה"א כט ד), וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא (בראשית ב יב). וכמוהו חֲלַל חֶרֶב (במדבר יט טז), אֲבַק רַגְלָיו (נחום א ג), עֲפַר שֹׁמְרוֹן (מ"א כ י), יְשַׁר דָּרֶךְ (משלי כט כז), וכמוהם רבים. ואעפ"י שיחשוב הקורא שיש בו שוכן בעבור המשך הטעם, אם יפול הטעם ותחסרנה ([נ"א: ותתחברנה]) המלות יפלו השוכנים כמו שזכרתי.

תוכן העניינים

ספר הנקוד (תרגום ראבע, מהדורת דוקעס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה