ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ה · הלכה כה
כתב הרב סוכה שאולה כשרה וכן הגזולה כשרה כיצד אם תקף את חברו והוציאו מסוכתו. אמר המפרש ודוקא כשהסוכה בנויה בקרקעו של נגזל דקרקע אינה נגזלת כמו שכתב הרב ונמצא שהיא כסוכה שאולה. ואם גזל עצים כו' כלומר גזל עצים וסיכך בהם אין זו גזולה דקננהו [בשינוי] מעשה ובשינוי השם ועוד משום תקנת השבים אין עליו לסתור את בנינו אלא יחזיר דמים אבל אם גזל סוכה העשויה בראש העגלה או בראש הספינה עם העגלה והספינה שאין להם דין קרקע דברי הכל פסולה. והיינו דאמרינן בפרק הישן ורבנן האי תעשה לך מאי דרשי ביה מבעי להו למעוטי גזולה כלומר לך משלך דאי לאו הכי היכי משכחת לה סוכה גזולה דאי בתוקף את חברו הא ס"ל דקרקע אינה נגזלת. אי בגוזל עצים הא אמרינן דאין לו אלא דמי עצים בלבד ונפיק בה אלא ודאי כה"ג משכחת לה בשעשאה בעגלה או בספינה וגזלן. ואית למימר דמשכחת לה נמי דפסולה אפילו בגזל עצים וסיכך בהם דכי אמרינן דאין לו אלא דמי עצים בלבד ההוא מדרבנן הוא מפני תקנת השבי' אבל מדאורייתא לא סגי ליה בדמים וסוכה גזולה קרינא ביה. ואי קשיא לך ומאחר דמדאורייתא הויא סוכה גזולה ופסולה היכי מצו רבנן למעקר מלתא דאורייתא ואפילו דבדמי עצים דיהיב לנגזל נפיק ביה ידי חובתיה לא תקשי לך דהא קי"ל הפקר ב"ד הפקר כדאמרינן ביבמות פרק האשה רבה ובפרק השולח גט גבי שביעית. העושה סוכתו ברשות הרבים הרי זו כשרה פירוש ולא אמרינן דליהוי גוזל את הרבים ע"כ מפרק לולב הגזול. ושמעתי בשם החכם ר' שמואל בר' שלמה דמחיצות הסוכה וכן הסכך כשרין מאשירה ומעיר הנדחת ע"כ. ואני אומר תינח מחיצות דאע"ג דאמרינן כתותי מיכתת שיעוריה אפ"ה כשרות דלא גרעי מעפר אלא סיכך מאשרה ועיר הנדחת אמאי כשר הא בעינן לגג הסוכה שיעור טפח לפחות וכל דבר שיש לו שיעור אסור לעשותו מאשרה ועיר הנדחת דכותותי מכתתי והו"ל אויר ופסול ותו מי עדיף מהזמי דאמרינן דלא מסככין כיון דנתרי טרפייהו וא"נ ירקות שאמרו חכמים אין אדם יוצא בהם י"ח בפסח דאמרינן בגמרא דלכי יבשי מיפרכי ונפלי כמאן דליתנהו דמי וכ"ש הכא דאמרינן כתותי מיכתת שיעורייהו והכי מסתבר לן: