אור ברסלב

ספר דרך אמונה· רבנו מאיר אבן גבאי

(ט):

(ח):

ומה ששאלת מה שמם ומקומם ר"ל כוונת שמם. מהמאמר שכתבתי מספר רעיא מהימנא בשאלה השנית יתבאר לך שמם וכוונתם. וללמדך להועיל אודיעך עוד מה שבא בקבלה בזה. החכם רבי עזריאל ז"ל כתב ז"ל, שם הכח הראשון קרוי רו"ם מעלה שהוא מרום מחקור חוקר. הב' חכמ"ה שהוא תחלת ההשתכלות. הג' בינ"ה עד כאן עולם השכל. הד' חס"ד. הה' פח"ד. הו' תפארת עד כאן עולם החיים. הז' נצ"ח. הח' הו"ד. הט' יסו"ד עולם. הי' צד"ק ע"כ עולם הטבע. וסוד פעולתם הראשון לכח אלהי. הב' לכח מלאכותי. הג' לכח נבואה. ד' להגדיל חס"ד אל העליונים:

ה' לדון העליונים בפח"ד גבורתו. ו' לרחם התחתונים. ז' לגדל ולחזק הנפש הצומחת:

ח' להחלישה ולהחליאה:

ט' להמשיך כח כלם פעם לדבר פעם לתמורה. י' מדת הדין של מטה שהיא כלולה מכח כלם לדון התחתונים. וכח נפש אדם נמשך מהם ומכחם על דרך זה רו"ם מעלה בכח הנפש הנקראת יחידה. חכמ"ה בכח הנפש החיה. בינ"ה בכח הרוח. חס"ד בכח הנפש הנקראת נפש. פח"ד בכח הנפש הנקראת נשמ"ה. תפאר"ת בכח הדם. נצ"ח בכח העצם. הו"ד בכח הבשר. יסוד בכח הגיד. צד"ק בכח בעור הבשר. ומקום עמידתן למעלה כך היא רו"ם מעלה מקיף וסובב החכמה והבינ"ה שהן סובבות מה שלמטה מהן. החס"ד נמשך אל הנצ"ח שהיא מצד הימין:

הפח"ד נמשך אל ההו"ד שהוא מצד השמאל. תפאר"ת ויסו"ד עולם באמצע. וצד"ק המקבל מכח כלם. עכ"ד:

ואחר שידעת זה דע עוד כי שמות הרבה העלו להם חכמי הקבלה ע"ה. ובכלל כנו לי' מעלות הקדש ספירות על ג' פנים. הא' מלשון ספור כמו השמים מספרים כבוד אל (תהילים יט, ב). שהותר לספר רוממות עילת העילות מתוכם שאינן דבר נוסף על העצם ולפיכך הרשות נתונה לתארו בהם. ואילו היו תארים נוספים על העצם היה אסור לספר בו בהם ולתארו בהם, וכבר כתבתי זה. הב' מלשון חשבון, לפי שמספר עשרה כולל כל המספר וכל ההווים והנפסד' אשר אין להם סוף כלם מתגלגלים במספר עשרה ולפיכך עשרה שאין להם סוף, וכבר כתבתי זה. הג' מלשון לבנת הספיר. והכוונה כי כמו שהד"נ הספירי יתראו בו הצורות ואינן תוספת בו כך הספירות אינן תוספת ולא רבוי בעילת העילות. וכנום בלשון מדות על שמחזיקות הכל. גם מדות לסוד שעור קומה. גם מדות שפועלות בנבראים בשיעור כפי הצורך להם וכל מדה פועלת מהם בתחתונים כפי הראוי וכפי עניינה המסור לה. וכנום בלשון נתיב על שם השפע הבא ממדה למדה דרך הצנורות הרוחניות. וכנום בשם כתרים על שם שסובבים זה לזה כמו כתרו את בנימין (שופטים כ, מג). על שם רוממות מן כתר מלכות. ועל שם המתון כמו כתר לי זעיר וגו' (איוב לו, כב) שכל אחד ממתין ומצפה לקבל ממה שעליו. וכנום בשם אורים כי הם אורים גדולים ומאירים לכל. וכנום בשם מלכים על כן אמרו מלך מלכי המלכים ועליהם אמרו (שבת סז. א) ישראל בני מלכים. וכנום בשם עולמות כי כל עולם מהם נעלם ומתעלה ומתעלם. והז' מהם כנום בשם ימים ומזבחות ונחלים וקולות. והג' עליונות כנום בכלל עולם המדע. והז' שלמטה עולם הבנין. והששה מהם יחד ששה קצוות. ג' עליונות כנום בלשון אמרים ומכחם נקראו כלם אמרים. וכנום בלשון אשות באמרם מתוך ז' מחיצות של אש. והז' כנום בלשון אשכול הכופר (שה"ש א, יד). והעליונות צרור המור (שם יג). וכל האצילות בכלל כנוהו בלשון אילן ויש לו לב וגוף ושרש וקליפות. ובלשון ארזים ארזי לבנון אשר נטע. והיו בחביון אין סוף גנוזים דרך משל כקרני חגבים, ועל דרך משל עקרן ושתלן כל הויה נכרת לעצמה אף על פי שאין בו פרוד כלל:

ובב"ר (טו, א) ישבעו עצי יי' ארזי לבנון אשר נטע (תהילים קד, טז). אמר רבי חנינא כקרני חגבים היו ועקרן הקב"ה ושתלן בתוך גן עדן. פי' עקרן והאצילן ממנו. והזכיר אשר נטע כמ"ש (בראשית ב, ח) ויטע יי' אלהים גן וגו' ולא הזכיר הנטיעה מהיכן היתה בא שלמה, ופירש ואמר (שה"ש ג, ט) אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון כנה האצילות בלשון אפריון, ואמ' שהיה מן העצים שבאו ונאצלו מהלבנון הוא ראש הלבן שהיו גנוזים בו. ואמר ישבעו עצי יי'. אמר רבי חנינא ישבעו חייהם, ישבעו מימיהם, ישבעו מטעתן. פי' הזכיר הסבות שהן זו למעלה מזו. וע"ש שכל נטיעה צריכה השקאה שהיא מושכת מן המים, והמים מן החיים, והחיים ממקור החיים ולכך הזכיר חייהן מימיהן מטעתן. וכיון שהמשיל אצילות ההויות לעקירה המשיל בריאתן וגדילתן לנטיעה, וז"ש עקרן הקב"ה ושתלן:

ואחר שידעת זה הכלל הנפלא אשר ממנו תבין יראת יי' ודעת קדושים תמצא:

אודיעך עוד שמות הספירות בכלל שם כל אחת המורגל ומפורסם וכוונתם. וכבר כתבתי כי כל אחת בשמה נקראת על שם המאציל. ולהורות עליו לא שנקראת כך מעצמה וזה הוראה עצומה על הייחוד:

הראשונה נקראת כת"ר. והטעם לפי שמכתרת וסובבת כל הספירות ככתר הסובב לכל הראש כך הוא מכתיר כל הכתרים והסוד בי יכתירו צדיקים. ומלשון כתר לי זעיר וגו' שהכל מצפין לקבל פרס האור הבא ממנו ועל שם תר"ך מיני מאורות רוחניות הנכללים בו כמנין כתר:

ובספר התיקונין (ז"ח צו, ד) חיזו עשיראה דאיהו כת"ר מופלא ומכוסה לא גלי ביה שום מראה בעלמא הה"ד (יחזקאל א, כח) ואראה ואפול על פני. ולא אמר מאי חזא בגין דאיתמר עליה (חגיגה יג, א) במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות. מאן נסתרות דיליה אינון שית מאה ועשרים סתרי תורה גניזין דתליין מניה כחושבן כת"ר וכל חד אוליף רזא לעילא מניה ואינון עלמין גניזין לההוא מופלא דאיהו עילת כל עילאין. ע"כ:

הב' חכמ"ה. כלומר הכח מה שיאמרו כי היא עמוקה בתכלית אבל לא כעומק הכת"ר כי מצדו אין שום התבוננות בעילתו. אבל מצד החכמ"ה הנקראת י"ש נדע כי יש יי' אבל לא ידעו מה הוא. ובספר התיקונין (ז"ח קא, א) ואתקריאת מ"ה מסטרא דחכמ"ה דאיתמר בה (דברים י, יב) מה יי' שואל מעמך כי אם ליראה דאם לית חכמה לית דחילו ואי לית דחילו לית חכמה ובהאי מ"ה מעיד על עילת כל עילאין כי לא ידעו מה הוא. ע"כ:

הג' בינ"ה. להורות על מקום מוצאה בן י"ה. וממנה קצת התבוננות בעילת העילות. במה שמכחו קיום ובנין הכל והוא מעמידם בזיוו ואורו המתפשט ממנו. והיא מלשון בנים ג"כ להורות כי היא וכל הנאצל ממנה והקדומים לה בנים ונאצלים מאורו. ובספר התיקונין (ז"ח קא, א) מסטרא דאמא עילאה אתקריאת א"ם תשוב"ה. יהו"ה דאחזי על בנוי והויה דמארי עלמין דכל כנויין וכל הויין אינון כנויין ליה ואיהו לאו איהו כנוי ע"כ:

ד' ה' ו' גדול"ה גבור"ה תפארת. גדול גבור נורא א"ל אלהים יהו"ה. ובספר התיקונין ובאלין תלת שמהן איהי סהידת על הוייתיה. ואלהותיה ויכלתיה על כל עלמין. הז' נצ"ח. ויש בו שתי כוונות ובשתיהם מורה על העילה הראשונה יתברך, אחת מלשון נצוח שהוא תקיף ומתגבר ובמעלתו מתרומם ונוצח הכל ואין למעלה ממנו. והב' מלשון קיום והתמדה שהוא קיים בהוייתו תמיד לא ישתנה כי הוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלהים ונשגב לבדו כי ממנו הכל ואליו ישוב והוא קיים נצחי:

הח' הו"ד. להורות על כי ההודאות אל עילתו ואותו כי לו יכרעו ולפניו יפלו וישתחוו ויודו כי הוא אל ההודאות אדון הנפלאות:

הט' יסו"ד. מעיד על עילתו כי הוא יסוד לאצילותו היא בניינו ואינו כשאר היסודות שהם למטה ובניינם למעלה, אבל עילת העילות יסוד כל העולמות והוא למעלה מבנינו והוא מקיימו ומעמידו:

הי' מלכות. להורות על כי העילה הראשונה לו הממשלה והמלכות ומושל בכל ומלכותו בכל משלה:

ובספר התיקונין (שם) איהי כלילא מכל שמהן עילאין ובגין דאיהי כלילא מעילאין ותתאין שרי עלה עילת כל עילין ובה שולטנותיה על כלא ע"כ:

ממה שכתבתי יתבאר לך כי שמות המדות וכנוייהן אלו ועוד הרבה מאד שיש להם כולן להעיד ולהורות על האין סוף יתברך לא מעצמן כמו שכתבתי, עם שהוא כפי ערכו אין לו שם ידוע כי אם היה לו שם ידוע היה מוגבל באותו שם לבד. וכבר התבאר שהוא בלתי בעל תכלית ולא יגבילהו שום שם. אבל מצד שאין לו שם ידוע כולל כולם ויכול ללבוש שם ולפשוט שם, כי מצד זה יש לו יחס עם כולם להתלבש בשם כפי הצורך לפעול. ובספר התיקונין (בהקדמה יז, א) לית בך ידיעה כלל ובר מינך לית ייח ודא בעילאי ותתאי ואת אשתמודע אדון על כלא וכל ספירות כל חד אית ליה שם ידיע ובהון אתקריאו מלאכיא ואנת לית לך שם ידיע דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכלהו ע"כ. ובספר רעיא מהימנא (ח"ג רכה, א) איהו שליט על כלא ולית מאן דשליט ביה איהו תפיש בכלא ולית מאן דתפיש ביה ואיהו לא אתקרי יהו"ה ובכל שמהן אלא באתפשטותא נהוריה עליהו. וכד אסתלק מניהו לית ליה מגרמיה שם כלל מנהון. עמוק עמוק מי ימצאנו ע"כ:

ולפי שעטרת תפארת אין להם שם ידוע וכוללת כל השמות והכלה כלולה מעליונים ותחתונים, הנה מצד זה היחס שרי עלה עילת כל עילין ומתיחד בה ובה שולטנותו על עליונים ותחתונים כי הוצרכה להיות כך להעיד על האין סוף:

ויראה לי כי די והותר במה שכתבתי בזה ובו נשלמה הכוונה בזאת השאלה:

תוכן העניינים

ספר דרך אמונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה