אור ברסלב

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבנו מנוח ב"ר יעקב

פרק ז · הלכה כז

הלכה כו

כתב הרב ואסור לאכול אתרוג כל יום השביעי. אמר המפרש לא מיבעיא אם לא נולד שום פיסול באתרוג שאסור אלא אפילו אם נפסל אחר שבירך עליו ביום א' אסור לאכלו כל שבעת הימים דכי אתקצאי לשבעת יומי אתקצאי ול"מ נמי אם לא יצא ביום השביעי שאסור לאכלה אלא אפילו לאחר שיצא בה דלכל ז' הימים אתקצאי כדאמרינן ובשמיני מותר באכילה פירוש שאינו מוקצה לאותו יום כלל. ואע"ג דבסוכה אמרינן כיון דאתקצאי לבין השמשות של שביעי אתקצאי לכוליה יומא דשמיני לא דמי דהתם גבי סוכה חזיא לבין השמשות דאי מקלע סעודתא מיבעי ליה למיתב בגוה ומיכל לסעודתא משום ספיקא דשמא עדין לא נגמר יום שביעי ומגו דאתקצאי בתחלת שביעי לכל בין השמשות של שביעי מספיקא אתקצאי נמי לכולי יומא דשמיני אבל אתרוג לא חזי לבין השמשות של שביעי שהרי כיון שבירך עליו שחרית שוב אין מצותו נוהגת ולפיכך לא הוקצה לבין השמשות ומגו דלא אתקצאי לבין השמשות לא אתקצי לכולי יומא דשמיני. ובזמן הזה כו' פירוש דשמא שביעי הוא אבל בתשיעי ספק שמיני מותרת דמאי אמרת אימר שמיני הרי היא מותרת לדברי הכל וכ"ש שמותרת בתשיעי. וכיון דאתרוג הוי אסור בשמיני ספק שביעי משום דלכולי יומא אתקצאי סוכה נמי הויא אסורה להסתפק ממנה אפילו בתשיעי כגון מנויי סוכה שהתנה עליהן משום ספק שמיני דלא אתקצאי לכולי יומא דח' דהא יתבינן בה בח' כדכתבינן וטעמא דמסתבר הוא. הפריש ז' אתרוגין כו' פירוש דלא אתקצאי כל חדא וחדא אלא ליומא ודוקא היכא בריר לן השביעי ודאי והשמיני ודאי כגון בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן הזה אתרוג דשביעי אסור אף בשמיני דשמא שביעי הוא והא הקצהו לשביעי ע"כ מפרק לולב וערבה:

תוכן העניינים

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה