ספר גרושין· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
ה
עוד הוספתי בזה ביאור שכך יהיה, שאמר "והיה אור הלבנה כאור החמה", ולא אמר
"והיה הלבנה כחמה" אלא "אור", פי' שפע הנשפע מהבינה אל המלכות, כשפע הנשפע
מהבינה אל הת"ת. ולא בהיות הת"ת כמו שהוא מאיר עתה שאינו מאיר אלא יום א'
מבחינה אחת לבד, אבל אז יהיה "שבעתים", פירש שבעה פעמים שבעה שהם מ"ט,
והבינה עצמה הם ן'. והם הן' שערים עצמם. וזהו "אראנו", משפיע בת"ת והמלכות
כדפירשנו והם עצמם יאירו הן' פלאות. וכאן ביארתי ענין "בניסן נגאלו" כי
הגאולה היתה מצד הימין, פסח דרועא ימינא. ואמר כי בניסן עתידין [להגאל] גם
כן על צד החסד. והאחר אמר כי בניסן נגאלו, אמנם עתה תהיה הגאולה מצד השמאל
שהוא תשרי ששם הדין כנודע, בסוד יום הדין ראש השנה. ושניהם לא פליגי, כי
לעולם "שמאל דוחה וימין מקרבת". מצד השמאל יונקת המל' תחלה אל הזיווג,
ואחר כך אל הימין. וכן הגאולה תתחיל דרועא שמאלה ותגמר בניסן דרועא ימינא.
ובהיותה שוכבת מתחבקת בין שתי הזרועות, מאליה מתיחדת כמבואר בזוהר בענין
תפלת ערבית רשות. עוד דקדק מורי בפסוק עצמו ואמר, למה אמר "כימי צאתך מארץ
מצרים" ולא אמר "ממצרים", פי' כי הטעם כי במצרים התחתון לא נותר שארית.
אבל מצרים העליון נותר להם שארית, דאמרי שנעשה שר המתים והיינו שנעשה שרו
של גיהנם. וכענין הזה ביאר "ויהי בימים הרבים ההם", פירש כמו שפירש בזוהר
כי שר מצרים היה (עומד) [מעמיד] מחיצת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים. כאשר
היו מתאנחים ומתפללים לא היה מניח תפלתם של ישראל ליכנס לפנים. והנה בהיות
כי עלה זכות האבות (ונשמע) [ונשפע] בספירות שפע רב, מת שרו של מצרים,
פירוש, נכנע ונשפל. ואז נכנסה תפלתם של ישראל, וזהו "ויהי בימים הרבים",
פירוש כאשר נתגדלו הימים העליונים, "וימת מלך מצרים" כדאיתא שרו של מצרים.
מ"ש [עוד פירש] ואמר "ויהי" שהוא לשון צער , מטעם שבעונותיהם של ישראל
אעפ"י שנתרבו הימים, לא הספיק זכותם כי אם לשימות מלך מצרים לבד, והוצרכו
עוד אל תפלה אחרת והיינו "ויאנחו" וכו':
איך שיהיה הנה נשאר עדיין שארית לשר מצרים ולפיכך אמר "אנכי ה' אלהיך אשר
הוצאתיך מארץ מצרים":
פירוש עדיין נשארו מצרים בית עבדים כי לא נתבטל כח של הקליפות. ואל תאמר
אם כן ח"ו אקטר להם ואעבוד להם כדי שלא יזיקוני, לזה אמר "לא יהיה לך",
פירוש עם כל זה שנשאר להם כח, אין לך רשות לעבדם ולזה אמר "מארץ מצרים",
פירוש צאתך מארץ מצרים, הכוונה כי לא יצאת בעצם ממצרים, כי עדיין נותר כח
לקליפה. אמנם בארץ מצרים התחתון לא נותר להם כח למצרים. אבל מן הקליפה
יצאת משם אתה לבד, והם נשארו. על כן כמו יציאת מצרים שלא נותר להם פליט כן
יהיה (ממ"ה) [בע"ה, ר"ת בעולם הבא]. ועוד האריך בדרוש הרבה, כי שם היו
מאירים הדברים מעצמם: