אור ברסלב

ספר ההגיון· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]

פרק ט

פרק ח

הַמִּתְחַבֵּר, תּוֹכִיִּי וְנִסְמָךְ. הַנִּצָּב וְהַמְהַלֵּךְ. הַקּוֹדֵם וְהַנִּמְשָׁךְ. הַנָּשׁוּא הָעַצְמִי וְהַמִּקְרִי בְּכֹחַ וּבְפֹעַל. כְּלָלֵי הַמִּתְחַבֵּר.
א הַמִּתְחַבֵּר הוּא מַה שֶּׁמִּתְחַבֵּר אֶל נוֹשֵׂא, וּמִתְחַלֵּק לְתוֹכִיִּי וְנִסְמָךְ.

ב הַתּוֹכִיִּי הוּא שֶׁמִּתְחַבֵּר בְּתוֹךְ נוֹשֵׂא וְלֹא יוּכַל לִהְיוֹת בִּלְתּוֹ, וּמִתְחַלֵּק לִמְיֻחָד וּבִלְתִּי מְיֻחָד.
הַמְיֻחָד הוּא שֶׁלֹּא יִמָּצֵא אֶלָּא בְנוֹשְׂאִים מִמִּין אֶחָד, וְיִתְחַלֵּק לְשָׁלֵם וּבִלְתִּי שָׁלֵם.

ג הַמְיֻחָד הַשָּׁלֵם הוּא הַנִּמְצָא בְכָל נוֹשְׂאוֹ וּבְכָל זְמָן, וְלֹא בְזוּלָתוֹ.
דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַהֶרְגֵּשׁ לְבַעַל חָי.

ד הַבִּלְתִּי שָׁלֵם הוּא הַנִּמְצָא בְנוֹשֵׂא אֶחָד בְּיִחוּד.
פֵּרוּשׁוֹ: לֹא בְזוּלָתוֹ, אַךְ לֹא בְכֻלּוֹ, אוֹ לֹא בְכָל עֵת.
דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַשְּׂחוֹק הוּא מְיֻחָד לָאָדָם, כִּי לֹא נִמְצָא לְזוּלָתוֹ, אַךְ אֵינוֹ בָאָדָם בְּכָל עֵת.

ה הַבִּלְתִּי מְיֻחָד הוּא שֶׁיִּמָּצֵא לְנוֹשְׂאִים מִמִּינִים שׁוֹנִים.
דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַהֶעְתֵּק מִמָּקוֹם שֶׁיִּמָּצֵא לָאָדָם וְיִמָּצֵא גַם כֵּן לְבַעֲלֵי חַיִּים וְגַם לְדוֹמְמִים.

ו הַנִּסְמָךְ מִתְחַלֵּק לְנִצָּב וּמְהַלֵּךְ.
הַנִּצָּב – אוֹ חוֹנֶה עַל הַנּוֹשֵׂא עַצְמוֹ, אוֹ נִמְצָא יַחַד עִמּוֹ, אוֹ סוֹבֵב וּמַגְבִּיל אוֹתוֹ.
דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַלְּבוּשׁ חוֹנֶה עַל הַגּוּף; עִם לֵדַת מֹשֶה נִמְצָא יַחַד מִלּוּי הַבַּיִת אוֹרָה; הַזְּמַן מַגְבִּיל הַפְּעֻלָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּיוֹם פְּלוֹנִי בְּשָׁעָה פְלוֹנִית.
הַמְהַלֵּךְ מַקְדִּים לַנּוֹשֵׂא, אוֹ בָא אַחֲרָיו, עַל כֵּן יִתְחַלֵּק לְקוֹדֵם וְנִמְשָׁךְ.
דֶּרֶךְ מָשָׁל: הָאָבִיב קוֹדֵם לַקַּיִץ, וְהָאָסִיף בָּא אַחֲרָיו.

ז עוֹד יִתְחַלֵּק הַמִּתְחַבֵּר אוֹ הַנָּשׂוּא לְעַצְמִי וּמִקְרִי.

ח הָעַצְמִי הוּא מְיֻחָד לַנּוֹשֵׂא לְפִי צוּרָתוֹ הָעַצְמִית וְנִמְצָא בוֹ עַל הָרֹב; הַמִּקְרִי הוּא – שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לוֹ וְאֵינוֹ נִמְצָא בוֹ אֶלָּא בְמִעוּטוֹ.
מְשַׁל הָעַצְמִי: הַחֹם לָאֵשׁ.
מְשַׁל הַמִּקְרִי: הַלֹּבֶן לַבֶּגֶד.

ט עוֹד מְצִיאוּת הַנָּשׂוּא בַנּוֹשֵׂא יִתְחַלֵּק לִשְׁנַיִם, הָאֶחָד בְּכֹחַ וְהַשֵּׁנִי בְּפֹעַל.

י הַמְּצִיאוּת בְּכֹחַ הוּא כָּל זְמַן שֶׁהַנָּשׂוּא בַנּוֹשֵׂא בַּהֲכָנָה לְבַד, וְאֵינוֹ בְמַעֲשֶׂה; בְּפֹעַל – כְּשֶׁהִגִּיעַ לְמַעֲשֶׂה.
מְשַׁל הַכֹּחַ: הָאָדָם יֵשׁ בְּכֹחוֹ לִהְיוֹתוֹ כוֹתֵב אַף בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ כוֹתֵב; וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא כוֹתֵב נִקְרָא: כּוֹתֵב בְּפֹעַל.

יא הַכֹּחַ מִתְחַלֵּק לְרָחוֹק וְקָרוֹב.
הָרָחוֹק הוּא שֶׁחֲסֵרוֹת לוֹ מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת לִהְיוֹת נִמְצָא בְּפֹעַל; הַקָּרוֹב הוּא – שֶׁאֵין חָסֵר לוֹ כִּי אִם מַדְרֵגַת צַאתוֹ לְפֹעַל.
כְּלָלֵי הַמִּתְחַבֵּר:
1 הַמִּקְרֶה אֲשֶׁר הוּא מְיֻחָד לְמִין אֶחָד אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַחֵס לְמִין אַחֵר בִּלְתִּי דוֹמֶה לוֹ.
דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַדֵּעָה מְיֻחֶדֶת לְמִין הָאָדָם, לֹא תִתְיַחֵס לָאֲבָנִים.
2 הַמִּקְרֶה הַמְיֻחָד הַשָּׁלֵם לֹא יִפָּרֵד מִנּוֹשְׂאוֹ אֲפִילוּ רֶגַע אֶחָד.
3 אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר נוֹשֵׂא עִם שְׁלִילַת הַמִּקְרֶה הַמְיֻחָד הַשָּׁלֵם שֶׁלּוֹ.
4 הַמִּתְחַבֵּר יֵאָמֵר בַּנּוֹשֵׂא בְחִבּוּר, לֹא בְהֶחְלֵט.
פֵּרוּשׁוֹ, כִּי הַמִּתְחַבֵּר שֶׁיֵּאָמֵר הֱיוֹתוֹ נָשׂוּא בְנוֹשְׂאוֹ, יוּבַן בּוֹ הֱיוֹתוֹ אֶחָד מִן הַמִּקְרִים מִתְדַּבֵּק בַּנּוֹשֵׂא עַד שֶׁיְתֹאַר נוֹשְׂאוֹ בוֹ, וְהוּא הַנִּקְרָא לַמְדַקְדְּקִים: שֵׁם תֹּאַר, כְּגוֹן – חָכָם, גִּבּוֹר; אַךְ הַמִּקְרֶה בְהֶחְלֵט הוּא שֶׁקְּרָאוּהוּ הַמְדַקְדְּקִים: שֵׁם דָּבָר, שֶׁאֵין הַנּוֹשֵׂא מְתֹאָר בְּמִקְרֶה, כְּגוֹן – חָכְמָה, גְּבוּרָה.

תוכן העניינים

ספר ההגיון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה