פֶּרֶק ה - דְּבָרִים הָאֲסוּרִים בִּימֵי נִדָּתָהּ · שֵׁנָה בְּמִטָּה אַחַת
נד. לֹא יִישַׁן עִמָּהּ בְּמִטָּה אַחַת, אֲפִלּוּ אִם הַמִּטָּה רְחָבָה וְהַמִּזְרוֹנִים נִפְרָדִים, וַאֲפִלּוּ לְבוּשִׁים בְּבִגְדֵיהֶם, וְאֵין נוֹגְעִים זֶה בָּזֶה[268]עי' שבת י"ג ע"ב. ורש"י ותוס' שם, שו"ע סי' קצ"ה סעי' ו' ורמ"א שם, ועי' ערוה"ש אות י"ז..
נה. שְׁתֵּי מִטּוֹת הַמְחֻבָּרוֹת אוֹ נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ, דִּינָן כְּמִטָּה אַחַת. וְדַוְקָא הַנּוֹגְעוֹת בְּצִדֵּיהֶן, אֲבָל הַמֻּרְחָקוֹת בְּצִדֵּיהֶן וּמְחֻבָּרוֹת מֵאֲחוֹרֵיהֶן לְלוּחַ עֵץ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן כִּילָה, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם[269]עי' עירובין ס"ג ע"א, וברכי יוסף ופ"ת ס"ק י"א.. וּכְשֶׁהַמִּטּוֹת מְחֻבָּרוֹת בְּצִדֵּיהֶן, מֻתָּר לְאֶחָד מֵהֶם לִשְׁכַּב עַל הַמִּטָּה שֶׁלּוֹ אַף שֶׁהַשֵּׁנִי נִמְצָא בַּבַּיִת, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַשֵּׁנִי שׁוֹכֵב עַל הַמִטָּה.
נו. יֵשׁ לָאָדָם לִהְיוֹת צָנוּעַ בְּבֵיתוֹ וְלֹא לְפַרְסֵם אֶת דְּבַר נִדָּתָהּ אוֹ טָהֳרָתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ. לָכֵן יֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁכְּשֶׁהָאִשָּׁה אֵינָהּ טְהוֹרָה - בַּלַּיְלָה מַרְחִיקִים אֶת הַמִּטּוֹת, וּבַיּוֹם חוֹזְרִים וּמְחַבְּרִים אוֹתָן. וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לְהַפְרִיד אֶת הַמִּטּוֹת גַּם בִּהְיוֹתָהּ טְהוֹרָה, וּבַלַּיְלָה בְּעֵת הַצֹּרֶךְ הֵם מְחַבְּרִים אֶת הַמִּטּוֹת. וּשְׁנֵי הַמִּנְהָגִים טוֹבִים הֵם.
נז. אִם יֵשׁ בְּבֵיתָם מִטָּה זוּגִית מְחֻבֶּרֶת, יִקְבְּעוּ בֵּינֵיהֶם בַּזְּמַן שֶׁהִיא טְהוֹרָה מִי מֵהֶם יַעֲבֹר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִטָּה אַחֶרֶת שֶׁבַּחֶדֶר כְּשֶׁתִּהְיֶה הָאִשָּׁה נִדָּה, וְלֹא יִישְׁנוּ בְּמִטָּתָם הַזּוּגִית אַף שֶׁהִיא רְחָבָה. וְרָצוּי שֶׁהַבַּעַל יַעֲבֹר לַמִּטָּה הָאַחֶרֶת בִּזְמַן נִדָּתָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְצַעֲרָהּ. וּבְמִקְרֶה כָּזֶה, יִהְיֶה אָסוּר לוֹ לִשְׁכַּב עַל מִטָּתָם הַזּוּגִית בִּזְמַן נִדָּתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עַתָּה מִטָּה הַמְיֻחֶדֶת לָהּ.
נח. מֵעִקַּר הַדִּין, צָרִיךְ לְהַרְחִיק אֶת הַמִּטּוֹת שֶׁלֹּא תִגַּעְנָה הַשְּׂמִיכוֹת וְהַמִּטּוֹת זוֹ בָּזוֹ[270]רמ"א סי' קצ"ה סעי' ו'. ועי' ד"ת ס"ק ל"ג.. וְרָאוּי לְהַרְחִיקָן כָּךְ, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה לִנְגֹּעַ זֶה בָּזֶה עַל-יְדֵי הוֹשָׁטַת יָד תּוֹךְ כְּדֵי שֵׁנָה[271]טהרת ישראל סי' קצ"ה ס"ק כ"ז..
נט. יֵשׁ מִנְהָגִים נוֹסָפִים בְּעִנְיַן הַרְחָקַת מִטַּת הַבַּעַל מִמִטַּת אִשְׁתּוֹ בִּזְמַן שֶׁהִיא נִדָּה - חֶלְקָם טוֹבִים, וְחֶלְקָם עֲלוּלִים לִגְרֹם הַרְחָקָה יְתֵרָה, וְאֵין לָהֶם מָקוֹר בַּהֲלָכָה. וְכָאָמוּר, לַהֲלָכָה, דַּי בְּכָךְ שֶׁיַּרְחִיקוּ בֵּין הַמִּטּוֹת מֶרְחָק הַמּוֹנֵעַ מַגָּע תּוֹךְ כְּדֵי שֵׁנָה. וְאִם אִי-אֶפְשָׁר לְהַרְחִיק מֶרְחָק כָּזֶה, יַרְחִיקוּ מֶרְחָק כָּל שֶׁהוּא וְיַנִּיחוּ בֵּין הַמִּטּוֹת לוּחַ-עֵץ אוֹ כָּרִית וְכַדּוֹמֶה, שֶׁתִּמָּנַע נְגִיעָה זֶה בָּזֶה תּוֹךְ כְּדֵי שֵׁנָה[272]עי' רש"י שבת י"ג ע"ב, ובתוס' שם ד"ה מיטה, ועי' ד"ת סי' קצ"ה ס"ק ל"ג..