ספר בית נאמן· רבי יצחק אייזיק חבר
חדר יד
כת"י בקדושין אם יש לו דין ע"א או ב' עדים ובו ד"ח:
[א]:
בחידושי הריטב"א למס' קדושין הביא מחלוקת הראשונים בשטר קדושין בכת"י בלא עדים דאיכא מ"ד דלא מהני כלל דהא מחייב לאחריני ואין דבר שבערוה פחות משנים, ובגיטין דמהני מן התורה הוא משום דלא מחייבא לאחרינא או משום דכתיב וכתב לה דמשמע אפי' הוא עצמו, וכ' שם בשם רבנו דכתב יד כמאה עדים דמי ומה"ת כשר בגט מדאורייתא וכיון שכן ה"ה בשטר קדושין דהא אתקוש אהדדי כו' ע"ש, ודברים אלו צריכים עיון דדעת א"ד דלא מהני רק בגט משום דלא מחייבי לאחריני, דא"כ קשה יועיל גט בלא עדים אם שניהם מודים דהא טעמא דקדושין לא מהני אפי' שניהם מודים קאמר בש"ס משום דמחייבי לאחריני וא"כ יועיל גט בלא חתימות ובלא עדים, אלא ודאי דרק לגבי קדושין הוצרך לה"ט משום דהתם לחומרא הוא לאוסרה לאחרים ולכן הוצרך לומר משום דמחייבי לאחריני לכך לא מהני הודאתם לאסור לאחרים, משא"כ בגיטין שבא להתיר בלא"ה א"י להוציאה מחזקת א"א ע"י הודאתם בלא עדים למ"ד אין ע"א נאמן במקום חזקה, וגם לשיטת הסוברים דע"א נאמן במקום חזקה מ"מ באיסור ערוה גילתה התורה דבעינן ב' עדים דילפינן דבר דבר מממון, וא"כ ודאי דה"ה בקדושין דהוי ג"כ דבר שבערוה דע"כ צ"ל דכת"י דמועיל מה"ת משום דכמאה עדים דמי, ובזה שווים קדושין לממון, ועוד דכיון דילפינן דאשה מתקדשת בשטר מהא דמתגרשת בכתב ואם נאמר דבקדושין לא מהני כת"י א"כ היאך ילפינן קדושין מגירושין דמתקדשת בכתב כיון שא"י ללמוד שיהיה שוה לכל דבר, וכעין מ"ש התוס' בפ' שור שנגח (דף מ' ע"ב) בהא דנוגח ורובע וכמש"ל בזה, אלא ודאי העיקר כדעת הרשב"א רבו, ובאמת גם בגט צ"ע למה יועיל כת"י בלא עדים לפי מ"ש בחדרים הקודמים דלכך לא מהני קדושין בע"א אפי' שניהם מודים כיון דע"א א"נ לאסור ולחייב אחריני לכך אין הקדושין חלים כלל כיון שא"י לאסור ע"י לאחרים והיינו מטעם דאין ע"א נאמן לגבי אחרים, וא"כ ה"ה בכת"י שמסר לה בינו לבין עצמו היאך מהימן לומר שמסר הגט לידה והא כ"ז שלא בא הגט לידה היא א"א גמורה לכל דבר, ואין לומר כיון שהוא כת"י הבעל והגט בידה לא חיישינן שמא כתב ולא מסר לה והיא עצמה נטלתו או שאבד ומצאתו, דלנפילה לא חיישינן וגם כיון דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה ל"ח שמא כתבו להצניעו ומסתמא מסרו לה, א"כ בגט שחתמו עליו עדים ולא מסרו בפני עדים ג"כ נאמר דמסתמא מסר לה כיון שיש עדים חתומים על הגט ומסתמא לא חתמו בלא ציווי הבעל, וא"כ קשה על התוס' והרא"ש שכתבו בכ"מ דגם לר"מ דס"ל ע"ח כרתי מ"מ מודה דבעינן ג"כ עידי מסירה משום דאין דבר שבערוה פחות משנים, וראיתי בפתח הבית שם בשורש א' שכ' טעם לשיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דע"ח מהני לר"א בלא עידי מסירה משום דגם בממון מהני בשטר ע"ח בלא ע"מ ולא הבנתי דבריו דבשטר ממון שאני דבחתימה לבד נתחייב הלוה דהא קיי"ל אין כותבין שטר ללוה בלא מלוה אלא בשטרא אקנייתא שמיד מתחייב לו, משא"כ בגט שאינה מתגרשת מה"ת ע"י חתימות העדים עד שבא לידה, גם מ"ש שם דלכך מהני בגט משום דלא חב לאחריני ג"כ אין זה כלום דהא בפירוש אמרו גם גבי גט אין דבר שבערוה כו' ולא מהני גט בינו לבינה, ואפי' ע"י ע"א ואפי' שניהם מודים, וע"כ צ"ל משום דאתקש יציאה להויה וכמו שאין מועיל קדושין בלא עדים כמו כן ממש בגט: [ב]:
ויש לי מקום עיון בהא דקיי"ל דמקדש בע"א אין חוששין לקדושין אפי' שניהם מודים וכתבנו למעלה הטעם כיון דא"נ בדבריו לחוב לאחריני לא חלו הקדושין כלל כיון דלא חל ההקדש א"כ בהא דקיי"ל דאב נאמן על בתו לומר שקידשה או מטעם מיגו שבידו לקדשה או משום דהתורה נתנה לו נאמנות כמ"ש בפ' האומר (דף ס"ד ע"א) א"כ יועיל קדושי אב בבתו קטנה בלא עדים כלל, והיה נלע"ד ליישב ע"פ מ"ש הרשב"א בחידושיו למס' קדושין שם דלס"ד דמ"ש חב לאחריני הוא שע"י הקדושין נאסרים הקרובות, שהקשה שם דא"כ גר וגיורת מאי איכא למימר דשם לא שייך איסור קרובות, ותי' שם דלא פלוג דכיון דעיקר קדושין הוא חוב ולא מהני בלא עדים, לכן גם היכא דלא שייך חוב ג"כ לא מהני דהתורה לא חילקה בזה, וא"כ א"ש גם בקדושי אביה דהתורה לא זכתה לאב אלא מה שיכולת בידה כשהיא גדולה דכיון דאפי' בקדושי עצמה לא מהני בלא עדים גם בקדושי אביה כן, ובזה א"ש ג"כ מה שיש להקשות לכאורה לרב יוסף דס"ל בפ' יש נוחלין (דף קל"ד ע"ב) בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן משום דבידו לגרשה א"כ למה לא יועיל גירושין בלא עדים כלל, דהא בכה"ג גם בממון מהני בלא עדים היכא שיש לו מיגו ולא שייך לומר משום דחב לאחרים כמ"ש התוס' בפ"ק דגיטין (דף ד' ע"ב) משום דאוסר אותה לכהן דכיון שיש לו מיגו לגרשה בכה"ג גם בממון מהני, ולפי מ"ש א"ש דכיון דבקדושין הוי חוב לאחריני ובעינן שני עדים דאל"ה אינו חל הקדושין כלל כיון דלא מהימן לאוסרה על אחרים לכן גם בגירושין הדין כן משום דאתקשה יציאה להויה, אך עדיין קשה דהא עיקר קרא דדבר לא כתיב כלל גבי קדושין רק בזנות כי מצא בה ערות דבר, וא"כ כמו שבזנות נאסרה ע"פ הודאתם דהא באומר פ"פ מצאתי נאסרה עליו, וא"כ גם בגיטין וקדושין למה לא מהני בלא עדים, אף שהענין אמת, ועי' בלח"מ (פ"א מה' גירושין הי"ג) שכ' דדבר דכתיב גבי זנות קאי גם אגיטין דכתיב בתריה וכתב לה ספר כריתות וגו' ע"ש, ולפ"ז הוי א"ש לרב יוסף דס"ל דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן ע"כ הא דכתיב דבר גבי גירושין היינו לומר דעיקר מעשה הגירושין צריך שיהיה ע"פ עדים דא"א לומר בעי' ב' עדים להתירה לעלמא דא"כ א"נ לומר שגירשה דהא ס"ל דמהימן, וא"כ א"ש גם לאביי ושאר אמוראי דפליגי התם על רב יוסף וס"ל דא"נ מ"מ ע"כ מוכרח דבעינן ב' עדים בעיקר הגירושין דהא טעמא דס"ל דא"נ היינו דליכא מיגו דאם איתא דגירשה קלא אית לה כדאמר התם, ואם נאמר דלא בעי עדים בעיקר הגירושין א"כ יכול להיות שגירשה בינו לבינה ולכן ליכא קלא דעדים הוא דאפקי לקלא וכיון דכתיב דבר דבעינן עדים מוכח מזה דבלא עדים אין הגט כלום אף דהמעשה אמת, ומ"מ אכתי קשה דכיון דכתב ידו בגט מהני מה"ת בלא עדים אע"ג דלית ליה קלא דהא קיי"ל כתב בכת"י שחייב לחברו מנה אינו גובה ממשועבדים דלית ליה קלא א"כ למה פליג על רב יוסף דהא שפיר י"ל דנאמן לומר גירשתי את אשתי בכתב ידי בלא עדים דבזה ליכא (עדים) קלא וא"כ יש לו מיגו, ואם נאמר דבאמת אם אמר הבעל כן גרשתי אם אשתי בכת"י בלא עדים נאמן גם לאביי ור"י שם, והם מיירי באמר גרשתי ע"פ עדים דוקא, אין זה נראה מסתימת דברי הפוסקים דא"כ היה להם לחלק בזה ואין לומר משום דאין נפ"מ דאנן קיי"ל כתב בכת"י ואין עליו עדים פסול דהא יש נפ"מ לענין אם ניסת דהא קיי"ל דכתב ידו אם ניסת לא תצא כדאיתא בפ' המגרש (דף פ"ה ע"ב) ור' יוחנן בעצמו ס"ל שם דל"ת, ואפשר לומר דכיון דחכמים תקנו שלא יועיל גט בכת"י לענין דלא תנשא לכתחלה לא שכיח שיגרש אשתו בכת"י בלא עדים לכך לא מהימן דאנן סהדי שמשקר בזה, ולהכי אפי' אם מת וניסת אח"כ לכהן לא חיישינן לדבריו כלל:
[ג]:
והרמב"ם ז"ל (פ"א מה' גירושין הי"ג) כ' וז"ל ומנין שיתננו לה בפני עדים הרי הוא אומר ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר וא"א שתהיה היום ערוה והבא עליו במיתת ב"ד ולמחר תהיה מותרת בלא עדים לפיכך אם נתן לה גט בינו לבינה ואפי' בע"א אינו גט כלל עכ"ל, ובס' פתח הבית שם העתיק דבריו ופי' כוונתו דכיון דאמרה תורה ע"פ שנים עדים וגו' יומת וגו' וא"כ אם נאמר דגט בינו לבינה מהני א"א להרוג הבא על א"א שמא גירש בעלה בינו לבינה דבשלמא אם בעינן עדים אף דעתה אין עדים לפנינו יכול הדבר להתברר משא"כ בלא עדים כלל ע"ש, ולענ"ד אין זה כוונת הרמב"ם גם דבריו אינם מובנים דהא א"א לחייב מיתה אא"כ מתרים בה שתתחייב חנק וצריכה לקבל ההתראה, ואם נתגרשה הייתה אומרת כן לעדים, גם אין לומר דכוונתו דא"א לחייב את הבועל מיתה כגון שהיא אינה בת דעת לקבל התראה דגם זה אינו דכ"ז שאין הדבר מתברר ע"פ הבעל או עדים שגירשה אין אנו חוששין ובחזקת א"א קיימא דהא קיי"ל סוקלין ושורפין על החזקות כדאי' בס"פ עשרה יוחסין, דאל"כ קשה לרב יוסף דס"ל בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן היאך סוקלין ע"י שמא יאמר הבעל שגירשה, ומ"ש דכיון שצריך עדים לגירושין הדבר עומד להתברר, קשה מ"מ אם יאמר שגירשה בפני עדים והלכו למדה"י או שמתו מי יברר היפוך זה, אע"כ דכה"ג לא חיישינן ודנין מיתה ע"פ החזקה לבד כ"ז שאינו מתברר שנתגרשה, ולכך נלע"ד דכוונת הרמב"ם מ"ש הרי הוא אומר כו' היינו מ"ש בש"ס דאין דבר שבערוה פחות משנים דילפינן דבר דבר מממון, והרמב"ם אין דרכו לחדש מעצמו מה שלא נזכר בש"ס, והם עצמם דברי הש"ס, וכוונתו דכמו שאינו מתקיים הדבר לחייב אחר בממון אלא ע"י עדים כמו כן אינו מתקיים ענין ערוה שתהי' א"א או שתהיה מותרת מדין ע"א ואין קיום הדבר בלא עדים, והיינו מה שנוגע לאחרים א"י לאסור ע"י קדושין ולא להתיר ע"י גיטו בלא עדים, ומה דקאמר הש"ס בקדושין אי מה ממון הודאת בע"ד כמאה עדים דמי כו' ומשני הכא חב לאחריני כו' היינו שכמו שבממון מהני לחייב א"ע כמו כן יועיל הודאתו לחוב עצמו לאסור בקרובותיה, וע"ז משני דכיון דחב לאחריני ע"י הקדושין א"א לומר שיהיו קדושין לחצאין ואין הדבר בלא עדים יכול להתקיים לאסור על עצמו קרובות ותהיה היא מותרת לאחרים כרצונו ואין הודאתו מועיל בקדושין כי אם כשאומר שבאמת קידשה בפני עדים שבזה אף שא"נ לאחרים נאמן ע"ע משום דשוי' אנפשיה חד"א, משא"כ באם עיקר המעשה לא הי' בפני עדים גם לפי דבריו ולכן כמו כן בגירושין אע"ג דלא שייך חב לאחריני, מ"מ אין הדבר חל להתיר האיסור א"א שבה בלא עדים, והיינו שאין הדבר חל בלא עדים וזה ברור לענ"ד בכוונת דברי הרמב"ם, וא"כ א"ש ג"כ דלכך מהני כת"י בלא עדים גבי גירושין דכמו דגבי ממון מהני גם לחוב אפי' במכחיש דברי התובע והרי הדבר מתקיים ע"פ כת"י, וצ"ל דכת"י כמאה עדים דמי מהני גם גט כה"ג וא"כ לפ"ז גם בקדושין ודאי דמהני כת"י בלא עדים: [ד]:
וראיתי בס' עצי ארזים, (סי' ל"ב ס"ק ט') שהכריע להלכה כדעת הרשב"א דס"ל בקדושין לא מהני כת"י בלא עדים כלל, וכ' שם דלשיטת הרי"ף ג"כ דס"ל דעידי חתימה בלא ע"מ מהני גבי גט, א"כ ע"כ הא דכתב ידו מהני גבי גט גם בלא עדים היינו או משום דס"ל דלא הוי חב לאחריני או משום דכיון דתיקון רבנן ע"ח דיהני משום דזימנין דהלכו עידי מסירה למדה"י אמרינן כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ולכן מהני גט בכת"י דכמאה עדים דמי משא"כ בקדושין יעו"ש, ולענ"ד אין זה מספיק דמ"ש דבגיטין לא הוי חב לאחריני כבר כתבתי למעלה דא"כ יקשה למה לא יועיל גט בינו לבינה אף בכת"י אחר אם שניהם מודים לאוסרה אם הוא כהן עכ"פ, אע"כ דכמו דאין קדושין חלין בלא עדים כמו כן גבי גיטין או מהטעם שכ' הרמב"ם או משום דאתקש יציאה להויה, ומ"ש עוד דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' ג"כ לא הבנתי דתינח אם גירשה בתק"ח בעידי חתימה שייך לומר כן אבל אם גירשה בכתב ידו בלא עידי חתימה דלא כתקנת חז"ל שהרי הוא פסול מדבריהם וא"כ למה יפקיעו הקדושין בכה"ג, ובכה"ג ודאי די"ל דחזר דינו לדין תורה דאין זה כלום בלא עידי מסירה דאין דבר שבערוה פחות משנים, ומה שהקשה שם דהיאך אפשר לומר דיועיל כת"י בקדושין בלא עדים כיון דילפינן דבר דבר מממון והוי חב לאחריני, כבר כתבתי למעלה דאין זה קושיא דכיון דהכת"י, יוצא מיד המתקדשת ומסתמא בא לידה מידו דלא חשידי לזייפא ולנפילה ל"ח, א"כ כל שאנו רואים כת"י בידה ה"ז כאלו אנן סהדי שקידשה בפנינו, שהרי הכת"י עצמו שכותב הרי את מקודשת לי בזה היא מתקדשת, ואין זה דומה לאומר בפה שקידשה ואפי' היא מודה כיון שאין ידוע לפנינו, גם מדברי התוס' פ' ד' אחין (דף ל"א ע"ב) שכ' מספקא לר"י כתב בכת"י ואין עליו עדים אי מהני בקדושין או לא דכיון שא"צ זמן מה לנו אם אין עליו עדים עכ"ל מוכח מדבריהם דס"ל דעכ"פ מה"ת ודאי דמהני רק דמספקא להו אם פסול מדרבנן כמו בגט דפסול משום דיכול להקדים הזמן או דבקדושין דלא שייך זה גם מדרבנן כשר, ובס' עצי ארזים שם כ' דהתוס' ע"כ לא ס"ל כרבו של הריטב"א שהרי התוס' ס"ל דבגט לא מהני ע"ח בלא עידי מסירה כמ"ש בפ"ק דגיטין, וא"כ מאי מספקא להו דהא אם יש עידי מסירה כשר אפי' מדרבנן ע"ש, ולכן צ"ל דכוונת התוס' דמיירי שא"י אם היו ע"מ ולכך אם כת"י כשר דכמאה עדים דמי אמרינן מסתמא נמסר לפני עידי מסירה, ולענ"ד נראה דהתוס' כאן ביבמות ס"ל כשיטת הרי"ף דבגט מהני גם לר"א או עידי חתימה לחוד או עידי מסירה ממ"ש דלכך פסלו חכמים כת"י בגט בלא זמן משום שיכול להקדים הזמן כמו שירצה, ואם נאמר דגם בכת"י מן התורה בעינן עידי מסירה, וא"כ צ"ל דע"י עידי מסירה אין הזמן מתברר ע"י שאין מעידים על הזמן הכתוב בו, דאל"כ מאי חשש זמן יש כאן כיון שצריך למוסרו בפני עדים, וא"כ יקשה על מ"ש בפ' השולח העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם, וקאמר שם לא נצרכה אלא לר"א דאמר ע"מ כרתי תיקנו רבנן ע"ח זמנין דמתו העדים כו', ולמה לא אמר דמ"ש מפני תיקון העולם היינו כדי שלא יקדים הזמן בכוונה אע"כ דגם ע"י עידי מסירה מתברר הזמן שהם יעידו על הזמן שמסר הגט בפניהם, וא"כ תמוה מה זה שכתבו דלכך בכת"י פסול מפני תקנת הזמן כיון שצריך לתנו בפני ע"מ, אע"כ דהתוס' ס"ל דא"צ ע"מ כלל או דמתני' אתיא כר"מ דס"ל ע"ח כרתי, וא"כ מוכח מדבריהם דבקדושין כת"י בלא ע"ח ובלא ע"מ מועיל עכ"פ מן התורה, גם מ"ש בנימוק"י בפ' ד' אחין בשם קצת מרבוותא דדוקא בגט מהני כת"י משום דכתיב וכתב לה משא"כ בקדושין, תמיהני דהא זה עצמו דאשה מתקדשת בשטר ילפינן ג"כ מוכתב לה דגיטין דאתקש יציאה להויה, וא"כ ודאי דבכה"ג דמהני בגט מהני ג"כ בקדושין, ולכן מכל הנך טעמי אין לדחות דברי רבו של הריטב"א מהלכה בשתי ידים, ולענין דינא עי' בביאור רבינו הגדול הגר"א ע"ש שהכריע להלכה דלא מהני בקדושין כת"י בלא עדים, ומ"מ ודאי שיש לחוש לחומרא להנך רבוותא שכתבו דמהני מן התורה: