פֶּרֶק כד - אַחַר הַתַּשְׁמִישׁ · קִימָה
א. אַחַר תַּשְׁמִישׁ אֵין לָאָדָם לָקוּם מִיָּד, אֶלָּא יַמְתִּין מְעַט עִם אִשְׁתּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּאִלּוּ נִגְמְרָה חִבָּתוֹ אֵלֶיהָ בְּעֶצֶם הַבִּיאָה, אֶלָּא שֶׁ"אַהֲבָתוֹ אֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר".
ב. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַחַר כַּחֲצִי שָׁעָה רָאוּי לַעֲבֹר מִמִּטָּתָהּ לְמִטָּתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אוֹ יוֹצִיא זֶרַע בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב אֵלֶיהָ קִרְבַת בָּשָׂר כָּל הַלַּיְלָה[1275]עי' כה"ח סי' ר"מ ס"ק ס"ג., וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ[1276]עי' שו"ע או"ח סי' ע"ג סעי' ב' ובנו"כ שם.. וְכָל אָדָם הַמַּכִּיר בְּעַצְמוֹ שֶׁעָלוּל הוּא לָבוֹא עַל-יְדֵי-כָךְ לְאִסּוּרִים, לֹא יִשְׁכַּב עִמָּהּ בְּקֵרוּב בָּשָׂר כָּל הַלַּיְלָה.