ספר גרושין· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
צה
"יושב בסתר עליון" וגו' ירצה אל הת"ת שהוא יושב בסתר עליון, שהם חכמה
ובינה שהם סתר אל (הכ"ע) [כתר עליון] התפלל עליו "בצל שדי יתלונן". פי',
המלכות שהיא צל למטה מיסוד הנקרא שד"י, "יתלונן" והיינו שלא יתעלה התפארת
אל מקומו הנעלם אלא יתיחד עם המלכות. כאומרו במקום אחר "תבא לפניך תפלתינו
ואל תתעלם מתחינתנו". ואז בזה "אומר לה'", פירוש ארומם אל התפארת המלכות,
והיא מחסי בעה"ז. ולשון "אומר" כענין "את ה' האמרת" וכו' ובזה אבטח בו,
פירוש איחדה,
אבטיחה בוא"ו. או ירצה כי אל התפארת לו שלש בחינות, בסוד הדעת הראשון
בבינה, וזה יש בו לעתים רחוקים דין. ועל זה נאמר "ובדעת חדרים ימלאו" .
ועל ידי הבינה פועלת דין כי היא רחמים, אמנם פועלת דין על ידי שרשי הספירה
אשר בה, שהם פעמים מגבירות צד הגבורה שבהם. הב', הדעת שבין חכמה ובינה.
ועל ידי יחוד שתי מדות אלה בסוד "נתיב לא ידעו עיט" ששם מקומו. ובחינה זו
גם כן פעמים מסתלקת ומתעלמת בחכמה. ועל סוד זה נאמר "למה ה' תעמוד
ברחוק,". והג', בחינתו אשר לו מכתר בחכמה וזהו "וכמוצא מים אשר לא יכזבו
מימיו" לעולם. כי משם לא יפרד ולא ימנע. הנה ג' בחינות אלה הם סוף תוך
ראש. ירצה, [סוף] בבחינת הבינה הנקראת "סוף כל הויה", כי שם תשובת ההויות
בסוד היובל. ו"תוך" הוא הבחינה שבין חכמה לבינה. ו"ראש" היא הבחינה
שבחכמה, שהיא ראשית להויה, והיא נקראת "ראש", ראשית ודאי. וזהו שאמר כנגד
שלש בחינות אלה, "יושב בסתר עליון" דהיינו סוף תוך ראש, ר"ת סת"ר עליון
ודאי. "בצל שדי" דהיינו הת"ת, צל וכח על יסוד הנקראת "שדי". שם "יתלונן"
ויהיה הנשמה בתוך הגוף. ואז "אומר לה"' שהוא הת"ת. "מחסי ומצודתי" מפני
שקודם אין ראוי לשים מחסו בת"ת מפני שיש בו דין, ואפשר שיגרמו [לו] העונות
לו דין. אבל היחוד הזה ו[ה]המשכה הזאת, "אומר" בלי פחד לה', "מחסי
ומצודתי". וכן המלכות, "אלהי אבטח בו", בסוד יחודם בוי"ו הנזכרת מפני שהיא
רחמים ומרובה בשפע, וראוי לבטוח בו. או ירצה, "אומר לה"' שהוא הת"ת,
"מחסי" פירוש "מחסה יו"ד" דהיינו חסד שעליה החכמה. וכן סליק "מחסי" כענין
"חסיד" "חסד יו"ד", במ"ק. ומצודתי מצד הבינה, "מצודה", "מצוד ה"' ודאי.
ובהיות הת"ת יונק משניהם אז "אלהי" שהוא המחסי, אבטח בו פי' איחדיה עמו: