אור ברסלב

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב

פרק ה · הלכה כ

הלכה יט

כתב הרב מותר לתת התבלין והשומשמין והקצח וכיוצא בהם לתוך הבצק. אמר המפרש שומשמין הוא זרע דק נקרא גוגולאן וקצח הוא מין ממיני תבלין והוא זרע נוטה לשחרות ונקרא קרדמומי והאי מלתא איתא במסכת מנחות דאמרינן התם תבלה בקצת כשרה מצה היא אלא שנקרא' מצה מתובלת וכ"ת אם אמרו בכהנים שהן זריזין ונעשית נמי במקום זריזין יאמרו בשאין זריזין ותו דהתם לשין בחמין מדה של מנחות והכא אמרינן אין לשין בפושרין וכ"ש בתבלין והיכי גמר הרב חוץ מפנים י"ל דטעמא אחרינא אשכח דאמרינן בתוספתא דזבחים גם בירושלמי יוצאים במצה מתובלת וצ"ע דמהכא משמע דאפילו מצה דמצוה ותימה הוא דאע"ג דלית ביה משום חימוץ מ"מ אין כאן לחם עוני ודעת הרב דלעולם במצה דמצוה אסור תדע שהרי כתב דמותר לתת וכו' ולא כתב יוצאין במצה מתובלת כלשון הירושלמי ותו שהרי כתב בפירוש וביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים בלבד והחולקים על דברי הרב מפרשים להא דירושלמי במצה שתבלה בתבלין אחר עשייתה כגון בזעפראן או בדבר אחר כיון דבשעת אפייתה לא היתה עשירה לא איכפת לן דהוי כאלו תבלה בתבשיל ולא מסתבר שאין זה משמעות הלשון כמו שגלוי לכל משכיל ור"מ לא איירי במלח אם מותר לתתו בעיסת הפסח כו' דמלח ליתיה בכלל תבלין כדאמרינן התם הביאו מלח הביאו תבלין ומנהג העולם שלא לתת מלח בעיסת הפסח. והרמב"י הביא ראיה למנהג מההיא דאמרינן פרק לא יחפור מרחיקין את הזבל ואת המלח ואת הגפת ואת הסיד כו' והאי דקתני מרחיקין משום היזק הבלא ומשמע מסוגיא דהתם דמלח כו' אפילו גבי קדרי חיים והיינו כותל חיים וא"נ יש סמך למנהג מההיא דאמרינן שלש עורות הן מצה חיפה דפתרא מצה כמשמעה דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ ולי המפרש יש ראיה להתיר מההיא דאמרינן בשלהי פרק כל שעה ותיקא שרי ומפרש בגמרא דמשחא ומלחא שרי ומשמע שאין במלח שום חשש חימוץ אלא דינו כמי פירות והרוצה לנהוג איסור במצה דמצוה יעשה אבל בשאר הימים מותר לשום מלח ואין כאן בית מיחוש מיהו אם ידעו שהוא מותר ונהגו באיסור, לא באתי להתיר כדאיתא בירושלמי כדכתבינן ברישא דהאי פרקא. אחרי זה בכמו עשר שנים מצאתי בתשובת שאלה לראב"ד דדוקא במצה דמצוה מנהג אבל בשאר לחם מותר וברוך הבורא שזכני לדעתו:
כתב הרב מותר ללוש העיסה כו'. אמר המפרש בכל היום הראשון עד שיעבור ליל שני שיש בו גם כן חיוב מצה בזמן הזה אסור לאכול מצה שנילושה ביין ושמן ודבש במיני תבלין ומכאן ואילך לית לן בה ושמעינן מינה שדעת הרב דהני מצות שקורין סנמדאש שלשין בבצים ובשמן ובתבלין שמותר לתת מים כדכתוב בריש פרקין אבל ביום ראשון אסור ללוש אלא במים בלבד לא בדבש וחלב ואצ"ל תבלין דהשתא יין ודבש וחלב המצויין לכל אדם אסורין משום מצה עשירה תבלין שאין מצויין אלא לעשירים כגון השרים והמלכים לא כל שכן ומשום הכי צריך להזהר שלא לעשות אסנאמדש ביום ראשון של פסח אבל ביום שני אחר שעבר לילה הראשון וכל שכן בחולו של מועד מותר. ובמי ביצים נסתפק הרב בעל התוספות אי חשיבי מי פירות או לא מפני שאנו רואין שהעיסה נעשית מהן עבה יותר ממים אבל רבינו יעקב נוהג היתר בדבר שהיה מנהגו לאכול ערב הפסח לאחר ארבע שעות עיסה שנילושה במי ביצים שאין בו משום בועל ארוסתו בבית חמיו כיון שאין יוצא בה ידי מצה דמצה עשירה היא משמע דאיסורא דחמץ לית בה:

תוכן העניינים

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה