ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ה · הלכה ג
סיככה באוכלים פסולה כו' (סופי) [סוכי] תאנים כו', פי' ענפי תאנים, פרכילי-זמורות [כו'] מכבדות ובהן תמרים. וכתב הרב בהלכות טומאת אוכלין פ"ה שמכבד של תמרה הוא העץ האדום שהשרביטין תלויין בו והתמרים דבוקין בשרביטין. רואין אם פסל כו' כלומר אם הפסולת מרובה על האוכלין מסככין בהם דכל מילי בטילי ברובא ומפני זה נהגו לסכך בשומר הנקרא פנוייל אע"ג דהוי אוכלא משום דפסולת מרובה על האוכל. סיכך בירקות שאם יבשו יפלו פירוש כגון ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח וכיוצא בהן דהנהו כי יבשי מפרכי ונפלי וכאלו אין שם סכך חשבינן ליה וסוכה פסולה היא משא"כ בהזמי והיגי דהנהו אע"ג דנתרי טרפייהו הגבעולין נשארין ולכתחלה הוא דלא הא דיעבד ש"ד אבל הכא לא משתייר מינייהו מידי ואפילו דיעבד פסולה והכי אמרינן בגמרא ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן י"ח בפסח מביאין את הטומאה ואין חוצצין בפני הטומאה ופוסלין בסוכה משום אויר ועל זה כתב הרב הרי מקומן נחשב כאלו הוא אויר ומכאן תשובה למכשירין סכך סוכה מאשירה ומעיר הנדחת: