אור ברסלב

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבנו מנוח ב"ר יעקב

פרק א · הלכה ה

הלכה ד

כתב הרב שיעור השופר כדי שיאחזנו. אמר המפרש והיינו טפח שוחק דהא קא חשיב ליה התם במסכת נדה מהנהו דהוי שיעורייהו טפח שוחק:
כתב הרב נסדק לארכו פסול לרחבו כשר. אמר המפרש לא מיבעיא נסדק כל ארכו ממקום הנאת הפה עד ראשו או אם הוא ארוך יותר מכשיעור ונסדק כשיעור דפסול אלא אפילו לא נסדק אלא כשיעור אצבע או פחות פסול לפי שכל עוד שתוקע בו מתבקע ואפילו אם לא יתבקע אי אפשר שלא יהיה הסדק מעכב את התקיעה ואפילו יש שם שיעור תקיעה בלא שום סדק שאם ניטל כשר כל זמן שמחובל בו פסול מפני שאין יכול לעמוד עם תקיעתו והולך ונסדק כלו ואית דאמרי דדוקא כלו פסול דלא שייר ביה שיעור תקיעה אבל אם נסדק מארכו מעט, אם נשתייר כשיעור כשר. ואנו לא כך קבלנו. אבל אם נסדק לרחבו כלו בהקיפו כשר ודוקא בשנשתייר שיעור שלם בלא סדק לפי שרואין אותו כאלו נכרת ממקום הסדק. והסדק הזה אינו מוסיף ואינו מזיק לשיעור השופר שנשתייר בין שיהיה למעלה או למטה ונראה בודאי מאחר שהרב סתם דבריו שדעתו שאם נשתייר כשיעור בין למעלה מן הסדק בין למטה כלפי פיו כשר דכיון דאית ביה שיעורא כל היכא דאיתיה הך כמאן דליתיה חשיב. וכן הסכים הריא"ג ור"ש:
כתב הרב ניקב וסתמו שלא במינו פסול סתמו במינו אם נשתייר כו'. אמר המפרש כשנסתם שלא במינו פסול ואפילו לא היה מעכב התקיעה ואפילו נשתייר רוב אבל סתמו במינו אם נשתייר רובו ולא עכבו הנקבים שנסתמו התקיעה כשר. ומ"ש הרב ולא עכבו דמשמע מקודם הסתימה הוא בירושלמי ומפרש התם שאם היה מעכב את התקיעה קודם הסתימה ואע"פ שסתמו במינו ואינו מעכב פסול ותו אמרינן התם דדוקא כשסתמו אבל אם לא סתמו כשר שכל הקולות כשרין בשופר ונראה מזה כי העכוב שאמרו לא מפני שאינו יכול לתקוע אלא שנתקלקל קולו מפני הנקב הלכך אם לא סתמו כשר. אבל כשסתמו ונתקן אותו הקלקול ע"י הסתימה פסול מפני שהיא קול הסתימה ואינו קול השופר. וכ"ש אם היה מעכב לגמרי וסתמו שהוא פסול בין בתחלה בין בסוף כן נראה דעת הרב שהלך בשטת הרב רבו שפסק כלישנא קמא דר' יוחנן ואליבא דר' נתן דאפילו במינו בעינן שישתייר רובו וכן פסקו רובא דרבוותא ואע"פ שתמהו עליהם הרבה מן הגאונים ואמרו דכל היכא דאיכא תרי לישני הלכתא כלישנא בתראה ואין ספק דהלכה כלישנא קמא דמדלא קבעינן בגמרא אליבא דר' יוחנן אי כלישנא קמא או כלישנא בתרא אזלינן לחומרא משום דתקיעת שופר לזכרון אתי ועבדינן כלישנא קמא דר' יוחנן ואליבא דר' נתן דר' יוחנן קאי כותיה ושמעת מינה דסתם מתניתין דקתני ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר ואליבא דר' נתן ובמינו. והלכך קי"ל כר' נתן דמתניתין כותיה וכר' יוחנן דמפרש טעמא ואית דמפרשי האי מעכב את התקיעה ואינו מעכב לאחר הסתימה ואנו לא כך קבלנו:
כתב הרב קדחו בזכרותו כשר כו'. אמר המפרש דרך השופר להיות בתוכם שופרות הרבה זה בתוך זה ומוציאין אותם מתוכן ונשאר העליון חלול זה לא הוציא אותו הזכרות אלא קדחו במקדח ונשאר בתוך השופר ואפ"ה כשר ולא הוי כשופר בתוך שופר ויהא חוצץ שהרי מין במינו אינו חוצץ וגם הקול נשמע כלו יוצא שלם מקום אחד ואינו נפסק איש באחיהו ידובקו ורוח לא יבא ביניהם:
כתב הרב דבק שברי שופרות הוסיף עליו כל שהוא כו'. אמר המפרש לא תימא שברי דפנות אלא אפילו דבק שתי חליות של שופר שלמות בעיגולן אלא שאין בארכן שיעור שופר ודבק עד שהיו בהן כשיעור פסול דשופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה כלומר שיעור השופר בעינן שיהא שלם בלא שום דבק וראיה לפירוש זה מ"ש הרב עד שהשלימו לאחד כלומר לשיעור אחד ולא תימא כמו שדבק שני חצאי שיעור אלא אפילו רובו של שיעור יש לו והשלים עליו מיעוטו פסול והיינו דקאמר הוסיף עליו כו' ומסתברא שאם היה בשבר אחד מהם שיעור שלם אע"פ שדבק בו שבר אחר והוסיף עליו כשר דומיא דנסדק לרחבו. ואע"ג דאשכחן מאן דפליג בהא הכי מסתבר וכן דעת מורי יצ"ו:

תוכן העניינים

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה