ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ג · הלכה ז
כתב הרב אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגלו אחת. אמר המפרש דלא גרע נעילת הסנדל מרחיצה וסיכה שאסורין אפילו באבר אחד מן הגוף בסנדל של שעם אחד ממיני הגמי הוא ויש אומרים שהיא עשויה מקליפת עץ דקים כגון חיטני והוצייא ודיקולי הנזכרים בתלמוד ואית דגרסי בדדיבלי ופרש"י עשבים ואית ספרי דכתוב בהו רבה נפיק בכלהו לבר מהוצי. וכורך אדם בגד על רגליו כו' וה"ה שיכול לילך בבתי שוקים אם ירצה דתענוג בלא מנעל שרי. גרסינן בירושלמי יוצאין באנפליא של בגד ואין יוצאין באנפליא של עור אבל בקורדקיסים לא יהלך אדם ביום הכפורים אפילו בתוך ביתו. ופירש הרב בעל הערוך שהם הנקראים פטינש ואית דאמרי דדוקא דבר המחופה עור כגון הפאטינש וכיוצא בהן מדבר שהוא של עור אסור דכמנעל דמו ומנעל של עור הוא דכתוב ואנעלך תחש אבל סנדל של עץ מותר וכן אתה דן באבל ובתשעה באב ואינו מודה בזה דהא אמרינן גבי קב קטע אלא אמר רבא לעולם מנעל הוא פירוש ומשום הכי אסור לצאת בו ביום הכפורים. התינוקות אע"פ שהם מותרין באכילה כו' מונעין אותן ממנעל הסנדל ואמרינן טעמא בגמרא משום דאכילה ושתיה ורחיצה וסיכה הוו רבותא דינוקי כלומר שהתינוקות גדלין בהן כדאמרינן בגמרא רבותיה דינוקא חמימי ומשחא ביעתא בכותחא ומשום הכי לא גזרו בהן רבנן דדלמא אתי למשרי בגדולים. אבל מנעל וסנדל דלאו היינו רבותייהו גזרו בהו רבנן דלמא אתי למשרי בגדולים ומשום הכי מונעין אותם מהם ואמרינן בתוספתא אסורין בנעילת הסנדל מפני מראית העין: