אור ברסלב

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבנו מנוח ב"ר יעקב

פרק ו · הלכה יב

הלכה יא

כתב הרב כל זמן שיכנס לישב בסוכה כו'. אמר המפרש ואפילו יכנס בסוכה מאה פעמים ביום מברך דגמרינן מתפלין דתניא תפלין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי ר' ופסקינן הלכה כר' וכן נמי בציצית ודוקא כי חוזר ומברך היכא דיצא מן הסוכה מפני דברים אחרים שאינן צורך סוכה או שקראו חברו לדבר עמו אבל אם יצא מן הסוכה להביא לחם או יין א"נ כל מידי דהוו צורך סעודה וא"נ בשקורא ושונה בסוכה אם יצא להביא ספרים או פירושים לצורך קריאתו אינו צריך לברך פעם אחרת שהרי לצורך הסוכה יצא ודמי למאי דאמרינן התם טול ברוך טול ברוך אינו חוזר ומברך דשמעת מינה דכל מידי דהוא מענין המצוה לא הוי הפסק וא"ת והרי תפלין אם חולצן כדי להכנס לבית הכסא ודעתו להניח מיד כשיצא חוזר ומברך לא דמי דהתם ההפסק שעשה לא היה צורך תפלין כלל מיהו גבי סוכה נמי אם יצא מן הסוכה שלא לצורך הסוכה מברך פעם אחרת בחזרתו אע"פ שהוא חוזר לאלתר ע"כ מפרק לולב וערבה:
כתב הרב ובלילי יום טוב הראשון מברך על הסוכה ואחר כך מברך על הזמן. אמר המפרש ואע"ג דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אפ"ה מצות היום עדיף דכי אמרינן דתדיר קודם ה"מ כי ליכא בהדיה חובת מצות היום אבל כי איכא בהדיה חובת מצות היום כגון מצות סוכה ושופר ולולב והדומה להם אינהו עדיפי ואע"פ ששנינו העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו דמשמע דבשעת עשיית הסוכה מברך הזמן כיון דאשכחן רבא ורב אשי דמסדרו להו אכסא דקידושא אנן נמי הכי עבדינן ואותו זמן עולה לזמן של י"ט ולזמן של מצות סוכה אבל ודאי אם בירך בשעת עשיה תו לא מברך שהחיינו לא שנא אכיל בסוכה ול"ש לא אכיל כגון אם ירדו גשמים בליל ראשון ולא שנא ביום ראשון ול"ש ביום שני ואם לא בירך בשעת עשייתה וירדו גשמים מברך זמן בביתו משום יום טוב ולמחר כשיאכל בסוכה חוזר ומברכו וכן חולה כל זמן שמתחיל אם לא אכל בסוכה בלילה הראשון והוא אוכל בה למחר או ביום שני ושלישי כל זמן שמתחיל לאכול בה מברך שהחיינו כל שבעה וכן הורה הראב"ד ע"י מעשה ומנהג לברך בשני הלילות דשמא יום שני ראשון הוא ומה שבירך ביום ראשון לאו כלום הוא וא"ת ומי גרע ההוא זמן די"ט ראשון מזמן דשעת עשייה דאמרינן דכיון דבירך בשעת עשית תו לא מברך בשעת קידוש. אין מגרע דהתם יודע שהוא תחלת המצוה ואין כאן טעות אבל כשמברך ביום ראשון כוונתו שהגיע זמן מצותה ומברך הברכה בזמנה ושמא חול הוא ולא כלום קא בירך ומש"ה חוזר ומברך בליל שני אבל ביום אינו צריך לאמרו כיון שאמרו בלילה. ע"כ מפרק החליל. מיהו הא דהעושה סוכה לעצמו איתא בפרק לולב וערבה והרב הביאה בפרק בתרא דהלכות ברכות:
כתב הרב וכזה היה מנהג רבותי ורבני ספרד לקדש מעומד כו'. אמר המפרש משמע דרבוותא ז"ל קא נהגי הכי משום לישב בסוכה דקא מסדרינן אכסא ובעינן שיברך קודם שישב משום עובר לעשייתן ומשמע נמי לסברתם דהכי נמי בעי למיעבד כל זמן שנכנס בה לברך ברכת סוכה מעומד וכתב הראב"ד דכיון שהישיבה משום אכילה קא עביד לה כל זמן שלא אכל עובר לעשייתן קרינא ביה ע"כ. והכי מסתבר כדאשכחן בלולב שנוטל ואחר כך מברך דהא איכא שיורי מצוה שמעכבין את הפורענות והוא הנענוע ועובר לעשייתן קרינא ביה וכן בנט"י שיש שיורי מצוה והוא הניגוב וכן במילה מברכין להכניסו בבריתו כו' אחר המילה והוא כבר הכניסו הוא משום הפריעה שלא נעשית עדין. וה"נ הרי עתיד לעשות כמה ישיבות לאכול ולקרות ולשנות ולישן אחר אכילתו א"כ עובר לעשיתן קרינן ביה וכי היכי דמסדרינן ליה אכסא דקדושא ה"נ מסדרינן ליה אכסא דאבדלתא ובזמן דליכא כוס מברך לישב בסוכה או בשעת כניסתו לישב בה קודם שישב או מסדר ליה אברכת המוציא אחר המוציא וכן מנהג בכל הארצות האלה גם מנהג לקדש מיושב:

תוכן העניינים

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה