ספר גרושין· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
י
ושם בפטירתנו מציון ר' יהודה בן עילעאי ע"ה פי' מורי מה שאנו אומרים
בתפילת הצדיקים, "ונשמח בכם ותשמחו בנו", פירוש שלא נבוש בפניהם מפני רוב
מעלתם. ואנחנו נהיה ג"כ במדרגה גדולה שנשמח בראייתנו אותם. וג"כ ישמחו
בנו, הכוונה שיחפצו הם בחברתינו, כמו שאנו חפצים בחברתם. והטעם שנהיה
זכאים. ופי' אני בהקדמה אחת כי תחיית המתים הוא מצד הבינה כנודע, והיא
נקראת "שמחה". והנה בהיות התחייה, כל הנשמות יהיו מאירות מאור הבינה. והנה
בהיותם מאירות כלם ביחד, יאירו אלו באלו, כאלו תאמר כי ראובן יאיר ביהודה,
ויהודה יאיר בראובן. ונמצא מזה כל הנשמות נכללות אלו באלו כדרך הצירוף
ויעלו לאין מספר. וזהו "ונשמח בכם ותשמחו בנו", שיהיו זכות נשמותינו
בתחייה באופן שיאיר נשמתינו בנשמת הצדיק, ונשמתו יאיר בנו. וכל זה אמר
מורי, כי היה מתנת ר' יהודה ובסיועו נדרש. ועוד הוספנו על דרך זה:
וזה שנדרש "אינו דומה מרובים העושים המצוה למעוטים" וכו'. והטעם כי על דרך
כללות הנשמות ויאירו אלו באלו הנה בהיותם מרובים יעלו מספר הנצוצות לאין
תכלית, כדמיון הצירוף ששני אבנים בונים שני בתים, וג' בונים ששה, וארבעה
כ"ד, ועל דרך זה יעלו לאין תכלית: