אור ברסלב

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב

פרק ד · הלכה ב

הלכה א

כתב הרב וחמץ של הקדש או של גוי שהיה אצל ישראל אפילו היה עמו כו' ואפילו היה של גר תושב שיד ישראל שולטת בו. והוא גוי שכבשתו האמור בגמרא וגר תושב נקרא מי שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואוכל נבלות ושאר איסורין כמו שמצינו בנעמן שלא קבל עליו אלא שלא לעבוד ע"ז בלבד דכתיב כי לא יעשה עוד עבדך עולה או זבח לאלקים אחרים וגו'. אבל צריך לעשות מחיצה גבוהה עשרה טפחים בפני חמצו של גוי שמא יבא להסתפק ממנו ומש"ה צריך מחיצה עשרה ולא סגי בכפיית כלי כדאמרינן בפרקין דלעיל גבי מוצא חמץ בי"ט דהכא מסתמא יש בו פת הרבה שאין דרך להפקיד דבר מועט ומש"ה לא סגי בכפיית כלי ולא שייך ביה נמי שהרי לא יתכסה בו אבל מוצא חמץ בי"ט מסתמא דבר מועט הוא שהרי כבר עשה ביעור. א"נ מוצא חמץ בי"ט סגי בכפיית כלי משום דאינו אלא לפי שעה דהיינו לי"ט ומיד כשיצא י"ט בליל חולו של מועד יוציאנו מביתו אבל חמצו של גוי שיעמידנו ברשותו כל המועד אם יכפה עליו את הכלי יש לחוש שמא יאכל ממנו שהרי הכלי ניטל לצורך ומנא לשבעה יומי לא מבטלי אינשי מש"ה צריך מחיצה עשרה ונראה שהרב מפרש להא מלתא בדלא קביל ובעי מחיצה עשרה משום דלמא אתי למיכל מיניה אבל של הקדש אינו צריך מפני שהכל פורשין מן ההקדש כדי שלא יבואו לידי מעילה והא דאמרינן שהכל פורשין מן ההקדש דוקא לגבי אכילה אמרינן הכי אבל לגבי הנאה לא בדילי משום דלא מאיס כע"ז דמאיסא והכי מוכח התם פרק משילין. וי"א דבמקום שנהגו שלא לאכול פת של גוים א"צ לעשות מחיצה עשרה לחמצו של גוי כיון דבדילי מיניה ולא נהירא דלא דמי איסור שהוא מן המנהג לאיסור שהוא מן התורה:

תוכן העניינים

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה