אור ברסלב

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבנו מנוח ב"ר יעקב

פרק ב · הלכה ד

הלכה ג

אכל מעט וחזר ואכל כו'. דעת הרב דפרס הוא ג' ביצים והוא נמשך בזה אחר דעת ר' יוחנן בן ברוקא דאמר ככר בפונדרין מד' סאין בסלע והוא שיעור עירובי תחומין דבעינן מזון שתי סעודות נמצא דחצי קב דהוו י"ב ביצים הוי מזון ב' סעודות ועלה קא אמרינן חציה לבית המנוגע כלומר חצי סעודה אחת והוא ג' ביצים בכוון והוא פרס. כן נראה דעת הרב ופסק כר' יוחנן בן ברוקא משום דסוגיין בפרק אע"פ כותיה אזלא דאע"ג דאמר בסיפא דשמעתא ואפילו תימא ר' שמעון ההוא שנוייא ודחייה בעלמא הוא. ור"ש ושאר המפרשים נמשכו אחר דעת ר' שמעון דאמר דשיעור ב' סעודות הוא שתי ידות של ככר משלש לקב נמצא שהככר השלם שהוא שליש הקב שיעלה שמנה ביצים הוא מזון שתי סעודות ומפרשי חציה לבית המנוגע חצי ככר זה שהוא ד' ביצים ועל כן כתבו דפרס הוא ד' ביצים כר' שמעון דבמסקנא דשמעתא מוקמינן למתני' כותיה ואנן כתבינן מאי דסבירא לן לפי דברי הרב והוא האמת דאי ס"ד כדמפרשי אינהו היכי אזלינן לשוהה בבית המנוגע לכדי אכילה יותר מסעודה אחת שהם חצי ככר לדברי ר' שמעון הוי סעודה וחצי אלא ודאי כדברי הרב משמע וכל איסורין של תורה אם אכל מהם בשיעור שהיית אכילת פרס מצטרפות אכילתן לחייבו והכי נמי ביום הכפורים אע"פ ששיעורו גדול מכזית לא בעינן שהייה טפי מפרס לצרוף אכילתו ומש"ה אם אכל כחרדל פת וחזר ואכל כחרדל בשר עד שאכל ככותבת אם אין מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה אלא כשיעור אכילת פרס מצטרפין לחייבו כרת או קרבן ואם לאו אין מצטרפין דכיון דשהה יותר מכשיעור אכילת פרס לא מיתבא דעתיה וחשבינן כל אכילה ואכילה כאלו היא בפני עצמה ונמצא שלא אכל כשיעור ומכין אותו מכת מרדות, ע"כ מפרק בתרא דיומא:
כתב הרב שתה מעט וחזר ושתה מעט כו' כדי שתיית רביעית מצטרפין כו'. הא איתא בתוספ' דיומא ובפסחים בביאור וכל דכי היכי דבאכילה אזלינן בה לשיעור פרס הכי נמי בשתיית מלא לוגמיו לשיעור שתיית רביעית ושתייה זו מועטת היא דהא בשתי לגימות או ג' יכול לשתות רביעית ופת ושאר מיני מאכל צריכין לעיסה ואי אפשר לאכול פרס בלא שהייה מרובה ואי קשיא לך הא דאמרינן במסכת כריתות פרק אמרו לו אכלת חלב כל המשקין מצטרפין לפסול את (הגויה) ברביעית כדי אכילת פרס כיצד שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה בכדי אכילת פרס מצטרפין יתר מכן אין מצטרפין משמע דאף לשתיה בעינן בכדי אכילת פרס ואם כן איך דחה ההיא דכריתות מפני התוספתא לא תקשי לך שהרב לא דחה אותה שהרי תמצא שהביא ההיא דכריתות בפרק ח' מהלכות שאר אבות הטומאה. וכי תימא אי הכי קשיא דידיה אדידיה ניחא לן לשנויי לפי דעת הרב דכל היכא דלא בעינן רביעית כי הכא דהא ביתובי דעתא תליא מלתא ורובא דאינשי מייתבי דעתייהו בכמלא לוגמייהו אזלינן לכדי שיעור שתיית רביעית. וכן נמי לענין זה השותה משקין של תרומה דאזלינן בכזית דאמרינן התם כי היכי דאכילה בכזית כך שתיה בכזית ואזלינן בכדי שהיית שתיית רביעית אבל גבי שותה משקין טמאין דבעינן רביעית דכשיעור אכילתו כך שיעור שתייתו והאוכל אוכלין טמאין אינו מטמא אלא בחצי פרס שהוא כביצה ומחצה כדאמרינן בכריתות והכי נמי בשתייתו והשיעור הזה הוא שיעור רביעית לחשבון לוג ו' ביצים ומש"ה אם שותהו לפרקים מעט מעט אזלינן לשיעור כדי אכילת פרס והכי מסתבר לן. ואם תעיין בפרק עשירי מהלכות תרומות ובפ"ח מהלכות שאר אבות הטומאה ובפ"ה מהלכות נזירות ובשאר מקומות שהזכיר הרב בספריו ענין זה תמצא שזו היתה כונת הרב כאשר כתבנו ונמצא שלום בין התוספתא ותלמוד שלנו:

תוכן העניינים

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה