ספר גרושין· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
צט
"תנו עוז לאלהים וכו' נורא" וגו'. הכונה במה שפירשו בתפילין, בתפילה של
ראש ותפילה של יד, דאינון רישא דדכורא ורישא דנוקבא, בסוד מוחי עילאי,
כדפי' בספר "אור יקר" חלק ב' שער ה'. והנה תפילה של יד נקרא "עוז" כדפי'
רז"ל "נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו" אלו תפילין. וזהו שאמר "תנו עוז", ירצה
השפיעו והמשיכו אותו האור במל', דהיינו ד' פרשיות יהו"ה, שהם ד' מוחי. וכן
המשיכו "של ראש" וזהו שאמר "על ישראל" שהוא ת"ת "גאותו" דהייינו ד' פרשיין
עילאין מנהורין עילאין דבמוח כדפי' שם. ואחר שקשטת החתן והכלה, צריך ליחד
שניהם יחד דהיינו אומרם, "השח בנתים עבירה היא בידו". וזהו שאמר "ועוזו"
דהיינו "עו"ז וי"ו", דאיהי תפילה של יד, "בשחקים" דהיינו על שם [נצח] והוד
מתיחדת עם בעלה. ולכן שפוון לא בעי למללא התם, דתפלה לעולם משפוון דאינון
שחקים כדפי'. "נורא אלהים", פירוש השכינה מקבלת השם הנורא שהוא ד' פרשיין,
"ממקדשיך", ממקום הקדש. וזו תשובה למה שאמר "תנו", כי הוא צווי לנו. ולזה
אמר זכי בידינו מלמעלה הוד והדר. ואמר "אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות
לעם". ירצה "אל ישראל" דהיינו ג' ראשונות שהם אל ישראל שהוא ת"ת, הוא נותן
עוז שהוא תפילה של יד, ותעצומות שהוא תפילה של ראש, לעם שהם ישראל.
ומשיבין ישראל ואומרים, אם כן שהכתר מסכים על ידינו, "ברוך אלהים" פי'
[ר"ת ברוך] ב' תרין ההי"ן, ר' ראשית חכמה, ו' שית ספירין, ך' כתר. והרי
כלל התפילין. ולכן "ברוך אלהים" כפי דרכי כבודך, ה':
תושלב"ע:
סוף הספר