ספר גרושין· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
א
שנת חמשת אלפים וש' וח' חדש שבט יום ששי עשרה לחדש נתגרשנו בגרושי המלך
והמל' עד בית המדרש החרב שבנברתי"ן תוב"ב ושם חדשתי ענין זה. שהקשתי כי
לעולם ת"ת ומלכות יונקים מצד החסד והגבורה, ואיך יתחדש לעתים על ידי קבלתם
מן הצפון והדרום. ועוד הקשתי כי אחר שקודם היחוד הם מקבלים מן הזרועות, מה
יתחדש עוד ביחודם. ותרצתי כי הקבלה התמידית שהם מקבלים הוא מהחסד והגבורה
בבחינת עצמם, ואל החיבוק ההוא בערך בחינת הגדולה והגבורה אל החכמה והבינה,
ר"ל שהשפע ההוא יושפע מהם אל הגדולה והגבורה ועל ידיהם יתיחדו. ואחר היחוד
יושפע השפע מזוג ע"י שניהם, כי קודם היחוד הוא נשפע אל הע' בפני עצמה ואל
הת"ת בפני עצמה, ואחר היחוד יושפע על שניהם יחד. וזה בארתי בפסוק "עלי
עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור", שפי' קודם יושפע בשפע עלי עשור שהיא המל'
בפני עצמה, עלי נבל שהוא הת"ת. ואח"כ יושפע על שניהם מיוחדים באופן שימזג,
וזהו "עלי הגיון" שהוא הת"ת, כאומר "והגיון לבי" כנגד הת"ת. "ואמרי פי"
כנגד הע'. ופי' "הגיון" מיוחד עם ה"כנור" שהוא ת"ת ומלכות מיוחדים. וענין
הפסוק הזה נקשר עם מ"ש למעלה, "להגיד בבקר חסדך" שהוא המשכת החכמה ששם רמז
ההגדה בכל מקום ו"בקר" הוא חסד כנודע, בקר דאברהם. ו"חסדך" הוא חסד עליון.
הכתר בסוד החסד, והנה צד החסד נשפע אל היחוד מלמעלה על דרך הימין.
"ואמונתך בלילות", "אמונה" היא הבינה. ו"לילות" הם גבורה הוד, נקראים
"לילות" בסוד כח הדין. והנה השפע נשפע מצד השמאל אל היחוד, ועל ענין זה
אמר "עלי עשור ועלי נבל" וכו' כמבואר לעיל. עוד נתחדשו שם כמה דברים
מחודשים בין מורי והחברים, והעלום בכתב אצל מורי יצ"ו: