פֶּרֶק יב - נֶאֱמָנוּת הָאִשָּׁה · הַקְדָּמָה
א. הַתּוֹרָה הֶאֱמִינָה לָאִשָּׁה בְּנוֹגֵעַ לִימֵי נִדָּתָהּ וְטָהֳרָתָהּ כְּנֶאֱמָנוּת שֶׁמַּאֲמִינָה לִשְׁנֵי עֵדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְסָפְרָה לָהּ... וְאַחַר תִּטְהָר"[651]ויקרא ט"ו, כ"ח, ועי' כתובות ע"ב ע"א, תוס' גיטין ב' ע"ב.. וְאֵין הָאִשָּׁה צְרִיכָה לְהָבִיא הוֹכָחוֹת לִדְבָרֶיהָ, אֶלָּא כְּשֶׁתֹּאמַר "טְמֵאָה אֲנִי" - הֲרֵי הִיא טְמֵאָה, וּכְשֶׁתֹּאמַר "טְהוֹרָה אֲנִי" - הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה, חוּץ מִמִּקְרִים שֶׁהַמְּצִיאוּת סוֹתֶרֶת אֶת דְּבָרֶיהָ. וְיִתְבָּאֲרוּ לְקַמָּן.