פֶּרֶק טו - חֲפִיפָה · בֵּין הַחֲפִיפָה לַטְּבִילָה
יח. הַשְּׁמִירָה שֶׁעוֹשָׂה אִשָּׁה הַמַּרְחִיקָה אֶת הַחֲפִיפָה מֵהַטְּבִילָה כְּדִלְעֵיל, צְרִיכָה לִהְיוֹת עַל כָּל גּוּפָהּ וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ. לָכֵן תֶּאֱסֹף אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ אַחֲרֵי הַחֲפִיפָה וּתְכַסֵּם הֵיטֵב שֶׁלֹּא יִסְתַּבְּכוּ וְיִקָּשְׁרוּ, וְלֹא תִּתְעַסֵּק בִּדְבָרִים הַצּוֹבְעִים וּמְלַכְלְכִים וְלֹא בִּדְבָרִים דְּבִיקִים, כְּגוֹן צֶבַע, דֶּבֶק, קֶמַח, בָּצֵק, וְכַדּוֹמֶה.
יט. אִשָּׁה שֶׁצְּרִיכָה לִנְגֹּעַ בִּדְבָרִים דְּבִיקִים וּמְלַכְלְכִים, כְּדֵי לְהַאֲכִיל אֶת בָּנֶיהָ הַקְּטַנִּים וְכַדּוֹמֶה, וְאֵין מִי שֶׁיַּאֲכִילֵם זוּלָתָהּ – יְכוֹלָה לְהַאֲכִילָם, רַק שֶׁתִּזָּהֵר לִרְחֹץ יָדֶיהָ אַחֲרֵי כָּל פַּעַם שֶׁמַּאֲכִילָה אוֹתָם[807]שו"ע שם סעי' ו'..
כ. אִשָּׁה שֶׁחוֹפֶפֶת וְטוֹבֶלֶת בְּאוֹתוֹ יוֹם - תִּזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בֵּין הַחֲפִיפָה לַטְּבִילָה שׁוּם דָּבָר, שֶׁמָּא יִכָּנֵס מַשֶּׁהוּ בֵּין שִׁנֶּיהָ וְיַחְצֹץ בַּטְּבִילָה. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁלִּפְנֵי הַטְּבִילָה בּוֹדֶקֶת וּמְנַקָּה אֶת שִׁנֶּיהָ וְאֶת גּוּפָהּ מִדְּבָרִים הַחוֹצְצִים, יֵשׁ לַחְשֹׁשׁ שֶׁמָּא יִשָּׁאֲרוּ דְבָרִים הַחוֹצְצִים וְלֹא תָּשִׂים לֵב אֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַטְּבִילָה[808]שו"ע סי' קצ"ח סעי' כ"ד..
כא. אִשָּׁה הַחוֹפֶפֶת בְּיוֹם אֶחָד וְטוֹבֶלֶת בְּיוֹם אַחֵר, כְּדִלְעֵיל – יְכוֹלָה לֶאֱכֹל בַּזְמַן שֶׁבֵּינֵיהֶם בָּשָׂר וְכַדּוֹמֶה. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא נִכְנָס בֵּין שִׁנֶּיהָ וְקָשֶׁה לְהוֹצִיאוֹ, הֵקֵלּוּ בְּכָךְ מִשּׁוּם כְּבוֹד שַׁבָּת וְיוֹם-טוֹב. רַק שֶׁתִּזָּהֵר לְנַקּוֹת אֶת שִׁנֶּיהָ אַחֲרֵי הָאֲכִילָה וְלִפְנֵי הַטְּבִילָה (וּבִלְבַד שֶׁתִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יֵצֵא דָּם בְּנִקּוּי שִׁנֶּיהָ בְּשַׁבָּת וְיוֹם-טוֹב).
כב. יֵשׁ נָשִׁים שֶׁנּוֹהֲגוֹת שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְכַדּוֹמֶה בְּיוֹם לֶכְתָּן לַטְּבִילָה, אֲפִלּוּ לִפְנֵי הַחֲפִיפָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִכְנָס בֵּין הַשִּׁנַּיִם יוֹתֵר מִמַּאֲכָל אַחֵר[809]שו"ע שם.. וְיֵשׁ הַנּוֹהֲגוֹת שֶׁלֹּא לַעֲסֹק בְּיוֹם הַטְּבִילָה בְּבָצֵק, דֶּבֶק וְכַדּוֹמֶה[810]רמ"א שם., אַף-עַל-פִּי שֶׁאַחַר-כָּךְ חוֹפְפוֹת וּבוֹדְקוֹת, שֶׁמָּא יִשָּׁאֵר עֲלֵיהֶן מִבְּלִי מֵשִׂים דָּבָר הַחוֹצֵץ בַּטְּבִילָה. וּמִנְהָג יָפֶה הוּא27. וּבְדִיעֲבַד, אִם אָכְלָה בָּשָׂר וְנִקְּתָה הֵיטֵב אֶת שִׁנֶּיהָ, אוֹ הִתְעַסְּקָה בִּדְבָרִים הַחוֹצְצִים וְחָפְפָה אַחַר-כָּךְ כָּרָאוּי - אֵין לָהּ לְעַכֵּב אֶת הַטְּבִילָה[811]ט"ז סי' קצ"ח ס"ק כ"ה..