פֶּרֶק טו - חֲפִיפָה · חֲפִיפַת הַשֵּׂעָר
ז. חֲפִיפַת הַשֵּׂעָר צְרִיכָה לְהֵעָשׂוֹת בְּמַיִם חַמִּים וּבְסַבּוֹן שֶׁאֵינוֹ מְסַבֵּךְ וּמַקְשֶׁה אֶת הַשֵּׂעָר, אֶלָּא מְרַכְּכוֹ וּמְעַדְּנוֹ וּמְאַפְשֵׁר לְנַקּוֹת מִמֶּנּוּ זֵעָה וְלִכְלוּךְ[790]רש"י נדה ס"ו ע"ב, שו"ע סי' קצ"ט סעי' ב'.. וְאַחַר הַחֲפִיפָה תִּשְׁטֹף אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ בְּמַיִם חַמִּים (חַמִּים - לֹא רוֹתְחִים)[791]ד"ת ס"ק י"ג.. וְכָל אִשָּׁה מַכִּירָה בְּטִיב שַׂעֲרוֹתֶיהָ וְיוֹדַעַת אֵיזֶה סַבּוֹן אוֹ שַׁמְפּוֹ מַתְאִים לָהֶן כְּדֵי לְרַכְּכָן וּלְנַקּוֹתָן.
ח. אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ מַיִם חַמִּים כְּלָל, וְהַחֲפִיפָה בְּמַיִם קָרִים אֵינָהּ מְסַבֶּכֶת וּמַקְשָׁה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ - יְכוֹלָה לַחְפֹּף בְּאֹפֶן חַד-פַּעֲמִי בְּמַיִם קָרִים. וְכֵן אִשָּׁה שֶׁחָפְפָה בְּטָעוּת בְּמַיִם קָרִים וְטָבְלָה וְהַחֲפִיפָה לֹא הִקְשְׁתָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ - אִם כְּבָר הָלְכָה לְבֵיתָהּ, אֵינָהּ צְרִיכָה לַחְפֹּף וְלִטְבֹּל שֵׁנִית; אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא הָלְכָה לְבֵיתָהּ, וְיֵשׁ בַּמָּקוֹם מַיִם חַמִּים - תַּחְפֹּף בְּחַמִּים וְתִטְבֹּל שֵׁנִית. וְאִם הַחֲפִיפָה בְּקָרִים הִשְׁאִירָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ לֹא נְקִיּוֹת - צְרִיכָה בְּכָל אֹפֶן לַחֲזֹר וְלַחְפֹּף בְּמַיִם חַמִּים וְלִטְבֹּל פַּעַם נוֹסֶפֶת[792]עי' רמ"א סעי' ב' ובנו"כ שם ובמהרי"ק סי' קנ"ט..