ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ג · הלכה ד
טיט שהוא לח ביותר כו' אסור לישב עליו דכיון שהוא לח כל כך שטופח כשישב עליו קריר ליה והוי עונג קרוב לרחיצה. לא ימלא אדם כלי חרס מים כו' שהמים נוזלים מדפנו ולישנא דגמרא משום דשחיל והוא מלשון משיתיהו תרגום שחליתים. ור"ל שמתוך שכל כלי חרס חלקים ורפים שואב ומושך המים שבתוכו ועובר דפני הכלי. וצ"ע מ"ש הרב לא ימצא כלי חרס מים כו' דהא בגמרא אמרינן דבין מלא בין חסר אסור ואפילו דכספא. אפילו כלי מתכות אסור שמא ינתזו כו' ולשון הגמרא משום דמזדריב והכל אחד כי מזדריב ר"ל שהוא מחליק ונשמט מידו ונשפכין המים עליו דעת הרב דלאו דוקא כסא דכספא דהוא הדין בשאר כלי מתכות וכי נקט כסא דכספא משום שריותא דרבה דהוה שרי כסא דכספא חסר ואד"א כסא דכספא דוקא והטעם מפני שהוא חלק אבל שאר כלי מתכות שרי ולא מסתבר. ומותר להצטנן בפירות לאחוז אותם בידיו או להעבירם בפניו להצטנן בהם: