אור ברסלב

ספר הישר (מדרש)

ספר שמות

ספר בראשית

ואלה שמות בני ישראל אשר ישבו במצרים הבאים את יעקב, איש וביתו באו כל בני יעקב מצרימה. בני לאה, ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולון ודינה אחותם. ובני רחל, יוסף ובנימין. ובני זלפה שפחת לאה, גד ואשר. ובני בלהה שפחת רחל, דן ונפתלי. ואלה תולדותם אשר ילדו להם בארץ כנען, טרם בואם מצרימה עם יעקב אביהם. בני ראובן, חנוך ופלוא חצרון וכרמי. ובני שמעון, ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר ושאול בן הכנענית. ובני לוי, גרשון קהת ומררי ויוכבד אחותם אשר יולדה להם ברדתם מצרימה. ובני יהודה, ער ואונן ושלה ופרץ וזרח וימת ער ואונן בארץ כנען ויהיו בני פרץ חצרון וחמול. ובני יששכר, תולע ופוה ויוב ושמרון. ובני זבולון, סרד ואלון ויחלאל. ובני דן, חושים. ובני נפתלי, יחצאל וגוני ויצר ושלם. ובני גד, צפיון וחגי שוני ואצבון ערי וארודי ואראלי. ובני אשר, ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם ובני בריעה חבר ומלכיאל. ובני בנימין, בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מופים וחופים וארד. ובני יוסף אשר יולדו לו במצרים, מנשה ואפרים. ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש, אלה הבאים את יעקב אביהם מצרימה לגור שם. וישבו יוסף וכל אחיו במצרים לבטח, ויאכלו את טוב ארץ מצרים כל ימי חיי יוסף. ויחי יוסף בארץ מצרים שלוש ותשעים שנה, וימלוך יוסף על כל מצרים שמונים שנה. ויקרבו ימי יוסף למות וישלח ויקרא אל אחיו ואל כל בית אביו, ויבואו כולם יחד וישבו לפניו. ויאמר יוסף אל אחיו ואל כל בית אביו, הנה אנוכי מת ואלוקים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאבותיכם לתת לכם. והיה בפקוד אלוקים אתכם להעלותכם מזה אל ארץ אבותיכם, והעליתם את עצמותיי מזה איתכם. וישבע יוסף את בני ישראל ואת זרעם אחריהם לאמור, פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה איתכם. ויהי אחרי כן וימת יוסף בשנה ההיא, היא שנת שבעים ואחת שנה לרדת ישראל מצרימה. ויוסף בן מאת שנה ועשר שנים במותו בארץ מצרים. ויקומו כל אחיו וכל עבדיו ויחנטו את יוסף כמשפט, ויבכו אותו אחיו וכל מצרים שבעים יום. וישימו את יוסף בארון אשר מלא בשמים וכל מעשה רוקח, ויקברוהו על שפת היאור הוא שיחור. ויעשו לו בניו וכל אחיו וכל בית אביו אבל, שבעת ימים.

ויהי אחרי מות יוסף ויחלו כל מצרים למשול בבני ישראל, בימים ההם. ופרעה מלך מצרים המולך תחת אביו לקח את כל משפטי מצרים, וינהג את כל מלכות מצרים תחת עצתו וימלוך לבטח על עמו. ויהי לתקופת השנה בשנת שתיים ושבעים שנה לרדת ישראל מצרימה אחרי מות יוסף, ויברח צפו בן אליפז בן עשו ממצרים הוא ואנשיו וילכו. ויבואו אפריקה היא דנהבה אל אנגיאס מלך אפריקה, ויקבלם אנגיאס בכבוד גדול, וישם את צפו לשר צבאו. וימצא צפו חן בעיני אנגיאס ובעיני עמו, ויהי צפו שר צבא לאנגיאס מלך אפריקה ימים רבים. ויסת צפו את אנגיאס מלך אפריקה לקבץ את כל חילו ללכת להילחם עם המצרים ועם בני יעקב, ולנקום מהם נקמת אחיו. ולא אבה אנגיאס לשמוע אל צפו לעשות הדבר הזה, כי ידע אנגיאס את גבורת בני יעקב ואשר עשו לחילו במלחמתם את בני עשו. וצפו גדול מאוד בימים ההם בעיני אנגיאס ובעיני כל עמו, ויסיתם תמיד להילחם במצרים ולא אבו. ויהי בימים ההם ויחי בארץ כתים איש בעיר פוצימנא ושמו עוצי, ויהי לבני כיתים לאלוה תעתועים. וימת האיש ובן אין לו כי אם בת אחת, ושמה יאניה. והנערה יפה עד מאוד טובת מראה וחכמה, לא נראה כיופיה וכחכמתה בכל הארץ. ויראו אותה אנשי אנגיאס מלך אפריקה, ויביאו ויהללו אותה אליו. וישלח אנגיאס אל בני כיתים וישאל אותה לקחתה לו לאישה, ויאבו לו אנשי כתים לתתה לו לאישה. ויהי בצאת מלאכי אנגיאס מלך כיתים ללכת לדרכם והנה מלאכי תורגוס מלך ביבינטו באו כתימה, כי תורגוס מלך ביבינטו גם הוא שלח את מלאכיו לשאול לו את יאניה לקחתה לו לאישה כי היללו אותה אליו גם הוא כל אנשיו על כן שלח אליה כל עבדיו. ויבואו עבדי תורגוס כתימה, וישאלו את יאניה לקחתה אל תורגוס מלכם לאישה. ויאמר להם אנשי כיתים לא נוכל לתתה, כי אנגיאס מלך אפריקה ביקש אותה לקחתה לו לאישה טרם בואכם ונתננו אותה אליו. ועתה לא נוכל לעשות הדבר הזה להסיר את הנערה מיד אנגיאס לתתה לתורגוס, כי אנחנו יריאים מאוד מאנגיאס פן יבוא עלינו למלחמה והשמידנו, ותורגוס אדוניכם לא יוכל להציל אותנו מידו.

ויהי כשמעם מלאכי תורגוס את כל דברי בני כיתים, ויפנו וישובו אל אדוניהם ויגידו לו את כל דברי בני כיתים. ובני כיתים שלחו ספר אל אנגיאס לאמור, הנה תורגוס שלח בעד יאניה לקחתה לו לאישה ובזה השיבנו אותו. ונשמע כי קיבץ את כל חילו לבוא עליך למלחמה, וישם פניו לעבור דרך סרדוניא להילחם עם לוקוש אחיך ואחר יבוא להילחם איתך. וישמע אנגיאס את דברי בני כיתים אשר שלחו לו בספר, ויחר אפו. ויקם ויאסוף את כל חילו, ויבוא באיי הים דרך סרדוניא אל לוקוש אחיו מלך סרדוניא. וישמע גיבלוש בן לוקוש כי בא אנגיאס דודו, ויצא לקראתו בחיל כבד וישקהו ויחבקהו. ויאמר גיבלוש אל אנגיאס, בשאלך שלום מעם אבי בצאתו איתך להילחם עם תורגוס ושאלת ממנו להשימני שר צבאו. ויעש אנגיאס כן ויבוא אל אחיו, ויצא אחיו לקראתו וישאלהו לשלום. וישאל אנגיאס מעם לוקוש אחיו לשים את גיבלוש בנו לשר צבאו, ויעש לוקוש כן. ויקומו אנגיאס ולוקוש אחיו וילכו לקראת תורגוס למלחמה, וחיל רב ועם כבד עמהם. ויבואו באוניות, ויבואו במחוז אשתורש. והנה תורגוס בא לקראתם, כי יצא אל סרדוניא ויאמר להחרימה ואחר יעבור משם אל אנגיאס להילחם עמו. ויפגשו אנגיאס ולוקוש אחיו את תורגוס בבקעת כנפיא, ותהי מלחמה חזקה ועצומה מאוד ביניהם במקום ההוא. ותכבד המלחמה על לוקוש מלך סרדוניא ויפול כל חילו, ויפול גם גיבלוש בנו המלחמה ההיא. ויצו אנגיאס דודו את עבדיו, ויעשו לגיבלוש גולם זהב ויתנוהו בתוכו. ויערוך עוד אנגיאס מלחמה לקראת תורגוס ויחזק ממנו אנגיאס ויהרגהו, ויפל את כל עמו לפי חרב. וינקום אנגיאס את נקמת גיבלוש בן אחיו ואת נקמת חיל לוקוש אחיו. ויהי במות תורגוס וירפו ידי הנשארי מחילו במלחמה, וינוסו לפני אנגיאס ולפני לוקוש אחיו. וירדפו אחריהם אנגיאס ולוקוש אחיו עד אם הדרך אשר בין אלבנו ובין רומח, ויהרגו כל חיל תורגוס לפי חרב. ולוקוש מלך סרדוניא ציוה את עבדיו, ויעשו ארון נחושת וישימו בתוכו את גויית גיבלוש בנו ויקברוהו במקום ההוא. ויבנו עליו מגדל גבוה שם על אם הדרך, ויקראו את שמו גיבלוש על שמו עד היום הזה. וגם תורגוס מלך ביבינטו קברו אותו שם עם גיבלוש במקום ההוא. והנה על אם הדרך בין אלבנו ובין רומה, קבר גיבלוש מזה וקבר תורגוס מזה ורצפה ביניהם עד היום הזה.

ויהי בקבור גיבלוש וישב לוקוש אביו עם חילו, אל ארצו סרדוניא. ואנגיאס אחיו מלך אפריקה עם חילו הלכו עד עיר ביבינטו, היא עיר תורגוס. וישמעו יושבי ביבינטו את שומעו, וייראו מאוד ממנו ויצאו לקראתו בבכי ובתחנונים. ויתחננו יושבי ביבינטו אל אנגיאס לבלתי המיתם ולבלתי השחית את עירם, ויעש כן. כי מערי בני כיתים תחשב ביבינטו בימים ההם, על כן לא השחית את העיר. אך מהיום ההוא והלאה ילכו גדולי מלך אפריקה כתימה לשלול שלל ולבוז בז ויהי מדי לכתם, והלך צפו שר צבא אנגיאס עמהם. ויהי אחרי כן ויפן אנגיאס עם חילו ויבואו אל עיר פוצימנא, ויקח שם אנגיאס את יאניה בת עוצה לאישה ויביאה אפריקה אל עירו. ויהי בעת ההיא ויצו פרעה מלך מצרים לכל עמו לעשות לו היכל חזק במצרים, ויצו גם על כל בני יעקב לעזור את מצרים בבניין. ויעשו המצרים אל פרעה היכל יפה ונאה לבית מלכותו, וישב בו ויחדש את מלכותו וימלוך לבטח. וזבולון בן יעקב מת בשנה ההיא, היא שנת שבעים וארבע שנה לרדת ישראל מצרימה. וימת זבולון בן מאה וארבע עשרה שנה, ויושם בארון ויותן ביד בניו. ובשנת שבעים וחמש שנה מת שמעון אחיו בן מאה ועשרים שנה במותו, ויושם גם הוא בארון ויותן ביד בניו. וצפו בן אליפז בן עשו שר צבא אנגיאס מלך דנהבה, עודנו מסית את אנגיאס יום יום לערוך מלחמה להילחם את בני יעקב במצרים. ולא אבה אנגיאס לעשות הדבר הזה, כי סיפרו לו עבדיו את כל גבורת בני יעקב אשר עשו להם במלחמתם את בני עשו. ויהי צפו מסית את אנגיאס יום יום, להילחם את בני יעקב בימים ההם. ויהי מימים וישמע אנגיאס אל דברי צפו, ויאבה לו להילחם במצרים את בני יעקב. ויערוך אנגיאס אל כל עמו עם רב כחול אשר על שפת הים, וישם פניו ללכת מצרימה למלחמה. ושם היה נער אחד מעבדי אנגיאס בן חמש עשרה שנה בלעם בן בעור שמו, והנער חכם מאוד ומבין בחכמת הקסם. ויאמר אנגיאס אל בלעם, קסום לנו בקסם ונדעה מי יגבר במלחמה הזאת אשר אנחנו הולכים עליה. ויצו בלעם ויביאו לו דוגג ויעש ממנו תמונת רכב ופרשים, תבנית חיל אנגיאס וחיל מצרים. וישימם במים המחוכמים אשר איתו על ככה, ויאחזו בידו כפות תמרים ויתחכם ויקסום בהם על המים. ויראו אליו במים תמונת צלמי חיילות אנגיאס נופלים לפני תמונת צלמי מצרים ובני יעקב. ויגד בלעם את הדבר הזה אל אנגיאס, ויתייאש אנגיאס ולא התאזר לרדת מצרימה למלחמה וישב בעירו.

ויהי כראות צפו בן אליפז כי נתייאש אנגיאס לצאת למלחמה את מצרים, ויברח צפו מאת אנגיאס מאפריקה וילך ויבוא כתימה. ויקבלוהו כל אנשי כיתים בכבוד גדול, וישכרו אותו להילחם מלחמותם כל הימים. ויתעשר צפו מאוד בימים ההם, וגדודי מלך אפריקה עודם פושטים בארץ כיתים בימים ההם. ויאספו בני כיתים וילכו אל הר קופטיציאה, מפני גדודי אנגיאס מלך אפריקה הבאים עליהם. ויהי היום ויאבד לצפו פר בן בקר וילך לבקש את הפר, וישמע את געייתו סביבות ההר ההוא. וילך צפו וירא והנה בתחתית ההר ההוא מערה גדולה, ואבן גדולה שומה בפתח המערה. ויפוצץ צפו את האבן ויבוא אל המערה וירא והנה חיה גדולה אוכלת השור, מחציה ומעלה דמות איש ומחציה ומטה דמות חיה. ויקם צפו על החיה ההיא, ויהרוג אותה בחרבו. וישמעו יושבי כיתים הדבר הזה וישמחו מאוד ויאמרו, מה נעשה לאיש הזה אשר הרג את החיה הזאת אשר כלתה בהמתנו. ויועדו כולם לעשות לו יום אחד בשנה יום מועד, ויקראו את שם היום ההוא צפו על שמו. וינסכו לו נסכים מדי שנה בשנה ביום ההוא, ויביאו לו מנחות. בעת ההיא חלתה יאניה בת עוצי אשת המלך אנגיאס, ויקשה חוליה על אנגיאס המלך ועל שריו. ויאמר אנגיאס אל חכמיו, מה אעשה ליאניה ובמה ארפא את חוליה. ויאמרו לו חכמיו, כי לא כאוויר ארצנו כאויר ארץ כיתים ולא מימינו כמימיהם על כן חלתה המלכה יאניה מזה. כי בהשתנות אליה האוויר והמים חלתה, וגם כי בארצה איננה שותה כי אם המים הבאים מן פורמה אשר העלו אותם אבותיה בגשרים. ויצו אנגיאס את עבדיו, ויביאו לו ממימי פורמה אשר לכיתים בכלים. וישקלו המים ההם עם כל מימי ארץ אפריקה, וימצאו את מימי פורמה קלים ממימי אפריקה. וירא אנגיאס את הדבר הזה, ויצו את כל שריו לאסוף חוצבי אבנים לאלפים ולרבבות ויחצבו אבנים לאין מספר. ויבואו הבונים ויבנו גשר עצום מאוד, ויביאו מעין מים מארץ כיתים עד אפריקה. ויהיו המים ההמה ליאניה המלכה ולכל אודותיה לשתות ולאפות בהם ולכבס ולרחוץ בהם, וגם להשקות בהם כל זרע האוכלת ממנו וכל פרי האדמה. וגם מעפר ארץ כיתים ציוה המלך ויביאו ממנו באוניות רבות וגם אבנים לבנות מהם הביאו, ויבנו הבונים היכלות ליאניה המלכה ותתרפא המלכה מחוליה.

ויהי לתקופת השנה, ויוסיפו עוד גדודי אפריקה ויבואו ארץ כיתים לשלול שלל כפעם בפעם. וישמע צפו בן אליפז את שמעם ויצו אליהם וילחם בם וינוסו לפניו, ויצל את ארץ כיתים מהם. ויראו בני כיתים את גבורת צפו, ויתייעצו בני כיתים וימליכו עליהם את צפו ויהי למלך עליהם. ויהי במלכו וילכו לכבוש את בני תובל, ואת כל איי הים אשר סביבותיהם. ויצו צפו מלכם בראשם, וילחמו את בני תובל ואת האיים ויכבשום. ויהי בשובם מהמלחמה ויחדשו לו את מלכותו, ויבנו לו היכל גדול מאוד לבית מלכותו ולמושבו. ויעשו לו כיסא גדול, וימלוך צפו על כל ארץ כיתים ועל כל ארץ איטליא חמישים שנה. בשנה ההיא היא שנת שבעים ותשע שנה לרדת ישראל מצרימה, מת ראובן בן יעקב בארץ מצרים. בן מאה שנה ועשרים וחמש שנה ראובן במותו, וישימוהו בארון ויותן ביד בניו. ובשנת השמונים מת דן אחיו, בן מאת שנה ועשרים וארבע שנים במותו, ויושם בארון ויותן ביד בניו. ובשנה ההיא מת חושם מלך אדום, וימלוך אחריו הדד בן בדד חמש ושלושים שנה. ובשנת שמונים ואחת שנה, מת יששכר בן יעקב במצרים. ויששכר בן מאת שנה ושתיים ועשרים שנה במותו, ויושם בארון ויותן ביד בניו. ובשנת שמונים ושלוש שנים מת גד, בן מאה ועשרים וחמש שנים היה ויושם בארון במצרים ויותן ביד בניו. ויהי בשנת שמונים וארבע שנים היא השנה החמישית למלכות הדד בן הדד מלך אדום, ויקבוץ הדד את כל בני עשו ויערוך את כל חילו כארבע מאות אלף איש, וישם פניו ארץ מואב וילך להילחם את מואב ולתת אותם תחת ידו למס עובד. וישמעו בני מואב את הדבר הזה וייראו מאוד, וישלחו אל בני מדין לעזור אותם להילחם את הדד בם הדד מלך אדום. והדד בא ארץ מואב, ויצאו בני מואב ובני מדין לקראתו ויערכו איתו מלחמה בשדה מואב. וילחם הדד את מואב, ויפלו מבני מואב ובני מדין חללים רבים כאלפיים איש. ותכבד המלחמה על מואב וייראו בני מואב כי חזקה עליהם המלחמה וירפו ידיהם, ויתנו עורף ויעזבו את בני מדין להילחם. ובני מדין לא ידעו את מחשבת מואב אך התחזקו במלחמה וילחמו את הדד ואת כל חילו, ויפלו כל מדין לפניו. ויכה הדד את כל מדין מכה רבה ויהרגם לפי חרב לא השאיר מהם שריד, את כל הבאים לעזור את מואב. ויהי כאשר תמו כל בני מדין במלחמה ובני מואב נמלטו, וישם הדד את כל מואב בעת ההיא למס עובד ויהיו תחת ידו. ויתנו לו מס כמשפט שנה שנה, ויפן הדד וישב אל ארצו.

ויהי לתקופת השנה כשמוע יתר מדין אשר בארץ כי נפלו כל אחיהם במלחמת הדד בעבור מואב, וכי נתנו מואב עורף במלחמה ויעזבו את מדין להילחם. ויתייעצו חמשת נשיאי מדין עם יתר אחיהם אשר נשארו בארצם, להילחם את מואב לנקום מהם מלחמת אחיהם. וישלחו בני מדין אל כל אחיהם בני קדם, ויבואו כל אחיהם כל בני קטורה לעזור את מדין להילחם את מואב. וישמעו בני מואב את הדבר הזה ויראו מאוד, כי נאספו עליהם כל בני קדם למלחמה. וישלחו גם הם בני מואב ספר אל ארץ אדום, אל הדד הן בדד מלך אדום לאמור. בוא נא אלינו ועזרנו ונכה את מדין, כי נאספו כולם יחד ויבואו עלינו עם כל אחיהם בני קדם למלחמה להינקם ממנו נקמת מדין הנופלים במלחמה. ויצא הדד בן בדד מלך אדום מארץ אדום עם כל חילו, וילך ארץ מואב לעזור את בני מואב להילחם את מדין. וילחמו מדין ובני קדם עם מואב בשדה מואב, ותהי ביניהם מלחמה חזקה מאוד. ויך הדד את כל בני מדין ובני קדם לפי חרב, ויצל הדד את מואב מיד מדין בעת ההיא. וינוסו הנשארים ממדין ובני קדם לפני הדד וחילו, וירדוף הדד אחריהם עד ארצם ויכם מכה רבה מאוד ויפלו חללים בדרך. ויצל הדד את מואב מכף מדין כי נפלו כל בני מדין לפי חרב, ויפן הדד וישב אל ארצו. ומהיום ההוא והלאה שנאו בני מדין את בני מואב על אשר נפלו בעבורם במלחמה, ותהי שנאה גדולה ועצומה ביניהם כל הימים. והיה כל הנמצא ממדין בדרך ארץ מואב ימות בחרב מואב, וכל הנמצא ממואב בדרך ארץ מדין ימות בחרב מדין. ככה יעשו מדין למואב ומואב למדין כל הימים, ימים רבים. ויהי בעת ההיא וימת יהודה בן יעקב במצרים, בשנת שמונים ושש שנים לרדת יעקב ובניו ומצרימה. ויהודה בן מאת שנה ועשרים ותשע שנים במותו, ויחנטו אותו וישימוהו בארון וינתן ביד בניו. ובשנת שמונים ושבע שנים מת בנימין אחיו, בן מאת שנה ושבע עשרה שנה במותו. וישימו אותו בארון ויותר ביד בניו.

ובשנת שמונים ותשע שנים מת נפתלי בן מאת שנה ושתיים ושלושים שנה, ויושם בארון ויותן ביד בניו. ויהי בשנת תשעים ואחת שנה לרדת ישראל מצרימה היא שנת שלוש עשרה שנה למלוך צפו בן אליפז על בני כיתים, באו בני אפריקה על בני כיתים לשלול שלל מהם כפעם בפעם אך לא באו אליהם זה שלוש עשרה שנה. ויבואו אליהם בשנה ההיא, ויצא צפו הן אליפז אליהם עם אנשים מאנשיו ויך בהם מכה רבה ועצומה. וינוסו גדודי אפריקה מפני צפו ויפלו חללים רבים לפניו בדרך, וירדפם צפו ואנשיו הלוך והכות בהם עד קרוב לאפריקה. וישמע אנגיאס מלך אפריקה את הדבר אשר עשה צפו ויחר לו מאוד, ויירא אנגיאס מפני צפו כל הימים. ובשנת תשעים ושלוש שנים מת לוי בן יעקב במצרים. ולוי בן מאת שנה ושלושים ושבע שנים במותו, וישימו אותו בארון ויותן ביד בניו. ויהי אחרי מות לוי כאשר ראו כל מצרים כי מתו כל בני יעקב ואחי יוסף, ויחלו כל מצרים לענות את בני יעקב ולמרר את חייהם מהיום ההוא והלאה עד יום צאתם ממצרים. ויסירו מידם את כל הכרמים והשדות אשר נתן להם יוסף, ואת כל הבתים הטובות אשר היו בני ישראל בהם. ואת כל חלב מצרים, את הכל לקחו מצרים מאת בני יעקב בימים ההם. ותלך יד כל מצרים הלוך וקשה על בני ישראל בימים ההם וירעו מצרים לישראל, עד אשר קצו בני ישראל בחייהם מפני מצרים. ויהי לימים רבים בשנת מאה ושתיים שנה לרדת ישראל מצרימה וימת פרעה מלך מצרים וימלוך מלול בנו תחתיו, וגם כל גיבורי מצרים וכל הדור ההוא אשר ידע את יוסף ואת אחיו מתו בימים ההם. ויקם דור אחר תחתם אשר לא ידעו את בני יעקב ואת כל הטובה אשר עשו להם, ואת כל גבורתם במצרים. על כן החלו כל מצרים מהיום ההוא והלאה למרר את חי בני יעקב ולענותם בכל עבודה קשה, על כי לא ידעו את אבותם אשר הצילו אותם בימי הרעב. וגם מאת ה׳ היתה זאת לבני ישראל להטיב להם באחריתם, למען דעת כל בני ישראל את ה׳ אלוקיהם. ולמען דעת האותות והמופתים הנוראים אשר יעשה ה׳ במצרים בעבור עמו ישראל, למען ייראו בני ישראל את ה׳ אלוקי אבותם לעבוד אותו וללכת בכל דרכיו הם וזרעם אחריהם כל ימיהם.

בן עשרים ושש שנים מלול במלכו, ותשעים וארבע שנים מלך. ויקראו כל מצרים את שמו פרעה כשם אביו, כמשפט לעשות בכל מלך המולך עליהם במצרים. בעת ההיא יצאו כל גדודי אנגיאס מלך אפריקה לפשוט בארץ כיתים כפעם בפעם, לשלול את שללם. וישמע צפו בן אליפז בן עשו מלך כיתים את שמעם, ויצא לקראתם בחילו וילחם בם בדרך. ויך צפו את גדודי מלך אפריקה לפי חרב לא השאיר מהם שריד, ולא שב מהם אל אדוניו אפריקה עד אחד. וישמע אנגיאס את הדבר הזה אשר עשה צפו בן אליפז לכל חילו אשר השמיד אותם, וישמע אנגיאס את כל חילו כל אנשי ארץ אפריקה עם רב מאוד כחול אשר על שפת הים. וישלח אנגיאס אל לוקוס אחיו לאמור, בוא אליי עם כל אנשיך ועזרני ונכה את צפו ואת כל בני כיתים אשר השמידו את אנשיי. ויבוא לוקוש עם כל חילו חיל גדול מאוד לעזור את אנגיאס אחיו, להילחם את צפו ואת בני כיתים. וישמע צפו ובני כיתים את הדבר הזה וייראו מאוד, ויפול פחד גדול בלבבם. וישלח צפו גם הוא ספר לארץ אדום, אל הדד בן בדד מלך אדום ואל כל בני עשו לאמור. שמעתי כי אנגיאס מלך אפריקה בא אלינו עם אחיו להילחם בנו ונירא מאוד ממנו כי חילו רב מאוד, ואף אשר בא אלינו עם אחיו וחילו. ועתה עלו איתי גם אתם ועזרוני ונלחמה יחד באנגיאס ובלוקוש אחיו, והושעתם אותנו מידם ואם לא דעו כי נמות כולנו. וישלחו בני עשו ספר אל בני כיתים, ואל צפו מלכם לאמור. לא נוכל להילחם את אנגיאס ואת עמו, כי ברית ושלום בינינו איתו זה ימים רבים מימי בלע בן בעור המלך הראשון. ומימי יוסף בן יעקב מלך מצרים, אשר נלחמנו איתו בעבר הירדן בקברו את אביו. ויהי כשמוע צפו את דברי אחיו בני עשו ויחדל מעליהם, ויירא צפו מפני אנגיאס מאוד. ואנגיאס ולוקוש אחיו ערכו את כל חילם כשמונה מאות איש, וילכו כתימה להילחם את צפו.

וצפו בן אליפז יצא לקראתם בפחד וברעדה כשלושת אלפים אנשים, כל בני כיתים. ויאמרו כל בני כיתים אל צפו, התחנן נא בעדינו אל אלוקי אבותיך אולי יצילנו מכף אנגיאס וחילו. כי אלוקים גדול הוא, והוא המציל את כל הבוטחים אליו. וישמע צפו אל דבריהם, ויבקש צפו את ה׳ ויאמר. ה׳ אלוקי אברהם ויצחק אבותיי, היום יודע כי אתה אלוקים אמת וכל אלוקי כל הגוים הבל המה ותוהו. זכור נא אליי היום את בריתך את אברהם אבינו, אשר סיפרו לנו אבותינו. ועשה חסד עמי היום בעבור אברהם ויצחק אבינו, והושעת אותי ואת בני כיתים מיד מלך אפריקה הבאים עלינו למלחמה. וישמע ה׳ בקול צפו וידרוש אליו בעבור אברהם ויצחק, ויציל ה׳ את צפו ואת בני כיתים מיד אנגיאס ועמו. וילחם צפו את אנגיאס מלך אפריקה ואת כל עמו ביום ההוא, ויתן ה׳ את כל אנשי אנגיאס ביד בני כיתים. ותכבד המלחמה על אנגיאס, ויך צפו את כל אנשי אנגיאס ולוקוש אחיו לפי חרב. ויפול מהם עד ערב היום ההוא כארבע מאות אלף איש. וירא אנגיאס כי מתו כל אנשיו, וישלח ספר אל כל יושבי אפריקה לבוא אליו לעזרו במלחמה. ויכתוב בספר לאמור, כל הנמצא באפריקה יבוא אליי מבן עשר שנים ומעלה כולם יבואו אליי. והנה כאשר לא יבוא ומת, ואת כל אשר לו ואת כל ביתו יקח המלך. וייראו כל יתר יושבי אפריקה מדברי אנגיאס, ויצאו מהעיר כשלוש מאות אלף איש ונער מבן עשר שנים ויבואו אל אנגיאס. ויהי מקץ עשרה ימים ויערוך עוד אנגיאס מלחמה עם צפו ועם בני כיתים, ותהי מלחמה גדולה וחזקה מאוד ביניהם. וישלח צפו מחיל אנגיאס ולוקוש אחיו חללים רבים בארץ כאלפיים איש, ויפול גם סוסיפטר שר צבא אנגיאס במלחמה ההיא. ויהי כאשר מת סוסיפטר ויפנו גדודי אפריקה ויתנו עורף לנוס וינוסו, ואנגיאס ולוקוש אחיו עמהם. וירדפו צפו ובני כיתים אחריהם, ויכו בהם עוד מכה רבה בדרך כמאתיים איש. וירדפו את אזדרובל בן אנגיאס כי נס עם אביו ויכו מאנשיו בדרך עשרים איש, וימלט אזדרובל מיד בני כיתים ולא המיתוהו. ואנגיאס ולוקוש אחיו ברחו עם יתר אנשיהם, וימלטו ויבואו אפריקה בפחד וברעדה.

ויירא אנגיאס מפני צפן בן אליפז כל הימים פן ילחם עוד איתו. ובלעם בן בעור היה בעת ההיא עם אנגיאס במלחמה, ויהי בראותו כי גבר צפו על אנגיאס ויברח משם ויבוא כתימה. ויקבלוהו צפו ובני כיתים בכבוד גדול כי ידע צפו את חכמת בלעם, ויתן צפו לבלעם מתנות רבות וישב איתו. ויהי בשוב צפו מהמלחמה, ויצו ויפקוד את כל בני כיתים אשר הלכו במלחמה והנה לא נפקד מהם איש. וישמח צפו על הדבר הזה, ויוסף עוד ויחדש את מלכותו ויעש משתה לכל עבדיו. אך לא זכר צפו את ה׳, ולא ידע כי ה׳ עזר אותו במלחמתו, וכי הוא הציל אותו ועמו מיד מלך אפריקה. אך עודנו ילך בדרכי בני כיתים ובני עשו הרעים לעבוד אלוקים אחרים כאשר למדונו אחיו בני עשו, על כן יאמרו מרשעים יצא רשע. וימלוך צפו על כל בני כיתים לבטח, ואת ה׳ אשר הציל אותו ואת כל עמו (מיד) מלך אפריקה לא ידע. ולא יספו עוד גדודי אפריקה לבוא כתימה לשלול שלל כפעם בפעם, כי ידעו את כל גבורת צפו אשר הכה את כולם לפי חרב. ויירא אנגיאס מפני צפו בן אליפז ומפני בני כיתים, כל הימים. בעת ההיא, בשוב צפו מהמלחמה וכראות צפו כי גבר על כל אנשי אפריקה וימיתם לפי חרב במלחמה. יתייעץ צפו עם כל בני כיתים ללכת מצרימה, להילחם את בני יעקב ואת פרעה מלך מצרים. כי שמע צפו כי מתו כל גיבורי מצרים, וכי מתו יוסף ואחיו בני יעקב וישארו כל בניהם בני ישראל במצרים. ויאמר צפו ללכת להילחם איתם ועם כל מצרים, לנקום מהם את נקמת אחיו בני עשו אשר הכה יוסף ואחיו וכל מצרים בארץ כנען בעלותם לקבור את יעקב בחברון. וישלח צפו מלאכים אל הדד בן בדד מלך אדום, ואל כל אחיו בני עשו לאמור. הלא אמרתם כי לא תלחמו את מלך אפריקה כי בעל בריתכם הוא, הנה אנוכי נלחמתי בו והכתיו ואת כל עמו. ועתה אמור אמרתי להילחם את מצרים ואת בני יעקב אשר שם, ונקמתי מהם את אשר עשה יוסף ואחיו אבותיהם לנו בארץ כנען בעלותם לקבור את אביהם בחברון. ועתה אם יש את נפשכם לבוא אליי לעזרני להילחם איתם ואת מצרים, ונקמנו מהם נקמת אחינו.

וישמעו בני עשו אל דברי צפו, ויתקבצו יחד כל בני עשו עם רב מאוד וילכו לעזור את צפו ואת בני כיתים במלחמה. וישלח צפו אל כל בני קדם, ואל כל בני ישמעאל כדברים האלה. ויתקבצו וילכו כולם לעזרת צפו ובני כיתים, למלחמה על מצרים. ויצאו ויבואו כל המלכים האלה, מלך אדום ובני קדם וכל בני ישמעאל וצפו מלך כיתים ויערכו את כל צבאותיהם בחברון. ותהי כל המחנה כבד מאוד כמהלך שלושת ימים, עם רב כחול אשר על שפת הים אשר אין להם מספר. וירדו כל המלכים האלה וכל צבאותיהם ויבואו על כל מצרים למלחמה, ויחנו כולם יחד בבקעת פתרוס. וכל מצרים שמעו את שמעם, ויתקבצו גם הם כל אנשי ארץ מצרים וכל הערים אשר במצרים כשלוש מאות אלף איש. וגם מבני ישראל אשר היו בארץ גושן בימים ההם שלחו אנשי מצרים אליהם לבוא איתם, ללכת להילחם יחד עם כל המלכים. ויתקבצו כל איש ישראל בעת ההיא ויהיו כמאה וחמישים איש, וילכו למלחמה לעזרת מצרים. ויצאו איש ישראל ומצרים כשלוש מאות אלף ומאה וחמישים איש, וילכו לקראת המלכים ההם למלחמה ויתיצבו כולם מחוץ לארץ גושן נגד פתרוס. ומצרים לא האמינו בישראל ללכת עמהם במחניהם יחד למלחמה, כי אמרו כל מצרים פן יסגרונו בני ישראל ביד בני עשו ובני ישמעאל כי אחיהם הם. ויאמרו כל מצרים אל בני ישראל, התיצבו פה אתם יחד במעמדכם והלכנו כולנו אנחנו ונלחמנו בבני עשו וישמעאל. והיה אם יחזקו ממנו המלכים האלה, ובאתם אתם כולכם יחד עליהם ועזרתם אותנו ויעשו בני ישראל כן. וצפו בן אליפז בן עשו מלך כיתים והדד בן בדד מלך אדום וכל מחניהם וכל בני קדם ובני ישמעאל עם רב כחול, חונים יחד בבקעת פתרוס נגד תחפנחס. ושם היה במחנה צפו בלעם בן בעור הארמי כי בא עם בני כיתים למלחמה, ובלעם היה איש נכבד מאוד בעיני צפו ואנשיו. ויאמר צפו אל בלעם, קסום נא לנו בקסם ונדעה מי יגבר במלחמה הזאת האנחנו או מצרים. ויקם בלעם וישב בחכמת הקסם ויתחכם לדעת, ולא נתכן אליו הקסם ותשחת המלאכה בידו. ויוסף לעשותה עוד ולא נתכנה, ויתייאש ממנה בלעם ויעזבה ולא עשה אותה.

כי מה׳ היתה זאת, למען הפיל ה׳ את צפו ואת עמו ביד בני ישראל אשר בטחו בה׳ אלוקי אבותם במלחמתם. ויערכו צפו והדד את מערכתם למלחמה, וילכו כל מצרים לבדם יחד לקראתם כשלוש מאות אלף איש ואין אחד מבני ישראל איתם. וילחמו כל מצרים עם המלכים האלה נגד פתרוס ותחפנחס, ותכבד המלחמה על מצרים. ויחזקו המלכים מהמצרים במלחמה ההיא, ויפלו ממצרים ביום ההוא כמאה ושמונים איש ומאנשי המלכים נפלו כשלושים איש. וינוסו כל אנשי מצרים לפני המלכים, וירדפו בני עשו וישמעאל את מצרים הלוך והכות אותם עד המקום אשר שם מחנה בני ישראל. ויצעקו כל מצרים אל בני ישראל לאמור, מהרו אלינו ועזרונו והושעתם אותנו מיד עשו וישמעאל ובני כיתים. וירוצו בני ישראל ממקום מעמדם כמאה וחמישים איש אל מחנות המלכים האלה, ויצעקו בני ישראל אל ה׳ אלוקיהם להציל אותם. וישמע ה׳ אל ישראל, ויתן ה׳ את כל אנשי המלכים בידם. וילחמו בני ישראל את המלכים האלה, ויכו בני ישראל מאנשי המלכים מכה רבה כארבעת אלפים איש. ויתן ה׳ מהומה גדולה במחנות המלכים, ויפול פחד בני ישראל עליהם. וינוסו כל צבאות המלכים האלה לפני בני ישראל, וירדפו אחריהם בני ישראל הלוך והכות עד גבול ארץ כוש. ויהרגו מהם בני ישראל בדרך עוד כאלפיים איש, ומבני ישראל לא נפל אחד. וכראות מצרים כי נלחמו בני ישראל עם המלכים במעט אנשים, וכי היתה המלחמה חזקה מאוד ביניהם. וייראו כל מצרים מאוד לנפשותם מהמלחמה החזקה, ויברחו כל מצרים בהחבא איש איש ממערכת המלחמה ויתחבאו בדרך, ויעזבו את ישראל להילחם. ובני ישראל היכו את אנשי המלכים ההם מכה רבה מאוד, וישבו מעליהם אחרי אשר הבריחו אותם עד גבול ארץ כוש. וידעו כל ישראל את המעשה אשר עשו להם אנשי מצרים, אשר ברחו מעליהם מהמלחמה ויעזבום להילחם. ויעשו גם הם בני ישראל בערמה, והיה כאשר שבו בני ישראל מהמלחמה ומצאו מהמצרים בדרך ויהרגו אותם בדרך.

ויהי בהרגם אותם ויאמרו אליהם כדברים האלה, מדוע באתם מעלינו ותעזבונו במתי מעט אנשים להילחם במלכים האלה אשר הם בעם רב להכות אותנו ותמלטו אתם את נפשותיכם. ויש אשר ימצאו אותם בני ישראל בדרך, וידברו אליהם בני ישראל איש אל רעהו כדברים האלה. הכו הכו כי ישמעאלי הוא או אדומי או מבני כיתים הוא, ועמדו עליו והרגוהו והם ידעו כי מצרי הוא. ויעשו בני ישראל את הדברים האלה בערמה על מצרים, על אשר עזבום במלחמה ויברחו מעליהם. ויהרגו הני ישראל מאנשי מצרים בדרך במעשה הזה כמאתיים איש. ויראו כל אנשי מצרים את הרעה אשר עשו להם בני ישראל, וייראו כל מצרים מבני ישראל מאוד כי ראו את גבורתם הגדולה וכי לא נפל מהם איש. וישובו כל בני ישראל בשמחה אל דרכם גושנה, ויתר מצרים שבו איש למקומו. ויהי אחרי כן ויתקבצו כל יועצי פרעה מלך מצרים וכל זקני מצרים, ויבואו כולם לפני המלך וישתחוו לו אפיים ארצה וישבו לפניו. וידברו היועצים וכל זקני מצרים לפני המלך לאמור. הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, ואתה ידעת את כל הרעה אשר עשו לנו בדרך בשובנו מהמלחמה. וגם הנך ראית את גבורתם החזקה, כי גבורה להם מאבותם. כי מתי מעט אנשים עמדו לנגד עם רב כחול ויכום לפי חרב ומהם לא נפל אחד, ואף אם יהיו רבים כי אז ישמידו אותם כולם. עתה הבה לנו עצה מה לעשות להם עד אשר נאבדם ונשמידם מעט מעט כולם מעלינו, פן ירבו עלינו בארץ. כי אם ירבו בני ישראל בארץ והיו לנו לשטן והן כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא עלינו בגבורתו החזקה עם שונאינו, וילחמו בנו והשמידונו מן הארץ ועלו ממנה. ויען המלך את זקני מצרים ויאמר אליהם, זאת העצה היעוצה על ישראל וממנה לא נסור. המה ארץ פיתום ורעמסס ערים בלתי חוזק מהמלחמה לנו, ונלכה לבנות אותם ולחזקם. ועתה לכו גם אתם ושטו בערמה עליהם, והעבירו קול במצרים ובגושן כמצוות המלך לאמור. לכם כל אנשי מצרים וגושן ופתרוס וכל יושביהם, המלך ציוה עלינו לבנות את פיתום ואת רעמסס ולחזקם מהמלחמה. מי בכם מכל מצרים ומבני ישראל ומכל יושבי הערים לבנות עמנו ולתת שכרו יום יום כמצוות המלך, והלכתם אתם ראשונה ועשיתם בערמה והתקבצתם ובאתם פיתום ורעמסס לבנות.

והיה כאשר תבנו, תעבירו את הקול כדבר הזה בכל מצרים יום יום כמצוות המלך. והיה כאשר יבואו איתכם מבני ישראל לבנות עמכם, ונתתם להם שכרם יום יום ימים אחדים. והיה כאשר יבנו עמכם יום יום בשכרם, והברחתם את עצמכם מעליהם יום יום אחד אחד בהחבא, וקמתם והייתם עליהם לנוגשים ולשוטרים. ועזבתם אותם אחרי כן לבנות בלתי שכר, והיה אם עשו תעשו הדבר הזה והיה טוב לנו לחזק את ארצנו, ורע לבני ישראל. כי מיגיעת הבניין והמלאכה ימעטו בני ישראל, כי תשביתו אותם מעל נשיהם יום יום. וישמעו כל זקני ישראל את עצת המלך ותיטב העצה בעיניהם ובעיני עבדי פרעה ובעיני כל מצרים, ויעשו כדבר המלך. ויצאו כל עבדי פרעה מלפני המלך, ויעבירו קול בכל מצרים ובתחפנחס ובגושן ובכל הערים אשר סביבות מצרים לאמור, אתם ראיתם את אשר עשו לנו בני עשו וישמעאל אשר באו עלינו למלחמה ויאמרו להשמיד אותנו. ועתה הנה ציוה המלך עלינו לחזק את הארץ, לבנות את ערי פיתום ואת רעמסס ולחזקם מהמלחמה בבואם עלינו. מי בכם בכל מצרים ובני ישראל אשר יבוא לבנות איתנו, ויותן לו שכרו יום יום מאת המלך כמצוותו. ויהי כשמוע מצרים וכל בני ישראל את כל אשר דיברו עבדי פרעה, ויבואו מהמצרים וכל בני ישראל לבנות עם עבדי פרעה את פיתום ואת רעמסס, אך כל בני לוי לא באו עם ישראל אחיהם לבנות. וכל עבדי פרעה ושריו באו במרמה בראשונה לבנות עם כל ישראל כשכירי יום, ויתנו לישראל שכרם יום ויום בראשונה. ויבנו עבדי פרעה על כל ישראל, ויעשו במלאכה ההיא עם ישראל חודש ימים. ויהי מקץ חודש ימים, ויחלו כל עבדי פרעה לברוח מעם ישראל בהחבא אחד יום יום. וישראל עודם עושים במלאכה בעת ההיא, אך עודם לוקחים את שכרם יום יום בעת ההיא, כי עוד אנשים מהמצריים עושים במלאכה בעת ההיא עם ישראל על כן נותנים המצרים לישראל שכרם בימים ההם בעבור יקחו גם הם המצרים אחיהם את שכר עבודתם

ויהי מקץ ימים וארבעה חודשים ברחו כל מצרים מעל בני ישראל, וישארו בני ישראל לבדם עושים במלאכה. ויהי כאשר ברחו כל מצרים מעל בני ישראל, וישובו ויהיו עליהם לנוגשים ולשוטרים. ומהם אשר עמדו על בני ישראל לשרי מיסים, לקחת מהם את כל אשר נתנו להם בשכר עבודתם. ויעשו המצרים לבני ישראל כמעשה הזה יום יום, למען ענות את ישראל בכל עבודתם. ויהיו כל בני ישראל לבדם עושים בעבודה, וימנעו כל מצרים מתת שכר לבני ישראל מהיום ההוא והלאה. ויהי כאשר ימאן כל איש ישראל לעשות במלאכה על אשר לא ניתן לא שכרו, וניגשו אליו כל הנוגשים עליהם וכל עבדי פרעה והכו אותו במכות נמרצות והשיבו אותו בחזקה לעבוד עם אחיו, ככה יעשו כל מצרים לבני ישראל כל הימים. וייראו כל בני ישראל מהמצרים מאוד בדבר הזה, וישובו ויעבדו כל בני ישראל לבדם בלא שכר. ויבנו בני ישראל את פיתום ואת רעמסס, ויעשו את המלאכה כל בני ישראל מהם לובנים לבנים ומהם בונים. ויבנו בני ישראל ויחזקו את כל ארץ מצרים וכל חומותיה, ויעשו בני ישראל במלאכה ההיא שנים וימים רבים עד יום זכור ה׳ אותם ויוציאם ממצרים. אך כל בני לוי לא היו עם ישראל אחיהם בעבודה ההיא מבראשונה, עד יום צאתם ממצרים. כי ידעו כל בני לוי כי במרמה דיברו כל מצרים אל ישראל את כל הדברים האלה, על כן חדלו כל בני לוי מגשת אל העבודה עם אחיהם. וגם כל מצרים לא שמו פניהם אל בני לוי לעבוד אחרי כן אחרי אשר לא היו עם אחיהם מבראשונה, על כן עזבו אותם כל מצרים. ותלך יד אנשי מצרים הלוך וקשה על בני ישראל בעבודה ההיא, ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. וימררו המצרים את חיי בני ישראל בעבודה קשה בחומר ובלבנים, וגם בכל עבודה אשר תהיה למצרים בשדה. ויקראו בני ישראל את מלול מלך מצרים מרור מלך מצרים, כי בימיו מיררו המצרים את חייהם בכל עבודה.

ובכל עבודה אשר יעבידו מצרים את בני ישראל יעבדו מהם בפרך, למען ענות את בני ישראל. אך כאשר יענו אותם גן ירבו בני ישראל וכן יפרוצו, ויקוצו מצרים מפני בני ישראל. בעת ההיא מת בדד בן בדד מלך אדום, וימלוך תחתיו שמלה ממשרקה מארץ בני קדם. בשנת שלוש עשרה שנה לפרעה מלך מצרים היא שנת מאה שנה וחמש עשרה שנה לרדת ישראל מצרימה, מלך שמלה על אדום שמונה עשרה שנה. ויהי במלכו ויוצא צבא ללכת להילחם בצפו בן אליפז ואת בני כיתים, על אשר נלחמו עם אנגיאס מלך אפריקה וישמידו את כל חילו. אך לא נלחם איתו, כי מנעו אותו בני עשו לאמור כי אחיהם הוא. וישמע שמלה בקול בני עשו, ויפן וישב עם כל חילו ארץ אדום ולא הלך להילחם את צפו בן אליפז. ופרעה מלך מצרים שמע הדבר הזה לאמור יעץ שמלה מלך אדום להילחם את בני כיתים, ואחר יבוא להילחם את מצרים. ויהי כשמוע מצרים את הדבר הזה ויכבידו את העבודה על בני ישראל, פן יעשו להם ישראל כאשר עשו להם במלחמתם את בני עשו בימי הדד. ויאמרו מצרים אל בני ישראל, מהרו ועבדו את עבודתכם וכלו את מעשיכם וחיזקתם את הארץ פן יבואו בני עשו אחיכם עלינו למלחמה כי בעבורכם הם באים אלינו. ויעשו בני ישראל את עבודת כל אנשי מצרים יום יום, ויענו מצרים את בני ישראל למען המעיט אותם בארץ. אך כאשר ירבו כל מצרים בעבודה על בני ישראל, כן ירבו בני ישראל וכן יפרוצו ותמלא כל מצרים מבני ישראל. ויהי בשנת מאה וחמש ועשרים שנה לרדת ישראל מצרימה, בראות כל מצרים כי לא נהייתה עצתם בישראל, אך הם ירבו ויפרוצו ותמלא ארץ מצרים וארץ גושן מבני ישראל. וילכו כל זקני מצרים וחכמיה ויבואו לפני המלך, וישתחוו לו וישבו לפניו. ויאמרו כל זקני מצרים וכל חכמיה אל המלך, יחי המלך לעולם. יעוץ יעצת אותנו את העצה אשר יעצת על בני ישראל, ונעש להם כדבר המלך. והיה מדי הכביד עליהם את העבודה כן ירבו וכן יפרו בארץ, והנה כל הארץ מלאה מהם.

ועתה אדוני המלך עיני כל מצרים עליך לתת להם עצה בחכמתך, באשר על ישראל לאבדם ולהמעיטם מן הארץ. ויען המלך אותם לאמור, הבו אתם עצה בדבר הזה ונדעה מה לעשות להם. ויען סריס אחד מיועצי המלך ושמו איוב מארם נהרים, מארץ עוץ את המלך לאמור. אם על המלך טוב ישמע נא את עצת עבדו, ויאמר לו המלך דבר. וידבר איוב לפני המלך והשרים, ולפני כל זקני מצרים לאמור. הנה עצת המלך אשר יעץ בימים ההם בעבודת בני ישראל, טובה היא מאוד ולא תשביתו מעליהם המלאכה ההיא עד עולם. ואולם זאת העצה היעוצה עליהם אשר תוכלו להמעיטם בה, אם על המלך טוב לעשותה. הנה אנחנו יריאים מהמלחמה זה ימים רבים ונאמר בפרות ישראל הארץ, יגרשו אותנו מן הארץ כאשר תקראנה מלחמה. אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי מצרים ולא יעבור, אשר כל זכר הילוד לעברים ישפך דמו ארצה. והיה בעשותכם הדבר הזה כאשר ימותו כל זכר בבני ישראל, וחדלה מעלינו רעת מלחמותיהם. יעשה פרעה ויקרא לכל המיילדות העבריות, ויצווה אליהן על הדבר הזה לעשותו. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים, ויעש המלך כדבר איוב. וישלח פרעה ויקרא למיילדות העבריות, אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה. ותבאן המיילדות לפני המלך, ותעמודנה לפניו. ויאמר המלך אליהן, בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה. והיה אם לא תעשו הדבר הזה, ושרפתי אתכן ואת כל בתיכם באש. ותיראן המיילדות את האלוקים, ולא שמעו אל מלך מצרים ואל כל דבריו. והיה בלדת האישה העברית על המיילדת בן או בת ועשתה המיילדת את כל צרכי הילד והחיה אותו, ככה יעשו המיילדות כל הימים. ויוגד למלך את הדבר הזה וישלח ויקרא למיילדות ויאמר אליהן, מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים. ותעננה המיילדות ותדברנה שתיהן לפני המלך לאמור. אל יאמר המלך כי כנשים המצריות העבריות, כי כל בנות ישראל חיות הנה בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו. ואנחנו שפחותיך זה ימים רבים לא ילדה אישה עברית עלינו, כי כל נשי ישראל מיילדות הן לנפשם כי חיות הנה.

וישמע פרעה את דבריהן, ויאמן להם על הדבר הזה. והמיילדות יצאו מלפני פרעה, וייטב האלוקים להן, וירב העם ויעצמו מאוד. איש היה בארץ מצרים מזרע לוי, ושמו עמרם בן קהת בן לוי בן ישראל. וילך האיש ההוא ויקח אישה את יוכבד בת לוי אחות אביו, והיא בת מאה ושש ועשרים שנים ויבוא אליה. ותהר האישה ותלד בת ותקרא שמה מרים, כי בימים ההם מיררו מצרים את חיי בני ישראל. ותהר עוד ותלד בן ותקרא שמו אהרון, כי בימי הרותה החל פרעה לשפוך דמי זכורי בני ישראל. בימים ההם מת צפו בן אליפז בן עשו מלך כיתים, וימלוך יאניוש תחתיו. והימים אשר מלך צפו על כל בני כיתים חמישים שנה, וימת ויקבר בעיר נבנא בארץ כיתים. וימלוך אחריו על כל בני כיתים יאניוש מגיבורי בני כיתים, וימלוך חמישים שנה. ויהי אחרי מות צפו מלך כיתים ויברח בלעם בן בעור מארץ כיתים, וילך ויבוא מצרימה אל פרעה מלך מצרים. ויקבלהו פרעה בכבוד גדול כי שמע את חכמתו, ויתן לו מתנות וישימהו לו ליועץ ויגדלהו. וישב בלעם במצרים בכבוד עם כל שרי המלך, וינשאו השרים את בלעם כי התאוו כולם ללמוד את חכמתו. ויהי בשנת מאה ושלושים שנה לרדת ישראל מצרימה, ופרעה חולם והוא יושב על כיסא מלכותו וישא עיניו וירא והנה איש זקן עומד לנגדו וביד הזקן מאזניים ממאזני הסוחרים. ויקח האיש הזקן את המאזניים ויתלם לפני פרעה. ויקח הזקן את כל זקני מצרים וכל שריה וכל גדוליה ויאסרם יחד, ויתנם בכף המאזניים האחת. ויקח טלה חלב אחד ויתנהו בכף המאזניים השנית, ויכרע הטלה את כולם. ויתמה פרעה על החזון הנורא ההוא מדוע יכרע הטלה את כולם, וייקץ פרעה והנה חלום. וישכם פרעה בבוקר ויקרא לכל עבדיו ויספר פרעה להם את החלום, וייראו האנשים יראה גדולה. ויאמר המלך אל כל חכמיו, פיתרו נא אליי החלום הזה אשר חלמתי ואדענו. ויען בלעם בן בעור את המלך ויאמר אליו, אין זה כי אם רעה גדולה אשר תצמח על מצרים באחרית הימים. כי הנה בן יולד לישראל אשר יחריב את כל מצרים והשחית את כל יושביה, והוציא את ישראל ביד חזקה ממצרים.

ועתה אדוננו המלך הבו לכם עצה על הדבר הזה ואבדתם את תקות בני ישראל ואת תוחלתם, טרם תצמח הרעה הזאת על כל מצרים. ויאמר המלך אל בלעם, ומה לנו לעשות לישראל הלא כזה וכזה יעצנו עליהם בתחילה ולא יכולנו עליהם. ועתה הבה לנו עצה גם אתה עליהם, במה נוכל אליהם. ויען בלעם את המלך לאמור, שלח נא וקרא אל שני יועציך ונראה מה עצתם על הדבר הזה ואחר ידבר עבדך. וישלח המלך ויקרא את שני יועציו את רעואל המדיני ואת איוב העוצי, ויבואו וישבו לפני המלך. ויאמר אליהם המלך, הנה כולכם שמעתם את החלום אשר חלמתי ופתרונו. ועתה עוצו נא עצה ודעו וראו מה לעשות לבני ישראל ובמה נוכל עליהם, טרם אשר תצמח רעתם עלינו. ויען רעואל המדיני את המלך ויאמר, יחי המלך יחי המלך לעולם. אם על המלך טוב, יחדל לו מעל העברים ויעזוב אותם ואל ישלח ידו בהם. כי אלוקיהם בחר בם מימי קדם, ויקחם לחבל נחלתו מכל גויי הארץ ומכל מלכי האדמה. ומי אשר שלח ידו בהם וניקה, ולא עשה בו אלוקיהם נקם. הלא ידעת כי ברדת אברהם אביהם מצרימה, וירא פרעה מלך מצרים הקדמוני את שרה אישתו ויקחה לו לאישה. כי אמר אברהם אחותי היא, כי ירא פן יהרגוהו אנשי מצרים על אישתו. ויהי בקחת מלך מצרים את שרה, וינגעהו אלוקיהם נגעים גדולים ואת ביתו עד אשר השיב לאברהם את שרה אישתו, אז נרפאו. וגם לאבימלך הגררי מלך פלישתים הוכיח אלוקימו בעבור שרה אשת אברהם, בעצור להם כל רחם למאדם ועד בהמה. יבוא אלוקימו אל אבימלך בחלום הלילה ויפחידהו, למען ישיב לאברהם את שרה אשר לקח. ואחרי כן התווכחו כל אנשי גררה בעבור שרה, ויתפלל אברהם עליהם אל אלוקיו ויעתר לו וירפאם. וירא אבימלך את כל הרעה הבאה עליו ועל עמו וישב לאברהם את שרה אישתו, ויתן לו עמה מנות ומתנות רבות.

וגם אל יצחק כה עשה בגרשם אותו מגרר, ויפליא אלוקיו עמו פליאות ויתיבשו כל מוצאי מימי גררה ועצי תנובתם לא צמחו עד אשר הלכו אליו אבימלך מגרר ואחוזת מרעהו ופיכול שר צבאו ויקדו וישתחוו לו ארצה. ויבקשו ממנו תחינה להתפלל עליהם אל ה׳, ויעתר לו ה׳ וירפא אותם. וגם יעקב איש תם הוצל בתומו מיד עשו אחיו, ומיד לבן הארמי אחי אמו המבקשים את נפשו. וגם מיד כל מלכי כנען אשר באו כולם יחד עליו ועל בניו להשמידם, ויצל אותם ה׳ מידם וישובו עליהם וימיתום כי מי אשר שלח ידו בהם וניקה. הלא פרעה הקדמוני אבי אביך גידל את יוסף בן יעקב על כל שרי ארץ מצרים בראותו את חכמתו, כי בחכמתו מלט את כל יושבי הארץ מן הרעב. ואחרי כן ציוה להוריד את יעקב ובניו מצרימה, למען תמלט ארץ מצרים וארץ גושן בחסדם מן הרעב. ועתה אם אוב בעיניך חדל לך מהשחית את בני ישראל, ואם אין בלבך להושיבם מצרימה שלח אותם מזה וילכו ארצה כנען ארץ מגורי אבותיהם. ויהי כשמוע פרעה את דברי יתרו ויחר אפו מאוד עליו, ויקם מאת פני המלך בבושת ויצא ממצרים ביום ההוא וילך אל ארצו מדינה ומטה יוסף לקח בידו. ויאמר המלך לאיוב העוצי, מה תאמר אתה איוב ומה תהיה עצתך בעברים. ויאמר איוב אל המלך, הלא כל יושבי הארץ בידך כטוב בעיני המלך יעשה. ויאמר המלך אל בלעם, מה תאמר אתה בלעם דבר את דבריך ונשמענו. ויאמר בלעם למלך, כל אשר יעץ המלך על העברים ימלטו ממנה ולא יוכל המלך עליהם בכל עצה. כי אם בלהבת אש תאמר להמעיטם, לא תוכל עליהם בה כי הלא אלוקיהם מילט את אברהם אביהם מאור כשדים. אם בחרב תאמר להשמידם, הלא יצחק אביהם נמלט ממנה וינתן איל תחתיו. ואם בעבודת פרך וקושי תאמר להמעיט אותם, לא תוכל על זה הלא יעקב אביהם עבד את לבן בכל עבודה קשה והצליח.

ועתה אדוני המלך שמע נא את דברי וזאת העצה היעוצה עליהם אשר תוכל עליהם בה, וממנה לא תסור. אם על המלך טוב יצוה להשליך ילדיהן אשר יולידו מהיום ההוא והלאה אל המימה, כי בזה תוכל למחות את שמם כי לא נוצל אחד מהם ומאבותם בדבר הזה. וישמע המלך את דברי בלעם, ויטב בעיני המלך והשרים ויעש המלך כדבר בלעם. ויצו המלך ויעבירו קול ותנתן דת בכל ארץ מצרים לאמור, כל זכר היולד לעברים מהיום הזה והלאה ישלך אל המימה. ויקרא פרעה אל כל עבדיו לאמור, צאו נא ובקשו בכל ארץ גושן אשר שם בני ישראל וראו כל בן הילוד לעברים היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון. ויהי כשמוע בני ישראל את הדבר אשר ציוה פרעה להשליך את זכוריהם היאורה, ויפרדו מקצת העם מנשיהם, ומקצתם דבקו בהנה. ויהי מהיום ההוא והלאה בעת לדת נשי ישראל אשר עודם דברו בהנה, ותצאן השדה ללכת שמה ותלדן בשדה ותעזובנה ילדיהן על פני השדה וישובו אל בתיהם. וה׳ אשר נשבע לאברהם להרבותם, שלח להם מלאך ממשרתיו אשר בשמים לרחצו במים ולסוכו ולמושחו ולהחתלו, ולשום בידו שתי חלוקי אבנים מן האחת ינק חלב ומן השנית יונק דבש. וגם את שערות ראשו מגדל עד ארכובותיו, למען יתכסה בהם לענגו ולדבקו בחמלו עליו. ויהי בחמול האלוקים עליהם ובבקשו להרבותם על פני האדמה ויצו לתבל ארצו ותקבלם להישמר בתוכם עד עת גדולם. ואחרי כן פתחה הארץ פיה ותקיא אותם, ויציצו מעיר כעשב הארץ וכתמסי יער וישובו איש אל משפחתו ואיש אל אבותיו וידבקו בהם. ויהיו ילדי בני ישראל בתבל הארץ כעשב השדה, בחמלת ה׳ עליהם. ויראו כל מצרים את הדבר הזה ויצאו כל מצרים איש אל שדהו איש בצמד בקרו ובמחרשתו, ויחרישו על גביו כמשדד תבל בעת הזרע. ויהי כחרשם ולא יכלו להזיק את ילדי בני יעקב, וירב העם ויעצמו מאוד.

ופרעה מצוה את סריסיו יום יום ללכת גושנה, לבקש את ילדי בני ישראל. והיה בבקשם והיה במצאם את הילד ולקחו אותו מחיק אמו בחזקה והשליכוהו היאורה, ואת הבת יעזבוה אל אמה. ככה יעשו המצרים אל ישראל כל הימים. ויהי בעת ההיא ותהי רוח אלוקים על מרים בת עמרם אחות אהרון ותלך ותנבא בתוך הבית לאמור, הנה בן נולד לנו מאבי ומאמי בפעם הזאת והוא יושיע את ישראל מיד מצרים. ויהי כשמוע עמרם את דברי בתו, וילך ויקח את אישתו וישיביה אל ביתו אחרי אשר גירש אותה בעת אשר ציוה פרעה להשליך כל זכר לבית יעקב המימה. ויקח עמרם את יוכבד אישתו בשנת שלוש לגרשה, ויבוא אליה ותהר לו. ויהי מקצה שבעה חודשים לעת הרותה, ותלד בן, וימלא כל הבית אור גדול כאור השמש והירח בעת זרחם. ותרא האישה את הילד כי טוב ונחמד הוא למראה, ותצפנהו שלושה ירחים בחדר הפנימי. בימים ההם הערימו סוד כל המצרים, לאבד שם כל העברים. ותלכנה נשי מצרים גושנה אשר שם בני ישראל, ותשאנה גוריהן על כתפיהן ילדיהן אשר לא ידברו. וכל נשי בני ישראל בלדתן בימים ההם, ותצפון האישה את בנה מפני מצרים לבלתי דעת מצרים את לדתנה לבלתי השחיתם מעל האדמה. ותבואנה נשי מצרים גושנה וילדיהן על כתפיהן טרם ידברו, ויהי בבוא המצרית בית העברית וילדה מגמגם בלשונו. ויהי כמתגמגמו ויענהו הילד הצפון מתוך החדר, ותלכנה המצריות ותאמרנה בית פרעה. ופרעה שולח את שוטריו לקחת את הילדים להמיתם. ככה יעשו כל מצרים לעבריות כל הימים. ויהי בעת ההיא כמשלוש חודשים לעת צפון יוכבד את בנה, ויודע הדבר בית פרעה. ותמהר האישה טרם בוא השוטרים לקחת את בנה, ותיקח לו תיבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת, ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור. ותתצב מרים אחותו מרחוק, לדעת מה יעשה לו ומה יהיה דבריה. וישלח האלוקים בעת ההיא שרב וחום בארץ מצרים, ויבער בבשר האדם כאשר יבער השמש בתקופתו ויצר למצרים מאוד.

וירדו כל מצרים לרחוץ על היאור, מפני חום השרב אשר בעור בשרם. ותרד גם בתיה בת פרעה לרחוץ על היאור מפני חום השרב, ונערותיה הולכות על יד היאור וגם כל נשי מצרים כהנה. ותשא בתיה בת פרעה את עיניה אל היאור ותרא את התיבה על פני המים, ותשלח את אמתה ותקחה. ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר, מילדי העברים זה. ותאמרן כל נשי מצרים ההולכות על שפת היאור להניקהו ולא אבה לינק, כי מאת ה׳ היה הדבר הזה אל הילד בעבור השיבו אל שדי אמו. ומרים אחותו היתה בעת ההיא עם נשי מצרים על היאור, ותרא את הדבר הזה. ותאמר אל בת פרעה, האלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות ותניק לך את הילד. ותאמר לה בת פרעה לכי, ותלך העלמה ותקרא את אם הילד. ותאמר בת פרעה אל יוכבד היליכי את הילד הזה והניקהו לי ואני אתן את שכרך שתי כסף ליום, ותיקח האישה את הילד ותניקהו. ויהי מקץ שנתיים ימים ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה, ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו. ועמרם אביו קרא שמו חבר, כי אמר בעבורו חובר עם אישתו אשר גירש. ויוכבד אמו קראה שמו יקותיאל, כי אמרה כי קויתיהו מא-ל ש-די וישיבהו האלוקים אליי. ומרים אחותו קראה לו ירד, לאמור כי היא ירדה אחריו אל היאור לדעת מה תהיה אחריתו. ואהרון אחיו קרא שמו אבי זנוח, לאמור זנח אבי את אמי וישיבה אליו בעבורו. וקהת אבי עמרם קרא שמו אבי גדור, כי בעבורו גדר האלוקים את פרץ בית יעקב ולא יספו להשליך זכוריהם המימה. ומניקתו קראה לו אבי סוכו, לאמור בסוכו הוצפן שלושה ירחים מפני בני חם. וכל ישראל קראו את שמו אחרי כן שמעיה בן נתנאל, כי אמרו כי בימיו שמע האלוקים את נאקתם ויצילם מיד דוחקיהם. ויהי משה בבית פרעה ויהי לבתיה בת פרעה להן, ויגדל משה בקרב בני המלך.

ומלך אדום מת בימים ההם בשנת שמונה עשרה למלכו, ויקבר בהיכלו אשר בנה לו למלכותו בארץ אדום. וישלחו בני עשו פתורה אשר על הנהר ויקחו משם בחור אחד יפה עיניים וטוב רואי ושמו שאול, וימליכוהו עליהם תחת שמלה. וימלוך שאול על כל בני עשו בארץ אדום, ארבעים שנה. ופרעה מלך מצרים בראותו כי לא נהיתה עצתו אשר יעץ בלעם אל בני ישראל בימים ההם, אך הם עוד בני ישראל יפרו וירבו וישרצו בכל ארץ מצרים. ויצו פרעה בימים ההם ויעבירו קול בכל מצרים אל בני ישראל לאמור, איש אל יגרע מעבודתו דבר יום ביומו. והיה האיש אשר יגרע מעבודתו אשר יעבוד יום יום אם בחומר ואם בלבנים, ונתן את בנו הקטן תחתיהם. ותחזק עבודת מצרים על בני ישראל בימים ההם, והיה כל איש אשר תחסר לבנה אחת מעבודתו כיום ביום ולקחו המצרים את נערו הקטן מעם אישתו בחוזקה ושמו אותו בבניין תחת הלבנה אשר חסרה לאביו. ויעשו כל אנשי מצרים לכל בני ישראל כמעשה הזה יום יום כל הימים, ימים רבים. אך כל שבט לוי לא היו עושים במלאכה בעת ההיא עם ישראל אחיהם מבראשונה, כי ידעו בני לוי את ערמת מצרים אשר הערימו בישראל בראשונה. ויהי בשנה השלישית ללדת משה, ופרעה יושב לאכול ואלפרענית המלכה יושבת מימינו ובתיה יושבת אל שמאלו והנער משה יושב בחיקה, ובלעם בן בעור ושני בניו וכל שרי המלוכה יושבים על השולחן לפני המלך. ויושט הנער את ידו על ראש המלך ויקח את העטרה מעל ראש המלך וישם אותה בראשו, ויראו המלך והשרים את המעשה אשר עשה הנער ויבהל המלך והשרים על הדבר הזה ויתמהו האנשים איש אל רעהו. ויאמר המלך אל השרים אשר היו לפניו על השולחן, מה תדברו ומה תאמרו אתם השרים בדבר הזה ומה יהיה משפט הנער העברי הזה על המעשה הזה. ויען בלעם בן בעור הקוסם לפני המלך והשרים ויאמר, זכור נא אדוני המלך את החלום אשר חלמת זה ימים רבים ואת אשר פתר לך עבדך. ועתה הלא זה העלם מילדי העברים, אשר רוח אלוקים בקרבם. ואל יחשוב אדוני המלך כי קטון הוא גם בלא דעת עשה את הדבר הזה, כי נער עברי הוא וחכמה ותבונה איתו אף בעודו נער ומחכמה עשה זאת ויבחר לו את מלכות מצרים. כי כן משפט כל העברים לדמות את המלכים ואת גדוליהם לעשות את כל הדברים האלה בערמה, למען הכשיל את מלכי הארץ ואת אנשיהם.

הלא ידעת כי כה עשה אברהם אביהם אשר הכחיש את חיל נמרוד מלך בבל בכל ואת אבימלך מלך גרר, וירש את ארץ בני חת ואת כל ממלכות כנען. וירד מצרימה ויאמר על שרה אישתו אחותי היא, בעבור הכשיל את מצרים ואת מלכה. וגם יצחק בנו עשה כן בלכתו גררה, ויגר שמה ויעצם כוחו מכל חיל אבימלך מלך פלישתים. וגם את מלכות פלישתים אמר להכשיל, באמרו על רבקה אישתו אחותי היא. וגם יעקב הלך בעקבה עם אחיו, ויקח מידו את בכורתו ואת ברכתו. וילך פדנה ארם אל בית לבן אחי אמו ויקח בערמה מידו את בנותיו ואת כל מקנהו ואת כל אשר לו, ויברח וישב לו ארצה כנען אל אביו. וימכרו בניו את יוסף אחיהם וירד מצרימה ויהי לעבד, וינתן בבית הכלא שתים עשרה שנה. עד אשר חלם פרעה הקדמוני חלומות ויוציא אותו מבית הכלא ויגדלהו על כל שרי מצרים, על שפתר לו חלומותיו. ויהי בהרעיב האלוקים את כל הארץ, וישלח ויבוא אל אביו ואת כל אחיו ואת כל בית אביו ויכלכלם בלא מחיר והון ויקנה את מצרים ואת כל אנשיה לעבדים. ועתה אדוני המלך הנה גם הנער הזה קם תחתיהם במצרים, לעשות כמעשיהם ולהתל על כל מלך שר ושופט. אם על המלך טוב נשפכה נא את דמו ארצה, פן יגדל ויקח המלוכה מידך ותאבד תקות מצרים אחרי מלכו. ויאמר המלך אל בלעם, עוד נקרא לכל שופטי מצרים וכל חכמיה ונדעה היש משפט מות לנער הזה כאשר דיברת ואז נהרגהו. וישלח פרעה ויקרא לכל חכמי מצרים ויבואו לפני המלך, ויבוא מלאך ה׳ בתוכם וידמה לאחד מחכמי מצרים. ויאמר המלך אל החכמים, הלא שמעתם את אשר עשה הנער העברי אשר בבית וכזה וכזה שפט בלעם על הדבר. ועתה שפטו נא גם אתם ודעו מה משפט הנער על המעשה אשר עשה. ויען המלאך אשר נדמה לאחד מחכמי פרעה ויאמר לפני כל חכמי מצרים ולפני המלך והשרים לאמור, אם על המלך טוב ישלח המלך ויביאו לפניו אבן שוהם וגחלי אש וישימו אותם לפני הילד. והיה אם ישלח הילד את ידו ולקח את השוהם, וידענו כי מחכמה עשה הנער את כל אשר עשה ונהרגהו. ואם על הגחלת ישלח את ידו, וידענו כי לא בדעת עשה הדבר הזה ויחי.

וייטב הדבר בעיני המלך והשרים, ויעש המלך כדבר מלאך ה׳. ויצו המלך, ויביאו לפניו אבן השוהם ואת הגחלת וישימו אותם לפני משה. ויושיבו את הנער לפניהם ויבקש הילד לשלוח ידו אל השוהם, ויקח מלאך ה׳ את ידו ויתן אותה על הגחלת ותכבה הגחלת בידו. וישאה ויתנה בפיו וישרף קצת שפתיו וקצת לשונו, ויהי כבד פה וכבד לשון. ויראו המלך והשרים את הדבר הזה, וידעו כי לא מחכמה עשה משה בשאת העטרה מעל ראש המלך. ויחדלו המלך והשרים להמית את הילד, ויהי משה בבית פרעה הולך וגדל וה׳ עמו. ויהי בהיות הנער בבית המלך, בגדי ארגמן לבושו ויגדל בקרב בני המלך. ויהי כאשר גדל משה בבית המלך ותחשבהו בתיה בת פרעה לבן, ויכבדוהו כל בית פרעה וייראו מפניו כל אנשי מצרים. ויצא ויבוא יום יום ארצה גושן אשר שם אחיו כל בני ישראל, וירא אותם משה בקוצר רוח ובעבודה קשה יום יום. וישאל אותם משה לאמור, על מה העבודה הזאת לכם דבר יום ביומו. ויגידו לו את כל הקורות אותם, ואת כל החוקים אשר שם עליהם פרעה לפני לידתו. ויגידו לו את כל העצות אשר יעץ עליהם בלעם בן בעור ואשר יעץ עליו גם הוא להמיתו, בשאתו עטרת המלך מעל ראשו. וישמע משה את הדברים האלה, ויחר אף משה בבלעם ויבקש להמיתו ויארב לו יום יום. ויהי מימים ויוגד לבלעם לאמור, הנה בן בתיה מבקש להרגך והנה הוא אורב לך יום יום. ויירא בלעם מפני משה, ויקם הוא ושני בניו איתו ויצאו ממצרים ויברחו וימלטו את נפשם וילכו להם אל ארץ כוש אל קיקנוס מלך כוש. ויהי בהיות משה בבית המלך יוצא ובא בבית, ויתנהו ה׳ לחן בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו ובעיני כל אנשי מצרים ויאהבו את משה מאוד. ויהי היום וילך משה גושנה לראות את אחיו, וירא את בני ישראל בסבלותם ובעבודתם הקשה וייצר למשה מאוד עליהם. וישב משה מצרימה ויבוא בית פרעה, ויבוא לפני המלך וישתחווה משה לפני המלך.

ויאמר משה אל פרעה, בי אדוני שאלה אחת קטנה באתי לבקש מלפניך אל נא תשיב את פניי ריקם, ויאמר לו פרעה דבר. ויאמר משה אל פרעה, ינתן נא לעבדיך בני ישראל אשר בגושן יום אחד לנוח בו מעבודתם. ויען המלך את משה ויאמר, הנה נשאתי פניך לדבר הזה לעשות את דבריך. ויצו פרעה ויעבירו קול במצרים ובגושן לאמור, אליכם כל בני ישראל כה אמר המלך עשו מלאכתכם ועבודתכם ששת ימים ויום השביעי תנוחו ולא תעבודו מאומה. ככה תעשו לכם כל הימים כאשר ציוה המלך ומשה בן בתיה. וישמח משה על הדבר הזה אשר נתן לו המלך, ויעשו כל בני ישראל כאשר ציוה אליהם משה. כי מאת ה׳ היה הדבר הזה אל בני ישראל, כי החל ה׳ לזכור את בני ישראל להושיעם למען אבותיהם. ויהי ה׳ את משה, ויהי שמעו בכל מצרים. ויהי משה גדול בעיני כל מצרים ובעיני בני ישראל ודורש טוב אל עמו ישראל, ודובר עליהם דברי שלום לפני המלך. ויהי בהיות משה בן שמונה עשרה שנה ויתאו את אביו ואת אמו לראות אותם, וילך אליהם גושנה. ויהי כאשר הקריב משה אל גושן ויבוא אל המקום אשר שם בני ישראל עושים בעבודה וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויהי כראות האיש המוכה את משה וינס אליו לעזרה, כי האיש משה נכבד מאוד וגדול בבית פרעה. ויאמר אליו, בי אדוני המצרי הזה בא אל ביתי לילה ויאסרני ואל אשתי בא לפניי ועתה מבקש את נפשי לקחתה. ויהי כשמוע משה את הדבר הרע הזה ויחר אפו מאוד על המצרי, ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול ויצל את העברי מיד מכהו. וילך העברי אל ביתו, ומשה שב אל דרכו וילך וישב בית המלך. ויהי בשוב האיש הביתה ויאמר לגרש את אישתו, כי לא נכון לבית יעקב לבוא איש אל אישתו אחרי הוטמאה. ותלך האישה ותגד לאחיה ויבקש אחי האישה להורגו, וינוס אל ביתו וימלט. ויהי כיום השני ויצא משה אל אחיו וירא והנה שני אנשים נצים ויאמר לרשע, למה תכה רעך. ויען אותו ויאמר לו, מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר.

וישמע פרעה את הדבר הזה ויצו להרוג את משה, וישלח האלוקים את מלאכו וידמה לפרעה כדמות שר הטבחים. ויקח מלאך ה׳ את החרב מיד שר הטבחים ויסר בה את ראשו, כי נהפך דמות שר הטבחים לדמות משה. ויחזק מלאך ה׳ בימין משה ויוציאהו ממצרים, ויניחהו מחוץ לגבול מצרים מהלך ארבעים יום. וישאר אך אהרון אחיו בארץ מצרים, ויתנבא אל בני ישראל לאמור. כה אמר ה׳ אלוקי אבותיכם, איש שיקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו. וימרו בית ישראל, ולא אבו לשמוע אל אהרון בעת ההיא. ויאמר ה׳ להשמידם, לולי כי זכר ה׳ את בריתו אשר כרת את אברהם את יצחק ואת יעקב. ותלך יד פרעה מלך מצרים בימים ההם הלוך וקשה על בני ישראל, וילחצם וידחקם עד עת שלח ה׳ את דברו ויפקדם. ויהי בימים ההם ותהי מלחמה גדולה בין בני כוש ובין בני קדם וארם, ויפשעו במלך כוש אשר היו תחת ידו. ויצא קיקנוס מלך כוש עם כל בני כוש עם רב כחול הרבה מאוד, וילך להילחם בארם ובני קדם להשיבם תחת ידו. ויהי כצאת קיקנוס ויעזוב בלעם הקוסם הוא ושני בניו בעיר, לשמור את העיר ואת דלת הארץ. ויצא קיקנוס וילך אל ארם ובני קדם וילחם איתם ויך אותם, ויפלו חללים כולם לפני קיקנוס ועמו. וישב מהם שבי גדול ויכניעם תחת ידו כבראשונה, ויחן על ארצם לקחת את המס מהם כמשפטו. ובלעם בן בעור כאשר עזבו מחל כוש לשמור את העיר ואת דלת העיר, ויקם ויתייעץ את עם הארץ למרוד במלך קיקנוס לבלתי בוא העירה כאשר יבוא. וישמעו אליו כל עם הארץ, וישבעו לו וימליכו אותו עליהם ואת שני בניו לשרי צבאות. ויקומו ויגביהו את את חומות העיר משני הפאות, ויבנו בניין עצום וחזק מאוד. ולכתף השלישי חפרו בארות רבות אין מספר בין העיר ובין הנהר הסובב את כל ארץ כוש, ויבקעו שם את מי הנהר. ולכתף הרביעי קיבצו נחשים רבים בלחשיהם ובכשפיהם, ויבצרו את העיר וישבו בה ואין יוצא ואין בא לפניהם. וקיקנוס נלחם בארם ובני קדם ויכניעם תחת ידו כבראשונה, ויתנו לו מס כמשפטם וילך וישב אל ארצו.

ויהי בקרוב קיקנוס מלך כוש אל עירו וכל שרי החיילים איתו וישאו עיניהם ויראו והנה חומות העיר נבנו ויגבהו מאוד, ויתמהו האנשים מזה. ויאמרו איש אל רעהו, כי ראו אשר בוששנו במלחמה ויראו מאוד עלינו. על כן עשו את הדבר הזה ויגביהו את חומות העיר ויחזקום, לבלתי בוא אליהם מלכי כנען למלחמה. ויגשו המלך והחיילים אל פתח העיר, ויראו והנה כל שערי העיר סגורות ויקראו אל השוערים לאמור פתחו לנו ונבוא העירה. וימאנו השוערים לפתוח אליהם במצות בלעם הקוסם מלכם, ולא נתנום לבוא העירה. ויערכו איתם מלחמה נוכח העיר השערה, ויפלו מחיל קיקנוס ביום ההוא שלושים ומאה איש. ויהי ביום השני ויוסיפו עוד להילחם, וילחמו מעבר הנהר ויבקשו לעבור ולא יכולו ויטבעו מהם בתוך הבורות וימותו. ויצו המלך לחטוב עצים ולעשות רפסודות לעבור בהן אליהן, ויעשו כן. ויהי כבואם אל מקום הבורות, ויהיו המים מתגלגלים בריחים ויטבעו ביום ההוא מאתיים איש על עשר רפסודות. ויהי ביום השלישי ויבואו להילחם מפאת הנחשים, ולא יכלו לגשת שמה. ויהרגו מהם הנחשים שבעים ומאה איש, ויחדלו מלהילחם על כוש. ויצורו על כוש תשע שנים, ואין יוצא ואין בא. בעת ההיא בהיות המלחמה והמצור על כוש ברח משה ממצרים מלפני פרעה, אשר ביקש להמיתו על אשר הרג את המצרי. ומשה בן שמונה עשרה שנה בברחו ממצרים מפני פרעה, וינס וימלט אל מחנה קיקנוס הצרים בעת ההיא על כוש. ויהי משה במחנה קיקנוס מלך כוש תשע שנים כל ימי היותם צרים על כוש, ויהי משה הולך ובא עמהם. ויאהבו המלך והשרים וכל אנשי המלחמה את משה, כי רב ויקר הוא וקומתו כאריה אדיר ופניו כשמש וכח גבורתו כאריה חזק ויהי יועץ למלך. ויהי מקץ תשע שנים ויחלה קיקנוס את חליו אשר ימות בו, ויחזק חוליו עליו וימת ביום השביעי. ויחנטו אותו עבדיו, וישאוהו ויקברוהו נוכח שער העיר הפונה ארץ מצרים. ויבנו עליו בניין נאה ועצום וגבוה מאוד, וישימו עליו מלמעלה אבנים גדולות. ויכתבו סופרי קיקנוס על האבנים ההם את כל גבורת קיקנוס מלכם ואת כל מלחמותיו אשר נלחם, והנם כתובים שם עד היום הזה.

ויהי אחרי מות קיקנוס מלך כוש, וייצר לאנשיו וחייליו מאוד מפני המלחמה. ויאמרו איש אל רעהו, הבו לנו עצה מה לעשות לנו בעת הזה אשר ישבנו במדבר חוץ מבתינו היום תשע שנים. אם אמרנו נלחמה על העיר ונפלו ממנו חיילים ומתנו, ואם ישבנו פה במצור ומתנו. כי עתה ישמעו כל מלכי ארם ובני קדם כי מת מלכנו, ובאו עלינו פתאום למלחמה וילחמו בנו ולא ישאירו ממנו שריד. ועתה לכו ונמליכה עלינו מלך, ונשב במצור עד אשר תנתן העיר בידינו. ויבחרו בכל חיל קיקנוס ביום ההוא איש למלך, ולא מצאו לבחור למלך עליהם כמשה. וימהרו ויפשיטו איש בגדיו וישליכו אותם ארצה ויעשו במה גדולה, ויושיבו עליה את משה. ויקומו ויתקעו בשופרות ויקראו לפניו ויאמרו, יחי המלך יחי המלך. וישבעו לו כל העם וכל השרים לתת לו את אדוניה המלכה הכושית אשת קיקנוס לאישה, וימליכו את משה עליהם ביום ההוא. ויעבירו כל אנשי כוש קול ביום ההוא לאמור, איש איש לתת למשה מעל אשר ימצא בידו. ויפרשו השמלה על הבמה, וישליכו עליה איש איש נזם זהב אחד ואיש קשיטה אחת מכל הנמצא בידם. וגם מאבני השוהם והבדולח ואבני דר וסחרת השליכו כל בני כוש אל משה על הבמה, גם כסף גם זהב הרבה מאוד. ויקח משה את כל הכסף ואת הזהב ואת כל הכלים ואת הבדולח ואת השוהם אשר נתנו לו כל בני כוש, וישם אותם באוצרותיו. וימלוך משה על כל בני כוש ביום ההוא תחת קיקנוס מלך כוש. בשנת חמישים וחמש שנים לפרעה מלך מצרים היא שנת מאה וחמישים ושבע שנים לרדת ישראל מצרימה, מלך משה על כוש. בן עשרים ושבע שנים משה במלכו על כוש, וארבעים שנה מלך. ויתן ה׳ את משה לחן ולחסד בעיני כל בני כוש, ויאהבו בני כוש אותו מאוד ויהי משה טוב עם ה׳ ועם אנשים. ויהי ביום השביעי למלכו ויתקבצו יחד כל בני כוש ויועדו כולם, ויבואו לפני משה וישתחוו לו ארצה. וידברו כל בני כוש כולם יחד לפני המלך לאמור, הבה לנו עצה ונראה מה לעשות לעיר הזאת. כי היום תשע שנים ישבנו במצור בעד העיר, ולא ראינו את בנינו ואת נשינו.

ויען המלך אותם לאמור, אם תשמעו בקולי לכל אשר אצוה אתכם. ונתן ה׳ את העיר בידינו, ולכדנו אותה. כי אם נלחמה איתם כמלחמה הראשונה אשר נלחמנו טרם מות קיקנוס, ונפלו ממנו חללים רבים כראשונה. ועתה הנה לכם עצה בדבר הזה אם תשמעו בקולי, וניתנה העיר בידינו. ויענו כל החיילים את המלך לאמור, כל אשר יצוה אדוני כן יעשו עבדיך. ויאמר אליהם משה, עיברו וקראו קול בכל המחנה אל כל העם לאמור. כה אמר המלך, לכו היערה והבאתם מבני החסידה איש אפרוחו בידו. וכל איש אשר יעבור את דבר המלך ולא יביא אפרוחו ומת, וכל אשר לו יקח המלך. והיה בהביאכם אותם והיו איתכם למשמרת, וגדלתם אותם עד גדלם ולמדתם אותם לטוש כדרך בני הנץ. וישמעו כל בני כוש את דברי משה, ויקומו ויעבירו קול במחנה לאמור. אליכם כל בני כוש במצות המלך, לכו לכם יחד היערות ותפשתם לכם מבני החסידה איש אפרוחו בידו והבאתם לכם. וכל איש אשר ימרה את דבר המלך ומת, ולקח המלך את כל אשר לו. ויעשו כל העם כדבר הזה, וילכו להם היערה ויעלו על הברושים ויתפשו להם איש אפרוחו בידו כל בני החסידה ויביאו אותם בערב. ויגדלום כמצות המלך וילמדום לטוש כבני הנץ ככל אשר ציוה המלך, כן עשו כל בני כוש. ויהי כאשר גדלו בני החסידה ויצו המלך להרעיבם שלושת ימים, ויעשו כל העם כן. ויהי ביום השלישי ויאמר להם המלך, התחזקו והייתם לבני חיל ולבשו איש כלי מלחמתו וחגרו איש חרבו עליו ורכבו איש סוסו ולקחתם לכם איש אפרוחו בידו. ונקומה ונלחמה על העיר מן המקום אשר שם הנחשים, ויעשו כל העם כדבר המלך. ויקחו איש אפרוחו בידו וילכו, ויהי בהגיעם אל מקום הנחשים ויאמר אליהם המלך שלחו איש אפרוחו על הנחשים. וישלחו איש אפרוחו כדבר המלך, וירוצו בני החסידה על הנחשים ויאכלום כולם וישביתו אותם מן המקום ההוא. ויראו המלך והעם כי נשבתו כל הנחשים מן המקום ההוא, ויריעו כל העם תרועה גדולה. ויגשו וילחמו על העיר ויתפשוה וילכדוה, ויבואו העירה. וימותו ביום ההוא מעם העיר אלף ומאה איש כל יושבי העיר, ומעם המצור לא מת אחד. ויבואו כל בני כוש איש אל ביתו ואל אישתו ואל בניו, ואל כל אשר לו.

ובלעם הקוסם בראותו כי נלכדה העיר ויפתח השער וינוסו הוא ושני בניו ושמונה אחיו, וישובו מצרימה אל פרעה מלך מצרים. הם המה החרטומים והמכשפים הכתובים בספר התורה העומדים נגד משה, בהביא ה׳ על מצרים את כל המכות. וילכוד משה את העיר בחכמתו, ויושיבוהו בני כוש על כיסא המלוכה תחת קיקנוס מלך כוש. וישימו את כתר המלכות בראשו, ויתנו לו את אדוניה המלכה הכושית אשת קיקנוס לאישה. ויירא משה את ה׳ אלוקי אבותיו, ולא בא אליה ולא פנה אליה את עיניו. כי זכר משה את אשר השביע אברהם את אליעזר עבדו לאמור, לא תקח לבני ליצחק אישה מבנות כנען. וגם את זה עשה יצחק בברוח יעקב מפני אחיו, אשר ציוהו לאמור לא תיקח אישה מבנות כנען ולא תתחתן בכל בני חם. כי ה' אלוקינו נתן את חם ואת בניו ואת כל זרעו לעבדים לבני שם ולבני יפת ולזרעם אחריהם, עד עולם. על כן לא הפנה משה את ליבו ואת עיניו אל אשת קיקנוס, כל ימי מלכו על כוש. ויירא משה מפני ה׳ אלוקיו כל ימיו, ויתהלך משה לפני ה׳ באמת בכל לבבו ובכל נפשו. לא סר משה מן הדרך הטובה כל ימי חייו, לא נטה מן הדרך אשר הלכו בה אברהם יצחק ויעקב ימין ושמאל. ויתחזק משה במלכות בני כוש וינהג את בני כוש כמשפט בחכמתו, ויצליח משה במלכותו. וישמעו בני ארם ובני קדם בעת ההיא כי מת קיקנוס מלך כוש, ויפשעו ארם ובני קדם מתחת יד כוש בימים ההם. ויקבוץ משה את כל בני כוש עם כבד מאוד כשלושים אלף איש, ויצא להילחם את ארם ואת בני קדם. וישמעו כל בני קדם את שמעם, ויצאו לקראתם ויערכו איתם מלחמה. ותחזק המלחמה על בני קדם ויתן ה׳ את כל בני קדם ביד משה, ויפלו מהם חללים כשלוש מאות איש. ויתנו כל בני קדם עורף וינוסו, וירדפו אחריהם משה ובני כוש ויכניעו אותם תחת ידם ויתנו להם מס כמשפטם.

ויעבור משה וכל העם אשר איתו משם, אל ארץ ארם למלחמה. ויצאו אנשי ארם גם הם לקראתם וילחמו בם, ויתנם ה׳ ביד משה ויפלו חללים רבים מאנשי ארם. ויכנעו ארם גם הם לפני משה ולפני כוש, ויתנו מס גם הם כמשפטם. ויכנע משה את ארם ואת בני קדם תחד יד בני כוש, ויפן וישב משה וכל העם אשר איתו ארץ כוש. ויתחזק משה במלכות בני כוש. ויהי ה׳ איתו, וייראו מפניו כל בני כוש. ויהי מקץ שנים וימת שאול מלך אדום, וימלוך תחתיו בעל חנן בן עכבור. בשנת שש עשרה שנה למלכות משה על כוש, מלך חנן בן עכבור בארץ אדום על כל בני אדום שלושים ושמונה שנה. בימיו פשע מואב מתחת יד אדום אשר היו תחת אדום, בימי הדד בן בדד המכה אותם ואת מדין ויכניע את מואב תחת יד אדום. ויהי כמלוך בעל חנן בן עכבור על בני אדום, פשעו כל בני מואב מתחת יד אדום. ואנגיאס מלך אפריקה מת בימים ההם, וימלוך אזדרובל בנו תחתיו. ובימים ההם מת יאניוש מלך בני כיתים, ויקברוהו בהיכלו אשר בנה לו בבקעת כנפיא למושב וימלוך תחתיו לטיאנוס. בשנת עשרים ושתיים שנה למלכות משה על בני כוש, מלך לטיאנוס על כל בני כיתים ארבעים וחמש שנים. ויבן לו גם הוא מגדל גדול ועצום מאוד, ויבן בתוכו היכל נאה למושבו להתנהג במלכותו כמשפט. בשנת שלוש למלכו העביר קול לכל חכמיו, ויעשו לו אוניות הרבה. ויקבוץ לטיאנוס את כל חילו ויבואו באוניות, וילכו להילחם עם אזדרובל בן אנגיאס מלך אפריקה. ויבואו אפריקה, ויערכו מלחמה עם אזדרובל ועם חילו. ויחזק לטיאנוס על אזדרובל, וילכוד לטיאנוס מאת אזדרובל את תעלת המים אשר הביא אנגיאס אביו מאת בני כיתים בקחתו את יאניה בת עוצי לאישה, ויהרוס לטיאנוס את גשר התעלה ההיא ויכה את כל חיל אזדרובל מכה רבה מאוד. ויתחזקו יתר גיבורי אזדרובל וימלא ליבם קנאה וחפצו במות, ויערכו עוד מלחמה עם לטיאנוס מלך כיתים. ותחזק המלחמה על כל אנשי אפריקה ויפלו כולם חללים לפני לטיאנוס, ויפול גם אזדרובל המלך במלחמה ההיא.

וישימו פניהם ארץ גת, וירדו וימצאו רועי גת רועים את מקנה בני גת. ויאמרו אל הרועים, תנו לנו מהצאן במחיר לאכול כי רעבים אנחנו כי לא אכלנו לחם היום. ויאמרו הרועים, הצאננו הם אם מקננו כי ניתן לכם אף במחיר. ויגשו בני אפרים לקחתם בחזקה. ויצעקו רועי גת עליהם ותשמע צעקתם למרחוק, ויצאו כל בני גת אליהם. ויראו בני גת את רעת בני אפרים וישובו ויזעיקו את כל אנשי גת, ויחגרו איש כלי מלחמתו ויצאו אל בני אפרים למלחמה. ויערכו איתם מלחמה בבקעת גת, ותהי המלחמה חזקה ויכו אלה מאלה רבים ביום ההוא. ויהי ביום השני, וישלחו בני גת אל כל ערי פלשתים לבוא אליהם לעזרה לאמור. עלו אלינו ועזרונו ונכה את בני אפרים אשר יצאו ממצרים לקחת את מקננו ולהילחם איתנו חינם. ובני אפרים עייפה נפשם ברעב ובצמא, כי לא אכלו לחם שלושה ימים. ויצאו מכל ערי פלשתים לעזרת אנשי גת, כארבעים אלף איש. ויערכו האנשים האלה את בני אפרים מלחמה, ויתן ה׳ את בני אפרים ביד פלשתים. ויכו את כל בני אפרים כל אשר יצאו ממצרים לא השאירו שריד, כי אם עשרה אנשים אשר ברחו ממערכת המלחמה. כי מאת ה׳ הייתה הרעה הזאת אל בני אפרים, כי מרו את פי ה׳ לצאת ממצרים טרם בא הקץ אשר חק ה׳ על ישראל מימי קדם. וגם מפלשתים נפלו הרבה כעשרים אלף איש, וישאום אחים ויקברו אותם בעריהם. וישארו חללים בני אפרים נטושים בבקעת גת ימים רבים ושנים ולא ניתנו לקבורה, ותהי כל הבקעה מלאה עצמות אנשים. והאנשים אשר נמלטו מהמלחמה באו מצרימה, ויגידו אל בני ישראל את כל הקורות אותם. ויתאבל אפרים אביהם עליהם ימים רבים, ויבאו אחיו לנחמו. ויבוא אל אישתו ותלד בן ויקרא את שמו בריעה, כי ברעה הייתה בביתו. ומשה בן עמרם עודנו מלך בארץ כוש בימים ההם, ויצליח במלכותו וינהג את כל מלכות בני כוש במשפט בצדק ובתמים. ויאהבו כל בני כוש את משה כל ימי מלכו עליהם, וייראו כל יושבי ארץ כוש מלפניו יראה גדולה.

ויהי בשנת הארבעים למלוך משה על כוש ומשה יושב על כיסא המלוכה, ואדוניה המלכה לפניו וכל השרים יושבים סביבותיו. ותאמר אדניה המלכה לפני המלך והשרים, מה הדבר אשר עשיתם כל בני כוש זה ימים רבים. הלא ידעתם כי ארבעים שנה אשר מלך זה על כוש, אליי לא קרב ואת אלוקי בני כוש לא עבד. ועתה שמעו נא בני כוש ולא ימלוך עליכם עוד זה, אשר איננו מבשרכם. הנה מנכרוס בני גדל והוא ימלוך עליכם, כי טוב לכם לעבוד את בן אדוניכם מעבוד איש נוכרי עבד מלך מצרים. וישמעו כל העם וכל השרים בני כוש את כל הדברים אשר דיברה אדוניה המלכה באוזניהם. ויהי כל העם נכון עד הערב, וישכימו בבוקר וימליכו עליהם את מנכרוס בן קיקנוס מלך כוש. וייראו כל בני כוש משלוח ידם במשה כי ה׳ עם משה וכי זכרו בני כוש את השבועה אשר נשבעו למשה, על כן לא הרעו לו אך נתנו כל בני כוש מתנות רבות אל משה וישלחוהו מאיתם בכבוד גדול. ויצא משה מארץ כוש וילך לדרכו, ויחדל ממלוך על כוש. ומשה בן שבע שנים ושישים שנה בצאתו מארץ כוש. כי מה׳ היה הדבר, כי בא הקץ אשר מימי קדם להוציא את ישראל מעוני בני חם. וילך משה מדינה כי ירא לשוב מצרימה מפני פרעה, וילך וישב על באר המים במדין. ותצאנה שבע בנות רעואל המדיני לרעות צאן אביהן, ותבואנה אל הבאר ותדלנה מים להשקות צאן אביהן. ויבואו רועי מדין ויגרשום, ויקם משה ויושיען וישקה את הצאן. ותבואנה אל רעואל אביהן, ותגדנה לו את אשר עשה להן משה. ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים, וגם דלה דלה לנו וישקה את הצאן. ויאמר רעואל אל בנותיו, ואיו למה זה עזבתן את האיש. וישלח רעואל ויקחהו ויביאהו עמו הביתה, ויאכל עמו לחם. ויספר משה לרעואל את אשר ברח ממצרים, ואת אשר מלך על כוש ארבעים שנה. ואחרי כן לקחו הממלכה מידו, וישלחוהו לשלום בכבוד ובמתנות. ויהי כשמוע רעואל את דברי משה, ויאמר רעואל בליבו אתנה את זה אל בית הכלא וארצה בו את בני כוש כי נוס נס הוא מפניהם. ויקחהו ויתנהו אל בית הסוהר, ויהי משה בבית הסוהר עשר שנים. ויהי בהיות משה בבית הסוהר, ותחמול עליו ציפורה בת רעואל ותכלכלהו לחם ומים כל הימים. וכל בני ישראל עודם בארץ מצרים עובדים את מצרים בכל עבודה קשה, ויד מצרים הולך וקשה על בני ישראל בימים ההם.

בעת ההיא הכה ה׳ את פרעה מלך מצרים וינגע ה׳ אותו בנגע הצרעת מכף רגלו ועד קדקדו, מפני עבודת פרך בני ישראל היה הנגע הזה לפרעה מלך מצרים מאת ה׳ בעת ההיא. כי שמע ה׳ אל תפילת עמו בני ישראל, ותבוא אליו צעקתם מפני עבודתם הקשה. ובכל זאת לא שב אפו מהם ועוד יד פרעה נטויה על בני ישראל, ויקשה פרעה את ערפו לפני ה׳ ויכביד עולו על כל בני ישראל וימרר את חייהם בכל עבודה קשה. ויהי כאשר נגע ה׳ את פרעה מלך מצרים, וישאל את חכמיו ואת חרטומיו לרפאותו. ויאמרו לו חכמיו וחרטומיו, כי אם יותן מדם ילדים קטנים אל הנגע ההוא ונרפא לו. וישמע אליהם פרעה, וישלח סריסיו גושנה אל בני ישראל לקחת ילדיהם הקטנים. וילכו סריסי פרעה ויקחו ילדי בני ישראל מחיק אמותם בחוזקה, ויביאום אל פרעה יום יום. ילד ליום ילד ליום וישחטום הרופאים ויתנו אל הנגע, ככה יעשו כל הימים. ויהי מספר הילדים אשר שחט פרעה שלוש מאות ושבעים וחמישה ילדים. ולא שמע ה׳ אל רופאי מלך מצרים, ויהי הנגע הולך וחזק ורב מאוד. ויהי פרעה בחולי הנגע ההוא עשר שנים, ולב פרעה הולך וקשה על בני ישראל. ויהי מקץ עשר שנים, ויוסף ה׳ לפרעה מלך מצרים שבר על שבר ומכה על מכה. ויכהו ה׳ בשחין רע וחולי הבטן, ויהפך הנגע ההוא לשחין רע. בעת ההיא באו שני סריסי פרעה מארץ גושן אשר שם בני ישראל, ויבואו בית פרעה ויאמרו לו ראו ראינו את בני ישראל רפו מעבודתם ויתעצלו במלאכה. ויהי כשמוע פרעה את דברי סריסיו, ויחר אף פרעה על בני ישראל מאוד כי נעצב מאוד מכאב בשרו. ויען ויאמר, אך עתה הנה כאשר ידעו בני ישראל כי חולה אנוכי וישובו וילעגו עלינו. ועתה מהרו ואסרו לי המרכבה ואלכה לי גושנה ואראה את לעג בני ישראל, אשר הם מלעיבים ומלעיגים עליי. ויאסרו לו עבדיו המרכבה ויקחוהו וירכיבו אותו על הסוס, כי לא יכול לרכוב. ויקח עמו עשרים פרשים ועשרה רגלי, וילך אל בני ישראל גושנה.

תוכן העניינים

ספר הישר (מדרש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה