ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ב · הלכה א
כתב הרב האוכל ביום הכפורים מאכלים הראויים לאדם ככותבת הגסה. אמר המפרש בגמרא אמרינן יום הכפורים שינה הכתוב במשמעו ושנו חכמים בשעורו שינה הכתוב במשמעו דכתיב לא תעונה ולא כתוב לא תאכל ואכילה כזית ושנו חכמים בשיעורו בככותבת ואפילו איש דהוי כעוג מלך הבשן חייב בשיעור זה דקים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה פחות מהכי לא מיתבא דעתיה מיהו כולי עלמא מייתבי דעתייהו טובא ועוג מלך הבשן פורתא. ואמרינן ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה והיא פחות מכביצה ואמרינן בירושלמי צריך למעך חללה דאל"כ ליתני כמוה וכגרעינתה וכחללה. וזה הירושלמי בא לפרש שלא תטעה לשער בכותבת שלימה דנפיש שיעורה הוי לקולא ולא מחייבת ליה עד דאכיל כי האי שיעורא אלא כי אכיל כמוה וכגרעינתה בלא חללה חייב והיינו דאמר צריך למעך חללה כלומר שהחלל שבין האוכל והגרעינה אינו בכלל השיעור ומיהו צריך למעך כדי שתדבק התמרה בגרעינתה ולא ישאר בה חלל ובתר הכי משערין בה אכילה של יום הכפורים כי החלל אינו בכלל השיעור וצ"ע איך הניח הרב זה הירושלמי והרי"ף הביאו אי נמי מאי דאמרינן כמוה וכגרעינתה ואפשר דכיון שכתב שהיא פחות מכביצה ממילא שמעת דכמוה וכגרעינתה וכל האוכלין מצטרפין כו' כלומר שאם לקח כחרדל פת וכחרדל בשר וכן מהרבה אוכלין וקבץ הכל ועשאן גוף אחד ואכלו חייב דכיון שיש בין כלן שיעור כותבת דלא בעיא ככותבת ממין אחד א"נ אע"פ שלא עשאם גוף אחד אלא שאכל ממין אחד כחרדל וממין אחר כחרדל וכן מהרבה מינין עד שאכל מהן ככותבת בכדי אכילת פרס מצטרפין וחייב. וכן השותה משקין הראוין לשתיית אדם כמלא לוגמיו של שותה כל אחד ואחד לפי לוגמיו חייב אבל שיעור כותבת שוה לכל אדם דאפילו עוג מלך הבשן חייב בכותבות דקים להו לרבנן דכל איניש מייתבא דעתיה בככותבת מיהו כ"ע טובא ועוג מלך הבשן פורתא והכי איתא בירושלמי ובתלמוד שלנו בפרק בתרא דיומא וגרסינן בתוספתא הכל לפי מה שהוא אדם מלא קמצו למנחות מלא חפניו קטרת מלא לוגמיו ביוה"כ והטעם דקים להו לרבנן דבדידיה מייתבא דעתיה בדחבריה לא מייתבא דעתיה ויראה מלא לוגמיו לא שיראה מלא לוגמיו ממש אלא שיראה כמלא לוגמיו כלומר מלא פיו כדאמרינן גדולה לגימה והיא מלשון הגמיאיני ושיעור זה באדם בינוני פחות מרביעית דאלו הוה אדם כענקים הוי יותר מרביעית וכל המשקין מצטרפין לשיעור אחד ותימה הוא איך לא הזכיר הרב דאמרינן האוכל ושותה אין מצטרפין לשיעור אחד בגמרא דאפילו רבנן הוא ואפשר לומר דכיון דכתב הרב שכל האוכלין מצטרפין לעצמן וכל המשקין מצטרפין לעצמן ממילא שמעת דאוכלין ומשקין אין מצטרפין: